בפני תובענה שמהותה תובענה רכושית , איזון זכויות וסעד הצהרתי.
רקע עובדתי ודיוני:
- התובע והנתבעת ( להלן : "בני הזוג" או "הצדדים") נישאו זל"ז בנישואין אזרחיים בשנת 1997 התגרשו זמ"ז בשנת 2012.
בעת הנישואין היתה התובעת גרושה ואם לילדה ואילו הנתבע היה רווק.
מנישואיהם אלו נולדו לצדדים שני קטינים משותפים: XXX- יליד 1997 ו- XXX- ילידת 2003.
- בין בני הזוג התנהלו בפני כמה הליכים משפטיים לרבות תובענה למזונות , תובענה למשמורת קטינים, תובענה לפסק דין הצהרתי בעניין המגרש בקיבוץ XXX, ובקשות ע"פ החוק למניעת אלימות במשפחה.
- התובעת הינה חברת קיבוץ XXX ( להלן : "הקיבוץ" ) , ואילו הנתבע אינו חבר הקיבוץ.
לאחר נישואי בני הזוג עבר הנתבע להתגורר עם התובעת בקיבוץ, וזאת עד לפרוץ סכסוך הגירושין בין בני הזוג.
- התובעת הינה מורה ל-XXX במקצועה ואילו הנתבע הינו אח בכיר ב – XXXX.
כמו כן, הנתבע הינו בעל מניות יחיד בחברה למתן שירותים רפואיים תיירותיים "XXXXX" (להלן: "החברה").
היות והתובעת הינה חברת קיבוץ מועבר שכרה ישירות לחשבון הקיבוץ, תוך שהקיבוץ מעביר לתובעת תקציב חודשי בסך של 1,500-2,000 ₪.
מנגד, שכרו והכנסותיו של הנתבע, במהלך שנות החיים המשותפים, הופקדו בחשבון המשותף של הצדדים.
- ביום 14.2.2012 הגיעו הצדדים להסדר חלקי, אשר ניתן לו תוקף של החלטת בית המשפט. בהסדר זה נקבע מתווה לפירוק חשבון הבנק המשותף של הצדדים.
- על מנת לקדם את בירור התובענה, בתום הדיון ביום 5.6.2012, מיניתי את פרופ' רמי יוסף כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה") על מנת לשום את הזכויות הכלכליות של הצדדים, אשר נצברו החל מיום 1.4.97 ועד ליום הקרע שהוסכם ע"י הצדדים- 1.1.2012.
המומחה נתבקש לערוך חישוב של הזכויות שנצברו לבני הזוג על שתי חלופות: האחת, על בסיס קביעת ערכן הנוכחי של הזכויות שנצברו לבני הזוג (כולל זכויות שמועד פדיונן הוא בעתיד) (להלן: "חלופה א') והשניה, על בסיס מימוש הזכויות והתגבשותן וקבלתן הלכה למעשה (להלן: "חלופה ב').
בהחלטה האמורה אף הוסמכו באי כח הצדדים לקבל צו מידע מגורמים שונים ביחס לצד שכנגד.
חוות דעת המומחה הוגשה ביום 16.6.2013. (להלן :"חוות הדעת").
דיון והכרעה:
- הצדדים נישאו בשנת 1997, כך שיחסיהם הכלכליים מוסדרים בחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973.
כאמור, הוסכם על ידי הצדדים כי מועד הקרע לצורך איזון המשאבים הינו 1.1.2012.
מהחומר שלפני עולה כי הזכויות והחובות שצברו הצדדים, או מי מהם, במהלך הנישואין, הם כדלקמן:
-מגרש בקיבוץ XXX, אשר עניינו הוכרע במסגרת פסק הדין, אשר ניתן ביום 22.4.2014 בתיק תמ"ש 40249-01-13.
-דירה, אשר היתה הרשומה ע"ש התובעת, ברחוב XXXX, הידועה כגוש XX חלקה XXX (להלן: "הדירה").
-זכויות סוציאליות ע"ש הצדדים או מי מהם, לרבות קרנות השתלמות, קופ"ג, קרנות פנסיה וכיוצב'.
- שווי החברה אשר בבעלות הנתבע.
-רכבים.
-חשבונות בנק – ע"ש הצדדים או מי מהם
-זכויות התובעת מכח חברותה בקיבוץ, לרבות הזכות לשיוך דירה.
להלן אדרש לכלל העניינים הרכושיים:
- זכויות סוציאליות
המומחה קבע בחוות דעתו כי עפ"י חלופה א' הנתבע צריך להעביר לתובעת סך של
186,562 ₪ בסכום חד פעמי לצורך איזון הזכויות הסוציאליות. בנוסף צריך
התובע להעביר לנתבעת, בגין מחצית שווי החברה, סך של 161,855 ₪. דהיינו, סך כולל של 348,417 ₪.
באשר לחלופה ב' קבע המומחה כי על הנתבע להעביר לתובעת סכום חד פעמי בסך של 101,385 ₪בגין איזון הזכויות הסוציאליות, בנוסף לסך של 161,855 ₪ בגין מחצית שווי החברה. דהיינו, סכום חד פעמי בסך כולל של 263,240 ₪.
בנוסף, עפ"י חוות הדעת, החל מהגיע הנתבע לגיל 67 שנה עליו להעביר לתובעת סך של 50% מהפנסיה החודשית שצבר בתקופת השיתוף עד תום תוחלת חייו.
סכום הפנסיה שעל הנתבע להעביר לתובעת עומד ע"ס של 1,726 ₪ מידי חודש.
מנגד, עפ"י חלופה ב', על התובעת להעביר לנתבע, החל מהגיעה לגיל פרישה (64 שנים), סך של 172 ₪ לחודש, וזאת עד תום תוחלת חייה.
כן ציין המומחה בחוות הדעת (בעמ' 14) כי באם יוחלט על תשלום הסכומים החד פעמיים עפ"י מוסר תשלומים בהתאם למועד נזילות הקופות, יש להתחשב במועדי הפירעון הנקובים בחוות הדעת.
הצדדים לא חלקו על חוות דעת המומחה ולא ביקשו לזמנו לחקירה נגדית.
ב"כ התובעת בסיכומיו עותר לאמץ את מנגנון התשלום עפ"י חלופה א'. לטענתו, פערי הסכומים שנקבעו לתשלום בין שתי החלופות, בשים לב ליכולת הצדדים, הינם פערים יחסית מזעריים, כאשר ברקע ישנם כספים האמורים להתקבל אגב פירוק השיתוף במגרש ובדירה.
כמו כן, לטענתו, בין הצדדים נתק עמוק ועל כן, יש לחתור לפירוק סופי ובכך למנוע חיכוכים.
