עניינו של פסק הדין שבכאן, הוא הכרעה בשלוש התביעות שבכותרת: תביעה רכושית שהגישה אישה כנגד בעלה (תמ"ש 28156-12-13); תביעה לפירוק שיתוף בבית מגורי הצדדים שהגיש האיש כנגד האישה (תמ"ש 40255-02-14); תביעת מזונות שהגישה האישה כנגד בעלה (תמ"ש 28122-12-13).
הרקע ותמצית טענות הצדדים
- מסכת העובדות הצריכה להכרעה בכל שלוש התביעות, אחת היא. לפיכך, אוחד על ידי הדיון וניתן בכל שלוש התביעות פסק דין במאוחד. להקלת הקריאה, ייקראו הצדדים: "האיש" או "האישה" לפי העניין.
- האיש והאישה נישאו זל"ז כדמו"י ב-1998. מנישואיהם נולדו שלושה ילדים בשנים 1999, 2002 ו-2005.
- האיש הינו על פי הכשרתו ומקצועו רוקח, ואילו האישה על פי הכשרתה מורה לחינוך גופני.
- האישה טענה בתביעותיה, כי מזה כתשע שנים קודם הגשת תביעותיה היא איננה עובדת, היא ויתרה על קידום וטיפוח הקריירה שלה והתמסרה כולה לגידול הילדים וטיפוח התא המשפחתי, בעוד כל פרנסת התא המשפחתי הייתה מוטלת על הנתבע.
- לטענתה של האישה, האיש מנהל את בית המרקחת שהקימו הוריו לפני שנים, ולטענתה אף שבית המרקחת רשום על שמם, מזה למעלה מתשע שנים שהאיש הינו הבעלים האמיתי של בית המרקחת.
- האישה הוסיפה וטענה, כי האיש מושך משכורת בסך 12,000 ₪ נטו מבית המרקחת, אך מקבל עוד כספים במזומן. האישה הוסיפה וטענה, כי מדי חודש מופק על שמה תלוש משכורת בסכום של 5,000 ₪ המופקד לחשבונם המשותף של הצדדים חרף העובדה שאין היא עובדת בבית המרקחת כלל. האיש, לטענתה של האישה, גם דאג להסתיר ממנה את היקף הכספים האמיתי המצוי ברשותו והשייך לצדדים במשותף. לטענתה, האיש שולט על ההתנהלות הכלכלית ביד רמה ומעת לעת נהג להקציב לה כספים על פי רצונו בלבד, ולאחרונה אף נמנע מכך.
- עם השנים נקלעה מערכת היחסים בין הצדדים למשבר. לטענת האישה, הצדדים התרחקו, אינם מקיימים יחסי אישות, האיש מרבה להשפילה גם באוזני הילדים, מבקר את מעשיה ומרבה להשמיצה.
- האישה טענה, כי הינה בת 45 שנה ויקשה עליה לשוב ולהשתלב במעגל העבודה.
- עוד טענה האישה, כי הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה, הם הרבו לנסוע ולנפוש, הצדדים גרים בבית פרטי, הילדים משתתפים בחוגים שעלותם יקרה והיא הגישה תביעותיה כדי שתוכל להמשיך ולהתקיים ברמת החיים לה הורגלו הצדדים, וגם כדי לתבוע זכויותיה המגיעות לה כדין.
- האישה פירטה בתביעתה את הרכוש של הצדדים ו/או מי מהם: בית המגורים שלהם שהזכויות בו רשומות על שם הצדדים, תכולת הבית, כלי רכב, מכוניות אספנות, אופנוע ים, חפצי ערך, מוניטין ובית מרקחת.
- לפיכך, תבעה האישה בתביעתה הרכושית כי יינתנו לה סעדים מתאימים לשמירת זכויותיה, וכן ביקשה לקבוע כי כל הזכויות בשלמותן או בחלקן, הרשומות על שם האיש ו/או המוחזקות עבורו על ידי גורמים אחרים בשליטה משותפת שלו ושל אחרים, לרבות הזכויות שהוברחו מהתא המשפחתי, מהווים חלק בלתי נפרד מהרכוש המשותף השייך לבני הזוג, וכן טענה האישה כי היא מבקשת שייקבע כי היא תהיה זכאית לקבל לידיה יותר ממחצית שווים הריאלי של הכספים והזכויות הרשומים על שם האיש או על שם אחרים עבורו, וזאת כעולה מסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון. עוד ביקשה האישה, כי בית המשפט ימנה מומחה לצורך הערכת שווי המוניטין וכושר השתכרותו של האיש.
- בתביעת המזונות, תבעה האישה למזונותיה ולמזונות הילדים סכום חודשי של 48,845 ₪. בנוסף לדמי המזונות, תבעה האישה הוצאות עבור מדור, במידה שהיא והילדים ייאלצו לעזוב את הבית, בסכום חודשי של 15,000 ₪.
