פס"ד בתובענה לפסיקת מזונות משקמים

ההליך

1. לפניי תובענה לפסיקת מזונות המכונים "מזונות משקמים", קרי – תובענה לחיוב הנתבע בתשלומים עיתיים לתקופה שלאחר פרידתו מהתובעת, ידועתו בציבור.
2. ההליכים, ובהם תביעה רכושית שהגישה התובעת בנוגע לדירה ששימשה למגורי הצדדים (להלן: "התביעה הרכושית"), הוגשו כבר בשנת 2012 והתנהלו בפני מותב קודם, אשר הכריע ביום 30.7.2014 את הדין בתביעה הרכושית, וקבע כי הדירה (הרשומה על שם הנתבע) הינה בבעלות שני הצדדים.
3. ברורה של התביעה דנן לא קודם בד בבד עם התביעה הרכושית (להוציא הסכמה דיונית כי התובעת איננה עותרת לפסיקת מזונות לתקופה טרם הגשת התביעה). משהועברה התובענה לדיון לפניי, התקיים ביום 19.2.2015 קדם משפט בו הסכימו הצדדים כי ההתדיינות תהא בנוגע לזכאות למזונות לתקופה ממועד הגשת התביעה (יולי 2012) ועד למועד בו ניתן פסק דין בתביעה רכושית (יולי 2014). עוד הוסכם, כי ההכרעה תיפול על סמך תצהירים שיוגשו וסיכומים בעל פה.
4. התצהירים הוגשו וביום 25.3.2015 נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה. משכך הגיעה עת ההכרעה.

העובדות הצריכות לעניין

5. הצדדים חיו כבני זוג תחת קורת גג אחת משנת 2004 ועד שנת 2012. הצדדים נפרדו בשנת 2008 לתקופה מסויימת (התובעת טוענת כי למשך כשלושה חודשים, בעוד הנתבע טוען כי לתקופה ממושכת יותר), לאחריהם שבו לחיות יחד.
6. לצרכי התביעה דנן, הנתבע אינו חולק על כך שהצדדים היו ידועים בציבור, כפי שנפסק בפסק הדין שניתן בתביעה הרכושית (ערעור בגינו תלוי ועומד).
7. בחודש מאי 2012 נפרדו הצדדים. התובעת עזבה את דירת המגורים ועברה להתגורר עם בתה ולימים ביחידה שכורה.

טענות התובעת

8. התובעת טוענת, כי הנתבע הודיעה במפתיע על סיום הקשר ביניהם, נטש אותה במצב קשה ובבריאותה רופפת, וזנח אותה לאנחות להטלטל אצל בתה ולימים בדירה שכורה.
9. מוסיפה התובעת וטוענת, כי עד עצם היום הזה היא אוספת את שברי חייה, והיא נאלצת להתקיים מהכנסות מצומצמות, בעוד הנתבע הינו נהג מונית הנהנה מהכנסה גבוהה של 25,000 ₪ לחודש.
10. משכך, לנוכח היות הצדדים ידועים בציבור, לנוכח ההסכמה מכללא שהיתה ביניהם, כמו גם לנוכח עקרון תום הלב וההסתמכות, עותרת התובעת לפסיקת תשלומים עיתיים "משקמים".

טענות הנתבע

11. הנתבע טוען, כי הינו אדם חולני שהכנסתו נמוכה מזו של התובעת. נטען כי נגרמו לנתבע הוצאות רבות בשל ההליכים המשפטיים וכי הוא נאלץ ליטול הלוואות.
12. מוסיף הנתבע וטוען כי טענות התובעת במסגרת התביעה הרכושית, לרבות בענין שימוש שעשה בכרטיס האשראי שלה, אינן עולות בקנה אחד עם טענותיה דהיום בדבר הסתמכות על תמיכה מצדו. עוד נטען, כי מתדפיסי חשבון הבנק של התובעת עולה שמצבה שפיר ביותר.