ב"כ הנתבע, מנגד, עותר לקבוע כי הזכאות לחלק של כל צד בזכויות הסוציאליות של הצד האחר תהא עם גמילתן בפועל. שכן, לטענתו, קיים פער משמעותי בין זכויות הצדדים, היות ואין לערב את זכויות הצדדים בחברה.
כמו כן, לטענתו, עסקינן בסוג זכויות שאינן ודאיות אלא מותנות בתנאי: הגעה לגיל פרישה ולאחר מכן השלמת תוחלת החיים.
כפי שנקבע בהחלטתי מיום 7/7/15 , אשר ניתנה במסגרת תיק תמ"ש 3288-03-14, בחירת המסלול הנכון והראוי לאיזון משאבים יעשה בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו של אותו מקרה ספציפי.
בהחלטה האמורה אף פירטתי חלק מהנסיבות אשר יש בהן כדי ליתן עדיפות לביצוע האיזון עפ"י מסלול ההיוון על פני מסלול התשלום עפ"י מועדי גמילת הזכויות.
לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה דנן, מצאתי כי המסלול הנכון הינו מסלול התשלום עפ"י מועדי גמילת הזכויות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.
הפער בין זכויותיו של הנתבע לעומת זכויותיה של התובעת הינו גדול. פער אשר נבע, בין היתר, מהעובדה שהנתבע לא היה חבר קיבוץ וע"כ צבר כספים וזכויות סוציאליות רבות יותר.
כמו כן, יש להביא בחשבון את העובדה כי, ממילא, כפי שיפורט להלן ביחס לזכויותיה של התובעת הנובעות מהיותה חברת קיבוץ, הצדדים ימשיכו להיות מחוברים כלכלית במהלך השנים הבאות, כך שאין במסלול שיטת ההיוון כדי להביא לניתוקם של הצדדים זמ"ז.
אשר על כן, בהתאם לחוות דעת המומחה תבוצע חלוקה בזכויות הסוציאליות של הצדדים כדלקמן:
קרן השתלמות XXXXX-נתבע
עפ"י חוות הדעת (סעיף 6.1) ע"ש הנתבע נצברו זכויות בקרן ההשתלמות (מס' עמיתXXXX),כל הצבירה היא בתקופת השיתוף. נכון למועד הקרע נצבר בקרן ההשתלמות סך של 30,836 ₪ .
מועד נזילות הקרן הינו 31.7.2016.
יש לזקוף לזכות התובעת 50% מהסכום שנצבר בקרן נכון ליום 1.1.2012, בתוספת הפירות שנצברו ויצטברו בגין חלקה של התובעת עד מועד גמילת הזכויות בכספים אלו. הנתבע יעביר לידי התובעת הכספים האמורים עם הפיכתם לנזילים.
קופת גמל "XXX"-נתבע
עפ"י חוות הדעת (סעיף 6.2) ע"ש הנתבע נצברו זכויות בקופת הגמל (מס' עמית
כאשר הצבירה בקופה החלה ביום 29.2.1996- טרם תחילת השיתוף. נכון למועד הקרע נצבר בקופת הגמל סך נטו של 110,678 ₪
המומחה ציין כי לא הומצא לידיו דוח צבירה לתקופת השיתוף בלבד ולכן הסכום האמור הוא בהנחת ליניאריות בצבירה ומחושב בתקופת השיתוף בלבד.
נזילות הכספים הינה בעת התפטרות, פיטורין או בהגיע הנתבע לגיל 67.
מכאן שיש לזקוף לזכות התובעת 50% מהכספים שנצברו בקופת הגמל מיום הנישואין (1997) ועד למועד הקרע- 2012 בתוספת הפירות שנצברו ויצטברו בגין חלקה של התובעת עד מועד גמילת הזכויות בכספים אלו. הנתבע יעביר לידי התובעת הכספים האמורים עם הפיכתם לנזילים.
קופת חיסכון 1%-נתבע
עפ"י חוות הדעת (סעיף 6.3) ע"ש הנתבע נצברו זכויות בקופת חיסכון (מס' חשבון בבנק XXX) בסך נטו של 6,581 ₪.
המומחה מציין בחוות דעתו כי לא הוזכר בדוח מועד פתיחת החיסכון, אך בשל הצבירה הנמוכה הניח כי כל הצבירה הינה בתקופת השיתוף.
אף מועד נזילות הכספים, לדברי המומחה, לא פורט בדוח, אך החיסכון ניתן לפדיון לאחר 3 שנים ממועד פתיחתו.
על כן, משחלפו שלוש שנים ממועד הקרע, נראה כי הגיע מועד פירעונה של הקופה.
הנתבע יעביר לידי התובעת מחצית הכספים שנצטברו בקופת החיסכון, בצירוף ריבית והצמדה ממועד הפירעון ועד למועד התשלום בפועל.
קרן הפנסיה הותיקה-קרן הגמלאות המרכזית (קמ"ג)-נתבע
עפ"י חוות הדעת (סעיף 6.4) ע"ש הנתבע נצברו זכויות בקרן הפנסיה החל מחודש
12/1992.
אחוז הקצבה בתקופת השיתוף הינו 28.61%. סה"כ קצבת הפנסיה בתקופת השיתוף, עפ"י חוות הדעת, מסתכמת ב-3,452 ₪ . התובעת זכאית למחצית במועד גיל הפרישה של הנתבע.
על כן, התובעת זכאית למחצית הכספים שנצברו בקרן הפנסיה בגין התקופה שממועד הנישואין (1.4.1997) ועד למועד הקרע (1.1.2012), וזאת במועד פרישת הנתבע מעבודתו.
מענק פרישה, פדיון מחלה וחופשה -נתבע
עפ"י חוות הדעת (סעיף 6.5) התובעת זכאית למחצית הזכויות שנצברו בתקופת השיתוף בגין מענק פרישה העומד בשיעור של 2.33%, פדיון ימי מחלה ופדיון ימי חופשה שלא נוצלו בסך כולל של 133,044 ₪.
נזילות הכספים הינה בהגיע הנתבע לגיל 67 שנה.
על כן, התובעת זכאית למחצית הכספים שנצברו לטובת הנתבע בגין מענק פרישה, פדיון חופשה ומחלה בתקופת השיתוף, בתוספת הפירות שנצברו ויצטברו בגין חלקה של התובעת עד מועד גמילת הזכויות בכספים אלו, וזאת בהגיע הנתבע לגיל 67 שנה.
קרן השתלמות לXXXXXX-תובעת
עפ"י חוות הדעת (סעיף 7.1) ע"ש התובעת נצברו זכויות בקרן ההשתלמות בסך של
14,151 ₪. הסכום האמור נצבר בתקופת השיתוף.
נזילות הכספים הינה מחודש 12/2016.
