אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 10535-07-11 אשכנזי נ' רזידנט מיוזיק בע"מ ואח'

ת"א 10535-07-11 אשכנזי נ' רזידנט מיוזיק בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 18/09/2016 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום נצרת
10535-07-11
12/09/2016
בפני השופטת:
נבילה דלה מוסא-סגנית נשיא

- נגד -
תובעת:
נרקיס אשכנזי
עו"ד ע. שילוני
נתבעים:
1. רזידנט מיוזיק בע"מ ח.פ. 51-3687014
2. ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

עו"ד י. הוד
פסק דין

רקע עובדתי וטענות הצדדים1.ביום 2.4.2005, ובמהלך עבדותה של התובעת כסלקטורית במועדון "ורטיגו", שהיה ממוקם בשטח קיבוץ רמת דויד (להלן: "המועדון"), השליך אלמוני אבן לעברה של התובעת, שפגעה בראשה. כתוצאה מכך, סבלה התובעת מדימום והופנתה לבית חולים העמק שבעפולה שם נתפר הפצע שנתגלה במצח שלה והיא שוחררה לביתה.  2.התובעת הגישה תביעתה זו נגד מי שהיה המפעיל והבעלים של המועדון (להלן: "מפעיל המועדון") ונגד נתבעת 2 שביטחה את מפעיל המועדון בביטוח חבות מעבידים וצד ג' (שניהם ביחד: "הנתבעים").  3.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 2.4.05, בסביבות השעה 3:00 לפנות בוקר, עת עבדה התובעת כסלקטורית במועדון, הושלכה לעברה "לבנה" שפגעה במצח שלה. לטענתה, התאונה אירעה עקב רשלנות ו/או הפרת חובות חקוקות ע"י הנתבעים ורשלנותם שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שאושר להכניס מספר רב של משתתפים ללא אמצעי בקרה ופיקוח מתאימים, בכך שכמות העובדים שהוצבה לא התאימה למספר המבלים, בכך שלא קיימו הוראות תכנון ובניה בכל הנוגע לתכנון מקומות ציבוריים, בכך שלא ערכו תכנית בטיחות או הדרכות כלשהן לצוות העבודה ולא נקטו באמצעי זהירות לצורך הטיפול במעשי האלימות, לרבות השלכת חפצים מסוכנים.  4.מנגד, כפרו הנתבעים באחריותם וטענו כי דין התביעה נגדם להידחות, שכן מדובר באירוע שהתרחש בסוף יום עבודה שגרתי ורגוע כאשר לא ידועה זהות זורק האבן וסיבת זריקתה, אירוע שהתרחש שש וחצי שנים לפני מועד הגשת התביעה ובכך, לטענתה, השתהתה התובעת וגרמה לנתבעים נזק ראייתי רב. הנתבעים המשיכו וטענו, כי התובעת לא הוכיחה כי סדרי האבטחה במועדון היו לקויים, ובסיכומיהם הם התייחסו באופן רחב לכל אחד ואחד מאמצעי הזהירות שעל פי טענת התובעת היה על הנתבעים לנקוט בהם ואשר היה בהם כדי למנוע התרחשות התאונה. 5.מטעם התובעת העידו: התובעת, המהנדס יוסי לביא וטל שגיא-שעבד יחד עם התובעת ביום התאונה. מטעם הנתבעים העידו: המומחה חגי ניר, אהוד בן טוב-שימש כאחראי במועדון, רז בורדה-רכז רישוי במשטרת מגדל העמק, רועי לדלסקי-המנכ"ל של החברה אשר הפעילה את המועדון, צחי בן איש-המנכ"ל של החברה אשר הפעילה את המועדון.  בהקשר זה יצוין עוד, כי כל צד הגיש חוות דעת מומחה מטעמו שלעניין ממצאיהם אתייחס בהמשך.  שאלת האחריות 6.האם בנסיבות המקרה שלפנינו חב המעסיק, קרי, מפעיל המועדון, באחריות נזיקית כלפי התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה שאירעה לה?  בסיכומיהם התמקדו הצדדים בשאלת האחריות כאשר לא הובעה כל הסתייגות מטעם מי מהם סביב שאלת נסיבות התרחשות התאונה. על כן, משאין חולק סביב עניין זה, מתקבלת גרסת התובעת בכל הנוגע לנסיבות התרחשות התאונה והדיון בשאלת האחריות יתבסס על נסיבות אלו כפי שתוארו על ידה.  לפני שאדון בשאלת האחריות, יש לעמוד על נסיבות התרחשות התאונה, כפי שעולה גם מהתשתית הראייתית שנפרסה בפניי. 7.ביום התאונה, הכניסות למועדון נסגרו בשעה 3:00 לפנות בוקר, התובעת נכנסה פנימה אל מתחם המועדון ועמדה ביחד עם עובד אחר, טל שגיא, בחלק האחורי של המועדון במקום שבו היה ממוקם המטבחון. כאן המקום לציין, כי מדובר במקום שהוא חצי מקורה. לפתע, נזרק תחילה בקבוק זכוכית והתנפץ בצמוד לקיר שהיה ליד התובעת אך לא פגע בה או בעובד שהיה לידה. מיד לאחר מכן, נזרקה לעבר התובעת אבן שפגעה בראש שלה ופצעה אותה (ראו עדות התובעת בעמ' 13, ש' 21-30 ועדות טל שגיא בעמ' 53, ש' 20-32). 