דיון והכרעה

13. הזכות למזונות ידוע/ה בציבור עוגנה בקונסטרוקציה חוזית של הסכם מכללא, המוסק גם מעקרון תום הלב, כשהוא מותאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. עקרון זה משמש גם נורמה משלימה, על מנת לצקת תוכן פרקטי-ספציפי לאותו הסכם (רע"א 8256/99 פלונית נ. פלוני, פ"ד נח (2) 213, בע"מ 4751/12 – מיום 29.8.2013, ור' ביקורת על הטרמינולוגיה האמורה אם כי לא על המהות – ש. ליפשיץ, הידועים בציבור בראי התאוריה האזרחית של דיני המשפחה, עמ' 171).
14. מאחר שמדובר בחיוב חוזי במהותו, הרי כפי שהובהר ברע"א 8256/99, הזכות למזונות של ידוע/ה בציבור קמה רק מקום שראוי להסיק כי נכרת הסכם מכללא המצדיק את התשלום, ואין המדובר בזכות הנובעת מניה וביה מהגדרת היחסים ("...בכל הנוגע לתשלום מזונות לאחר פרדה יש דמיון רב בין בני-זוג, אזרחי הארץ ותושביה שנישאו בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל, לבין ידועים בציבור (ראו תמ"ש (ת"א) 11870/02 א. פ. נ' ר. פ. [59]). בשני המקרים מוטלת חובת המזונות מכוח הסכם ולא מכוח סטטוס" – שם בעמ' 238, ההדגשה לא במקור).
15. זאת ועוד, ברע"א 8256/99 הובהר, כי יכול שתהא הצדקה ליישום שונה של חבות המזונות בין בני זוג שנקטו באקט של נישואין אזרחיים לבין בני זוג שלא עשו כן ("במקרה של בני-זוג, אזרחי הארץ ותושביה שנישאו בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל, תום-הלב נגזר מהסכמת הצדדים לנישואין אזרחיים מחוץ לישראל; במקרה של ידועים בציבור תום-הלב נגזר מהסכמת הצדדים לקשר של ידועים בציבור. תוכנו של תום-הלב עשוי, בעניינים אלה או אחרים, להביא לתוצאות שונות במקרה של נישואין אזרחיים בין אזרחי הארץ ותושביה שנישאו מחוץ לישראל ובמקרה של ידוע בציבור." – שם בעמ' 238, ההדגשה לא במקור).
16. לטעמי, במקרים בהם משכה של מערכת היחסים ויתר מאפייניה אינם מבססים מניה וביה את אותה ערבות הדדית והסתמכות המצדיקים להסיק כי נכרת הסכם מכללא בדבר תשלום מזונות, עלולה העובדה שהצדדים אינם נשואים להטות את הכף לחובתה של הטלת החבות. בה במידה שאין ספק, כי ישנם מקרים בהם מערכת יחסים בין ידועים בציבור איננה נופלת במאומה, מבחינת המחוייבות ההדדית בין בני הזוג, ממערכת שנבנית בין בני זוג נשואים, כך אין ספק שבמקרים אחרים, העדרו של אקט נישואין מעיד על מחויבות פחותה לעת פירוד.
17. דומני כי ברוח זו יש לקרוא את דבריו של כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 10497/08 (מיום 15.2.2009), בדונו במקרה כגון דא, לאמור: "מזונות מסוג זה הוכרו בפסיקה...אך פסיקתם אינה עניין שבשגרה ואינה יכולה להיות כזאת..." (ההדגשה לא במקור).
18. כידוע, כריתתו של הסכם נלמדת מאומד דעתם המשותף של הצדדים, כפי שהוא משתקף בעיניים סבירות מנסיבות הענין ("קנה המידה האובייקטיבי אינו של אדם חיצוני, זר להתקשרות, אלא של המתקשרים עצמם שאת מעשיהם, דבריהם, התנהגותם, יש להעביר במשקפת הסבירות, ולשאול אם מתקשר סביר במעמדם היה מסיק ממה שהתרחש ביניהם, כי הם אכן גמרו בדעתם לכרות חוזה" – פרידמן וכהן, דיני חוזים, כרך א' עמ' 157).
    כך הם הדברים בחוזים בכלל וכך הם בחוזים מכללא ("המבחן העיקרי להשלמתם של חוזים צריך להיות לקוח אפוא מהתחום הפרטי של הצדדים לקשר החוזי המסוים, היינו המבחן העיקרי צריך להיות הרצון ההיפותטי המשותף של הצדדים לחוזה" – שם, כרך ג' עמ' 384).
19. נחה דעתי, כי מערכת היחסים בין הצדדים, כפי שהיא עולה אפילו מהנטען על ידי התובעת עצמה, איננה מבססת את אותה הסתמכות וערבות הדדית, שהן מחוייבות המציאות על מנת שיוסק כי נכרת בין הצדדים הסכם מכללא לתשלום מזונות לעת פירוד.
    
