אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תפ"ח 14991-07-14 מדינת ישראל נ' ש.מ. (עציר)

תפ"ח 14991-07-14 מדינת ישראל נ' ש.מ. (עציר)

תאריך פרסום : 20/09/2015 | גרסת הדפסה
תפ"ח
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
14991-07-14
16/09/2015
בפני השופטים:
1. גלעד נויטל אב"ד
2. מאיר יפרח
3. גיליה רביד


- נגד -
המאשימה:
מדינת ישראל – פרקליטות מחוז ת"א (פלילי)
עו"ד רותי שביט-אושרי
הנאשם:
ש.מ. (עציר) –
עו"ד אורלי פרייזלר
גזר דין
 

 

השופט גלעד נויטל, אב"ד:

הצדדים ערכו הסדר טיעון (במ/2) במסגרתו הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן (במ/1), והורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). במסגרת הסדר הטיעון הסכימו הצדדים כי התביעה תעתור לעונש של 8 שנות מאסר בפועל, וההגנה תטען באופן חופשי. בנוסף, התביעה תעתור להטלת מאסר על תנאי וכן פיצוי משמעותי למתלוננת.

 

אלה עובדות כתב האישום המתוקן (במ/1), שבהן הודה הנאשם:

הנאשם וע.מ. (להלן: "המתלוננת") נשואים כ-46 שנה ומתגוררים בדירה בבת-ים (להלן: "הדירה"). מספר חודשים עובר לאירועים המפורטים בכתב האישום המתוקן, התגלעו חילוקי דעות בין הנאשם למתלוננת וזאת עקב חשדותיו של הנאשם שהמתלוננת בוגדת בו, גונבת ומסיתה את ילדיו כנגדו. כתוצאה מהאמור, עזבה המתלוננת את הדירה ועברה להתגורר במלון דירות. במהלך חודש יוני 2014, נסעו הנאשם והמתלוננת לבקר את בנם המתגורר בארה"ב. עם חזרתו לארץ ביום 11.6.14 או בסמוך לכך, גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה לגרום למתלוננת חבלות חמורות. ביום 26.6.14, סמוך לשעה 14:30 הגיעה המתלוננת ביחד עם כלתה (להלן: "הכלה") לדירה, על מנת לאסוף מסמך מסוים. הנאשם נכח באותה העת בדירה. בשלב מסוים נכנסה המתלוננת לחדר השינה. בשלב זה החליט הנאשם להוציא לפועל את תוכניתו לחבול במתלוננת. הנאשם נכנס בעקבותיה ונעל את חדר השינה. מיד עם היכנסם לחדר, דחף הנאשם את המתלוננת על המיטה, הוציא מתחת למיטה משקולת ברזל והכה את המתלוננת בראשה בחוזקה. המתלוננת זעקה לעזרה. הנאשם שלף סכין מטבח גדולה, אשר הייתה מוסתרת מתחת למיטה, והחל לדקור את המתלוננת בכל חלקי גופה. המתלוננת נאבקה בשארית כוחה בנאשם וניסתה להדוף את הנאשם מעליה, אך הנאשם המשיך לדקור את המתלוננת. בשלב מסוים ריתק הנאשם את המתלוננת לרצפה כשהוא שוכב על פלג גופה העליון, ונעץ את הסכין בחוזקה בצווארה. בשלב מסוים חדלה המתלוננת להתנגד. בעקבות זעקותיה של המתלוננת, שנשמעו על ידי כלתה שהמתינה בסלון הבית, הזעיקה הכלה את בנה של המתלוננת. הבן הגיע לדירה, כעבור מספר דקות ופרץ את דלת חדר השינה. עם היכנסו לחדר, הבחין הבן במתלוננת שוכבת פצועה ושותתת דם על רצפת החדר, כשהנאשם רכון מעליה. בשלב זה, אחז הבן ברגלו של הנאשם וגרר אותו במטרה להרחיק אותו מהמתלוננת. הנאשם תפס במשקולת וניסה לזרוק אותה על בנו, אך הבן תפס את ידו של הנאשם, בעט בו וזרק את המשקולת מחוץ לחדר השינה. מיד ובסמוך לאחר מכן, ניסה הבן לחסום ולהפסיק את הדימום מפצעיה של המתלוננת באמצעות בגדים שהוציא מארון חדר השינה. המתלוננת פונתה במצב קשה לבית החולים וולפסון. בעקבות מצבה, הורדמה והונשמה המתלוננת ונדרשה לשני ניתוחים. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלוננת חבלות חמורות: פצעי דקירה מרובים ועמוקים בצוואר, חתכים מרובים בפנים, בבית החזה הקדמי, בכפות הידיים והרגליים, פצעים בגב עליון ובאחורי הצוואר ושבר באף. כתוצאה מפצעיה המרובים, איבדה המתלוננת כמות דם גדולה אשר העמיד את המתלוננת בסכנה ממשית ומיידית לחייה. במעשיו המתוארים לעיל גרם הנאשם למתלוננת, שלא כדין, חבלות חמורות ובכוונה מחמירה.

