ת"א 10634-01-12 גושה עיראקי ואח' נ' ח'טיב ואח'

תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים במספר יצירות, שהן ספרי ילדים שערכה התובעת 1, תרגמה לשפה הערבית ואף כתבה שתיים מהיצירות.

1. עובדות הרקע

1.1 התובעת 1 טענה לזכויות יוצרים ביצירות הבאות -

א. "בית מייס" – סיפור ילדים שנכתב על ידי התובעת .

ב. "המטריה הגדולה של אבא" – התובעת תרגמה את הסיפור מעברית לערבית. הוצג אישור מהוצאת שמואל זימזון בע"מ ו"ספר לכל" שיווק והפצה בע"מ זכויות הפצה בלעדיות לתובעת 2 לספר בשפה הערבית.

ג. "ספינת נוח" –התובעת ערכה את הסיפור.

ד. "ליילא אל חמרא" (כפה אדומה) –יצירה זו נשמטה מכתב התביעה. לקראת קדם המשפט הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה על מנת להוסיף יצירה זו. נקבע כי הבקשה תידון בקדם המשפט, אלא שהתובעת זנחה בקשתה זו בקדם המשפט, ולכן לא נידונה, ולא הוגש כתב תביעה מתוקן. מכל מקום לא הוגשו גם עותקי יצירה זו, לרבות העותק המפר. ב"כ הנתבע התנגד במהלך ההוכחות להרחבת חזית (עמ' 17 לפרטיכל). בנסיבות אלו אין היצירה האמורה חלק ממושא הדיון.

ה. "קובעת רשא" (הכובע של רשא) –סיפור ילדים שנכתב על ידי התובעת .

ו. "דירה להשכיר" – התובעת תרגמה את סיפורה של לאה גולדברג מעברית לערבית. התובעת קבלה מהוצאת הקיבוץ המיוחד, ספרית הפועלים, זכות יוצרים על תרגום היצירה לערבית וכן קבלה התובעת 2 זכות להפיץ את הסיפור המתורגם בשפה הערבית.

כל אלו יקראו להלן "היצירות הספרותיות".

1.2 התובעת 1 התקשרה עם התובעת 2 בהסכם להפצת היצירות הספרותיות.

1.3 נטען כי הנתבעים 1,2, מכרו כל אחד במקומו יצירות מזויפות של היצירות הספרותיות, שכן שכפלו בעצמם או על ידי אחרים מטעמם את הספרים ומכרו אותם בכריכה רכה (מהודקת בסיכות). לנתבע 1 מיוחסת (לאחר תיקון התובעות) מכירה של יצירות ב', ד',ה'. לנתבע 2 מיוחסת מכירה של כל היצירות.

1.4 נטען כי היצירות הספרותיות המקוריות נמכרות בכריכה קשה במחיר של 36 ₪ לספר. נטען כי הנתבעים מכרו את העותקים המפרים בכריכה הרכה במחיר שלכל היותר הוא 10 ₪ לספר.

1.5 נתבע 1 אישר כי מכר את יצירות "קובעת רשא" ו"המטריה הגדולה של אבא" ואת אלו בלבד. לגביהן טען כי אין ביצירות אלו זכויות יוצרים, לתובעים אין זכויות יוצרים ביצירות, העותקים שמכר אינם מפרים, לא הפר את זכויות היוצרים ומכל מקום הוא זכאי להגנת "מפר תמים". נתבע 1 טען כי רכש את היצירות עם כריכה רכה בתום לב. נתבע 1 טען כי הסיר את כל היצירות בכריכה רכה מהחנות מרגע שבקר אצלו בנו של התובעת 2.

1.6. נתבע 2 אישר כי היצירות כולן נמכרות בחנותו, בגרסה של כריכה קשה וכן בגרסה של כריכה רכה. לגבי היצירות בכריכה רכה טען כי אין ביצירות אלו זכויות יוצרים, לתובעים אין זכויות יוצרים ביצירות, העותקים שמכר אינם מפרים, לא הפר את זכויות התובעים, ומכל מקום הוא זכאי להגנת "מפר תמים". נתבע 2 טען כי רכש את היצירות עם כריכה רכה בתום לב. נתבע 2 אישר כי רכש מהתובעת 2 את היצירות בכריכה קשה בסיטונות, אך הוסיף שרכש ממשווקים בשטחים את היצירות בכריכה רכה. נתבע 2 טען כי מרגע שנודע לו על הזיוף, הפסיק את מכירת היצירות בכריכה רכה.

1.7 ביום 13.2.13 ניתן צו מניעה קבוע על דעת כל הצדדים, לפיו מנועים הנתבעים מלמכור ולהפיץ את היצירות בכריכה רכה.