8.כאמור, לטענת התובעת התביעה אירעה בעקבות התרשלות מפעיל המועדון אשר באה לידי ביטוי, כפי שנטען בסיכומי התובעת, באי הצבת כמות מספקת של שוטרים, אנשי אבטחה וסדרנים שידאגו ללוות את העובדים גם אל תוך המועדון, אי התקנת תאורה ראויה, מצלמות אבטחה ושילוט אזהרה, היעדר הדרכה, אי התקנת רשת במקומות "המועדים" ועוד.  9.כידוע, לצורך קביעת אחריות ברשלנות, יש להוכיח קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת החובה האמורה וגרימת נזק כתוצאה מהפרת החובה. 10.לגבי חובת הזהירות המושגית, בין התובעת לבין מפעיל המועדון מתקיימים יחסי עובד מעביד. הפסיקה קבעה בשורה ארוכה של פסקי דין, כי בין עובד ומעביד קיימת חובת זהירות מושגית (ראו ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225 (1993)). 11.באשר לחובת הזהירות הקונקרטית, יש לבדוק אם בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, אדם סביר, היה יכול וצריך לצפות התרחשות הנזק.  הטלת אחריות נזיקית על מפעיל המועדון תהא רק אם יוכח כי אותו מעשה שבוצע, קרי, זריקת האבן ע"י אלמונים, אל עבר התובעת, היה מצוי במתחם הציפיות הסבירה של מפעיל המועדון ושהאחרון לא נקט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע התרחשות התאונה והנזק שנגרם בעטיה. יש להדגיש, כי החובה שמוטלת מכוח עוולת הרשלנות, אינה מכוונת לתוצאה עצמה אלא למאמץ.  12.בכל הנוגע להטלת אחריות בנזיקין על המעביד בגין תקיפת העובד שלו ע"י צד שלישי, פסק הדין המנחה בעניין זה הינו ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד, פ"ד נה(5) 826 (2001) (להלן: "פס"ד ולעס"). שם דובר על תובע שישב בתחנה המרכזית של אגד כאשר בעודו ממתין לאוטובוס, הוא הותקף על ידי מספר עוברי אורח. בית המשפט בפס"ד ולעס דן בשאלת הטלת אחריות בנזיקין בגין אי נקיטת אמצעי בטיחות לשם מניעת מעשה עברייני שבוצע על ידי צד שלישי כלפי התובע, כשעיקר הדיון התמקד בשאלת צפיותו של האירוע "העברייני", הן מבחינת אופיו והן מבחינת היקפו. בית המשפט קבע כי התשובה לשאלה זו צריכה, בסופו של דבר, להינתן על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ולאור מספר מבחנים שנקבעו, ובהם:"האם היה הנתבע מודע להתרחשות הקרבה של המעשה העברייני (בהקשר זה יש לבחון לא רק את הספונטניות והפתאומיות של המעשה העברייני עצמו, אלא גם את התנהגותו של העבריין עובר למעשה); האם התרחשו בעבר במקום האירוע אירועים דומים; האם שכיחים באותה סביבה מעשים פליליים; האם המעשה העברייני שארע הינו מעשה שגרתי או שמא היה חריג באופיו; האם היה הנתבע בעל השליטה והפיקוח על העבריין או על מקום הביצוע; האם, בהתחשב במהות היחסים בין בעלי הדין, יכול היה התובע להסתמך, באופן סביר, על כך שהנתבע ינקוט באמצעי זהירות סבירים לשמירת בטחונו מפני עבריינים...; האם ניתן ללמוד על קיומה של החובה מכלל הנסיבות האחרות של המקרה"עוד נקבע בפס"ד "ולעס", כי משנשקלו כל השיקולים הנ"ל, ייבחנו, בנסיבות המתאימות, גם שיקולים של מדיניות ציבורית אשר בגינם עשוי בית-המשפט להימנע מלקבוע, כי בין הצדדים קיימת חובת זהירות. לאור המבחנים שנקבעו בפס"ד "ולעס" נבחן את נסיבות המקרה שלפנינו.  13.מבחינת הצפיות הטכנית, בענייננו, התובעת הותקפה בשעה 3:00 לפנות בוקר לאחר שהכניסות נסגרו ולאחר שהיא נכנסה אל תוך מתחם המועדון ועמדה ליד המטבחון. אומנם, וכפי שצוין בפס"ד "ולעס", מעשי התקיפה של עובד על ידי צד שלישי, עשויים להתרחש כמעט בכל מקום ובכל זמן, ועל כן במובן מסוים הם בגדר "ניתנים לצפייה" במובן הטכני. עם זאת, בנסיבות המקרה שלפנינו, התרשמתי, כי מפעיל המועדון לא יכל לצפות שהתובעת תותקף ע"י זריקת אבן לעברה, וזאת לאחר סגירת הכניסות ולאחר שנכנסה פנימה ועמדה לשוחח עם עובד אחר במטבחון. ספק בעיניי אם הוא יכל לצפות את אירוע התקיפה הפתאומי הספונטני הנ"ל.  14.