- מנגד, כפר האיש בהגנתו בתביעות האישה.
- לטענתו של האיש, הוא אינו מסתיר מאום מן האישה, אך האישה מעולם לא התעניינה במצבם הכספי של הצדדים ולא הביעה מעולם כל רצון לדעת או להיות מעורבת. האיש הוסיף וטען, כי לצדדים חשבון משותף אחד שהיה תמיד ועודנו גלוי וחשוף בפני האישה, היא סמכה על האיש וסירבה לדעת על הכנסות או הוצאות ואי ידיעתה נעוץ ברצונה ולא משום שהאיש "מידר" אותה, כטענתה.
- האיש הוסיף וטען, כי האישה לא ויתרה על קריירה אלא כל מטרתה ושאיפתה מאז שנישאו היו להפסיק לעבוד כמורה לספורט. גם מקודם הייתה מורה לספורט במשרה חלקית בבית ספר יסודי בלבד ולפיכך לא עשתה כל ויתורים, כטענתה.
- לטענת האיש, משסירבה האישה לצאת ולעבוד, הדבר פגע בפרנסת המשפחה, והוא נאלץ לפנות להוריו לקבלת סיוע כלכלי, ואכן הוריו, הנפיקו על שם האישה תלוש שכר על סך 5,000 ₪ "... אשר גילם את עזרתם הכלכלית לצדדים", כאשר האישה סייעה מדי פעם בבית המרקחת לפי הצורך בעת ספירת מלאי.
- האיש הוסיף, כי "... הינו בעל ואב לתפארת" וככל הנראה הגשת תביעותיה של האישה נבעו מכך שמאסה בו.
- האיש הוסיף וטען, כי הבעלים של בית המרקחת והעוסק המורשה היחיד מאז ומעולם הינו אביו של האיש, מר ל.נ אביו הקים את בית המרקחת לפני כארבעים שנה, ולטענתו לא יתכן כי האישה "בהינף קולמוס" תנסה לגזול ממנו את מפעל חייו, והכל ממניעים אנוכיים ולצרכיה הכלכליים וכדי לבסס תביעת מזונות דמיונית בסדר גודל של 50,000 ₪ לחודש.
- האיש הוסיף, כי משמלאו לאביו שבעים וחמש שנה, הוא החל מתקשה בניהול וקבלת האחריות המינהלית והמקצועית על בית המרקחת, והאיש התבקש על ידי אביו ליטול על עצמו אחריות זו, ללא קשר לבעלות שנותרה ב-100% בידי אבי האיש. לשם כך, אף נאלץ האיש לעבור מבחן הסמכה של משרד הבריאות לשם הניהול המקצועי בלבד.
האיש הוסיף עוד, כי אינו מנהל את בית המרקחת מבחינה עסקית/כלכלית, ולטענתו הוא אינו בקיא ואינו מתעניין בפרטים אודות הכנסות בית המרקחת השייך להוריו. ככל הידוע לו, מאז פתיחת רשתות כמו הסופרפארם, נרשמה ירידה משמעותית בהכנסות בתי המרקחת הפרטיים בכלל, ובבית המרקחת של הוריו בפרט.
- האיש הוסיף וטען, כי הוא מקבל משכורת בסך נטו של כ-13,300 ₪ לחודש, ובנוסף קיבלו הצדדים, כאמור, סיוע מהוריו בסך של כ-5,000 ₪ לחודש.
- האיש ציין, כי בית המגורים נרכש בסכום שווה ערך ל-420,000$, כאשר הצדדים מכרו דירתם הקודמת בסכום שווה ערך ל-315,000$ ואת היתרה מימנו בעזרת משכנתא, והם לא שילמו עבור רכישת הבית כספים נוספים במזומן כטענת האישה. את המשכנתא פרע האיש מדי פעם באמצעות פדיון זכויות סוציאליות שלו, לרבות קרנות השתלמות מלפני הנישואין וכן באמצעות מתנות שקיבל מהוריו מדי פעם.
עוד טען האיש, כי הצדדים חיו ברמת חיים טובה ובצניעות, אין להם ריהוט יקר, רוב הציוד בבית נרכש מיד שניה ואת התחזוקה השוטפת עושה האיש בעצמו כדי לחסוך כספים.
- עוד טען האיש, כי האישה "שכחה" לציין בתביעתה, כי משך כל שנות הנישואין חסכו הצדדים עבורם ועבור ילדיהם סך כולל של 300,000 ₪ אשר על פי המלצתו של אבי האשה, מוחזק כיום בידי הורי האישה בנאמנות עבור הצדדים.
- בנסיבות אלה, ביקש האיש לדחות את תביעתה הרכושית של האישה ולחילופין ביקש לאזן את כלל רכושם של הצדדים בשווה ביניהם.