מכאן שיש לזקוף לזכות הנתבע 50% מהכספים שנצברו בקרן ההשתלמות (מס' עמית 5) נכון ליום 1.12.2012 בתוספת הפירות שנצברו ויצטברו בגין חלקו של הנתבע עד מועד גמילת הזכויות בכספים אלו.
התובעת תעביר לידי הנתבע הכספים האמורים עם הפיכתם לנזילים.
קופת גמל -תובעת
עפ"י חוות הדעת (סעיף 7.2) ע"ש התובעת נצברו זכויות בקופת הגמל (מספר עמית
בסך של 3,113 ₪. הסכום האמור נצבר בתקופת השיתוף.
נזילות הכספים הינה בהגיע התובעת לגיל 60.
מכאן שיש לזקוף לזכות הנתבע 50% מהכספים שנצברו בקופת הגמל נכון ליום
1.12.2012 בתוספת הפירות שנצברו ויצטברו בגין חלקו של הנתבע עד מועד גמילת הזכויות בכספים אלו.
התובעת תעביר לידי הנתבע הכספים האמורים עם הפיכתם לנזילים.
קרן פנסיה -תובעת
עפ"י חוות הדעת (סעיף 7.3) ע"ש התובעת נצברו זכויות בשתי קרנות פנסיה המנוהלות ע"י חברת XXX (בקופת אחת המעסיק הינו XXX והקופה השניה הינה עצמאית). הצבירה של שתי הקרנות הינה בתקופת השיתוף.
מועד הזכאות הינו מהגיע התובעת לגיל 64 שנה ועד תום תוחלת חייה.
על כן, הנתבע זכאי למחצית הכספים שנצברו בקרנות הפנסיה בגין התקופה שממועד הנישואין (1997) ועד למועד הקרע (2012), וזאת עם הגיע התובעת לגיל 64 שנה.
מענק פרישה, פדיון ימי מחלה וחופשה - תובעת
עפ"י חוות הדעת (סעיף 7.4) ע"ש התובעת נצברו זכויות בגין פדיון ימי מחלה בסך של 5,814 ₪, אך אין זכאות לפדיון ימי חופשה.
באשר לזכאות התובעת למענק פרישה ציין המומחה כי לא צוין דבר במסמך .
על כן, הנתבע זכאי למחצית הכספים שנצברו, ככל שנצברו, בגין מענק פרישה ממשרד החינוך ופדיון חופשה ימי מחלה בתקופת השיתוף (1997-2012), בתוספת הפירות שנצברו ויצטברו בגין חלקו של הנתבע עד מועד גמילת הזכויות בכספים אלו, וזאת במועד פרישת התובעת מעבודתה.
זכויות סוציאליות הנובעות מהחברות בקיבוץ-תובעת
לטענת הנתבע בסיכומיו כי מלבד הזכות לשיוך, לתובעת זכויות מהקיבוץ, לרבות זכויות פנסיה ו/או גמלה וכן זכויות הנוגעות לרכוש ו/או רווחי הקיבוץ, אשר, לטענתו, באם היה הנתבע הופך לחבר קיבוץ, היה זוכה אף הוא לזכויות אלו, אשר הינן זכויות ממשיות ופוטנציאליות בערך גבוה.
הנתבע לא הגיש אסמכתאות ו/או מסמכים ו/או ראיות בדבר זכויות אלו או בדבר זכאותו לאיזון ביחס לאותן זכויות, ככל שישנן, וזאת חרף צווי המידע שניתנו בהחלטתי מיום 5.6.2012, ואף לא העביר חומר בעניין זה לידי המומחה (ר': סעיף 7.5.2 לחוות דעת המומחה).
על כן, איני מוצא מקום להידרש לכך במסגרת פסק הדין.
יחד עם זאת, מר XXX- מרכז משק בקיבוץ, ציין בעדותו בדיון מיום 30.4.2014 עניין זכאותה של התובעת לפנסיה כחברת קיבוץ עם הגיעה לגיל 67 שנה (ר': בעמ' 46-47 לפרו').
על כן, אני קובע כי הנתבע זכאי למחצית הכספים שנצברו לטובת התובעת בקרן הפנסיה כחברת קיבוץ, ככל שנצברו, בגין התקופה שממועד הנישואין ׁ(1997) ועד למועד הקרע (2012) וזאת עם הגיע התובעת לגיל 67 שנה.
- הדירה בXXXXX
הדירה נרכשה בשנת 96'.
על הדירה היתה מוטלת משכנתא, אשר תשלומיה החודשיים עמדו ע"ס של כ-860 ₪ בחודש. בעת הגשת התביעה היתה הדירה מושכרת.
עפ"י ההסדר אליו הגיעו הצדדים, ואשר ניתן לו תוקף של החלטה ביום 14.2.2012, הופקדו דמי השכירות בחשבונם המשותף של בני הזוג ומחשבון זה אף נפרעו תשלומי המשכנתא השוטפים.
ביום 6.2.2014 ניתן תוקף של החלטה להסכמת באי כח הצדדים בנוגע למכירת הדירה.
בהסכמות אלו נקבע כי מחצית מכספי התמורה ממכירת הדירה נטו תועבר לתובעת וכי המחצית האחרת תיוותר בחשבון נאמנות עד הכרעת בית המשפט בסוגיית הזכויות בדירה.
בדיון שהתקיים ביום 12.1.2015 הודיע ב"כ התובעת כי ישנה הסכמה כי הזכויות בדירה בXXXX שייכות לתובעת ולנתבע בחלקים שווים, חרף רישומה ע"ש התובעת.
להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.
על כן, מוצהר בזאת כי הזכויות בדירה היו שייכות לצדדים בחלקים שווים.
בנסיבות אלו, וככל שהדירה נמכרה, תועבר המחצית מכספי תמורה הדירה, המצויה בחשבון נאמנות, לידי הנתבע, וזאת בהמשך להחלטתי מיום 6/2/14.
ככל שהדירה טרם נמכרה, הנני מורה על פירוק השיתוף בה בדרך של מכירתה בשוק החופשי וחלוקת התמורה בחלקים שווים בין הצדדים, וזאת לאחר סילוק המשכנתא ותשלום הוצאות המכירה.
- רכבים
בתקופת השיתוף נצברו שני רכבים: מ.ר. XXX (להלן: ) מ.ר. XXX (להלן: ).
בדיון מיום 21.1.2013 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה רכב הXXX הרשום ע"ש החברה יימכר ע"י הנתבע וכי התמורה שתתקבל, לאחר תשלום המיסים, ככל שישנם, יחולק בין הצדדים בחלקים שווים וזאת על חשבון איזון המשאבים.
להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.
