- לפני תביעה להפחתת מזונות.
- התובע (להלן: "האב") והנתבעת (להלן: "האם") נישאו כדמו"י ביום --- והתגרשו ביום---. מנישואיהם נולדו לצדדים הקטינים:
א'- יליד ---
א"מ- יליד ---
נ'- יליד ---
ל'- יליד ---
- ביום 28.6.11 ניתן תוקף של פסק דין להסכם גירושין אשר נחתם בין הצדדים (להלן: "ההסכם"). סעיף 6 להסכם קובע כי: "האב ישלם למזונות הילדים כולל מדורם סך של 6,500 ש"ח (ששת אלפים וחמש מאות ש"ח) לחודש, לפי הפירוט שלהלן: עבור א' סך של 1,400 ש"ח עבור א"מ סך של 1,500 ש"ח עבור נ' ול' סך של 1,800 ₪ לכל אחד מהם". הסכום כולל דמי מדור, חינוך וקייטנות. כן התחייב האב לשלם מחצית מההוצאות הרפואיות והחינוכיות החריגות של הקטינים.
- בעניין הסדרי הראיה קובע סעיף 5 להסכם כי הצדדים יתאמו ביניהם מראש מועדים ובמקרה של מחלוקת בדבר היקף הסדרי הראיה יקח האב את הקטינים בימים ב' ו-ה' בשעה 16:00 ויחזיר אותם לבית האם בשעה 19:30. כן נקבע כי הקטינים ישהו אצל האב בכל סוף שבוע שני.
- עוד נקבע בהסכם כי דירתם המשותפת של הצדדים (להלן: "הדירה") תתחלק באופן בו האם תקבל 60% והאב יקבל 40%, כאשר מחלקו של האב בדירה הוסכם שיועבר סכום של 156,000 ₪ בגין מזונות עתידיים לתקופה של 24 חודשים.
התביעה
- האב טוען כי לאחר החתימה על ההסכם מצבו הכלכלי השתנה לרעה באופן דרמטי והוא "קרס" כלכלית, דבר אשר לא צפה בעת החתימה על ההסכם. עד לחודש 8/2010 עבד האב בחברת "XXX" (להלן: "החברה") שהיתה בבעלות הוריו והשתכר סך של כ-20,000 ₪ ברוטו בחודש. החברה נקלעה לחובות והתפרקה. לאחר מכן פתח האב מסעדה אשר פעלה כששה חודשים בלבד והסבה לאב חובות עד אשר נאלץ למכרה.
האב טוען כי למרות זאת, הוא סבר שיוכל להמשיך לעבוד כעצמאי ולהרוויח ולא צפה את נפילתו הכלכלית. האב טען כי היה ערב אישית לעסקי החברה שחובותיה הגיעו לסך של 600,000 ₪ אך רק לאחר חתימת הסכם הגירושין נודע לו היקף החובות.
- האב טען כי לאחר הסדר עם נושיו ולאחר מכירת הדירה, שילם האב את חובותיו בגין החברה והמסעדה וכן חוב מזונות וחוב לביטוח הלאומי ובסופו של דבר לא נותר בידו מאום מחלקו בדירה.
לטענת האב הוא נותר חסר כל והוטלו עליו הגבלות חמורות בבנקים.
עוד טוען האב כי הוא אינו יכול לעמוד עוד בתשלום דמי המזונות הגבוה עליו התחייב נוכח מצבו הכלכלי הקשה.
- האב מציין כי בין החודשים 8/2011 ועד 5/2013 עבד בחברת שיפוצים והשתכר כ-7,000 ₪ ברוטו. כיום הוא עובד במשרה מלאה בחברת אבטחה ומשתכר כ- 10,000 ₪ ברוטו, אולם שכרו עומד לרדת לאחר שיחדל להיות כונן של החברה.
כמו כן האב לומד כיום משפטים ומשלם מידי חודש שכר לימוד בסך של כ-2,500 ₪.
- האב מדגיש, כי בעת החתימה על ההסכם לא העלה בדעתו כי ימצא במצב כלכלי שכזה ולו היה יודע לא היה מסכים לתשלום דמי מזונות גבוהים שאין לו יכולת לשאת בהם.
- לטענת האב, יש להתחשב גם בהכנסת האם וכן בכך שהאם קיבלה 60% מתמורת הדירה בסך של כ-800,000 ₪.