- האיש מצידו הגיש כאמור תביעה לפירוק שיתוף לבית מגורי הצדדים הנמצא ב... (ולא ב... כפי שטענה האישה), ואשר הזכויות בבית רשומות על שם הצדדים בחלקים שווים ביניהם. האיש טען, כי על פי חוות דעת שמאית שבידו, שווי הבית מוערך ב-3,100,000 ₪.
- לטענתו של האיש, בנסיבות שנוצרו, אין הוא מעוניין בהמשך השיתוף עם האשה בבית המגורים, ולפיכך הוא עותר למכירתו לכל המרבה במחיר, וחלוקת התמורה בשווה בין הצדדים, לאחר ניכוי הוצאות המכירה.
- מנגד, כפרה האישה בטענות האיש בהגנתה מפני תביעת הפירוק, וטענה כי ההלכה הפסוקה מורה כי פירוק השיתוף בבית מגוריהם של בני הזוג יהווה חלק מביצוע איזון המשאבים ביניהם, ולא יינקט כפעולה נפרדת ונבדלת.
עוד טענה האישה בהגנתה מפני תביעת הפירוק, כי על פי הוראות סעיף 40א לחוק המקרקעין, יש לוודא כי לה ולילדיהם הקטנים של בני הזוג סודר מקום מגורים חליפי ראוי.
- בנסיבות אלה, טענה האישה, כי יש לדחות את תביעת פירוק השיתוף שהגיש האיש.
דיון
מבוא דיוני
- אפשרתי לצדדים לדחות הגשת הסיכומים כדי למצות את הליכי הגישור שהצדדים החלו בהם. למרבה הצער, חזרו הצדדים כלעומת שבאו – בידיים ריקות.
- צר לי על כך שהצדדים לא השכילו לסיים תביעותיהם בהבנה.
- נעתרתי לאחד הדיונים כדי להכריע בתביעות התלויות ועומדות כולן יחד.
- עתה, משב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם, ניתן איפוא פסק דיני.
תביעת הרכוש (תמ"ש 28156-12-13)
- בישיבת קדם המשפט מיום 19.6.2014, הסכימו באות כוח הצדדים כי "היום הקובע" לצורך התביעה הרכושית יהיה 15.12.2013. לפיכך, הוריתי בהחלטתי כי כל אחד מהצדדים יגיש תצהיר רכושי בין יום נישואי הצדדים ליום הקובע, וזאת תוך 30 יום ממתן החלטתי (ראה: עמוד 1 לפרוטוקול).
- הצדדים הגישו שוב תצהירים ובהם סיפור המעשה ולא פירוט רכוש, וחבל שכך. לו הייתה הסכמה ביניהם כי די בפרוט הרכוש שבתצהיר הרכוש, ניתן היה למנות אקטואר שיאזן הזכויות בין הצדדים, אך משלא עשו כך הצדדים – ובפועל הם חלוקים בשאלה מאד קרדינאלית, האם בית המרקחת הוא בבעלות האיש אם לאו – לא נותר לי אלא לקבוע התיק להוכחות.
- אסטה לרגע מדרכי ואעיר כמה הערות דיוניות: מאז תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, כמעט ואין צורך בתביעה על פי סעיף 11 לחוק (סעדים לשמירת זכויות). כמובן שיתכנו מקרים שבהם בן זוג לא מבקש סעדים של איזון משאבים, אלא יסתפק רק בסעדים לשמירות זכויות עד שתוגש תביעתו. ואולם, אין זה סביר לתבוע באותה תביעה גם סעדים לשמירת זכויות וגם איזון משאבים. שהרי (כאמור לעיל) מאז תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון, איזון המשאבים לא חייב להיעשות רק בכפוף לגירושי הצדדים.
- אעבור איפוא, לבחון את השאלה המרכזית בתביעה הרכושית והיא השאלה, האם בית המרקחת הוא נכס בר איזון בין הצדדים, אם לאו.
- לאחר ששמעתי את הראיות, קראתי את כתבי הטענות וסיכומי באות כוח הצדדים, אני קובעת, כי בניגוד לטענת האישה, בית המרקחת שייך להורי האיש, וכי האישה לא הוכיחה את טענתה כי הלכה למעשה בית המרקחת שייך לבעל ולא להוריו. להלן, אפרט טעמי:
37.1 בכתב תביעתה, טוענת האישה כי הורי האיש הם שהקימו את בית המרקחת לפני שנים, ואף בית המרקחת רשום על שמם. ראה, למשל, סעיף 6 לכתב התביעה (תמ"ש 40255-02-14). הלכה למעשה מזה למעלה מ-9 שנים האיש הוא הבעלים האמיתי של בית המרקחת". כלומר, גם היא אינה כופרת בכך שבית המרקחת הוא בבעלות ההורים. היינו, היא עצמה סתרה את עיקר טענתה.