לטענת הנתבע, רכב נמכר תמורת הסך של 18,000 ₪. לאחר ניכוי מס חברות העביר הנתבע ליד התובעת סך של 6,300 ₪ בגין חלקה ברכב.
בדיון, אשר התקיים ביום 23.4.2013, הודיע הנתבע כי מכר אף את הרכב
מ"הסכם מכירה- קניה", שצורף לבקשה, אשר הגישה התובעת ביום 16.6.2014 לקבלת כספים בגין מכירת הרכבים (להלן: "הבקשה בעניין הרכבים"), עולה כי הנתבע מכר את שני הרכבים ביום , הוסיף 3,000 ₪ ורכש רכב מסוג.
עפ"י ההסכם האמור, רכב הXXX נמכר תמורת הסך של 18,000 ₪ ואילו רכב נמכר תמורת נמכר תמורת הסך של 36,000 ₪.
לטענת התובעת בסיכומיה, הרכבים נמכרו בכמחצית שוויים, כאשר שווי רכב ה** הוא 42,242 ₪ ואילו שווי רכב הXXX היה 86,000 ₪ וכי עד כה לא העביר הנתבע לתובעת חלקה בתמורת מכירת רכב .
על כן, לטענת התובעת, יש להורות לנתבע לשלם לתובעת מחצית שווי רכב , דהיינו, סך של 43,000 ₪ .
ואילו ביחס לרכב ה עותרת התובעת כי בית המשפט יחליט באיזו מחצית לחייב הנתבע: עפ"י שווי הרכב בהתאם לטופס הפחת או בהתאם למחיר שננקב בעסקת ה"טרייד אין" שביצע הנתבע. כמו כן, לטענת התובעת, לא ניתן להתעלם מכך כי הנתבע יקבל מרשויות המס החזר ו/או קיזוז בגין הפרש הרכב, כפי שזה מופיע בטופס הפחת, לבין מחיר המכירה בפועל.
הנתבע, מנגד, טוען בעניין זה, כי שני הרכבים הם בבעלות החברה. רכב ה***, בניגוד לרכב , אינו כלול בהערכת שווי החברה, כפי שזו נקבעה בחוות דעת המומחה, וזאת בשל אי דרישת פחת לגביו בשנת 2011.
על כן, לטענת הנתבע, התובעת זכאית למחצית שוויו של רכב ה בלבד.
עוד טוען הנתבע כי רכב ה נרכש ביום 5.6.2011 תמורת הסך של 57,000 ₪ ולכך יש להוסיף את העובדה שבינתיים צבר הרכב פרמטרים של "יד" נוספת, "רכב חברה" ו"קילומטרז'".
התובעת קיבלה, לטענת הנתבע, סך של 6,300 ₪ בגין מחצית משווי רכב ה
מחיר הרכב, לטענתו, לפי טופס הפחת הינו אמנם 42,424 ₪, אך המדובר בעלות הנכונה ליום 31.12.2010, בעוד הרכב נמכר בשנת 2013 וכל אותה העת היה בשימושה של התובעת, עד אשר הפסיקה להשתמש בו.
לבקשת התובעת בעניין הרכבים צורף מייל שנשלח ע"י המומחה לב"כ התובעת דאז, עוה"ד מזוז (נספח ו לבקשה).
המומחה ציין כי רכב היה הרכב היחיד שנכלל בשווי החברה ונמצא במסגרת הערכת השווי.
המומחה לא נחקר כאמור, על חוות דעתו ואף לא על עניין הרכבים, ועל כן, יש להסתמך על דבריו בעניין זה.
על כן, אני קובע כי התובעת זכאית למחצית מהתמורה ממכירת רכב .
יחד עם זאת, בשים לב כי רכב הנכלל בשווי החברה, ולמניעת כפל תשלום בגינו (הן בהערכת שווי החברה והן בקבלת מחצית התמורה ממכירתו) אני מורה כי מהסכום שיעביר הנתבע לידי התובעת בגין רכב ( לפי שווי של 36,000 ₪ ) יש לקזז הסכום שנתקבל אצל התובעת בגין רכב ה( 6300 ₪ ).
על כן יעמוד הסכום, אשר על הנתבע להעביר לידי התובע בגין הרכבים, ע"ס כולל של 11,700 ₪ , בתוספת ריבית והצמדה ממועד מכירת הרכב (12.4.2013) ועד מועד התשלום בפועל.
לא מצאתי מקום לקבל את טענת התובעת בחיוב הנתבע בתשלום מחצית שווי רכב ה לפי שווי של 86,000 ש"ח, שכן התובע לא הוכיחה שוויו הנטען של הרכב וכן לא הוכיחה התובעת גובה ההחזר ו/או הקיזוז לו זכאית החברה בגין הרכב, ככל שזכאית. האמור בהסכם המכירה-קניה של הרכבים לא נסתר.
- חשבונות הבנק
ע"ש הצדדים מתנהלים שלושה חשבונות: החשבון המשותף בבנק ח-ן
XXX (להלן: "החשבון המשותף"), חשבון ע"ש הנתבע בבנק ח-ן
XXX (להלן: "החשבון בבנק ה"), וחשבון ע"ש הנתבע בבנק ח-ן
XXX (להלן: "החשבון בבנק ")
החשבון המשותף- ביום 14.2.2012 הגיעו הצדדים להסכמות, אשר ניתן להן תוקף של החלטת בית המשפט, ולפיהן ישיבו הצדדים לחשבון המשותף הכספים שנמשכו על ידם וכן ניתנו הוראות לתשלומים, העברות והפקדות מהחשבון המשותף לצרכים שונים.
לטענת התובעת, יש להורות על חלוקת הכספים המצויים בחשבון המשותף בחלקים שווים, וכן להורות על סגירתו.
אופן חלוקת הכספים בחשבון המשותף נקבע בהסכמות הצדדים, אשר ניתן להן תוקף של החלטת בית המשפט ביום 14.2.2012 (ר': סעיף 2.5 להסכמות האמורות) ויש לפעול עפ"י אותן הסכמות.
יוער כי בהחלטתי מיום 21.10.2012 אף מיניתי את באת כוח התובעת דאז, עוה"ד כרמל מזוז, ואת ב"כ הנתבע ככונסי נכסים לצורך חלוקת הכספים בחשבון המשותף, בהתאם להוראות ההסכם האמור.
החשבון בבנק - לטענת התובעת, ביום 23.1.2012 הנתבע הבריח לחשבון זה מהחשבון המשותף סך של 316,000 ₪, בעוד שבעיקול שהוטל על ידה "נתפס" סך של 783,370 ₪ .