    במה דברים אמורים?
    • א. המדובר בבני זוג שהחלו לחיות יחדיו בגיל לא צעיר, לאחר גירושין של שניהם.
    • ב. הצדדים לא נישאו, למרות שאין חולק כי הנושא עלה על הפרק, וזאת לנוכח סרובו של הנתבע (עדות התובעת בהליך הרכושי, פרוטוקול מיום 3.6.2013 עמ' 13 שורה 1).
    • ג. לצדדים לא נולדו ילדים.
    • ד. הצדדים חיו יחדיו כשמונה שנים. ודו"ק, לטענת התובעת עצמה הצדדים נפרדו למשך כשלושה חודשים בשנת 2008 (לטענת הנתבע בהליך הרכושי הפרידה היתה ממושכת יותר). שמע מניה, לאור נסיון העבר, התובעת ידעה, ולמצער היה עליה לדעת, כי יכול והצדדים ייפרדו בלא שאיש יתמוך כלכלית במשנהו לאחר הפרידה.
    • ה. מערכת היחסים כפי שראתה אותה התובעת, היא מערכת יחסים של ניצול חומרי ואחר ואף של התעללות, ולא של ערבות הדדית המבססת צפי סביר לתמיכה לעת פירוד. בלשונה של התובעת בכתב התביעה:
      
      "מיום היכרות הצדדים ובמשך כ- 10 שנים, ניצל הנתבע באורח ציני ובוטה את הצורך העמוק של התובעת בזוגיות...ועשה בנפשה ובכספה ככל העולה על רוחו...(הנתבע) כפה את עמדתו על התובעת, בדרישות מילוליות, שהפכו עם הזמן למאיימות יותר ויותר, עד שניכס לעצמו את כרטיס האשראי (ויזה) האישי של התובעת ועשה בו כבתוך שלו, ובאמצעותו ובאמצעות שיקים שסחט וקיבל מן התובעת מימן הנתבע מכספי הפניסה שקיבלה מן המל"ל, מחסכונותיה ומשכרה כעובדת נקיון במשק בית וכמטפלת בניקיונות, את מחייתם, לרבות סחט וקיבל מהתובעת "שכר דירה" חודשי אותו "העמיד" על הסך של 3,300 ₪. יודגש כי הנתבע לא בחל באיומים נפשיים ופיזיים...כך רכש הנתבע באמצעות כספה של התובעת, מונית "סקודה אוקטביה" ושילם את תשלומי הביטוח של הרכב, המשמש אותו לעבודתו. כך הוציא את כל כספיה מחשבון הבנק והותיר שם שקלים בודדים...התובעת, מילאה כאמור אחר כל גחמותיו האישיות ונכנעה לסחטנותו הכספית של הנתבע שלא היסס כאמור לאיים על חייה."
      (סע' 3-7 לכתב התביעה).
      