37.2 גם בחקירתה הנגדית נתנה האישה סיבה קלושה למסקנתה בדבר היות האיש הבעלים של בית המרקחת. אצטט מתוך חקירתה הנגדית של האשה בעמוד 14 לפרוטוקול:
"ש. האם ההורים שלו הם הבעלים של בית המרקחת?
ת. לא, א. הוא הבעלים. על פי ההתנהגות שלהם אולי זה רשום ע"ש ההורים שלו ... "
היינו, אין בידיה הוכחות של ממש. יתירה מזאת, גם בהמשך חקירתה הנגדית היא מודה שהוריו של האיש רק "הבטיחו לו" את בית המרקחת (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 30-29).
37.3 כזכור, מנגד, הוכחשה טענת האישה, והאיש טען בסעיף 6(א) לכתב הגנתו, כי הבעלים של בית המרקחת והעוסק המורשה היחיד מאז ומעולם הינו אביו של האיש.
טענה זו לא נסתרה, ואף נתמכה על ידי מוצג נ/35 שהוא אישור מרואה החשבון ותעודת העוסק המורשה.
37.4 עדותם של הורי האיש הייתה אמינה ומוצקה והאמנתי להם כי הם הינם הבעלים של בית המרקחת. כך, ע"ה 3, אביו של האיש, העיד כי היה עוד רוקח בארה"ב והקים את בית המרקחת בשנת 1974. לדבריו, עבד בבית המרקחת מ-08:00 בבוקר עד 20:00 עד שעבר התקף לב בשנת 2002 (ראה: חקירתו הנגדית בעמוד 41 לפרוטוקול שורות 11-10), אך גם היום עובד: לפעמים 5 שעות ולפעמים 8 שעות, והוסיף "אני בעל הבית, אני לא צריך להחתים שעון" (ראה: חקירתו הנגדית בעמוד 39 לפרוטוקול שורות 5-4).
37.5 גם עדותה של ע"ה 2, אמו של האיש הייתה אמינה בעיני. היא העידה, כי היא ובעלה פתחו את בית המרקחת בשנת 1974 (ראה: חקירתה הנגדית בעמוד 30 לפרוטוקול), וכי בית המרקחת בבעלותה ובבעלות בעלה, והסבירה כי כאשר בעלה עבר ניתוח לב מסובך "היינו צריכים להוריד העול ממנו", ובנם התבקש להיות הרוקח האחראי (ראה: חקירתה הנגדית בעמוד 35 לפרוטוקול).
37.6 כאשר נשאלה האישה, האם היא עובדת בבית המרקחת, היא ענתה בעמוד 6 לפרוטוקול: "... אני עוזרת להם פעם בשנה בספירת המלאי". ובכן, מי זה "להם"? – אם כגרסתה הבעלים של בית המרקחת הוא האיש? אין זאת, אלא שגם היא יודעת שבית המרקחת שייך להורי בעלה.
37.7 מתוך עדות האיש עלתה תמיכה לגרסת הוריו. לדבריו, מאז שאביו חלה הוא הפך להיות "רוקח אחראי" (ראה: חקירתו הנגדית בעמודים 18 ו-19 לפרוטוקול), הוא מורשה חתימה בחשבון, אך המנהלים הכלכליים הם הוריו (עמוד 24 לפרוטוקול).
37.8 הורי האיש רואים את בית המרקחת כמפעל חייהם, והם אף צירפו תמיכות חיצוניות לא מעטות. כך, כאמור, תעודת עוסק מורשה, נ/35; אישורים על ניהול פנקסי חשבונות ואישור לצורך ניכוי מס ותלושי שכר, נ/36 ונ/37 וכן אישור מאת רואה החשבון על הגשת דו"ח שנתי בניכויים.
- אין בידי לקבל את טיעוני האישה והנמקותיה, מדוע צריך להסיק כביכול כי בית המרקחת שייך דווקא לאיש ולא להוריו, ולהלן אפרט:
38.1 לטענת האישה, האיש עובד בבית המרקחת מבוקר עד ערב כולל יום שישי. טיעון זה הינו מופרך מיסודו. עצם העובדה שאדם עובד שעות רבות אינה גורם להעברת הבעלות. לעומת טיעון זה של האישה, העיד האיש, כי הוא מתחיל לעבוד ב-08:00 בבוקר (עמוד 26 לפרוטוקול), מגיע הביתה בצהריים, אוסף את הילדים ממוסדות החינוך, וחוזר לעבודה עד לשעות הערב.
38.2 הטיעון הנוסף הוא עובדת היותו של האיש "הרוקח האחראי" – אכן בעל בית מרקחת צריך להיות רוקח אחראי, והאיש עבר בחינות לשם כך, אך גם עובדה זו אינה הופכת אותו לבעלים. יצויין, כי על פי עדויות האיש וגם הוריו, האיש אינו המנהל בפועל, אלא ההורים הם שאחראים על כל הניהול הכלכלי והעסקתו.
