אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תפ"ח 39745-08-13 מדינת ישראל נ' אבטרמרים (עציר)

תפ"ח 39745-08-13 מדינת ישראל נ' אבטרמרים (עציר)

תאריך פרסום : 31/08/2015 | גרסת הדפסה
תפ"ח
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
39745-08-13
29/04/2015
בפני השופטים:
1. נויטל אב"ד
2. יפרח
3. רביד


- נגד -
המאשימה:
מדינת ישראל – פרקליטות מחוז ת"א (פלילי)
עו"ד יעל הראל
הנאשם:
טוולדה אבטרמרים –
עו"ד עלאא מסארווה
הכרעת דין

 

השופט גלעד נויטל, אב"ד:

בכתב האישום שהוגש נגד הנאשם, מיוחסת לנאשם עבירה של רצח בכוונה תחילה.

 

1. אלה מעשי הנאשם על פי הנטען בכתב האישום (תמצית):

הנאשם וא.ב., ילידת 1984 (להלן: המנוחה) הינם אזרחים אריתראים, שהסתננו לישראל. לערך בתאריך 23.2.13 נישאו הנאשם והמנוחה בישראל. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום - המנוחה היתה בהריון והנאשם, המנוחה, אחיה של המנוחה ובת דודתה, התגוררו בצוותא בדירה בתל אביב (להלן: הדירה). סמוך למועד נישואיהם ולאחר מעברם למגורים משותפים, התגלעו סכסוכים בין הנאשם למנוחה על אודות אופן ניהול חייהם המשותפים. בתאריך 30.7.13, בשעה 07:15 לערך, בדירה, התגלע ויכוח בין הנאשם למנוחה, במהלכו גמלה בלבו של הנאשם החלטה להמית את המנוחה. לשם כך, נטל הנאשם סכין בעלת להב של 18 ס"מ לערך, נעץ אותו בכל חלקי גופה של המנוחה וגרם לה לשלושה פצעי דקירה בצוואר מימין, שני פצעי דקירה בצוואר משמאל, חמישה פצעי דקירה בעורף מימין וכן עשרות דקירות ופצעי חתך בקרקפת, בפנים, בצוואר ובגב שמאל. מותה של המנוחה נגרם כתוצאה מאיבוד דם נרחב, שנגרם מפצעי דקירה בצוואר ובעורף, עם פגיעה בכלי דם ראשיים. במעשיו הללו, גרם הנאשם בכוונה תחילה למותה של המנוחה, ומיוחסת לו עבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

 

2. גירסת הנאשם (התשובה לכתב האישום – עמ' 12-13 לפר'):

הנאשם הודה בסעיפים 1-3 לכתב האישום (הרקע, מקום המגורים והסכסוכים). הנאשם גם לא חלק על כך שמדובר בסכין בעלת להב של 18 ס"מ לערך, ולא חלק על תיאור פצעי הדקירה, מספרם ומיקומם. בהתייחס לסעיף 4 (עצם האירוע) ולסעיף 6 (ייחוס עבירת הרצח לנאשם) לכתב האישום, הנאשם הוסיף וטען: במועד האירוע בני הזוג רבו ביניהם, זרקו אחד על השני חפצים, המנוחה הטיחה בנאשם דברים קשים, בגידה ולרבות שהעובר שבבטנה איננו ממנו, וכמו כן היא קפצה לעברו ואז הנאשם דקר אותה פעם אחת באמצעות סכין באיזור כתף שמאל. הנאשם ראה דם ואז הוא נכנס למצב דיסוציאטיבי, ומאז ועד שהוא התעורר בבית החולים לאחר מספר ימים, הוא לא זוכר דבר. האדם הראשון שהוא פגש לאחר שהתעורר ממצבו, מצא את הנאשם במצב דיסוציאטיבי-קטטוני. תוצג חוו"ד מומחה שלפיה במועד האירוע היה הנאשם שרוי במצב כזה. הנאשם לא חלק על סיבת מותה של המנוחה מבחינה פתולוגית (סע' 5 לכתב האישום), אלא טען שהוא לא זוכר את מהלך הדברים כי הוא היה שרוי במצב נפשי דיסוציאטיבי-קטטוני. הנאשם לא גיבש את היסוד הנפשי הדרוש לעבירת הרצח אלא לכל היותר ניתן להרשיעו בעבירת הריגה (ראו זאת גם בפתיח לסיכומי ההגנה). הסניגור ציין שאין להגנה טענה של עונש מופחת (עמ' 125 לפר', שו' 21 ו-28). טענתה החלופית של ההגנה בסיכומיה (עמ' 2), היא שבדברי המנוחה ובהתנהגותה במהלך האירוע, יש לראות כהתגרות בנאשם – קנטור, ששולל אצל הנאשם החלטה להמית ביישוב הדעת.

 

לאור תשובת הנאשם לאישום, התביעה טענה (עמ' 2 לסיכומיה): יסודות עבירת הרצח התקיימו במלואם, לרבות כוונת הקטילה; אין לתת אמון בגרסת הנאשם שלפיה הוא אינו זוכר את הרצח שביצע על כל שלביו, וגרסתו הינה גרסה מניפולטיבית שכל תכליתה היא להתחמק מאימת הדין. הובאו ראיות מספיקות שמוכיחות מעבר לספק סביר שהנאשם רצח את המנוחה על רקע קנאתו לה.