חיזוק למסקנתי זו ניתן לדלות מהתשתית הראייתית שהוצגה בפניי שממנה עולה הרושם, כי מדובר היה בערב רגוע, שגרתי, ללא כל תקריות או אירועים חריגים כלשהם שהיה בהם כדי להתריע על אפשרות התרחשות מעשה התקיפה – זריקת האבן. הרי בחקירתה אישרה התובעת כי מדובר היה בערב שגרתי לגמרי:"ש: תסכימי איתי שערב התאונה, עד האירוע המצער שקרה לך היה ערב שגרתי?ת: כן" (עמ' 11, ש' 27-28)גם העובד שגיא אישר בחקירתו כי באותו ערב לא הורגש משהו חריג:"ש: הכוונה שלך לחזית של המועדון ולא בחצר. אתה אומר שאם היה סיכון, זה היה מול הבליינים המגיעים?ת: אני הרגשתי בטוח בתוך המועדון למרות שהיו הרבה אירועים של מכותש: ביום התאונה לא הרגשת שמשהו חריג קורה במועדון?ת: לא הרגשתי" (עמ' 55, ש' 13-17) כך גם העיד בן טוב:"ש: תאשר בבקשה שערב התאונה עד האירוע עצמו היה ערב רגוע ללא אירועים מיוחדים?ת: נכון מאוד. זה היה האירוע היחידי מה שנקרא יוצא דופן באותו הערב" (עמ' 73, ש' 14-15)  15.למעשה, למעסיק, קרי מפעיל המועדון, לא הייתה כל ידיעה על התנהגות אלימה קודמת של אותם אלמונים תוקפים ואף של אחרים. בכך לא הוכח קיומה של אינדיקציה קודמת שהיה בה כדי להצביע, להתריע או לעורר ספקות אודות הסכנה שנשקפה לחיי התובעת. אכן, בפס"ד "ולעס" בית המשפט לא שלל את האפשרות, כי גם מקום שאירוע תקיפה מסוים היה ספונטאני וללא התגרות מוקדמת, תוטל אחריות בגין אי נקיטת אמצעים למניעת פשע, אולם, בית משפט קבע, כי מדובר אך ורק במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות. 16.לסיכום, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה, מפעיל המועדון לא יכל לצפות את אירוע תקיפת האבנים והנזק שנגרם לתובעת בעקבותיו. די באמור כדי לפטור את הנתבעים מאחריותם ולדחות את התביעה. עם זאת, ולמען הסדר הטוב, מצאתי לנכון לדון ביתר יסודות עוולת הרשלנות.  17.גם אם נניח שלמפעיל המועדון הייתה היכולת לצפות את התרחשות אירוע התקיפה והנזק שנגרם לתובעת בעטיה, נשאלת השאלה אם הוא היה צריך לצפות את הנזק. על פי מבחן הצפיות הנורמטיבית, יש לשאול, אם מפעיל המועדון, כעניין של מדיניות וכאדם סביר, צריך היה לצפות את הנזק שנגרם. להלן נדון בכך לאור המבחנים שנקבעו בפס"ד "ולעס". 18.לפי גרסת התובעת, לפני שאירעה התאונה התרחשו מספר אירועים שבמהלכם הושלכו לתוך המועדון חפצים, לרבות אבנים, ע"י "מאוכזבים" אשר לא נתנו להם להיכנס (סעיף 9 לתצהיר התובעת ת/1).עם זאת בחקירתה היא לא הצליחה לציין מתי אירועים אלו אירעו ומדוע לא מצאה לנכון לפנות לגורמים הרלוונטיים (עמ' 19, ש' 15-33 ועמ' 20, ש' 1-2). כמו כן לא נמצא כל סיוע, חיזוק או תמיכה לגרסתה זו בעדויות ובראיות השונות שהוצגו בפניי.  מנגד ועל אף שלא הוצגה כל ראיה או נתונים כלשהם אודות מקרי תקיפה כאלו ואחרים שאירעו באותו מועדון, לא ניתן להתעלם מקיומו של סיכון מובנה באופי העבודה כסלקטור במועדון. מדובר בעובד החשוף לאלימות פיזית או מילולית. הרי אין לשכוח כי מדובר במועדון שנפתח בשעות הלילה המאוחרות ובו מבלים צעירים שבאים ליהנות ולשתות אלכוהול. במקום מעין זה צפויים להתרחש מקרי אלימות, פורענות או אף ריבים ותגרות כאשר חשש זה מתגבר דווקא מצד אותם מאוכזבים שהסלקטורים סירבו להכניסם למועדון, מסיבות כאלו ואחרות. לפיכך, במובן מסוים ניתן לראות את המועדון כמקום "המועד לפורענות" כפי שצוין ע"י כבוד השופט עמית בת.א. (מחוזי-חיפה) 1326/00 מלחם נ' חמארשה (18.4.05)):"למעשה הטלת אחריות נזיקית של מעביד, בגין תקיפה של צד שלישי את עובדו, עשויה להיות מוצדקת, בנסיבות ובמצבים שפורטו בהלכת ולעס לעיל. ואנו נוסיף ונאמר, גם מקום בו אופי העבודה הוא כזה, שקיים סיכון מובנה שהעובד יהיה חשוף להתנכלות פיזית. הדברים יפים במיוחד מקום בו העובד עוסק במתן שירות לציבור "מועד לפורענות", כגון עובדים סוציאלים במחלקת רווחה, רופאים בחדר מיון וכיו"ב. במקומות אלו, נדרוש ממעביד לנקוט באמצעי זהירות, כדי למנוע מצב בו העובד-נותן השירות, יותקף על ידי מי מהמטופלים"  עם זאת חשוב להדגיש, כי במקרה שלפנינו, להבדיל ממקרים אחרים שאליהם הפנתה התובעת בסיכומיה, אין המדובר באירועי אלימות שאירעו בתוך המועדון, בפתחו או בכניסה אליו. הרי האבן שנזרקה לכיוון התובעת ופגעה בראשה, נזרקה מחוץ לשטח המועדון ואף מעבר לגדר שהוקמה מסביב למועדון כפי שנטען ע"י התובעת ואף ע"י עד התביעה שגיא (ראו למשל עדות שגיא בעמ' 54, ש' 28-30). בנוסף, אין להתעלם מכך כי לא הוכח כי זריקת האבן בוצעה בכוונה לפגוע בתובעת עצמה וכי מדובר באקט נוקמני שבוצע ע"י אחד שהתובעת סירבה להכניסו למועדון.  