38.3 גם העובדה שהאיש רשום כבעל החשבון של בית המרקחת והוא מורשה חתימה בחשבון, אינה הופכת אותו, בעיני, לבעלים של בית המרקחת. כפי שענתה אמו של האיש: "... העסק זה אני ובעלי" (עמוד 31 לפרוטוקול שורה 6) אמו של האיש מנהלת את חשבונות בית המרקחת (עמוד 33 לפרוטוקול, שורה 5). לפי עדותה של אם האיש, היא יצאה מהחשבונות והאיש נכנס במקומה, כאשר היא נשארה מיופת כוח. להלן, אביא מדבריה בעמוד 35 לפרוטוקול שורות 28-15, דברים להם האמנתי:
"ת. העסק שלנו משנת 1974 לאורך כל הזמן, עד הרגע הזה.
ש. מה קרה ב-2005 שא. קיבל את הבעלות בחשבונות הבנק של העסק?
ת. בשנת 2004 בעלי עבר ניתוח לב שהיה מאד מסובך והוא כמעט אמר שלום למעלה, והיינו צריכים להוריד את העול ממנו. אני לא רוקחת מקצועית והיינו חייבים להוריד את העול מבעלי. הבנק מול בית המרקחת. א. הוא בני האהוב ואני סומכת עליו בעיניים סגורות. אמרתי לא. שיש לי חתימה ושאני רוצה לצאת ושיהיה לי יפוי כוח ושאני רוצה להכניס אותו לחשבון הזה, וגם נותנת לו זכות על השיקים. שאלתי אותו אם זה בסדר והוא אמר שאם זה יעזור לי, זה בסדר. מי חשב שיעזו מניפולציות כדי לגזול ממני את העסק בצורה הזאת?
ש. סיפרת שרצית להוריד את העול מבעלך כי הוא לקה בליבו. בפועל, מה שקרה, עלפי הצהרת א., זה שבעלך נשאר בחשבונות ואת יצאת, בעוד שאת לטענתך ממשיכה עד היום בניהול הפיננסי של העסק. מה ההיגיון?
ת. יש לי יפוי כוח."
הנה כי כן, נסתרו דברי האישה.
38.4 טיעון נוסף בפי האישה הוא כי משכורתו של האיש לא השתנתה במהלך שנים רבות. גם בטיעון זה אין כדי להעיד על בעלותו של האיש על בית המרקחת. האיש העיד בעמוד 24 לפרוטוקול כי הוא מושך משכורת של 13,000 ₪ מזה כ-6 או 7 שנים. לדבריו, "אני מקבל משכורת מקסימלית, יותר ממה שמקבל רוקח אחראי ... ". כאשר אדון בהיקף הכנסתו של האיש, ייתכן שלדברים אלה תהיה נפקות. אך אין בכך כדי להשפיע על עובדת היותו או אי היותו של האיש בעלים של בית המרקחת.
38.5 גם בנימוק שהאיש מחזיק כרטיס אשראי של בית המרקחת אין כל השפעה על הבעלות. אכן וכפי שהראיתי לעיל, הוא הוסף כבעלים בחשבון הבנק (כאשר אמו נגרעה) והטעם לכך היה כדי שיוכל לחתום על שיקים וכמו שיקים כך גם כרטיסי אשראי.
38.6 טיעון נוסף בפי האישה הוא, כי האיש נוהג בבית המרקחת כבתוך שלו, לרבות הוצאת תלושי שכר פיקטיביים לאשתו. גם טיעון זה בכל הכבוד אין בו ממש, שכן העובדות עליהן נשען הטיעון אינן נכונות (כפי שאראה בהמשך פסק הדין), ואפילו היו עובדות אלה נכונות, כי אז אין בכך כדי להעיד על בעלותו של האיש על בית המרקחת.
- בפי האישה טענה נוספת והיא, כי הוכחה לכך שהאיש הוא עצמאי הם העובדה שהצדדים צברו היקף כספים ונכסים בהיקף ניכר. בכל הכבוד, אין בידי לקבל טענה זאת, וזאת בין היתר, באשר:
39.1 בית מגוריהם של הצדדים ב... ולא ב... כפי שנכתב בכתב תביעתה. כאשר נחקרה על כך האישה, אמרה בעמוד 10 לפרוטוקול, כי אם כך היה כתוב (בהרצאת הפרטים שלה), "אז אני מצטערת".
39.2 בין הצדדים יש פער הערכות משמעותי באשר לשוויו של הבית, בעוד האיש טוען שהשווי של הבית בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לתצהיר הרכושי הוא 3,100,000 ₪, טוענת האישה כי השווי של הבית הוא כ-5,000,000 ₪. האשה לא צירפה סימוכין להערכת השווי בה נקבה, ואילו האיש לא היה מוכן למכור את הבית לאשה בשווי בו נקב. ככל הנראה, השווי של הבית יהיה באמצע בין שתי הערכות הצדדים, וזה לא שווי יוצא דופן בהוויית הנדל"ן במקומותינו.