 

ראיות התביעה לעונש: עדותה של המתלוננת בבית המשפט (עמ' 14-15 לפר'): בחודש דצמבר ימלאו לה 68. קשה לה מאוד מה שהיא עברה. 50 שנה שהיא נמצאת עם הנאשם, הכירה אותו בגיל 14 וחצי והוא היה בן 19 וחצי. בגיל שנה התייתמה המתלוננת מהוריה, נותרה לבד, ללא אחים ואחיות, בלי אף אחד. המתלוננת גדלה אצל סבתא וסבא מצד אמה שגידל, טיפחו, אהבו ושמרו עליה מכל משמר. המתלוננת הייתה ילדה שמחה, אוהבת וצוהלת וכלום לא חסר לה. כשהכירה את הנאשם בגיל 14 וחצי הייתה אהבה גדולה, התחתנה בגיל 18, יש לה שני ילדים וארבעה נכדים. בן אחד גר בארץ והשני בחו"ל. המתלוננת עברה מצב לא פשוט, כל חייה הנאשם הציק לה ולא העריך את כל מה שעשתה עבורו, רק אמר שהיא בוגדת בו. כל חייה עבדה, עכשיו יצאה לפנסיה, רצתה לעשות איתו משהו אבל הוא מצא לנכון לחסל את חייה. הנאשם תכנן את זה ואמר לכולם ואיים והמתלוננת לא התייחסה, חשבה שזה לא יכול להיות. היום המתלוננת היא בן אדם אחר בלי חיים, לא רואה אף אחד, פוחדת מכל דבר, כל רעש מרתיע אותה ומחזיר אותה לטראומה, היא כבר לא יכולה. המתלוננת רואה אנשים ובורחת, מישהו צועד אחריה והיא חוששת שהוא יתקע בגבה סכין. היא הייתה אישה אחרת לגמרי, שמחה, אנשים נהנו להיות איתה והיא איתם, מצחיקה ואוהבת, והוא גזל את הכול. מה נותר לה, בגיל 68 היא צריכה לאחות את הפצעים גם בגוף וגם בנפש; הצהרת נפגעת העבירה - ת/1 (מיום 26.5.15): המתלוננת מאוכזבת מהחיים, מרגישה חיה-מתה. חווה פחדים ודיכאון יום יום, חוסר עניין בחיים, כל שמחת החיים והאנרגיות נעלמו לה. המתלוננת מוצאת את עצמה בוהה באוויר והולכת ללא מטרה. הפציעה הנפשית והגופנית מזכירים למתלוננת את המציאות בה היא חיה ומה חוותה. הצלקות הפיזיות בכל גופה הן עדות לזוועה שעברה. המתלוננת פוחדת מהיום בו הנאשם יצא מהכלא ויממש את הרצח ויעלים אותה מהחיים. היא בטיפול נפשי אצל פסיכיאטרית ובשרות סוציאלי. קשה למתלוננת לעכל את מעשיו של הנאשם אחרי 50 שנה יחד. לנאשם היה חשבון על שמו בלבד בבנק ירושלים והיה בו מעל 100,000 ₪. בעודו בכלא הוא משך את כל הסך הנ"ל. היא לא יודעת לאן ולאיזו מטרה. כל לילה המתלוננת מחכה לאור הבוקר, קשה לה להירדם, נעזרת בכדורי הרגעה. כל רעש, דפיקה וטריקות דלת מעבירות אותה מדעתה ומזכירות לה את הטראומה שחוותה. ברחוב המתלוננת נרתעת מאנשים שהולכים אחריה שמא תידקר. הטראומה אינה מנת חלקה של המתלוננת בלבד, אלא גם של ילדיה ונכדה. מצבה הבריאותי בעקבות המקרה החמיר. כל מטלות הבית נופלות על המתלוננת לרבות התשלומים השוטפים וההוצאות הבלתי צפויות, ופעם זה התחלק בינה לבין הנאשם. המתלוננת בפנסיה מזה כשנתיים ומתקיימת מקצבת זקנה, אין לה פנסיה. בבעלותה חדר (25 מ"ר) בת"א אותה קיבלה בירושה מסבה, אותו היא משכירה. זוהי פגיעה כלכלית קשה במתלוננת, והיא מחסלת את כל כספה. המתלוננת חוששת שהנאשם ישתחרר מהכלא ויבצע את זממו. המתלוננת מתנגדת לכל עסקת טיעון ומקווה שהמערכת המשפטית תנהג בהתאם לחומרת העבירה. המתלוננת מבקשת לא לשחרר את הנאשם, שכן חייה וחיי משפחתה בסכנה. הנאשם הוא אדם אלים ביותר ולכן הוא יהיה נחוש בדעתו לבצע את זממו. למרות גילו המתקדם ומצבו הבריאותי, הנאשם הוא אדם חזק בגופו ובנפשו. המתלוננת לא יודעת כיצד להמשיך את חייה בגילה המגיע ל-68. היא ציפתה לחיים שלווים ונוחים לאחר שנים של עבודה. מצבה הולך ומתדרדר והיא משתדלת להחזיק מעמד בעזרת ילדיה ונכדה; מסמך מבית החולים וולפסון ת/2 (מיום 29.6.14): סיכום קבלתה: המתלוננת אושפזה לאחר טיפול בשל פצעים מרובים של פנים, צוואר, גב, חזה וגפיים, עברה אקספלורציה של צוואר, תפירת פצעים, טופלה במנות דם ונוזלים בשל תמונה של הלם המורגי. מצבה של המתלוננת התייצב לאחר ניתוח [(עמ' 6 למסמך); ראו גם את התמונות ת/3 – אלה שבלוח התצלומים, וגם התמונות הנוספות של המתלוננת שצורפו ל – ת/3].

