אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 10460-07-15 בלאן נ' רשות הפיתוח ואח'

ת"א 10460-07-15 בלאן נ' רשות הפיתוח ואח'

תאריך פרסום : 16/12/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
10460-07-15
02/12/2015
בפני השופט:
אלכס קיסרי

- נגד -
המבקש:
אניס בלאן
המשיבות:
1. רשות הפיתוח
2. עמידר"
3. החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
4. גולדה וינגרטן

החלטה
 

 

 

המבקש הגיש תובענה למתן פסק דין הצהרתי שלפיו הסכם השיתוף שנחתם בינו לבין המשיבה 1 ("רשות הפיתוח") הוא מתייחס למקרקעין המצויים ברחוב התורן 31, חיפה והידועים כחלקה 35 בגוש 10802 ("המקרקעין" או "הנכס") הוא בטל וכי חתימתו של המבקש על הסכם השיתוף זויפה ואיננה חתימתו. עוד הוא עתר להצהרה שעסקת המכר בין רשות הפיתוח, באמצעות המשיבה 2 ("עמידר") למשיבה 3 ("המשיבה") שלפיה רכשה המשיבה את זכויותיה של רשות הפיתוח במקרקעין, הכוללות הצמדה של שטח קרקע של כ-73 מ"ר, מבוטלת וכל עסקה שלפיה מכרה המשיבה את זכויותיה הכוללות הצמדה כזאת, מבוטלת גם היא.

 

בגדר התביעה עתר המבקש למתן צו מניעה זמני שיאסור על רשות הפיתוח ועמידר להשלים את עסקת מכר זכויותיהן למשיבה וכן צו שיאסור על עמידר ועל המשיבה להשלים עסקת מכר זכויות במקרקעין לצד שלישי כלשהו. ביום 7.7.15 ניתן צו ארעי כנעתר בבקשה וביום 19.7.15 התקיים דיון שבו נחקרו על תצהיריהם המבקש ומצהירה מטעם עמידר. לבקשת הצדדים הוריתי על הגשת סיכומי טענות בכתב ולאחר שעיינתי בהם, אני מחליט לדחות את הבקשה ובתוך כך לבטל את הצו הארעי שניתן ביום 7.7.15. בצד זאת, כפי שיוסבר להלן, אורה לרשם המקרקעין לרשום הערה לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 ("חוק המקרקעין") בדבר קיומה של ההתדיינות בתיק ת"א 10460-07-15 זה.

 

הרקע, בקיצור המתבקש, הוא שבשנת 2000 המבקש רכש מעמידר את מחצית הזכויות במקרקעין. עמידר פעלה בעניין זה כשלוחתה של רשות הפיתוח שהייתה הבעלים של כל הזכויות במקרקעין. יוער, כי הנכס הוא בניין בן שתי קומות ובו ארבע דירות. המבקש רכש את מחצית הזכויות וכפועל יוצא מכך, שתי דירות הן בבעלותו והשתיים האחרות הן בבעלות רשות הפיתוח שכמסתבר, היא מכרה אחת מהן למשיבה. לטענת עמידר והמשיבה, דירה זו נמכרה לצד שלישי שלא צורף כנתבע לתביעה וכמשיב למשיבה. הבניין אינו רשום כבית משותף ומשום כך נערך הסכם שיתוף (נספח ד' לבקשה) ("הסכם השיתוף") על מנת להסדיר את זכויות השימוש בנכס. הסכם השיתוף טרם נרשם בלשכת רישום המקרקעין. לטענת המבקש, כשמונה חודשים לפני שהוגשה התובענה הגיע לביתו עורך דין מ' כבהא ("עו"ד כבהא") וביקש ממנו לחתום על מסמכים שלדבריו נחוצים לעמידר על מנת לרשום את הנכס בפנקס בתים משותפים. אחד המסמכים היה הסכם השיתוף ולטענת המבקש הוא ביקש מעו"ד כבהא לשלוח לו חומר מלא ומפורט אודות רישום הבית בפנקס הבתים המשותפים אלא שחומר זה לא נשלח אליו. עוד לטענתו, ימים מספר קודם להגשת התובענה, הוא הופתע לגלות שהמשיבה מכרה את זכויותיה באחת הדירות לצד שלישי וכי לאותה דירה הוצמד שטח הקרקע המשמש כמעבר יחיד לדירות המבקש. לטענת המבקש הסכם השיתוף נעשה ללא ידיעתו וכי החתימה שהושמה עליו אינה חתימתו.

 

המבקש טוען כי העובדות המפורטות בתצהירו לרבות בעניין הנחיצות והדחיפות במתן הסעד הזמני מצדיקות את הותרת הצו הארעי על כנו. עמידר והמשיבה (שלטענותיהן הצטרפה גם רשות הפיתוח) טוענות שיש לדחות את הבקשה ולבטל את הצו הארעי הן משום שהמבקש לא הראה זכות לכאורה, הן משום שהגשת הבקשה נגועה בחוסר תום לב והן מחמת השיהוי בהגשתה.

 

תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ("התקנות") קובעת:

 

"362.(א)הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב)בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

 

ידועה ההלכה שלצורך עמידה בתנאי הקבוע בתקנה 362(א) היינו הוכחת קיומה של עילת תביעה די בכך שהמבקש מראה זכות לכאורה ו"על בית המשפט לבדוק, אם התובענה, שבגינה מתבקש הסעד הזמני, אינה לכאורה מחוסרת יסוד וסיכויים" (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 506 (2007)) ואם זו הייתה השאלה היחידה, ייתכן – ואיני פוסק שכך – שניתן היה להותיר את הצו הארעי על כנו. אלא שכפי שיוסבר, המבקש לא עמד בנטל להראות את נחיצותו של הסעד הזמני ומעבר לכך, וחשוב מזאת, הסתבר שהתנהלותו של המבקש נגועה לכל הפחות, בחוסר תום לב המצדיק את דחיית הבקשה וביטול הצו הארעי.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