ההגנה
- לטענת האם, בעת החתימה על ההסכם האב לא עבד בעבודה קבועה והיה בפשיטת רגל בשל קריסת החברה ולמעשה מצבו הכלכלי אז היה דומה למצבו היום. לטענתה, אין מדובר כאן בשינוי נסיבות מהותי ואין מדובר בשינוי שלא ניתן היה לצפותו מראש. האם מציינת כי כאשר סכום המזונות נקבע בהסכם חלה על התובע חובת הוכחה מוגברת לשם הפחתת המזונות.
- לטענת האם, פוטנציאל ההשתכרות של האב הנו גבוה ביותר לאור הכנסתו בעבר. כיום עובד האב בחברת אבטחה ומשתכר סכומים יפים, אשר ילכו ויגדלו עם השנים, לאור כך שהוא לומד משפטים.
- האם טוענת כי סכום המזונות אשר נקבע בהסכם כולל מזונות, חינוך ומדור וכן את כל הוצאות הקטינים מלבד הוצאות רפואיות וחינוך חריגות. לפיכך מדובר בסכום מינימאלי אשר אינו מכסה את צרכיהם של הקטינים.
- עוד טוענת האם, כי כל נטל גידול הקטינים מוטל עליה שכן האב ממעט להתראות עם הקטינים ויש בכך כדי להגדיל את דמי המזונות.
- לטענת האם, מצבה הכלכלי הנו בכי רע והיא מצויה בחובות רבים. לטענתה, עד לסוף חודש אפריל 2014 עבדה כ---- והשתכרה סך של 2,353 ₪ בחודש בממוצע. כיום היא עובדת כ---- ומשתכרת כ-2,147 ₪ בממוצע לחודש. בנוסף, עובדת האם, לטענתה, לעיתים רחוקות כקוסמטיקאית ומשתכרת סכומים מועטים ביותר. לטענת האם, אין לה כל רכוש מלבד חלקה בדירה שנמכרה שעומד ע"ס של 650,000 ₪ בערך.
- האם מציינת כי חלק מהקטינים הנם מקטני קטינים וזקוקים להוצאות רבות והיא זו שנושאת בכל הוצאות הקטינים, לרבות הוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות.
דיון והכרעה
שינוי נסיבות-מתווה נורמטיבי
- ההלכה היא כי ניתן לדון מחדש בגובה מזונות כאשר יש שינוי נסיבות מהותי:
"פסק המזונות אינו יוצר מחסום סופי מפני חידוש ההתדיינות, וניתן לחזור ולפנות לבית המשפט בקשר לנושא המזונות, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית. את המושג "שינוי נסיבות" בהקשר זה נהוג לפרש באורח דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי חיים ולמצבי חיים משתנים בין של הצד הזכאי להם, ובין של הצד החייב בהם" (מ"א (ירושלים) 410/94 הלוי נ' הלוי (15.2.96)).
בתמ"ש (י-ם) 7464/02 א. א. א. – קטין נ' מ. א (26.10.05, פסקה 15) סקר כב' השופט בן-ציון גרינברגר, את התנאים לשינוי סכום מזונות שנקבע בפסק דין:
"בפסיקה נקבעו מספר תנאים מצטברים לשינוי בסכום מזונות שכבר נקבע בפסק דין:
א. שינוי מהותי: בתביעה לשינוי בחיוב המזונות בגין שינוי נסיבות, אין בית המשפט בודק מחדש מהו סכום המזונות שראוי לפסוק, תוך עיון מחדש בהכנסות האב וצורכי הקטינים. תביעה להפחתה אינה "הזדמנות שנייה" לתובע להוציא מבית המשפט פסק דין אשר יותר לרוחו, והיא אינה חלופה להגשת ערעור על פסק הדין המקורי. לאחר שפסק דין זה הפך לחלוט אין הוא פתוח לשינויים או תיקונים, אלא אם כן יוכיח התובע שינוי הנסיבות מהותי לאחר מועד מתן פסק הדין המקורי...
ב. שינוי בלתי צפוי: בפסיקה נקבע, כי שינוי נסיבות מהותי לצורך שינוי בחיוב המזונות, הינו שינוי אשר לא נצפה מראש ושלא הייתה כל אפשרות לצפותו מראש במועד פסק הדין (וראה פס"ד פייגה לעיל).
ג. גרימת אי-צדק: בנוסף לכך כבר נקבע לא אחת, כי שינוי נסיבות לא יביא לשינוי בחיוב המזונות, אלא אם כן השארת החיוב כמות שהוא יגרום לתוצאה לא צודקת...