 

ליבת גדר המחלוקת היא: טענת הנאשם להעדר החלטה להמית את המנוחה עקב היותו שרוי במצב דיסוציאטיבי ששולל את האפשרות לייחס לו את הכוונה הנדרשת להמתת המנוחה, ואף מונע ממנו לזכור את אשר ארע לאחר שדקר את המנוחה דקירה אחת בכתפה וראה דם. לחילופין טען הנאשם, שיש לראות בדברי המנוחה ובהתנהגותה באירוע כקנטור כלפיו, שכתוצאה ממנו הנאשם נעדר הכנה והחלטה להמית ביישוב הדעת.

 

3. הכרעת הדין (בקליפת אגוז): לאחר ששמעתי וראיתי את עדי התביעה ואת הנאשם ועד ההגנה (מומחה), קראתי את הפרוטוקול, המסמכים והסיכומים בשאלת האשמה, שמעתי וצפיתי בדיסקים וראיתי תמונות, אני מציע לחבריי לקבוע שהתביעה הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי; לפי הראיות הוכח מעבר לספק סביר שהנאשם ביצע את עבירת הרצח המיוחסת לו, ובכלל זה הוכחו כנדרש כל יסודות עבירה זו לרבות שלילת טענת הנאשם שהיה שרוי באירוע במצב דיסוציאטיבי, ניתוק תודעתי והעדר זכרון ששלל ממנו את הכוונה הנדרשת להמתת המנוחה, ויש להרשיעו בעבירת הרצח.

 

4. עיקר הראיות ששימשו להכרעת הדין הן:

הוגשו קלסר מוצגים מוסכמים ומוצגים נוספים (ההגנה הסכימה שכל המוצגים שבקלסר – ת/1 עד ת/33ב מוגשים כראיה לאמיתות התוכן, בכפוף להסתייגות שכל מה שמופיע בעימותים מול הנאשם ביחס לדברים שאמרו עדים אחרים ולא הנאשם, הם דברים בלתי קבילים): דו"חות מד"א ת/1, ת/3, ת/2 (הכרזה על מוות); לוח צילומים ת/4; עדות שכן-גאורגי ת/5 (תמליל ת/5ב ודיסק); דו"ח מעצר ת/6; דו"חות שוטרים ת/7, ת/9, ת/9א, ת/10, ת/14, ת/16, ת/18, ת/19, ת/23, ת/29, ת/43 (ועדות עת/10 השוטר בדר); נ/7; הודעות הנאשם: ת/11 (תמליל ת/11ב ודיסק), ת/12 (תמליל ת/12ב), ת/24 (ותמליל ת/24ב ודיסק), ת/25 (ותמליל ת/25ב ודיסק); עדות הנאשם בבית המשפט; צווי חיפוש ת/13, ת/38; עדות שכן-גליציאן ת/15; מומחה זירת עבירה עת/13 השוטר וקס, הדו"ח ת/20, ותמונות ת/20א (ודיסק); זיהוי דנ"א ת/21; חוו"ד דנ"א ת/22 (ו-ת/22א); חוו"ד ד"ר גיפס מהמרכז לרפואה משפטית לגבי המנוחה ת/27 (ודיסק); חוו"ד ד"ר זייצב מהמרכז לרפואה משפטית לגבי הנאשם (ת/28); זיהוי ט.א. ת/30, ת/31, ת/32; דו"ח עימות נאשם -ברהנה ת/33 (ותמליל ת/33ב); דו"חות פעולה של שוטרים ת/35 (עת/2 חרב), ת/37 (עת/3 צ'בן); דו"ח אירועים משטרה ת/36; דו"ח הפקת פלטי טלפון ת/39, ת/41 (ודיסק ת/40), ת/42, ועדות השוטרים עת/7 קאופמן, עת/8 קרבט ועת/9 נזירי; מסמך הבהרה מד"ר דומני ת/44; מסמך מספרות רפואית ת/46; הודעות עת/1 למלם: נ/1א (ותמליל נ/1ב, דיסק ושרטוט דירה ע"י עת/1 למלם ת/34), נ/2א (ותמליל נ/2ב שבו גם הודעות ועימותים נוספים, והדיסק); הודעות עת/4 יעקב – בעל הדירה: (נ/2ב1, התמליל נ/2ב, והדיסק), נ/3א (ותמליל נ/3ב והדיסק), נ/4א (ותמליל נ/4ב והדיסק); הודעות עת/5 שישיי – אח המנוחה (נ/5א ותמליל נ/5ב והדיסק), נ/6א (ותמליל נ/6ב והדיסק); עת/6 איוב קידני – אח המנוחה; עת/11 איוב (מהרי) יונס והודעתו במשטרה נ/8א (ותמליל נ/8ב והדיסק); עת/12 מהרי – עובד ניקיון (ותמליל נ/2ב והדיסק); עדות העדים בביהמ"ש; חוו"ד מומחה ההגנה ד"ר מילר נ/9 ועדותו בבימ"ש; סיכום אשפוז נ/10.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