      התובעת עצמה מסכמת את הדברים בכל הנוגע לחוסר סבירותה של טענת ההסתמכות, לאמור:       
      
      "התובעת תדגיש כי למרות שהנתבע התחייב לפרנסה ולכלכלה וכך עשה בשנתיים הראשונות לחייהם המשותפים עת לא עבדה התובעת כלל, וכמי שמשתכר והשתכר עשרות אלפי ₪ בחודש מעבודתו כבעל מוסך ובשנים האחרונות כנהג מונית – החל תהליך כרסום איטי בעמדתו של הנתבע, שכאמור באמצעות איומיו המילוליים והפיזיים, אילץ את התובעת לכלכלו ואף ניצל את פחדה ומצוקתה לצרכיו הציניים עד שרוקן אותה מכל כספה." כך!          
      (סעיף 16 לכתב התביעה).           
    • ו. אמור מעתה: מערכת היחסים בין הצדדים, כפי שהיתה ידועה לתובעת וכפי שהיא מתפרשת בעיניו של אדם סביר בנעליה, לא היתה מערכת יחסים של תמיכה הדדית וערבות הדדית, אלא מערכת יחסים של ניצול וכפיה. על אדנים כגון דא לא ניתן לבסס הסכם מכללא לתשלום מזונות לעת פירוד.
    • ז. הדעת נותנת, כי הטענות דלעיל נטענו כדי לבסס את התביעה הרכושית (ואינני מביע עמדה כלשהי לגביה), אך הן עומדות לתובעת לרועץ במסגרת התביעה דנן. ככל שהתובעת נעשקה על ידי הנתבע, הדבר יכול לבסס תביעה כספית או רכושיות, אך עושק נטען זה שומט את הקרקע תחת הטענה לקיום הסכם מכללא שמהותו הפוכה לחלוטין.          
    • ח. אכן, התובעת מודה בלשון ברורה, כי ידעה שאין לה על מי לסמוך ולהסתמך, באשר (לטענתה) בן הזוג התומך הפך לבן זוג נתמך ועושק!
    • ט. משכך, לא ניתן לומר כי התנהגותם של הצדדים יכולה לבסס באופן כלשהו אומד דעת להתקשר בהסכם מכללא לתשלום מזונות לעת פירוד או צפיה סבירה כי כך ייעשה.
      