19.אין ספק, כי יש בבואנו לבדוק אם קמה חובת זהירות קונקרטית בנסיבות המקרה שלפנינו, קיימת השלכה ניכרת על מבחן הצפיות בכל הנוגע לתיאור מבנה ומיקום השטח שמסביב למועדון ואשר ממנו נזקרה אותה אבן אל עבר התובעת. בענייננו, לא הוכח כי מפעיל המועדון ובעליו הם בעלי השליטה והפיקוח, לא רק על אותו תוקף שזרק את האבן, אלא גם על המקום שממנו נזרקה האבן. אירוע זריקת האבן היה אירוע בלתי צפוי ופתאומי ולא הוכח כי הוא נעשה כתוצאה ממחדלים כלשהם מצד מפעיל המועדון כפי שיובהר בהמשך. אזכיר שוב, כי זריקת האבן על ראשה של התובעת הינה אירוע חריג אשר לא ניתן היה לצפותו. שכן, לא הוכח כי היה זה מנהגם של צעירים או עוברי אורח לזרוק אבנים אל עבר המועדון, וכפי שציינתי לעיל לא הוכח כי מקרים כאלו אירעו בעבר. 20.סבורני, כי בנסיבות המקרה לא ראוי ולא מוצדק להטיל אחריות על מפעיל המועדון בגין מעשים פליליים בלתי צפויים כגון זריקת אבנים ע"י אלמונים. בהקשר זה, יפים הדברים שנאמרו בפס"ד מלחם (שם):"הכרה גורפת באחריותו של המעביד לנזק שנגרם לעובדו עקב מעשה פלילי של צד שלישי, מקרבת את דיני הרשלנות לאחריות מוחלטת, תוך טשטוש ההבחנה בין דיני הנזיקין לדיני הביטוח החוזיים ודיני הביטוח הסוציאלי"בנסיבות שלפנינו, לא שוכנעתי כי מדובר באחד מהמקרים החריגים שאליהם כיוון פס"ד "ולעס" ואשר בגינם יהא ניתן להטיל אחריות נזיקית על המעביד. הטלת אחריות על מפעיל המועדון בנסיבות האמורות היא בלתי סבירה ולא ראויה. אין ספק, כי מפעיל המועדון אינו יכול להיות אחראי לכל מעשה עברייני שמתבצע בסביבתו. יש לזכור ולהדגיש, כי חובת זהירות קונקרטית קיימת מקום שבו הוכח קיומו של סיכון בלתי סביר, סיכון "אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו" (ע"א 145/80 ועקנין נ. מ.מ. בית שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982)).  21.לאור האמור לעיל, לא שוכנעתי כי מדובר בסיכון בלתי סביר וכי מפעיל המועדון חב בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת, ולמעשה, די בכך כדי לדחות את תביעת התובעת נגד הנתבעים.  22.למעלה מן הנדרש ולמען הסדר הטוב, מצאתי לנכון לדון בכל זאת ביתר רכיבי עוולת הרשלנות. השאלה המתבקשת כעת, גם אם נניח שמפעיל המועדון חב בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת, האם חובה זו הופרה, קרי, האם ננקטו ע"י מפעיל המועדון אמצעי זהירות סבירים למניעת התרחשות התאונה והנזקים שנגרמו בעטיה? בעניין זה ניסו כל אחד מהצדדים להתבסס על חוות דעתו של המומחה מטעמו. 23.מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של המומחה יוסי לביא, מהנדס אזרחי, ממונה ויועץ בטיחות, מיום 7.11.13 (ת/2).בחוות דעתו תיאר המומחה את מבנה המועדון הנטוש והתייחס בהרחבה לממצאים הבטיחותיים שנתגלו על ידו, בין היתר, ב-: שער הכניסה והמבואה, התפוסה, נהלי חירום והדרכת עובדים, נהלי עזרה ראשונה, ביטחון ובטיחות, רעש ואקוסטיקה, תנאי רישיון העסק (ואי מתן רישיון עסק), גיהות, מטבח ותברואה, מפגעי בטיחות סביבתיים, שילוט בטיחותי ולחירום וחשמל.