נטל ההוכחה, כי חל שינוי מהותי בנסיבות על פי הקריטריונים דלעיל מוטל על בעל הדין הטוען זאת, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה".
- כאשר מדובר בסכום מזונות שנקבע בהסכם- ניתן לשנות את סכום המזונות רק במקרים "בולטים" [כלשון הפסיקה]. ראו - ע"א 4515/92 שטיין נ' ו שטיין, (13/06/1994):
"... בתחום המזונות רשאי בית המשפט אמנם לבחון בנסיבות ראויות את קיומו של שינוי נסיבות; אולם, כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת; יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט.
סיכומו של דבר, אפשר לשנות גם סכומים של דמי מזונות שהוסכם עליהם בחוזה בין ההורים, אולם בטרם יוכרע בכך דרוש שיכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיק התערבות במה שהוסכם."
- יש להדגיש, כי המצב בעבר, בעת פסיקת המזונות הקודמת, הוא בגדר נקודת מוצא מחייבת, והבהרתו היא בגדר חובתו של מי שטוען להתהוותו של שינוי. על מבקש השינוי להוכיח כי יש שינוי מהמצב ששרר בעת הינתן פסק הדין (ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה , פ"ד לו (3) 187,189).
בפסק דין למזונות שניתן על יסוד הסכמה, יש לעשות לזיהוין של הנסיבות, שעל יסודן הושגה בזמנו ההסכמה- כדי לבחון האם חל מאז אותה הסכמה שינוי מהותי בנסיבות, המצדיק את שינוי הפסק (תמ"א (י-ם) 410/94 הלוי נ' הלוי, 15.2.1996). יתכן שאומנם התרחשו נסיבות חדשות, אך בית המשפט יבדוק תמיד אם בשלן אכן הורע מצבו הכלכלי של האב, המצדיק הפחתת מזונות (ע"א 4132/91 פלוני נ' אלמוני, 17.6.1993).
האם ישנו שינוי נסיבות מהותי בענייננו?
- כאמור, המצב הכלכלי של האב בעת החתימה על ההסכם הוא נקודת המוצא לבחינת שינוי הנסיבות. אין חולק כי החברה נקלעה לחובות והתפרקה כשנה לפני החתימה על ההסכם. בעת החתימה על ההסכם האב עבד כעצמאי במסעדה שפתח והשתכר כ-7,000 ₪ נטו. יתר על כן, באותה עת המסעדה עמדה כבר ככל הנראה בפני סגירה (פרוטוקול מיום 8.6.14, עמ' 15, ש' 7-21).
כיום משתכר האב כ- 8,700-9,000 ₪ נטו (שם, ש' 2). מצב זה אינו שונה באופן מהותי מהמצב בו היה האב בעת החתימה על ההסכם ונראה שהוא אף טוב יותר.
- טענתו המרכזית של האב הינה כי מצבו הכלכלי השתנה לרעה בשל החובות הרבים של החברה להם היה ערב אישית. לטענתו, בעת החתימה על ההסכם לא היה מודע לחובות אלו ורוב החובות התגלו לאחר חתימת ההסכם. לטענת האב, בעת שחתם על ההסכם היה לו את הדירה אשר היה אמור לקבל ממכירתה סך של כ-520,000 ₪ והוא לא לקח בחשבון שסכום זה ישמש לכיסוי החובות. (עמ' 15, ש' 25-31- עמ' 16, ש' 1-10).
לטענת האם, החובות של האב לא התגלו לאחר החתימה על ההסכם. לטענתה, האב ידע בעת חתימתו על ההסכם על חובותיה של החברה ועל פשיטת הרגל בה היה מצוי. עוד מציינת האם כי סעיף 7.6 להסכם קובע שהאב לוקח על עצמו את כל החובות שנוצרו ומכאן עולה כי היה מודע לחובות.
- איני מקבלת את גרסתו של האב.
עדות האב לא היתה אמינה בעיני הן בכל הנוגע למצבו הכלכלי הנוכחי והן לגבי היקף החובות, עליהם ידע, ערב החתימה על הסכם הגירושין.
ראשית, לעניין מצבו הכלכלי של האב –
- א. עם הגשת התביעה – התגורר האב בדירת חדר. האב תרץ את העובדה כי הוא אינו עומד בהסדרי הראיה ע"פ ההסכם בכך שהוא גר בדירת חדר קטנה, ללא תנאים.