39.3 רכישת בית המגורים של הצדדים כפי שהוכח לפניי, נעשתה מכספי המכירה של הדירה הקודמת ונטילת משכנתא שניטלה באופן מקורי ככל הנראה ל-20 שנה, אך נפרעה אחרי שש או שבע שנים בעזרת הורי האיש. גם דבר זה אינו יוצא דופן, ואין בו כדי להצביע על כך שהבעלות על בית המרקחת היא של האיש.
39.4 גם אם יוכח שחלק מהכספים שהיו הכנסות מבית המרקחת לא דווחו (כפי שנקבע בהמשך פסק דיני) עדיין אין בכך כדי להעיד כי הבעלות על בית המרקחת עברה מהורי האיש אל האיש.
- מכל האמור לעיל ולסיכומה של נקודה זו, אני קובעת כי האיש אינו הבעלים של בית המרקחת, ולכן בית המרקחת אינו נכס בר איזון בין הצדדים.
- בשולי הדברים שלעיל אוסיף ואומר, כי הגעתי למסקנה שלעיל על סמך התשתית הראייתית אשר הונחה בפניי, ואולם גם מבחינה משפטית עמדו שתי משוכות גבוהות בדרכה של האישה: האחת, היא הוראתו של סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, המחריג מן הנכסים שיש לאזן את שווים בין בני זוג: "... נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין". היינו, גם לפי גרסת האישה מי שהקימו את בית המרקחת וקיימו אותו כ"מפעל חיים", הם הורי האיש, ואם ב-2004 העבירו במתנה את בית המרקחת לבנם, מדוע צריך לאזן את שוויו של בית המרקחת עם האישה?
המשוכה השניה הניצבת בדרכה של האישה היא, העבודה שללא ספק, בית המרקחת הוא "נכס חיצוני" במשמעות הפסיקה, ורובו ככולו לא נוצר במאמץ משותף של בני הזוג הניצים בפניי.
אמנם גם לגבי נכסים חיצוניים יש והכירה בהם הפסיקה כנכסים בני איזון (ובעיקר אם היו אלה דירות מגורים), והכל על פי נסיבות כל מקרה. ואולם, גם אם אקבל כי "רוח התקופה" (כפי שציין פרופסור שחר ליפשיץ במאמר "יחסי משפחה וממון אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון" (חוקים א' 227, 259-258) (2009), הרי עדיין האשה לא הניחה תשתית ראייתית מתאימה כדי ש"רוח העידן" תפיח רוח במפרשיה באופן שניתן יהיה לקבוע שבית המרקחת הוא נכס בר איזון.
- יתר הנכסים שיהיו בני איזון בין הצדדים, הם כדלקמן:
42.1 בית מגורי הצדדים הנמצא ב... והידוע כחלקה 118 בגוש 6663.
42.2 תכולת בית המגורים.
42.3 5 כלי רכב:
ג'יפ ... שנת 2011, הרשום על שם הצדדים;
ג'יפ ..., הרשום על שם האיש;
רכב אספנות ... שנת 1968;
פולקסוואגן... שנת 1971;
אופנוע סירה שנת 1969.
42.4 יתרת הכספים בחשבונות הבנק בהם הם בעלים משותפים (ח-ן ...; ח-ן ...) המתנהלים בבנק דיסקונט, נכון ליום הקובע. הצדדים יפרקו השיתוף בחשבונותיהם המשותפים ואם הייתה יתרה נכון ליום הקובע, הם יחלקו אותה בשווה ביניהם.
42.5 כל הכספים במזומן שנשמרו בכספת הורי האישה: כספים במזומן בסך 99,000$ ו-7,480 ₪.
42.6 כל הזכויות הסוציאליות מכל מין וסוג שהוא הרשומות על שם מי מהצדדים, מיום הנישואין ועד 15.12.13 שהוא "היום הקובע", לרבות קרן השתלמות, זכויות פנסיוניות ו/או ביטוחי מנהלים ו/או קופות גמל, וכן יתרת דמי החופשה ו/או דמי הבראה המגיעים למי מהצדדים.
42.7 הצדדים יחלקו בכל הכספים שהיו לצדדים בחשבונות המשותפים כמפורט בסעיפים 25, 26, 27 ו-28 לתצהיר הרכוש של האיש, לרבות פקדון ני"ע של כספי בר המצווה של הבן א. העומדים כהצהרת האיש על סך של 194,468 ש"ח.
- לא הוריתי על איזון משאבים בכספים שנטען שלכאורה מצויים אצל הצדדים בבית, נוכח העובדה שכל אחד מהצדדים משך סכום זהה (ראה האמור להלן בסעיף 65.4 לפסק דיני).