לגישתו קיימים מספר גורמים אשר השפיעו על "אופן הפציעה" ו"הטיפול בתאונה": 1. גובה הגדר המערבית וכל הגדרות מסביב חושפים את השוהים לפגיעות צפויות מהסוג שלפנינו.2. אופי המיקום של המועדון שחושף אותו לפגיעות מסביב ולפריצה של צעירים שהורחקו והשואפים לנקום.3. לא קיים כל כיסוי גג או רשת שתגן על השוהים והעובדים מפני זריקת חפצים.4. מקרים קודמים של זריקת חפצים אירעו בעבר והדבר צריך להדליק מנורה אדומה ולגרום לאחראים להגן יותר על המבלים והצוות.5. אי הצבת אמצעי אבטחה והרתעה כמו פטרול, תאורה ומצלמות מסביב לגדר.6. מצבם התברואתי והבטיחותי של המיתקנים שאינם תואמים לתקנות הבטיחות בעבודה ותקנות התכנון והבניה. 7. לגישתו, על פי תקנות התכנון והבנייה, בטיחות בחירום ואש, הכניסות והיציאות אינן מספקות ברוחבן ובמספרן.8. אין הפחתת רעש מחוץ למבנה המועדון. דבר שגורם לחוסר ריכוז אצל העובדים.9. מספר השוהים והמבלים היה מעבר לתפוסה המותרת על פי התקנות דבר שלא מאפשר שליטה ובקרה עליהם.10. לא הייתה כל הדרכה או תרגול לנהלי בטיחות, חירום ופינוי.11. לא הייתה כל הדרכה "להמצאת ערכות עזרה ראשונה" ולא היה כל אחראי למתן עזרה ראשונה.  24.מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של חגי ניר, יועץ ביטחוני, מיום 6.4.14 (נ/3).לגבי אבטחת המועדון, לגישתו, המועדון העסיק חברת אבטחה (חברת מטאור) שהייתה אמונה על ביצוע האבטחה במועדון. בנוסף, המועדון אף דאג לבנות חומה היקפית גבוהה שהקיפה את שטחו וזאת על אף שלא הייתה כל חובה לעשות כן. מה גם, המקום שממנו נזרקה האבן היה מחוץ לתחומי המועדון ואף מעבר לחומה הגבוהה אשר הקיפה את סביבת המועדון כך שלמעשה לגישתו אין המדובר במקום אשר נמצא בתחום אחריותו הביטחונית של המועדון.המומחה התייחס גם לממצאי חוות דעתו של מומחה התובעת כאשר לגישתו, מרבית קביעותיו אינן רלוונטיות למקרה שלפנינו ולא היה בהן כדי למנוע התרחשות התאונה ולמנוע זריקת חפצים.  25.כאמור, שני המומחים נחקרו בפניי.לפני שאדון בממצאים אלו, אתייחס תחילה למחלוקת מהותית שנתגלעה בין הצדדים ואשר נוגעת גם היא לממצאי המומחים, ובפרט אלו שנקבעו ע"י מומחה התובעת, והיא אם הוכח כי במועד הרלוונטי לענייננו, קרי, בשנת 2005, ניתן למועדון רישיון עסק מתאים מטעם הרשות המקומית – מועצה אזורית עמק יזרעאל. 26.לתצהיר התובעת צורפה תעודת עובד ציבור מטעם מחלקת רישוי העסקים במועצה אזורית עמק יזרעאל (נספח 1) ובה נרשם כי "לא נמצא בתיק רישיון עסק לשנת 2005".  מנגד הוצג ע"י הנתבעים העתק מהרישיון הזמני שניתן למועדון בשנת 2004 אשר ניתן מטעם המועצה האזורית עמק יזרעאל (נ/6). באותו רישיון נרשם, כי תוקף האישור הוא מיום 1.1.04 ועד ליום 31.12.04 וכי תוקפו כפוף לתנאים של המשטרה.  27.אומנם, למעט רישיון זה לא הוצג כל רישיון נוסף, ובפרט שכזה הנוגע לשנת 2005 המועד הרלוונטי לתאונה, אולם אין לזקוף מחדל זה לחובת הנתבעים, שכן לא ניתן להתעלם מניסיונות הנתבעים לאתר רישיונות העסק שניתנו למועדון ולמאמצים שנעשו על ידם לשם כך, עד שלבסוף הצליחו לאתר את רישיון העסק של שנת 2004. הם גם סיפקו הסבר שמניח את הדעת ואשר מסביר מדוע לא עלה בידם לאתר העתק מרישיון העסק שניתן בשנת 2005. כך למשל נאמר ע"י בן איש בחקירתו:"ש: חידשתם את הרישיון?ת: כן.ש: יש לך את הבאים לאחריו?ת: לא.ש: אתה אומר של 2005 ועד 2008 יש לך משהו דומה ל- נ/6 לגבי התקופה הזאת?ת: מה שקורה הוא שעבר זמן והרבה מסמכים לא נמצאים. פנינו למשטרה ולמועצה על מנת להשיג העתקים של השנים הרלוונטיות ולא השגנו.ש: איך הצלחת להשיג את הרישיון הישן היותר?ת: זה היה בארכיון של המועצה האזורית. לשנים מאוחרות יותר לא היה להם את המסמכים הרלוונטיים בתיק של הוורטיגו" (עמ' 79, ש' 28-32 ועמ' 80, 1-5)גרסת זו של בן איש אודות הקושי באיתור מסמכים בכל הנוגע להמצאת רישיון העסק של המועדון ותנאי הרישיון התיישבה גם עם עדותו של בורדה, רכז הרישוי במשטרה:"ש: מה תפקידך?ת: רכז רישוי בתחנת משטרה במגדל העמק 3 שנים.ש: אתה התבקשת להמציא מסמכים שמעידים על הצורה שב הופעל העסק, איזה בדיקה ערכת?ת: בדקתי בארכיון ולא מצאתי שום מסמך. זאת מאחר ולאחר 7 שנים במשטרה מבערים את התיקים.ש: זאת אומרת שמסמכים מ-2005 בהכרח לא יימצאו היום?