אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תע"א 8664/07 גורפינקל בנימין ואח' נ' 1. עירית חולון ואח'

תע"א 8664/07 גורפינקל בנימין ואח' נ' 1. עירית חולון ואח'

תאריך פרסום : 31/08/2015 | גרסת הדפסה
תע"א
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
8664-07
15/03/2015
בפני השופטת:
נטע רות

- נגד -
התובעות:
גורפינקל בנימין ואח'
עו"ד רונן ליפשיץ
הנתבעות:
1. עירית חולון
2. החברה לפיתוח ומשאבי אנוש בשלטון המקומי גפני
3. ל.מ. כוח אדם ( 1991 ) בע"מ אדם ונצר
4. י.א. מתן שירותי ניקיון אחזקה וכ"א שניידר

עו"ד ורזגר
עו"ד גפני
עו"ד אדם ונצר
עו"ד שניידר
פסק - דין

 

פסק - דין

 

ההליך שהתברר לפנינו עוסק בשאלה האם הייתה הנתבעת 1 (להלן – העירייה) מעסיקתן של התובעות בתקופה הרלוונטית לתביעה לעניין הזכאות לזכויות שונות המוענקות למלווי הסעות ולסייעות בחינוך המיוחד על פי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות (להלן – חוקת העבודה) או שמא היו מעסיקותיהן הנתבעות 2-4; חברות כוח אדם כמשמען בחוק קבלני כוח אדם התשנ"ו – 1996 (להלן – החוק)? לחילופין וככל שיקבע כי הנתבעות 2-4 בלבד הן שהיו המעסיקות, יש לבחון האם זכאיות התובעות לתשלום זכויות שונות מנתבעות אלה על פי חוקת העבודה, מכוח סעיף 13(א) לחוק שעניינו השוואת תנאי העסקה של עובדים אצל קבלן כוח אדם לתנאי העבודה של עובדי המשתמש?

 

כפועל יוצא מן ההכרעה בשאלה הראשונה שהוגדרה לעיל, וככל שיקבע כי העיריה היא שהייתה מעסיקתן של התובעות בתקופה הרלוונטית אזי שיהיה עלינו להכריע בשאלה נוספת והיא - האם קיימת בהסכם הקיבוצי שהסדיר את תנאי העסקתן של התובעות עבור העירייה, החל משנת 2005 ואילך, במסגרת חברה הקשורה לסוכנות היהודית ומתוקצבת גם על ידי העיריה, הוראה בדבר ויתור גורף על תביעות עבר המחייב את התובעות. ככל שהתשובה לשאלה זו תהא בשלילה אזי שיהיה צורך להכריע בשאלת הזכויות להן זכאיות התובעות וכיצד יש לחשבן. זאת, נוכח ההסתייגויות שהציגו הנתבעות באשר לחוות דעת המומחה מטעם התובעות שעסקה בעניין זה.

 

1.התובעות הועסקו במוסדות חינוך שונים בעיר חולון בתפקידים של סייעות פדגוגיות בחינוך המיוחד, סייעות צמודות ילד, סייעות בכיתות אורגניות וכן מלוות הסעות של תלמידים למוסדות החינוך המיוחד בעיר. התובעות הועסקו בתפקידים השונים כאמור, במועדים שונים באמצעות חברות כוח אדם (הנתבעות 2-4) עד לחודש אוגוסט 2005. ההתקשרות שבין התובעות לבין חברות כוח האדם נעשתה בעקבות הסכמים שנערכו בין העיריה לבין חברות כוח האדם במועדים שונים שהסדירו את העסקת התובעות בתפקידים השונים בשירות העיריה המופקדת על מתן שירותים אלה לציבור התושבים בעיר.

 

2.הנתבעת 2 (להלן – החברה לפיתוח) התקשרה עם העיריה בשני הסכמים לאספקת שירותי כוח אדם זמני. מכוח הסכמים אלה העסיקה החברה לפיתוח בתקופה הרלוונטית חלק מן התובעות (התובעת 3, 7, 8, 9, 11, 13, 14, 17, 18, 19, 20, 21, 23, 25, 26, 27, 29, 30, 31, 32, 33, 36, 39, 42, 45, 47, 48, 49, 50, 52, 54 55, ראה תצהיר חשב החברה לפיתוח מר טוביה גארט).

במסגרת ההסכמים שבין החברה לפיתוח לבין העירייה הוטל על החברה לפיתוח להיות אחראית על תשלום שכרן של התובעות ותשלום התנאים הנלווים. בהסכם השני שנערך בין העיריה לבין החברה לפיתוח הצהירה העירייה על התחייבותה להחיל את תנאי השכר של עובדי העיריה במחלקות בהן תועסקנה התובעות על עובדי החברה לפיתוח מכוח התיקון לחוק העוסק בהשוואת תנאים וכי ככל שהיא לא תעשה כן אזי שהיא תידרש לשפות את החברה לפיתוח במקרה של תביעה שתוגש כנגדה בעניין זה.

 

3.הנתבעת 3 (להלן - חברת ל.מ.) אף היא קבלן כוח אדם כמשמעו בחוק, התקשרה עם העיריה בהסכם למתן שירותי כח אדם בתחומי עיסוקן של התובעות בתקופה שבין 9.02-8.03 ואף היא העסיקה חלק מן התובעות.

 

4.הנתבעת 4 (להלן – מתן) התקשרה עם העירייה בהסכם למתן שירותי כוח אדם בתחומים כאמור בתקופה 9.03-11.05.

 

5.במהלך תקופת העסקתן אצל חברות כוח האדם לא זוכו התובעות במלוא הזכויות הקבועות בחוקת העבודה ובהסכמים הקיבוציים החלים על העירייה ועל עובדים ברשויות המקומיות המשמשים בתפקידים השונים בהם הועסקו התובעות ובכלל אלה: הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות ותוספות שכר שונות, כאשר מן הראיות עולה כי לעיתים קופחו התובעות גם בקבלת הזכויות מכוח חוקי המגן או צווי ההרחבה החלים על כלל העובדים במשק (חופשה או תשלום דמי הבראה).

 

6.על רקע מציאות עגומה זו ובעקבות מו"מ שנוהל בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן – ארגון העובדים או ההסתדרות) לבין נציגי העיריה נחתם ביום 8.5.05 הסכם קיבוצי מיוחד בין ההסתדרות לבין חברה המתוקצבת גם על ידי העיריה בשם "מוסדות חינוך ותרבות מיסודה של הסוכנות היהודית לא"י בע"מ" (להלן – חברת מוסדות ולהלן – ההסכם הקיבוצי) אשר הסדיר את העסקת התובעות על פי תחומי עיסוקן, בהתאם לתנאים הקבועים בהסכמים הקיבוציים למיונם החלים על העירייה ועל פי הוראות חוקת העבודה. הסכם זה כלל התחייבות שלא לטעון טענות הנוגעות לזהות המעסיק ולהיותה של העיריה מעסיקה כאשר בין הצדדים נטושה מחלוקת האם הוראה זו חלה מכאן ולהבא או שמא הינה בעלת תחולה רטרואקטיבית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