- לא מצאתי לקבוע כי יש לאזן המוניטין בין הצדדים, שכן האישה היא משכילה ובעלת מקצוע – היא עבדה הן בבית המרקחת והן בתחום העיצוב. גם האיש נוטל חלק במטלות הבית (מביא את הילדים ממוסדות החינוך). בנסיבות אלה, משלא מתקיימים התנאים הדרושים לאיזון כושר השתכרות – לא הכללתי אותו בנכסים בני האיזון.
- השאלה שבה נותר לי לדון היא, האם יש מקום לאיזון בשיעור שונה מן השיעור הקבוע בחוק (מחצה על מחצה) אם לאו.
אקדים ואומר, כי איני סבורה שיש מקום במקרה זה להורות על איזון משאבים לא שוויוני, ואין בידי לקבל את טענת האישה, כי איזון המשאבים יהיה בשיעור של 65%:35%, ובהמשך אפרט טעמי. מכל מקום, אומר מיד, כי משנשמט הנימוק העיקרי מפי האשה בדבר הבעלות לכאורה על בית המרקחת, ממילא נשמט הבסיס לטיעון זה מפי האשה.
- כידוע, הכלל המשפטי (הקבוע בהוראות סעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973) קובע כי עם התרת הנישואין או פקיעתם, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג , להוציא נכסים שהיו להם ערב הנישואין או נכסים שהצדדים הסכימו בכתב, ששווים לא יאוזן.
החריג לכלל האמור נמצא בהוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, הקובע לאמור:
"... ראה בית המשפט או בית הדין, נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין, לעשות אחת או אחר מאלה, במסגרת איזון המשאבים:
...
(2) לקבוע שאיזון הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שייקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג".
לעניין הכלל של חלוקה שוויונית ראה גם ספרו של פרופ' חנוך דגן, "קניין על פרשת דרכים", הוצאת רמות, אוניברסיטת תל אביב, תשס"ה-2005, עמוד 461; כן ראה בג"צ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(2) 221, עמודים 229, 254. והדברים ידועים.
- הפסיקה חזרה וקבעה, כי השימוש בהוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, צריך להיעשות במקרים חריגים ונדירים, והשימוש בהוראת הסעיף צריך להיעשות במשורה.
להלן, אצטט מפסק דינה של כבוד השופטת וסרקרוג, בע"מ (חיפה) 614/07 פלונית נ' פלוני (16.4.2008) (פורסם במאגר "נבו"):
"... אין חולק כי השימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, צריך להעשות במשורה ובמקרים חריגים, הן לאור מעמדה של זכות הקניין והן כדי שלא לפגוע בוודאות המשפטית ביחס לאיזון המשאבים."
- על פי העולה מן הפסיקה, הפעלת שיקול הדעת באשר לשימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, נעשתה במקרים חריגים כאמור, ובמקרים של הברחת רכוש, אני מתקשה לקבוע כי על פי התשתית הראייתית שהונחה בפניי, הבריח האיש רכוש מפני האישה.
האשה הקדישה מאמץ לא מבוטל בסיכומיה לשכנעני כי האיש הבריח מחשבונם המשותף של הצדדים כ-558,000 ₪. ואולם, לאחר שבחנתי את הדברים לא השתכנעתי בכך, ולהלן אפרט טעמיי:
48.1 מתוך הסכום הנזכר, הופקד בידי הורי האישה סכום של כ-99,000$ ועד כ-7,480 ₪ במזומן (ראה האמור בהמשך פסק דיני בסעיף 65.3), היינו כ-400,000 ₪. יתרת הסכום של 158,000 ₪ לא ברור כיצד נמשכה מהחשבון המשותף. כעולה מדברי האיש (עמוד 21 לפרוטוקול שורה 28) היה סכום של כ-167,000 ₪ בחשבון פק"מ שנמשך על ידו ועל ידי האישה.
48.2 בעמוד 19 לפרוטוקול מאשר האיש כי העביר מחשבונם המשותף של הצדדים 268,000 ₪ אל החשבון של בית העסק. אולם, לטענת האיש, הכספים הועברו לא מחשבונם המשותף של הצדדים, כי אם מחשבון עסקי אחר המתנהל בשמו ובשם אביו.
48.3 אין גם הגיון ב"הברחה" מח-ן פרטי לח-ן עסקי וגם טעם זה משמש כנגד טיעונה של האישה.
48.4 יצוין, כי בתצהיר הרכוש של האיש, נאמר כי ביום הקובע היו בחשבון המשותף 264,934 ₪ בקרנות נאמנות מלבד סכום של 49,934.49 ₪ בחשבון העו"ש של הצדדים (ראה: סעיף 25 לתצהיר הרכושי של האיש) והבנתי כי חלק מני"ע שהיו בחשבונותיהם המשותפים של הצדדים נפרעו על ידי שניהם.
המסקנה – אין לומר כי האיש העלים כספים מן האישה.