 

ראיות ההגנה לעונש: עדותה של גב' יוליה סוסנובסקי בבית המשפט (עמ' 15-16 לפר'): היא הכירה את הנאשם לפני 24 שנה, היה שכן של אימא שלה, היא עבדה אצלם בתור עוזרת בית וראתה משפחה מדהימה. כשהייתה עולה חדשה, לכל שאלה התקשרה לנאשם, והנאשם סידר לבעלה עבודה אצל אחיו. הנאשם אבא טוב, עוזר לילדיו, כשכלתו הייתה בשמירת היריון הוא טיפל בה יותר מכל אימא, הוא אהב את הנכד. הנאשם היה בשבילה כמו משפחה. תמיכתו בה התחילה בשנת 1991 והייתה עד קרות המעשה. יחסיה עם המתלוננת היו מצוינים, כמו אחות. המתלוננת עזרה לה הרבה. העדה אוהבת את המתלוננת ואת הנאשם, מרגישה איתם כמו משפחה. הנאשם עשה מעשה מאוד קשה, היא לא מעכלת; חוות דעת פסיכיאטרית נ/1 (מיום 16.7.14): סיכום (עמ' 5 לחוות הדעת) - בתקופת ההסתכלות אותרה אצל הנאשם מערכת דלוזיונלית של מחשבות שווא של בגידה כלפי אשתו. פרט לכך, בוחן המציאות של הנאשם תקין. למרות שלוקה בהפרעה דלוזיונלית בחושבו שאשתו בוגדת בו, היה מסוגל להבין היטב את מעשיו, לתכנן היטב את מהלכיו ואף להבין את משמעות הפגיעה באשתו. הניסיון של הנאשם לרצוח את אשתו לא נעשה תוך כדי מחשבות דלוזיונליות או מתוך מצב פסיכוטי. הנאשם מבין היטב את ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, מסוגל להיעזר בעורך דינו וכשיר לעמוד לדין. אין עוד צורך להישארותו במסגרת בי"ח פסיכיאטרי; המזכר נ/2 – אשפוז בבית החולים וולפסון עקב אוטם חריף (מזכר מיום 27.6.14).