הנתבע, מנגד, טוען כי החשבון בבנק נפתח לאחר מועד הקרע, בשנת 2012, וזאת לאחר שהנתבע גילה כי התובעת הבריחה כספים מהחשבון המשותף ומתוך חשש כי התובעת תמשוך כספים נוספים , ע"כ פתח חשבון אליו העביר את הכספים שהיו בחשבון המשותף, בסך של 316,000 ₪. כספים אלו, לטענתו, הופקדו בניירות ערך.
כן טוען הנתבע כי על מנת לפעול ולרכוש מניות בחשבון נדרש היה סכום התחלתי, ועל כן הנתבע נטל הלוואה ממר XXX בסך של 40,000 ₪ בשתי העברות (34,000+ 6,000 ₪ ).
כמו כן, נטל הנתבע, לטענתו, הלוואה מאחותו, לצורך השבת הכספים לחשבון המשותף בהתאם להסכמות בין הצדדים, וזאת על מנת להימנע מלפדות את ניירות הערך.
על כן, טוען הנתבע כי המדובר בחשבון שנפתח לאחר מועד הקרע ואף הוכח מקור הכספים ומהן הנסיבות לקיומם בחשבון. ולפיכך, לטענתו, אין לתובעת זכות בכספים המצויים בחשבון, למעט הכספים שהוחזרו לחשבון המשותף בהתאם להסכמות בין הצדדים.
אין חולק כי חשבונו של הנתבע בבנק נפתח ביום 20.1.2012 (ר': אישור פתיחת חשבון אשר צורף לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע- נספח ח' לתצהיר), דהיינו, לאחר מועד הקרע.
מתדפיסי החשבון, אשר צורפו אף הם לתצהיר הנתבע (נספח י') עולה כי הכספים הועברו לחשבון הנתבע במהלך חודשים פברואר-אפריל 2012, היינו, לאחר מועד הקרע.
ככלל, ימשוך בית המשפט ידו מעריכת התחשבנות בין הצדדים לתקופה שלפני או אחרי מועד האיזון או ממועד הקרע , ובכל מקרה, נטל ההוכחה מוטל על שכמו של הטוען לחלקו בכספים שנצטברו לאחר מועד זה.
במקרה דנן, התובעת לא הציגה תשתית ראייתית מינימלית להברחת כספים, מעבר לסכום שהועבר על ידי הנתבע מהחשבון המשותף, או לכך כי מקור הכספים שהופקדו בחשבון הנתבע, אשר נפתח לאחר מועד הקרע, הינם ממקורות משותפים, ועל כן לא מצאתי מקום להתחקות אחר פעולותיו של הנתבע בחשבון זה.
כמו כן, נראה כי אף על שם התובעת קיים חשבון בנק, אליו הועברו כספים מהחשבון המשותף סמוך למועד הקרע.
התובעת נמנעה מלהציג בפני בית המשפט פרטים אודות חשבון זה.
משבחרה התובעת שלא לגלות פרטים בעניין זה אינה יכולה להלין על התנהלותו של הנתבע.
למעלה מהצריך, אציין כי גרסתו של הנתבע כי מקורם של הכספים מהלוואות, כאשר צורפו הסכמי הלוואות לתצהיר עדות הראשית של הנתבע, לא נסתרה על ידי התובעת.
כאמור, הנטל בעניין זה מוטל על שכמה של התובעת נוכח מועד פתיחת החשבון לאחר מועד הקרע. על כן מצופה היה ממנה כי תזמן את אלו החתומים על הסכמי ההלוואות לסתירת גרסתו של הנתבע בעניין זה.
חשבון הנתבע בבנק הפועלים- ביחס לחשבון זה טוען הנתבע כי הכספים נכללו בחוות דעת המומחה ביחס לקופת חיסכון 1%.
אכן החשבון האמור נכלל בסעיף 6.3 לחוות הדעת.
חרף צווי מידע שניתנו בידי באי כח הצדדים לא הציגה התובעת כי ברשות הנתבע כספים נוספים בחשבון זה מעבר לאלו שהוצגו בפני המומחה.
- שווי החברה למול הזכות לשיוך בדירת המגורים בקיבוץ- איזון מותנה ומשולב:
שווי החברה:
החברה נוסדה בשנת 2007, דהיינו, במהלך החיים המשותפים של הצדדים.
אין חולק כי החברה הינה ברת איזון, ועל כן , ובמסגרת איזון המשאבים, מגיע לתובעת מחצית משוויה.
עפ"י חלק ב' לחוות הדעת (סעיף 3) עומד השווי ההוגן של החברה ליום 1.1.2012 ע"ס של 323,709 ₪ . כאמור המומחה לא נחקר על חוות דעתו, וזו לא נסתרה.
יחד עם זאת, בסעיף 8.3 לחוות הדעת ציין המומחה כי לנתבע יתרת חוב בחברה, אשר שיעורה, נכון ליום 31.12.2011, עומד ע"ס 55,288 ₪. החוב האמור לא הופחת משווי החברה במסגרת חוות הדעת ( אלא הופחת ע"י המומחה מצבירות זכויות הבעל ).
חלקה של התובעת בשווי החברה נכון למועד הקרע עומד על סך של 161,854 ₪.
יחד עם זאת, יש לנכות מחלקה של התובעת הנ"ל מחצית מיתרת החוב של הנתבע לחברה, אשר נצבר במהלך החיים המשותפים, דהיינו, סך של 27,644 ₪.
לאחר הניכוי האמור, על הנתבע להעביר לתובעת סך של 134,210 ₪ בגין שווי החברה במועד הקרע.
הסכום האמור יישא הצמדה ממועד הקרע (2012) ועד למועד התשלום בפועל.
זכות השיוך:
מנגד, ע"ש התובעת זכות לשיוך בדירת המגורים בקיבוץ.
התובעת מתגוררת בקיבוץ החל משנת 1993. הנתבע אינו חבר קיבוץ.
עת נישאו הצדדים עבר הנתבע להתגורר עם התובעת בקיבוץ.
יוער כי הצדדים חלוקים בגרסותיהם בדבר הסיבה לאי הצטרפותו של הנתבע כחבר קיבוץ ובאם היה מדובר בהחלטה משותפת של הצדדים או שמא, החלטה עצמאית של הנתבע.
הנתבע המשיך להחזיק בחשבון בנק, אליו נכנסה משכורתו ואף פתח חברה.
ביום 11.1.2003 החליטה האסיפה הכללית של הקיבוץ על שיוך דירות בהתאם להחלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל או כל החלטה שתבוא במקומה.
משמעותו של הליך השיוך בקיבוצים הינו העברת הזכויות בבית המגורים לידי חבר הקיבוץ.
בחודש פברואר 2010 חתמה התובעת על "הסכם בעניין שיוך דירות בקיבוץ XXX", במסגרתו נקבעה זכאותה לשיוך בית המגורים (הסכם השיוך צורף כנספח א' לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע).