ת: נכון" (עמ' 74, ש' 2-8) בנוסף, עדי הנתבעת גם הבהירו מדוע מדובר ברישיון עסק זמני ולא קבוע. לטענתם, הם שכרו את המקום עצמו מהקיבוץ אשר התחייב להשיג את אישור הבעלים של הקרקע, מנהל מקרקעי ישראל, אולם, הקיבוץ לא עמד בהתחייבויותיו ולא הצליחו להשיג את אישור המנהל, לכן המועדון הצליח לקבל רק אישור זמני ולא קבוע. מדובר ללא ספק בהסבר הגיוני ומשכנע אשר מתיישב עם השכל הישר. 28.לאור האמור לעיל ומשהוכח בפניי כי הימנעות הנתבעים מהבאת העתק מרישיון העסק של שנת 2005, נבעה מסיבה שאינה תלויה בהם, וכי אכן מדובר בסיבה הגיוניות ומתקבלת על הדעת, איני רואה כל מקום לזקוף זאת לחובתם. יתירה מזאת, לא רק שאיני רואה לנכון לזקוף מחדל זה לחובתם אלא שגם שוכנעתי כי יש לקבל את גרסתם שלפיה המועדון פעל לפי רישיון עסק שניתן לו באותה שנה. הרי מעבר לראיות שהוצגו לעיל, גרסת הנתבעים בעניין זה נתמכה גם בעדותו של לדלסקי שהצהיר כי הוא דאג להוציא רישיון עסק ולעמוד בתנאיו, ובמילים שלו:"בכל רגע נתון עמדנו בתנאי רישיון העסק ומעולם לא חרגנו ממנו. אחד הכללים הכי חשובים שלנו היו לעמוד בתנאים של המשטרה. אני אשכנזי טוב" (עמ' 77, ש' 12-13)מה גם, המועדון המשיך לפעול עד לשנת 2008. כאן תוהה אני הכיצד המשיך המועדון לפעול עד לשנת 2008, כשברקע ובהתאם לגרסת התובעת עצמה, היו מקרי אלימות במהלך השנים שעברו ואשר ניתן להניח כי הצדיקו התערבות הגורמים הרלוונטיים, כאשר במהלך כל השנים שעברו, הצליחו בעלי המועדון להפעיל את המועדון ללא רישיון עסק ומבלי שהדבר ייוודע לרשויות המוסמכות, ובפרט למשטרה.  29.יתרה מזאת, גם אם נניח שלמועדון לא ניתן רישיון עסק באותה שנה, עדיין, בנסיבות המקרה שלפנינו, אין בכך כשלעצמו כדי להטיל עליו אחריות נזיקית כלפי התובעת, שכן התובעת לא הצליחה להוכיח את אותן דרישות שהיה על מפעיל המועדון לעמוד בהן, לרבות אילו שאמורות להיקבע ברישיון עצמו, כמו שלא הצליחה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין אי קיום דרישות אלו לבין עצם התרחשות התאונה, כפי שיובהר להלן. 30.אין חולק כי, בערך, מחודש 4/08המועדון נסגר וננטש.שתי חוות הדעת נערכו לאחר מועד זה: חוו"ד מומחה התובעת נערכה ביום 7.11.13 וחוו"ד מומחה הנתבעים נערכה ביום 6.4.14. לגבי ממצאי חוות דעתו של מומחה התובעת, לאור התוצאה שאליה הגעתי מתייתר הצורך לדון בכל אותם ממצאים שנקבעו על ידו.עם זאת, אבהיר כי ממצאי מומחה התובעת בכל הנוגע למבנה המועדון ותכנונו כגון: שער הכניסה ומהבואה, התפוסה, גיהות, מטבח ותברואה, מפגעי בטיחות סביבתיים, שילוט בטיחותי ולחירום וחשמל, תאורה ופטרולים ועוד. מדובר בממצאים שנקבעו על ידו כאמור כעבור למעלה מ-8 שנים מיום התרחשות התאונה לאחר שהמועדון נסגר וננטש בשנת 2008. ממצאים אלו נקבעו ללא כל ביסוס או תמיכה ראייתית.כך, למשל, לעניין התאורה והגיזום, בהתאם לעדות לדלסקי, במועד האירוע המועדון העסיק גנן שדאג לנקות ולגזום עצים מסביב למועדון וכי מסביב למועדון הייתה תאורה היקפית של פרוז'קטורים (סעיף 5(ו) לתצהיר לדלסקי). גרסה זו התיישבה גם עם גרסתו של בן איש אשר במהלך חקירתו הוצגה לו תמונה שצולמה לאחר שבועיים ממועד התרחשות התאונה והוא הצליח להצביע על קיומה של מנורה שהותקנה על הגדר שמסביב ושלטענתו הייתה חלק מתאורת הגדר כולו כמו שהייתה חלק מתוכנית החשמל הכוללת של המועדון (עמ' 80, ש' 10-20).  31.כאן המקום לציין, כי לגבי התמונות אשר צורפו לחוות דעתו של מומחה התובעת, מדובר בתמונות שלא נלקחו בזמן אמת, חלקן צולמו במעמד סיורו במקום שערך בחודש נובמבר 2013, וחלקן הוא לקח מהאינטרנט (עמ' 34, ש' 25-34 ועמ' 35, ש' 1-15). יתירה מזאת, בחקירתו התברר כי לצורך ביסוס ממצאיו הוא הסתמך על שיחות שניהל עם אנשים נוספים כאשר עניין זה לא אוזכר כלל וכלל בחוות דעתו וכאשר חלק מאותן שיחות בוצע דווקא לאחר כתיבת חוות הדעת (עמ' 35, ש' 32-34 ועמ' 36, ש' 1-7). בהקשר זה יצוין עוד, כי הוא אף לא מצא לנכון לתשאל את האחראים ולשוחח איתם (עמ' 41, ש' 10-11). מחדל זה מקבל משנה תוקף לאור העובדה כי מדובר בקביעת נתונים עובדתיים ביחס למקום (מועדון) אשר ננטש ונסגר מספר שנים לפני מועד עריכת חוות דעתו של המומחה.  