 

טיעונים לעונש:

טיעוני התביעה לעונש (עמ' 16-18, 21 לפר'): הנאשם הודה והורשע במסגרת כתב אישום מתוקן. במסגרת ההסדר הומרה עבירת ניסיון הרצח לעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. לעניין העונש, התביעה עותרת להטלת עונש של 8 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצויים בעוד ההגנה עותרת באופן חופשי. המתלוננת עודכנה לגבי ההסדר, עמדתה נשמעה, היא הסתייגה מההסדר. כתב האישום המתוקן מתאר בהרחבה את הרקע למעשיו של הנאשם, את ההחלטה, את התכנון ואת הוצאתה לפועל של התכנית לפגוע פגיעה קשה במתלוננת. הנאשם במעשיו פגע פגיעה בלתי מבוטלת בערך המוגן של שלמותה וחירותה של המתלוננת, שהייתה אשתו במשך 46 שנה, אם ילדיו, והכל כאשר הגיעה לביתה ונתנה בו אמון. הפגיעה החמורה שפגע הנאשם במתלוננת בנסיבות שבהן עשה זאת, מעידות על מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן. התביעה הציגה פסיקה שלאורה היא מבקשת מבית המשפט לקבוע מתחם ענישה בין 7-13 שנות מאסר. לגבי נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ראשית התכנון. הנאשם תכנן לפגוע במתלוננת כשבועיים לפני האירוע. אין מדובר באירוע ספונטאני. כאשר המתלוננת הגיעה לדירה יחד עם כלתה, ניצל הנאשם את שעת הכושר וכאשר המתלוננת נכנסה לחדר הוא נכנס אחריה וביצע את שביצע. בחדר הנאשם הסתיר משקולת וסכין מתחת למיטה. לגבי הנזק שהיה צפוי ושנגרם, כתב האישום מפרט את הנזקים הפיזיים שנגרמו למתלוננת, דקירות בצוואר, בפנים, בחלקים נוספים בגופה. התמונות מדברות בעד עצמן. המתלוננת נזקקה לטיפול רפואי ובמשך כל התקופה ועד היום היא נדרשת לטיפולים משקמים, פלסטיים, טיפולי שיניים וזה עוד לפני הפגיעה הנפשית. מדובר בחוויה טראומתית אותה חוותה המתלוננת, חוויה שמתעצמת מיום ליום. בנוסף ישנה פגיעה כלכלית. הטיפולים עולים כסף, המתלוננת נדרשת להחזיק את עצמה ולשלם את חובותיה. לגבי הסיבות שהביאו לביצוע העבירה, הנאשם חשד שהמתלוננת בוגדת בו, מסיטה את ילדיה כנגדו ושהיא גונבת לו כספים. מחשבות אלו הביאו אותו למצוא הצדקה לפגוע במתלוננת בצורה כ"כ דרמטית. לא ניתן לקבל צידוק לנסיבות שהביאו את הנאשם לביצוע העבירה. הנאשם יכול היה להימנע מביצוע העבירה, היו לו אינספור צמתים בהם יכול היה להימנע, השלב בו הגיעה המתלוננת לדירה, השלב שנכנסה לחדר, השלב שנכנס אחריה, השלב בו נעל את הדלת, השלב בו היכה את המתלוננת בראש, השלב לפני שבחר לשלוף סכין וכל אותם הרגעים לפני שהנאשם דקר שוב ושוב את המתלוננת. מדובר באכזריות חמורה, הנאשם נעל את הדלת על מנת למנוע מאחרים לסייע למתלוננת, דקר את המתלוננת למרות התנגדותה וגם בשלב בו בנו הצליח להיכנס המשיך הנאשם בניסיונותיו, וניסה לפגוע גם בבנו באמצעות המשקולת. לאור כל האמור, הערך החברתי המוגן, מידת הפגיעה בו, נסיבות ביצוע העבירה, התביעה סבורה כי עונש של 8 שנים מאסר בפועל הוא במסגרת מתחם הענישה והיא לוקחת בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים, תוך התייחסות לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה: הנאשם הוא ללא עבר פלילי; גילו של הנאשם; מצבו הבריאותי. לנאשם יש בעיות, אך לא חריגות, והן לא מצדיקות התחשבות יוצאת דופן; ההודאה של הנאשם. התביעה סבורה כי ענישה שתפחת מ-8 שנות מאסר, במיוחד לאור הפסיקה תהיה בלתי סבירה ובלתי מוצדקת במקרה זה. משכך, התביעה מבקשת מבית המשפט לגזור על הנאשם את העונש אליו היא עותרת, בנוסף למאסר על תנאי ופיצויים אשר יאפשרו למתלוננת לנסות ולשקם את חייה. הוגשה פסיקה.