תהליך שיוך הדירה טרם הושלם, מסיבות הקשורות באי חתימת התובעת על טפסים הקשורים במיסוי, כאשר לגרסת התובעת בחקירתה הנגדית נעצר התהליך בשל אי יכולתה לשאת בתשלום מס הרכישה (ר': בעמ' 70 לפרו' מיום 12.1.2015).
לטענת התובעת המדובר בזכות שהתגבשה טרם הנישואין ועל כן אין מקום להורות על שיתוף בזכות זו.
לחילופין, טוענת התובעת כי הנתבע מנוע מלטעון לזכויות שמעניק הקיבוץ וזאת מכח עיקרון תום הלב, איסור שימוש לרעה בהליכים משפטיים וברוח דוקטרינה של ההשתק, שכן השתמש לתועלתו במשכורתו ועתה מבקש זכויות שהקיבוץ מבקש להעניק לחבריו.
הנתבע, מנגד, טוען כי ההחלטה להיכנס להליך השיוך היתה החלטה משותפת של הצדדים ולא היה ספק שהזכויות משותפות.
הנתבע בסיכומיו עותר כסעד ראשוני לחלוקה במתכונת של "שלה-שלה, שלו-שלו" כאשר התובעת תיוותר עם הבית בקיבוץ ואילו הוא יוותר עם הזכויות הרשומות על שמו, לרבות החברה.
המדובר, לטענת הנתבע, בבית בו מתגוררים הצדדים משנת 2003. התובעת לא שילמה מאומה עבור הדירה והשיפוצים בדירה נעשו מכספי הנתבע.
על כן, עותר הנתבע, לחילופין, כי הוא זכאי להצהרה בדבר שיתוף מלא ובאופן שווה בזכויות בדירה, כך שלאחר השלמת רישום הזכויות בדירה ע"ש התובעת ימונה שמאי שיעריך את שווי הדירה והתובעת תחויב לשלם לנתבע מחצית שוויה.
לטענת הנתבע, בעקבות החלטתם המשותפת של הצדדים כי הנתבע לא יצטרף כחבר קיבוץ נהנתה התובעת מכספים יחודיים, לרבות, פרעון מוקדם של המשכנתא, רכישת מגרש בהרחבה, כספים בחשבון המשותף, רמת חיים גבוהה ונסיעות לחו"ל, כספים לרכישת הדירה בXXXX.
לכן, לטענת הנתבע, התובעת, אשר יצרה מצג והתנהלות כלפי הקיבוץ והחברים כמי שאין לה רכוש אחר, מנועה ומושתקת היום מלבקש את הרכוש האחר, ויש להורות, לטענתו, כי מה שנצבר ע"י הנתבע יהא שלו בלבד.
זכותה של התובעת לשיוך הדירה הינה זכות כלכלית, אשר, כפי שיפורט להלן, נתגבשה במהלך החיים המשותפים, ועל כן אני קובע כי הינה בגדר זכות ברת איזון.
סבורני כי עסקינן בזכות כלכלית ככל זכות כלכלית אחרת, ולא מצאתי כי סיבה הגיונית, ככל שזכות כלכלית זו נצברה במהלך חיי הנישואין, שלא תהא ברת איזון מכוח חוק יחסי ממון.
בשלב זה, בו טרם נסתיים הליך השיוך וטרם נרשמו הזכויות בדירה ע"ש התובעת, יש בידי התובעת זכות אובליגטורית/ התחייבות עתידית לרישום הזכות לאחר שיושלם הליך השיוך או זכות מעין קניינית מסוייגת (ר': תא(נצרת) 105-10 אמיר נ' קיבוץ נאות מרדכי מיום 10.10.2010).
כך או כך, המדובר, כאמור, בזכות ברת איזון, אשר מועד מימושה יחול בעתיד, לאחר שיושלם הליך השיוך.
הזכות אמנם מקורה בהיותה של התובעת חברת קיבוץ, אך אין לראות בהתגבשות הזכות תוצאה של חברותה בקיבוץ טרם הנישואין. שכן המועד הקובע לזכאות לשיוך, בהתאם לסעיף 4 לתקנות האגודות השיתופיות (שיוך דירות בקיבוץ מתחדש) תשס"ו-2005, הוא המועד בו נתקבלה החלטה של האסיפה הכללית בקיבוץ להכנס להליך של שיוך דירות. (ר' גם בעניין זה: דוח הוועדה בעניין הקיבוצים מחודש אוגוסט 2003 בעמ' 7, ע"א 5271/10 נבט בן חיים נ' קיבוץ גבעת חיים איחוד מיום 1.10.2013, ע"א 385/08 לאה חן נ' קיבוץ תל קציר מיום 14.10.2010)
כאמור, במקרה דנן, נתקבלה ההחלטה ע"י האסיפה הכללית של הקיבוץ ביום
11.1.2003, דהיינו, בתקופת החיים המשותפים של הצדדים. התובעת חתמה על הסכם השיוך בשנת 2010 ובמהלך החיים המשותפים.
אף התובעת בחקירתה הנגדית מאשרת כי תהליך השיוך ארע במהלך החיים המשותפים עם הנתבע (ר': בעמ' 72 לפרו' מיום 12.1.2015 שורות 7-8).
ברור הוא כי, ככל שהיה מסתיים הליך השיוך ביחס לדירתה של התובעת טרם פרוץ הסכסוך, היה לנתבע זכות איזון בדירה זו, שכן המדובר בנכס שהצטבר תוך כדי תקופת השיתוף, בהתאם לקבוע בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973. הדבר מקבל משנה תוקף בשים לב כי המדובר, במקרה דנן, בדירת המגורים, בה התגוררו יחדיו הצדדים בתקופת השיתוף, והמהווה נכס משפחתי מובהק, אשר נטיית בתי המשפט הינה לראותו כנכס משותף, אף אם רשום ע"ש אחד מבני הזוג בלבד. (ר' בעניין שיתוף ספציפי בדירת המגורים: רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175, עא 7750/10 מרים בן גיאת נ' הכשרת היישוב ביטוח מיום 11.8.2011, עא 7687/04 מרדכי ששון נ' זוהר ששון מיום 16.2.2005, בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית מיום 14.3.2007 ועוד).
במצב דברים זה, אני קובע, כאמור, כי זכות השיוך הינה זכות ברת איזון.
סבורני כי תוצאה זו מתיישבת הן עם כללי הצדק והשוויון, ביחוד בשים לב לזכאותה של התובעת בזכויות שצבר הנתבע במהלך הנישואין מעבודתו מחוץ לקיבוץ ( לרבות זכותה במחצית שווי החברה ) , שכן ככל שהנתבע היה מצטרף כחבר קיבוץ, היה עליו להעביר את כל הכנסותיו לקיבוץ (ר' בעניין זה: עדותו של מר XXX- מרכז משק בקיבוץ בעמ' 39 לפרו' מיום 30.4.2014 שורות 1-2) והן עם הסתמכותו של הנתבע ביחס לזכות השיוך שנקבעה במהלך החיים המשותפים.