32.דוגמה נוספת נוגעת לחובת הקמת חומה שתקיף את המועדון. המומחה הסתפק בלטעון, כי כידוע לו דרישה זו נדרשת מטעם המשטרה אך במקרה הספציפי הוא קבע את ממצאיו מבלי לבדוק את העניין, קרי, לפנות למשטרה ולבדוק אם אכן היא דרשה להקים גדר מעין זו:"ש: אתה יכול להפנות אותי למקור החוקי שממנו קיימת חובה שתקיף חומה את המועדון לצורך פעילותו?ת: מקור חוקי לדבר כזה צריך להיות דרישת המשטרה, כשניגשים להוציא רישיון עסק, המשטרה קובעת מה היא דורשת מהעסק.ש: על סמך מה אתה מעיד את זה?ת: על סמך זה שגם לי היו עסקים כאלה.ש: אם כך זה נתון לשיקול דעת המשטרה ויש מועדונים ללא חומה ועם רישיון עסקת: אני לא מכיר מועדונים שיש מועדונים עם רישיון עסק בלי שיש חומה. אני יודע על דרישה כזאת.ש: אם זה משהו גורף ולא תלוי מקום או כמות משתתפים או מיקום גאוגרפי, אני מניחה שיש מקור חוקי.ת: אמרתי שאין מקור חוקי לכך אלא המשטרה דורשת מהעסק אמצעים מסוימים כדי להגן על השוהים וכדי שישבו שם באופן בטוח ובטיחותי.ש: אם זה נתון לשיקול דעת המשטרה, אני מניחה שלא כל העסקים הפועלים בתחום זה חייבים בחומה אלא זה נתון לשיקול דעת המשטרה?ת: זה נתון לשיקול המשטרה. אני מאמין שהמשטרה לא הייתה נותנת לפתוח עסק כזה אם לא הייתה גדר מסביב שמגינה על השוהים. אם הייתה לי את הדרישה לרישיון עסק אז הייתי יודע בוודאות.ש: אתה פנית לקבל את המסמכים הרלוונטיים מהמשטרה, את הדרישות והמסמכים הנוספים?ת: לא פניתי למשטרה שכן זה לא קשור לחוות הדעת אם היה צריך להקים גדר או לא.ש: למה זה קשור?ת: הרלוונטיות אם הייתה חובה או לא להקים גדר לא קיימת כי יש גדר.ש: על סמך מה אתה קובע שגובה מסוים הוא תקין ואיזה גובה הוא לא?ת: על פי דרישות המשטרה שמנחה לאיזה גובה גדר יש להגיע.ש: לגבי הגדר הספציפית לא בדקת נתונים?ת: נכון. כתבתי שבמידה והגדר הייתה מוקמת בגובה רם יותר, חפצים מבחוץ לא היו מגיעים.ש: השאלה היא מה החובה. האם יש לך את הדרישה או התקנות או מסמך נתון שחומה בגובה 2 מ' היא לא תקינה ו- 4 מ' היא כן תקינה?ת: אני לא מכיר מקור חוקי לכך. אני יודע שכשמבקשים רישיון לעסק כזה, המשטרה מגיעה, בודקת ומצביעה על הדרישות. ש: את הדרישות לעסק הספציפי הזה לא בדקת?ת: לא.ש: ערכת איזו בדיקה אישית לגבי רישוי העסק או האישורים שנדרשו מבעלי המקום כדי להפעיל אותו?ת: לא" (עמ' 38, ש' 2-29 ועמ' 39, ש' 3-9) 33.בהקשר זה יצוין עוד, כי לא ברור אם אכן היה בגדר כדי למנוע התרחשות התאונה. בל נשכח כי המועדון היה מוקף בגדר, ומשלא הוכח קיומה של חובה חוקית לבנות את הגדר ובאיזה גובה היא הייתה צריכה להיבנות, איני רואה בכך כאי נקיטת אמצעי זהירות מצד מפעיל המועדון. כאן המקום לציין עוד, כי מובן וברור הוא כי גם אם הייתה חובה כזו היא הייתה צריכה לקבוע גובה מסוים, ולא כפי שניסה המומחה לטעון בחקירתו, כי ככל והגדר גבוהה יותר כך הייתה נמנעת האפשרות שהאבן הנזרקת לא הייתה פוגעת בתובעת (עמ' 51, ש' 13-15). 34.נוסף על האמור, שוכנעתי כי מרבית ממצאיו של מומחה התובעת בכל הנוגע לשאלת אי נקיטת אמצעי זהירות ע"י מפעיל המועדון, אינם רלוונטיים למקרה שלפנינו ולא היה בהם כדי למנוע התרחשות התאונה והוא אף הודה בכך במהלך חקירתו. כך, למשל, עניין הטיפוס לעגלה (עמ' 37, ש' 30-33), השקעים המאולתרים (עמ' 39, ש' 19-23), התקנת רשת כאשר בחקירתו הוא אף הודה כי ייתכן והדבר היה מונע התרחשות תאונה וייתכן שלאו (עמ' 44, ש' 28-30) דרישה שגם לגביה לא נמצא כל מקור חוקי, רמת הרעש שאף לגביה לא נעשתה כל מדידה על ידיו (עמ' 46, ש' 4-8), מיקום הסלקציה שאף לגישת המומחה עצמו מדובר במקרה "היפותטי" (עמ' 46, ש' 20-22), רוחב הפתחים ונהלי עזרה ראשונה שלגביהם הודה המומחה כי לא נמצא מקור חוקי (עמ' 48, ש' 26-30), מספר הבליינים והשוהים שהתברר בחקירת המומחה קשור רק לעניין כיבוי האש ופינוי הבליינים כשמתרחש אירוע מסוים (עמ' 50, ש' 15-18).  