בעמוד 1 לפרוטוקול טען האב כי הוא גר כבר שלוש שנים בשכירות חדר [שורה 21], כאשר יש שם רק מטבח מיטה וסלון ולכן הוא לא יכול לקחת את הילדים [עמוד 2, שורה 3].
בהמשכם של דברים טען האב כי הוא וויתר על הכל כדי שהיא תוכל לקנות דיה ולכן לא יהיה לו כסף והוא לא חוכל לשכור דירה יותר גדולה [עמוד 2, שורות 10 – 11].
והנה התברר כי האב עבר להתגורר בדירה גדולה יותר של 3 חדרים [2 חדרי שינה וסלון, כאשר חדר אחד משמש לשינה והשני לעבודה ולימודים], בשכירות גבוהה יותר [עמוד 14, שורה 29].
- ב. ע"פ סעיף 7 ב. לכתב התביעה – האב שילם עבור דירת החדר – דמי שכירות בסך של 2,360 ₪, כאשר סכום זה כלל את החשמל, ארנונה, גז ומים.
ע"פ סעיף 29 לתצהיר האב מיום 9.4.14 - דמי השכירות של הדירה החדשה הינם 3,000 ₪ וכן יש לו הוצאה בסך של 300 ₪ עבור חשמל.
כך שכיום משלם האב כ- 1,000 ₪ בחודש יותר עבור מגוריו.
- ג. בסעיף 26 לתצהירו מיום 9.4.14, הצהיר האב כי כדי להקטין הוצאות – הינו מחפש שותף שיתגורר עימו בדירת השכירות. והנה עברו חודשיים ובמועד הדיון ביום 8.6.14 – האב עדיין מחפש כביכול שותף – עמוד 14, שורה 11].
לגישתי, אב אשר טוען כי הוא מבקש להפחית את מזונות הקטינים וכן טוען כי אין לו כסף לעבור לדירה גדולה יותר ולכן אינו מקיים את הסדרי הראיה עם הקטינים והנה, הפלא ופלא – הוא עובר לדירה גדולה יותר ועדיין לא מקיים את הסדרי הראיה, למרות שעוד אין לו שותף– הינו אב אשר פועל בחוסר תום לב ואין ליתן בעדותו אימון, בכל הנוגע למצבו הכלכלי.
- עם זאת, דברים אלו מתגמדים אל מול שקריו של האב כאשר בודקים את גרסתו הנוכחית של האב בכל הנוגע להיקף חובותיו, במועד החתימה על הסכם הגירושין. כפי שאראה להלן- עדותו היתה שקרית וסתרה באופן מפורש, תצהירים קודמים של האב אשר ניתנו בהליך קשור.
ואפרט דברי.
- בתביעה שלפני טען האב כי בזמן חתימתו על הסכם הגירושין, הוא לא ידע על החובות של החברה להם היה ערב.
וכך העיד לפני האב, במסגרת חקירתו הנגדית מיום 8.6.14:
"ת. בעת חתימת ההסכם לא היו לי חובות וצירפתי לתצהיר תיקי הוצל"פ שנפתחו אחרי הסכם הגירושין, עפ"י החשבון שלי ושל הנתבעת היה אמור להגיע לי 520,000 ₪ כסף נזיל ביד ולא ידעתי שיהיו חובות, 90% מהחובות היו של החב' המשפחתית וחתמתי בשנת 2001 ערבויות שלא ידעתי שאני חתום עליהם והחובות האלו צצו ואם הייתי צופה אותם לא הייתי חותם על הסכם כזה ולא הייתי מוותר על החובות כי הם משותפים שלי ושל הנתבעת. לא ידעתי על החובות ועובדה שמיד, חודש אחרי פתחתי חברה על שמי, אני לא הייתי בעל החב' אלא אבא שלי שניהל אותה ואני הייתי שכיר והוא פתח חשבון בבנק דיסקונט בלי שידעתי והיו ערבויות שחתמתי כמה שנים קודם וחתמתי על חוזים ולא הבנתי אז את המשמעויות, לפני חצי שנה צץ לי חוב של אחד מהנושים של החב' שהייתי חתום לו ערבות אישית וכך עוד הרבה.
ש.ת. ההורים שלי בפשיטת רגל ואיבדו את כל הנכסים שלהם וגרים בשכירות.
ש.ת. אם אני חתום ערבות אישית זה חוב שלי, בבנק דיסקונט גם אני וגם אבא שלי חתומים אך ממני חילצו את הכסף מהבית.
ש. כשחתמת על הסכם גירושין לא היה לך שום חוב?