בעניין זה, לא מצאתי כי יש רלוונטיות לשאלה באם אי הצטרפותו של הנתבע כחבר קיבוץ הינו תולדה של החלטה משותפת של הצדדים או שמא החלטה חד צדדית של הנתבע.
שכן המדובר בזכות שנתגבשה במהלכם של החיים המשותפים של הצדדים.
אמנם מועד מימושה של הזכות טרם הגיע, ועל כן, יש לקבוע כי זכות זו תאוזן במועד מימושה. כך שככל שיושלם הליך השיוך, יהיה זכאי הנתבע למחצית שווי הנכס בהתאם להערכת שמאי. כאשר השמאי, במסגרת עריכת השומה, יקח בחשבון את מגבלות הסחירות של הנכס בהתאם להסכם השיוך (סעיף 7 להסכם השיוך) וכן את תחולת השיוך ביחס למבנה ולמגרש, עליו הוא בנוי (ר': עדותו של מר XXX- מרכז משק בקיבוץ XXX בעמ' 41 לפרו' מיום 30.4.2014 שורות 22-24).
יוער כי לצורך מימוש זכותו של הנתבע ביחס לנכס בקיבוץ, נשוא הליך השיוך, יהא עליו לנקוט בהליכי ביצוע עפ"י סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה.
על כן, אני מצהיר בזאת כי הנתבע זכאי למחצית משווי זכותה של התובעת בדירה, במועד בו תמומש זכות השיוך.
איזון משולב ומותנה:
בהעדר הסכמה מטעם התובעת לא מצאתי מקום להורות על איזון משאבים בשיטת "שלה-שלה, שלו- שלו", כפי שעותר הנתבע בסיכומיו.
יחד עם זאת, במקרה דנן, מצאתי להתנות ביצוע האיזון ביחס לשווי החברה, כאמור, במימוש חלקו של הנתבע בזכות השיוך, וזאת מכח הסמכות הנתונה לבית המשפט עפ"י סעיף 6 (ג) לחוק יחסי ממון התשל"ג-1973, הקובע כדלקמן:
"באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות, ורשאי הוא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים"
אין חולק כי בני הזוג זכו להנאות/הטבות כלכליות, אשר מקורן בכך שהנתבע לא היה חבר קיבוץ, שכן, כאמור, ככל שהנתבע היה מצטרף כחבר קיבוץ, היה עליו להעביר את כל הכנסותיו לקיבוץ (ר': בעניין זה: עדותו של מר XXX- מרכז משק בקיבוץ בעמ' 39 לפרו' מיום 30.4.2014 שורות 1-2).
מנגד, באם הנתבע היה חבר קיבוץ הזכות לשיוך בדירת המגורים יכול והיתה נרשמת ע"ש שני בני הזוג.
סבורני כי, במצב דברים זה, בו שני הצדדים, כאמור, זכו להנאות ו/או הטבות כלכליות, אשר מקורן בכך שהנתבע לא היה חבר קיבוץ, מנועה התובעת מלטעון כנגד זכותו של הנתבע בהליך השיוך בדירת המגורים בקיבוץ, אשר נתגבש במהלך החיים המשותפים, ויש להבטיח מימוש זכותו של הנתבע לאיזון ביחס לזכות זו.
תהליך השיוך, כאמור, נעצר בשל אי השלמת הליכי המיסוי מצד התובעת (ר': חקירתה הנגדית של התובעת בעמ' 70 לפרו' מיום 12.1.2015 וכן עדותו של מרכז המשק בקיבוץ- מר XXX בעמ' 47 לפרו' מיום 30.4.2014 שורות 29-30).
יודגש כי לא מצאתי לקבל גרסתה של התובעת בחקירתה הנגדית כי ביטלה את השתתפותה בהליך השיוך (ר': בעמ' 70 לפרו' מיום 12.1.2015). גרסה זו לא נתמכה באסמכתאות ואף נסתרה בעדותו של מר XXX (מרכז המשק בקיבוץ), לפיה לא נתקבלה בקיבוץ פנייה בעניין זה מצד התובעת וכי "הפסקת השיוך נעשית אך ורק בכתב" (ר': בעמ' 47 לפרו' מיום 30.4.2014 שורות 18-23).
מהאמור לעיל, התרשמתי כי הליך השיוך נעצר בעטייה של התובעת ובמכוון עובר לסכסוך הגירושין בין הצדדים, על מנת לסכל מימוש זכותו של הנתבע ביחס לדירה נשוא השיוך.
לעניין זה אדגיש כי מצופה מבעל דין העותר בתובענה לאיזון משאבים כי יפעל בתוך לב, וכי לא יסכל את זכותו של הצד האחר לאיזון . סעיף 6(ג) לחוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב בשאר לאופן ביצוע האיזון, תנאיו, ומועדו וכל זאת כדי שאיזון המשאבים יעשה בתום לב ובהגינות.
במצב דברים זה, ונוכח הסמכות המוקנית לבית המשפט מכח סעיף 6(ג) לחוק, אני קובע כי מועדי ביצוע איזון המשאבים ביחס לחברה וביחס לדירה יתקיימו באופן משולב ומותנה, כך שהנתבע יעביר לתובעת חלקה בשווי החברה, כמפורט לעיל (ובתנאי ההצמדה המפורטים לעיל), אך לאחר שיסתיים הליך השיוך ובית המגורים בקיבוץ יירשם ע"ש התובעת או, לחילופין, לאחר שתציג התובעת אסמכתא לכך כי ההליך לא הושלם מסיבות אובייקטיביות, אשר אינן תלויות בה עצמה.
אופן ביצוע איזון המשאבים במתכונת זו יש בו כדי להבטיח מימוש זכותו של הנתבע לאיזון ביחס לדירה, ביחוד נוכח התנהלותה של התובעת, אשר עצרה את הליך השיוך עובר לתחילת סכסוך הגירושין בין הצדדים וכאשר התובעת מתגוררת בבית המגורים ועל כן, אין לה תמריץ להשלמת הליכי השיוך.
כמו כן יש באופן ביצוע זה , משום הבטחת מימוש זכותם של הצדדים לאיזון משאבים וזאת בתוך לב ובהגינות , שכן עקרון תום הלב חולש , לטעמי , גם על אופן יישום איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון.