35.יצוין עוד, כי בהמשך חקירת המומחה, ניתן להבחין בקיומה של התגמשות מסוימת בגישתו כאשר, לדבריו, אם הייתה הנחיה לעובדים שלא לשהות במקום שבו התובעת עמדה, התאונה הייתה נמנעת:"ש: אילו כשלים גרמו לאבן לפגוע בתובעת ולא מנעו ממנה להיפגע?ת: הכשלים שגרמו לאבן לפגוע, זה שלא היה מישהו שמנע מאותם אנשים שהשליכו את האבן מלהשליך אותה אל תוך המועדון, השהייה של אותם עובדים במועדון באותו מקום, שאולי אם אחרי סגירת המקום היו הנחיות שלא יעמדו שם, וגם הגנה על העובדים שנמצאים פנימה, אם זה גובה הגדר שהייתה שם. המשטרה היא זו שהייתה צריכה להנחות לגבי גובה הגדר או אפילו הבעלים עצמם, ברגע שמקרים כאלה היו וחזרו..........ש: אני שואלת שוב: אתה אומר שאסור היה לעובדים/מבלים לעמוד במקום זה?ת: אני אומר שבמידה והיה סיכון להיפגע צריך להדריך את העובדים לא לעמוד באותו מקום או לנקוט בכל האמצעים כדי למנוע מהם להיפגע" (עמ' 41, ש' 20-25 וש' 30-32)אין ספק כי מדובר בדרישה לא ריאלית ולא סבירה. הרי התובעת עמדה במטבחון, אזור שאומנם חצי מקורה, אך לא הוכח כי מדובר באזור מסוכן שהעמידה בו מעמידה את העובדים או הצוות לסיכון ממשי. במילים אחרות, התנהגות מפעיל המועדון עצמו בכך "שהתיר" לתובעת לעמוד במקום שבו עמדה ועצם הימצאותה בשטח זה, לא תרם להתרחשות התאונה ולא יצר כשלעצמו סיכון בלתי סביר שבגינו יש להטיל על מפעיל המועדון אחריות נזיקית. אין לדרוש ממפעיל המועדון לעשות כל דבר אותו ניתן להעלות על הדעת כדי לסלק כל סיכון כמו שלא ניתן להטיל אחריות מוחלטת עליו בגין קיומו של כל מפגע שאירע בסביבתו. מעשה זריקת האבן עצמו והנזק שעלול להיגרם כתוצאה מכך, יכול היה להתרחש בכל מקום אחר (ראו מקרים אחרים שדנו בשאלת האחריות הנזיקית כלפי הנפגע כתוצאה מזריקת אבנים: ת.א. 11602-05-09 אבו פאני נ' מ. מ. כפר קרע (31.10.11) ו-ע"א (מחוזי-י"ם) 2191/08 יצחק נ' משרד החינוך (15.7.08) ו- ת.א. 4047-07 זבן נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ (29.03.2011)). 36.למעלה מן הצורך אוסיף ואציין, כי גם אם מפעיל המועדון היה מגדר ומגביה את הגדר, מתקין רשת, תאורה, מציב שלטים, דואג לרעש, מציב יותר מאבטחים ונוקט בייתר האמצעים שאוזכרו בחוות דעתו של מומחה התובעת, לא היה בכך, בנסיבות המקרה שלפנינו, כדי למנוע מאותו זורק אבן אלמוני לבצע את אשר ביצע, ובכך לא הוכח אף כי מתקיים קשר סיבתי בין ההפרה הנטענת לבין הנזק שנגרם לתובעת. יש לחזור ולהדגיש, כי לא נדרש מהמעביד, מפעיל המועדון, לנקוט באמצעי זהירות אבסולוטיים, אלא באמצעי זהירות סבירים, וכפי שנקבע בפסיקה אין המדובר בבחינה "בתנאי מעבדה" או "בחכמה לאחר מעשה" (ראו לעניין זה: ע"א 5604/94 חמד נגד מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498 (2004)). 37.מכאן, שאין בידי לקבל את ממצאי חוות דעתו של מומחה התובעת כפי שהוסבר בהרחבה לעיל.  לפני סיום אציין, כי לגבי חוות דעתו של מומחה הנתבעים ערה אני לעובדה כי ממצאיו בכל הנוגע לקביעת הטריטוריה הביטחונית של המועדון אינם מבוססים דיו שכן, לגישתו, קצין הרישוי של המשטרה הוא זה שקובע את הטריטוריה כאשר בנסיבות שלפנינו הוא לא עיין באישור המשטרה שניתן למועדון (עמ' 61, ש' 18-22 ועמ' 63, ש' 24-31). עם זאת, הנטל הינו על התובעת להוכיח כי יסודות עוולת הרשלנות התקיימו: להוכיח שקיימת חובת זהירות כלפיה, וכי חובה זו הופרה, קרי, האמצעים שבהם נקטו הנתבעים (המועדון) לא היו סבירים ומצדיקים הטלת אחריות נזיקית על כתפיהם. ובנטל זה, כפי שקבעתי לעיל, לא עמדה התובעת. סיכום38.לאור כל האמור לעיל, דין התביעה נגד הנתבעים להידחות. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.  ניתן היום, ט' אלול תשע"ו, 12 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים. Picture 1  

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
 

הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