 

טיעוני ההגנה לעונש (עמ' 18-21 לפר'): חוות הדעת הפסיכיאטרית נ/1 היא לב ליבו של האירוע שהתרחש. ההגנה מפנה לעמ' 4 , שורות 1-3, ולעמ' 5 – דיון וסיכום, ומבקשת שבית המשפט ישקול את האמור בחוות הדעת ולא מעבר לכך. לאור האמור בחוות הדעת ההגנה מבקשת להתייחס לנסיבות כשיקול לקולא כמצוות תיקון 113. השיקול הוא בעל משקל רב, חוות הדעת מדברת בעד עצמה. ההגנה מבקשת להדגיש כי עם כל הצער והכאב על מצבה של המתלוננת, המסמכים הרפואיים שהוצגו במסגרת ראיות התביעה מלמדים שלא נגרמו נזקים לאיברים משמעותיים. ההגנה עוד מפנה לאמור בכתב האישום שכשהבן פורץ לחדר הוא מוצא את הנאשם כבר בסיומה של אותה המסכת, הוא מוטל רכון מעליה. הנאשם חוזר ומודה בעובדות כתב האישום המתוקן ומצטער על שעשה. הנאשם היום בן 72. בגיל 10 כתוצאה מתאונה איבד את עינו הימנית ולאחר מכן בגיל 40 לערך עבר ניתוח קשה בעמוד השדרה ממנו נותר נכה וסובל מבעיית לב קשה. מצבו הבריאותי של הנאשם, גילו המתקדם ותנאי המעצר בהם הוא שוהה כבר שנה מקשים על הנאשם מאוד וגם זאת יש לשקול במסגרת העונש. אין צורך להכביר מילים לגבי הפגיעה הכלכלית הברורה גם במסגרת פירוק השיתוף בין הצדדים וגם בכך שהנאשם נותר ללא משפחה. ההגנה מתייחסת לפסיקה ומדגישה שמדובר בתיקון הוראת חיקוק. מתחם הענישה אמור להיות נמוך יותר ממתחם הענישה אותה הציעה התביעה ולנוכח מצבו הרפואי, גילו המתקדם וחוות הדעת הפסיכיאטרית, יש לשים את הנאשם במתחם הנמוך של המתחם שייקבע. ההגנה עוד מפנה לפסיקה אשר לאורה המתחם צריך להיות נמוך הרבה יותר ויכול להיות גם שנת מאסר אחת או שנתיים, תלוי בנסיבות המקרה. ההגנה מבקשת מבית המשפט להשית על הנאשם עונש שלא יעלה על 3 שנות מאסר בפועל בנסיבות הכוללות של הנאשם הספציפי עם המורכבות הנפשית. הנאשם קיבל אחריות על מעשיו, מודה ומצטער. הנאשם אמר בביהמ"ש (עמ' 22 לפר'): הוא מבקש סליחה, לא סולח לעצמו. מעולם לא הרים יד. הנאשם גדל בבית אלים. הנאשם אומר שזה לא בשבילו, הוא מתבייש מעצמו מהיום הראשון שנעצר. קשה לו מאוד, הוא סובל מאד. הנאשם נחלש כי אינו יכול לעשות כלום, האוכל זוועה ואינו מתאים לו. חסרה לו התנועה שהוא צריך כדי לשמור על הבריאות שלו. הנאשם יודע את שעשה, זה נורא, הוא לא רק מצטער אלא הרבה מעבר לזה, וביקש סליחה הרבה פעמים.

 

דיון וגזירת העונש:

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן (במ/1) והורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, וזו במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים (במ/2). התביעה עתרה להטיל על הנאשם עונש של 8 שנות מאסר בפועל, וההגנה בטיעוניה לעונש עתרה להטיל על הנאשם עונש שלא יעלה על 3 שנות מאסר (עמ' 21 לפר'). בנוסף, התביעה עתרה להטלת מאסר על תנאי וכן פיצוי משמעותי למתלוננת.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