      
20. התובעת ניסתה לבסס את תביעתה על מצבה הכלכלי הקשה לעת פירוד, לעומת מצבו הכלכלי הטוב של הנתבע. לטעמי, פער כלכלי, כשלעצמו, אין בכוחו לבסס חיוב במזונות ידוע/ה בציבור לאחר פירוד. המדובר בנתון, אשר בנסיבות המתאימות יכול לתמוך בקיומו של הסכם מכללא ולחזק טיעונים של תום לב והסתמכות, הא ותו לא.
    דא עקא וכמפורט לעיל, במקרה דנן לא ניתן לבסס מסקנה בדבר כריתתו של הסכם מכללא או צפי לגיטימי לתמיכה לעת פירוד. לכן, אין בכוחו של פער ההכנסות הנטען כדי להפיח רוח חיים בהסכם והסתמכות שלא היו ולא נבראו.
21. יתירה מזו, הנתונים שנפרשו אינם תומכים בטענת התובעת כי מצבה הכלכלי הינו בכי רע וכי קיים פער כלכלי דרמטי בין הצדדים, כמבואר להלן:
    • לפי דברי התובעת ובא כוחה בדיון מיום 25.3.2015, הכנסותיה של התובעת מטיפול בילדה, מקצבת נכות ופנסיה עולים לסך כולל של כ- 8,200 ₪ לחודש. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי חל קיטון בהכנסות אלה בשל הפירוד והדבר לא עולה גם מעיון בתדפיסי חשבון הבנק של התובעת. לנוכח טענתה של התובעת, כי היא משלמת שכר דירה בסך של 2,500 ₪ לחודש, הרי הכנסתה לצרכיה השוטפים האחרים עומדת על סך של 5,700 ₪ לחודש. אמת, לא מדובר בסכום גבוה אך לבטח שאין מדובר בנזקקות. הדברים קל וחומר לנוכח העובדה שמתדפיסי הבנק של התובעת עולה כי תשלומי הפנסיה הינם גבוהים מן הנטען על ידה, ולעיתים באופן משמעותי (ההפקדות לחודשים יולי ואוגוסט מגיעים לסכום של כ- 3,400 ו- 2,500 בהתאמה).
    • עיון בתדפיסי חשבון הבנק של התובעת מעלה, כי מצבה הכספי, לרבות סמוך לאחר הפירוד בין הצדדים, הינו שפיר. הן לפני הפירוד והן לאחריו החשבון מצוי לרוב ביתרת זכות של כמה אלפי ₪. יודגש, כי מדי פעם מבוצעות משיכות של כמה אלפי ₪ מן החשבון ורק בגינן לא מאמירה יתרת הזכות ביתר שאת (ר', למשל, משיכות בתאריכים: 21.7.2013, 2.2014, 12.6.2014, 6.11.2014, 8.12.2014). הן לפני הפירוד והן לאחריו, ישנן הפקדות לפקדון, ולאחר הפירוד סכום ההפקדה אף גדל ל- 500 ₪ לחודש.
    • במאמר מוסגר יוער, כי לנוכח טענות התובעת כי נעשקה על ידי הנתבע, אשר (כך לפי הנטען) חי למעשה על חשבונה, הרי ברי כי מעת שהשניים נפרדו חל שיפור במצבה של התובעת אשר מלוא הכנסותיה חזרו לידיה ולא המשיכו להאכל על ידי הנתבע.
    • טענת התובעת באשר להכנסות הנתבע בסך של 25,000 ₪ לחודש לא הוכחו כדבעי. הראיה המרכזית ולמעשה היחידה להכנסה נטענת זו, הינו תמליל של הקלטת שיחה בה טען הנתבע: "חודש לא עבדתי, פספסתי אולי 25,000 ₪, לא עבדתי. מונית עולה רק 7,000-8,000 ₪ רק להחזיק אותה". דא עקא, מהקשרם של הדברים, כמו גם מן העובדה שהנתבע ציין את עלות אחזקת המונית, ברי כי המדובר לכל היותר במחזור ההכנסה החודשי ולא בהכנסה נטו. משכך, בשים לב לטענת הנתבע באשר לעלות אחזקת המונית (כ- 7,000 ₪ לחודש), הרי המדובר בהכנסה ברוטו של כ- 18,000 ₪. מסכום זה יש להפחית תשלומים למס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות, אשר ניתן לאומדם בכמה אלפי ש"ח. ככל שכך הם פני הדברים, ההפרש בין הכנסות הצדדים אינו דרמטי כפי שמבקשת התובעת לציירו.
      הדברים קל חומר לנוכח העובדה הנלמדת מהקשרם של הדברים, כי דברי הנתבע נאמרו בלהט השיחה על מנת להדגיש הלך רוח ולא התיימרו לייצג נתון חשבונאי, ומשכך יש רגליים לסברה כי הדברים נאמרו מעט על דרך ההגזמה. לא למותר לציין כי נטל השכנוע מוטל על התובעת ולטעמי אין בתמלול שצורף די כדי להרים את הנטל, כי ישנו פער משמעותי בהכנסות הצדדים.
22. אמור מעתה: מערכת היחסים בין הצדדים לא נושאת עימה את המאפיינים הדרושים על מנת שיוסק כי נכרת הסכם מכללא בדבר תמיכה כספית לעת פירוד. גם אינטרס הסתמכות בר הצדקה לא התקיים.
    
    
    
    
    

סוף דבר

23. אני דוחה את התביעה.
24. בשים לב לדחיית התביעה מחד גיסא אך להסכמה הדיונית שקיצרה את ההליך מאידך גיסא, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין על הצד הנמוך, בסך של 7,500 ₪.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים כלשהם.

תואיל המזכירות לסגור את התיק.

 
ניתן היום,  י"ט ניסן תשע"ה, 08 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.