ת. באותו זמן לא היתה לי כמות החובות הזו, לא זוכר אם היה לי חוב מסויים אך 95% מהחובות צצו אחרי הסכם הגירושין וניתן לראות תאריכי פתיחה של התיקים.
ש. יש הבדל בין תאריך פתיחת תיק בהוצל"פ לבין החוב.
ת. אני לא ידעתי ולא הייתי בעל מניות אלא שכיר בחברה. נכון שידיעתי שהחב' של ההורים שלי קרסה.
ש. למה חתמת שתיקח את כל החובות (מפנה לסע' 7.6 להסכם), על איזה חובות אתה מדבר?
ת. לא אני כתבתי את ההסכם אלא עו"ד של הנתבעת וחתמתי לבד בלי עו"ד, כנראה שעוה"ד שלה אמרה שפשטתי רגל עם ההורים ולכן..., וכתוב בסע' "במידה ויהיו חובות" כי לא ידעתי שיהיו חובות, בדיעבד לא הייתי חותם על דבר כזה."
[עמודים 15 ו- 16 לפרוטוקול, ההדגשות הוספו].
- קרי – ע"פ עדותו של האב – בעת חתימת הסכם הגירושין, הוא לא הבין מה משמעות חתימתו על ערבויות אישיות עבור חברת אביו שקרסה וכן לא היה מודע להיקף החובות.
- לפי סעיף 13 לתצהירו של האב מיום 9.4.14 היקף החובות היה כ- 600,00 ₪.
כאמור – ע"פ עדות האב כפי שצוטטה לעיל במסגרת חקירתו הנגדית – הוא ידע על 95% מהיקף החובות הללו – רק לאחר החתימה על הסכם הגירושין.
- אלא שעדות האב לעיל – הינה שקרית וסותרת את תצהיריו הקודמים אשר ניתנו בהליך קשור.
- כפי שפורט לעיל – הסכם הגירושין נחתם ביום 28.6.2011.
להסכם הגירושין קדמה תביעה של האם למזונות ומדור הקטינים וכן למזונות אישה.
התביעה הוגשה לבית משפט זה ביום 30.5.2010 [תמ"ש 48063-05-10].
במסגרת התביעה הנ"ל – הגיש האב כתב הגנה וכן תגובה לבקשה למזונות זמניים.
- והנה – בכתב ההגנה שהגיש האב ביום 15.8.2010 [קרי – כ- 10 חודשים לפני החתימה על הסכם הגירושין], מתאר האב בסעיף 34 לכתב ההגנה, כי הוא עובד בחברת האבטחה המשפחתית אשר נקלעה לקשיים כלכליים ונמצאת בפני פירוק.
- בסעיף 36 לכתב ההגנה טען האב כי: "לא מן הנמנע לציין כי הנתבע חתום ערבות עבור החברה לגבי חובות ספקים של כ- 500,000 ₪. מעבר לכך חב הנתבע חובות נוספים לאנשים שעובדים בחברה". [ההדגשה הוספה].
כתב ההגנה גובה בתצהיר האב מיום 1.8.2010.
- האב חזר על גרסתו זו גם במסגרת תשובתו לבקשה למזונות זמניים ושוב גובו הטענות בתצהיר, הפעם מיום 3.10.2010 [8 חודשים לפני החתימה על הסכם הגירושין].
- אין אלא להסיק כי האב ידע היטב, חודשים רבים לפני החתימה על הסכם הגירושין, מהי המשמעות של חתימתו על הערבויות האישיות לטובת החברה ומהו היקף חובותיו.
- זאת ועוד – לכתב ההגנה וכן לתגובה למזונות זמניים, צרף האב תצהיר מתנה אשר לפיו הוא העביר את חלקו בדירת המגורים של הצדדים, במתנה, לאחותו. התצהיר הינו מיום 1.8.2010.
הדבר מעיד על כך שלא רק שהאב הבין היטב את משמעות חתימתו וידע על היקף החובות– אלא אף ניסה להבריח רכוש על מנת להתחמק מנושיו.
והכל לפחות 10 חודשים לפני החתימה על הסכם הגירושין.
- כן אוסיף, כי סעיף 7.6.1 להסכם הגירושין קובע כי כלל החובות שנצברו בתקופה הקודמת להסכם יהיו של האב בלבד וישולמו על ידו. בסעיף 7.6.2 מצויין כי: "למיטב ידיעתם של בני הזוג, החובות, החיובים וההתחייבויות הנ"ל הינם על שם הבעל בלבד...".