- סיכום ותוצאה:
לאור האמור לעיל אני מורה כדלקמן:
א. התובעת זכאית ל50% מהסכום שנצבר בקרן השתלמות , הרשומה ע"ש הנתבע, נכון ליום 1.1.2012, בתוספת הפירות שנצברו ויצטברו בגין חלקה של התובעת עד מועד גמילת הזכויות בכספים אלו.
הנתבע יעביר לידי התובעת הכספים האמורים עם הפיכתם לנזילים.
ב. התובעת זכאית ל 50% מהכספים שנצברו בקופת הגמל , הרשומה ע"ש הנתבע - נכון ליום 1.12.2012 בתוספת הפירות שנצברו ויצטברו בגין חלקה של התובעת עד מועד גמילת הזכויות בכספים אלו.
הנתבע יעביר לידי התובעת הכספים האמורים עם הפיכתם לנזילים.
ג. הנתבע ישלם לידי התובעת מחצית מהכספים שנצברו ב", הרשומה ע"ש הנתבע, בתוספת ריבית והצמדה מיום פרעון הקופה ועד לביצוע התשלום בפועל
התשלום ייעשה בתוך 30 יום מהיום.
ד. התובעת זכאית למחצית מזכויות הפנסיה הצבורות על שם הנתבע ב"קרן הפנסיה הותיקה- קרן הגמלאות המרכזית ושהזכאות לה נצברה מיום הנישואין (1.4.1997) ועד ליום 1.12.2012, בניכוי מס הכנסה וביטוח לאומי המחושב ביחס לגימלה כעבודה ראשונה.
הנתבע יעביר לתובעת את חלקה בפנסיה החודשית, מידי חודש בחודשו, מיד עם גמילתה של הזכות.
ה. הנתבע זכאי למחצית מזכויות הפנסיה הצבורות ע"ש התובעת בקרנות הפנסיה "מקפת אישית" ומזכויות הפנסיה שנצברו ע"ש התובעת כחברת קיבוץ, ככל שנצברו, ושהזכאות להן נצברה מיום הנישואין (1997) ועד לשנת 2012, בניכוי מס הכנסה וביטוח לאומי המחושב ביחס לגמלה כעבודה ראשונה.
התובעת תעביר לנתבע את חלקו בפנסיה החודשית, מידי חודש בחודשו, מיד עם גמילתה של הזכות.
ו. לשם ביצוע פסק הדין אני מורה לכל צד להעביר לצד שכנגד, מרגע יציאתו של אותו צד לפנסיה, עותק תלושי הפנסיה.
ז. התובעת זכאית למחצית הכספים שנצברו ע"ש הנתבע, ** בגין מענק פרישה, פדיון חופשה ומחלה בתקופת השיתוף, בתוספת הפירות שנצברו ויצטברו בגין חלקה של התובעת עד מועד גמילת הזכויות בכספים אלו, וזאת בהגיע הנתבע לגיל 67 שנים.
הנתבע יעביר לתובעת הכספים האמורים עם הפיכתם לנזילים.
ח. הנתבע זכאי ל50% מהסכום שנצבר ב", הרשומה ע"ש התובעת, נכון ליום 1.1.2012, בתוספת הפירות שנצברו ויצטברו בגין חלקו של הנתבע עד מועד גמילת הזכויות בכספים אלו.
התובעת תעביר לנתבע הכספים האמורים עם הפיכתם לנזילים.
ט. הנתבע זכאי ל50% מהסכום שנצבר בקופת גמל , הרשומה ע"ש התובעת, נכון ליום 1.1.2012, בתוספת הפירות שנצברו ויצטברו בגין חלקו של הנתבע עד מועד גמילת הזכויות כספים אלו.
התובעת תעביר לידי הנתבע הכספים האמורים עם הפיכתם לנזילים.
י. הנתבע זכאי למחצית הכספים שנצברו, ככל שנצברו, בגין מענק פרישה ממשרד החינוך ופדיון חופשה ימי מחלה בתקופת השיתוף, בתוספת הפירות שנצברו ויצטברו בגין חלקו של הנתבע עד מועד גמילת הזכויות כספים אלו, וזאת במועד פרישת התובעת מעבודתה.
התובעת תעביר לידי הנתבע הכספים האמורים עם הפיכתם לנזילים.
יא. מוצהר בזאת כי הזכויות בדירה ברחוב XXX ב הידועה כגוש XXX חלקה XXX, אשר נמכרה בהסכמת הצדדים, היו שייכות לתובעת ולנתבע בחלקים שווים.
מחצית הכספים מהתמורה ממכירת הדירה, אשר מצויה בנאמנות, עפ"י הסכמות הצדדים אשר ניתן להן תוקף של החלטה ביום 6.2.2014, תועבר לידי הנתבע. ככל שהדירה טרם נמכרה, תימכר הדירה ותמורתה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים וכמפורט בסעיף 9 לעיל.
יב. לשם ביצוע רישום של פסק הדין עפ"י החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014, יש לציין כי:
א. תקופת השיתוף הינה מיום הנישואין 1.4.1997 ועד 1.1.2012.
ב. השיעור המגיע לתובעת הינו 50% מזכויות הפנסיה שנצברו ע"ש הנתבע בתקופת השיתוף.
ג. השיעור המגיע לנתבע הינו 50% מזכויות הפנסיה שנצברו ע"ש התובעת בתקופת השיתוף.
ככל שהצדדים חפצים לרשום זכויותיהם ב"גוף המשלם" ימציאו פסיקתאות מתאימות לחתימת בית המשפט.
יג. הנתבע ישלם לידי התובעת הסך של 11,700 ₪ בגין שווי הרכבים. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום מכירת הרכבים (12.4.2013) ועד מועד התשלום בפועל.
יד. מוצהר בזאת כי הנתבע זכאי למחצית משווי זכותה של התובעת בדירה בקיבוץ, בגינה חתמה התובעת על הסכם שיוך, ככל שיושלם הליך השיוך.
טו. הנתבע יעביר לידי התובעת סך של 134,210 ₪ ₪ בגין שווי החברה נכון למועד הקרע.
הנתבע ישלם לידי התובעת הסכום האמור בצירוף הצמדה כדין ממועד הקרע (2012) ועד למועד התשלום בפועל.
התשלום האמור יועבר לידי התובעת תוך 30 יום מיום שתומצא לידי התובע אסמכתא בדבר סיום הליך השיוך ורישום דירת המגורים בקיבוץ ע"ש התובעת, או לחילופין, תוך 30 יום מיום שתציג התובעת לנתבע אסמכתא כי הליך השיוך לא הושלם מסיבות אובייקטיביות, אשר אינן תלויות בתובעת עצמה.
כל צד יישא בהוצאותיו.
אני מתיר את פרסום פסק הדין ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
המזכירות תשגר את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתנה היום, ט' שבט תשע"ו, 19 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.