כפי שפורט לעיל - במסגרת חקירתו הנגדית לפני ביום 8.6.14, ניסה האב לשכנע כי מנסח הסעיף עולה כי הוא לא ידע על היקף החובות שכן בסעיף כתוב : "במידה ויהיו חובות". האב המשיך והעיד לפני כי יכול להיות שלא הבין על מה הוא חותם שכן אם היה יודע שיהיו לו חובות – הוא לא היה חותם על סעיף כזה [עמוד 16, שורות 17 – 18].
- כפי שעולה מתצהירי האב מיום 1.8.2010 ו- 3.10.2010 – הרי שאין לקבל את גרסת האב גם בכל הנוגע לפרשנות הסכם הגירושין.
- האב טוען בהליך הנוכחי כי היקף חובותיו בגין החברה המשפחתית שקרסה היה כ- 600,000 ₪. כפי שראינו לעיל - בתצהיריו מיום 1.8.2010 ו- 3.10.2010 האב העיד כי יש לו חובות לספקים בהיקף של כ- 500,000 ₪ ועוד חובות לאנשים בחברה.
כך שהאב ידע בדיוק מהו היקף חובותיו בזמן החתימה על הסכם הגירושין.
- לאור כך שהכנסותיו של האב דומות להכנסותיו עובר לחתימתו על הסכם הגירושין [האב העיד כי הרוויח בעסק המסעדה כ- 7,000 ₪ - עמוד 15, שורות 13 – 14] ולאור כך שבעת החתימה על ההסכם, האב היה מודע לחובות החברה להם הוא ערב - אין לקבל את טענתו כי חל שינוי נסיבות מהותי לאחר החתימה על ההסכם.
לפני החתימה על הסכם הגירושין – היו לאב חובות בהיקף של 600,000 ₪ [מהחברה המשפחתית שקרסה] וכן חובות נוספים בגין עסק המסעדה שקרס [100,000 – 200,000 ₪]. כמו כן היה לאב נכס בשווי של 500,000 ₪ [מחצית מדירת המגורים, אותה ניסה להבריח לאחותו].
כיום, לאחר מכירת הדירה – נפרעו רוב חובות האב ונותרו לו חובות בהיקף של פחות מ- 100,000 ₪.
כך שלא רק שלא הוכח כל שינוי נסיבות מהותי בין מועד חתימת הסכם הגירושין לבין מועד הגשת התביעה ו/או מועד ההוכחות, אלא שמצבו הכלכלי אף השתפר לאור כך שהאב הגיע להסדר פשרה עם חלק מנושיו ולא שילם להם את מלוא החוב.
- אזכיר עוד, כי כאשר מדובר בסכום מזונות שנקבע בהסכם מוטלת על התובע חובה מוגברת להוכיח את השינוי בנסיבות וסכום המזונות ישונה רק במקרים חריגים. מקרה זה אינו נכנס לגדר המקרים החריגים המצדיקים שינויו של סכום המזונות עליו הוסכם בהסכם.
- אוסיף ואציין, כי אין מקום בענייננו לדון בצרכי הקטינים ובהכנסתה של האם, שהרי בתביעה להפחתת מזונות נבחנת רק שאלת השינוי בנסיבות ואין בודקים מחדש את היכולת הכלכלית של הצדדים או את הצרכים של הקטינים. ראו למשל: תמ"ש (ת"א) 52946/97 ג.א נ' ג.ב.א (30.3.09); תמ"ש (ת"א) 48694/00 ה.א נ' ה.ו.ר (28.1.09).
- לאור האמור, האב לא הוכיח שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הפחתת המזונות והתביעה נדחית.
הוצאות ההליך: מדובר בתביעה שנוהלה כשנתיים וחצי, כאשר התקיימו מספר ישיבות כולל דיון הוכחות וכן הוגשו סיכומים.
לאור היקף התביעה, חוסר אמינותו של האב והתוצאה אליה הגעתי לעיל – ישא האב בהוצאות ההליך בסך של 30,000 ₪.
לאור כך שהאם מיוצגת באמצעות הלשכה לסיוע משפטי – ישלם האב את סכום ההוצאות לעיל לטובת אוצר המדינה וזאת בתוך 30 יום מהיום.
לא יעשה כן האב – הוא ישא בהפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
בכך בא הליך זה לסיומו.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים ותסגור הליך זה.
ניתן היום, י"ז שבט תשע"ה, 06 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.