- אמנם הפסיקה קבעה כי ביחס למקרים בהם ייעשה שימוש במכשיר של איזון בלתי שוויוני על פי הוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, אינם בבחינת "רשימה סגורה" [ראה: בע"מ 8206/14 פלונית נ' פלוני (14.4.15) (פורסם במאגר "נבו")], אך הוא נועד לשימוש בזהירות [ראה: בע"מ 2045/15 פלוני נ' פלונית (21.5.15) (פורסם במאגר "נבו")] והוא בא לאפשר עשיית צדק ותיקון עיוותים, ואיני רואה עיוות, כאשר יחולק הרכוש בר האיזון אותו מניתי לעיל.
- אבחן את השאלה, האם נוכח הפערים בהשתכרות הצדדים, יש מקום להורות על איזון לא שוויוני בין הצדדים, השונה משיעור של מחצה על מחצה. אומר מיד, כי גם לשאלה זו אני סבורה שהתשובה שלילית.
- בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפניי מצביעה על כך שהאישה לא עבדה, מבחירתה, למרות שעל פי עדותה שלה היא בעלת מקצוע, ואף בעלת תואר שני בו: חינוך גופני. גם לאחר שהחליטה לפרוש מהוראה, היא עבדה בבית המרקחת, ועבדה יותר מאשר טענה, והשתכרה סדר גודל של 5,000 ₪ לחודש, לעתים עזרה בספירת מלאי, לעתים בסידור מדפים ולעתים במכירת כפכפים ששובצו בהם אבני חן. היינו, אי אפשר לומר שהאישה נעדרת כושר השתכרות. זאת ועוד. נוכח העובדה שהאישה עבדה, הן מקודם במקצועה כמורה לחינוך גופני והן אח"כ בבית המרקחת, אין היא באופן מובהק "בן הזוג הביתי" שלא רכש מקצוע. בהתחשב בכך ובהתחשב בגילה הצעיר ואפשרותה לחזור למעגל העבודה, אין מקום לקבוע כי כושר ההשתכרות של האיש או "המוניטין" הוא נכס בר איזון. בעניין זה, ראה גם פסק דיני בתמ"ש (ת"א) 52231/09 מ.ב. נ' ע.ב. (1.11.2011) (פורסם במאגר "נבו").
- האישה היא צעירה (ראה דבריה בעמוד 5 ועמוד 6 לפרוטוקול). לאחרונה פנתה לעיצוב תכשיטים (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול). אמנם האישה היא כבדת שמיעה, אך אני יוצאת מהנחה שברמה שעבדה קודם, היא תוכל לחזור ולעבוד. היא זכאית לקבל פיצויי פיטורין עקב עבודתה בבית המרקחת (ך עולה מת/8 לתצהיר האיש).
בנסיבות אלה, איני רואה בפער שבין השתכרות הצדדים או פוטנציאל ההשתכרות של כל אחד מהם, סיבה לאיזון משאבים באופן לא שוויוני.
- סיכומה של התביעה הרכושית: הנכסים שקבעתי שהינם בני איזון – יאוזנו בין הצדדים בשיעור של מחצה על מחצה. החשבונות יפורקו והכספים יחולקו בין הצדדים בשווה. הכספים המצויים אצל הורי האישה יחולקו בשווה בין הצדדים באמצעות באי כוח הצדדים. כלי הרכב יוצאו למכירה לכל המרבה במחיר ובעל ההצעה הגבוהה מבחינת תנאיה, ותמורתם תחולק בשווה בין הצדדים. לעניין זה – מתמנות ב"כ הצדדים ככונסות נכסים והן תעבודה בשיתוף פעולה ביניהן.
- יתר הזכויות של הצדדים יאוזנו ביניהם על ידי אקטואר ואני ממנה לשם כך את דן שפרינצק ממכון "תצפית" שיגיש חוות דעת. שכרו של האקטואר ישולם בשווה על ידי הצדדים ומראש. מבוקש שחוות הדעת תוגש לא יאוחר מ-60 יום מהיום. האקטואר יקבל אך ורק את תצהירי הרכוש של הצדדים, באמצעות באי כוחם, ויוכל לבקש כל מסמך אחר שימצא לנכון.
- באשר לביתם של הצדדים – אדון בהמשך פסק דיני בשאלת פירוק השיתוף בו.
התביעה לפירוק שיתוף תמ"ש (40255-02-14)
- שני הצדדים מעוניינים לפרק השיתוף בבית מגוריהם ולמכור את הבית - האיש, אשר הגיש את התביעה והאישה אשר אמרה בעמוד 14 לפרוטוקול. כן הצדדים מוכנים להתגרש (ראו: דברי האישה בעמוד 5 לפרוטוקול ודברי האיש בעמוד 1 לפרוטוקול).
- בנסיבות אלה, אין כל טעם שלא להורות על פירוק השיתוף לאלתר. מלכתחילה ביקשה האישה לנסות ולמצות זכויותיה כדי שתוכל לבדוק אם יש לה אפשרות לרכוש את זכויות הבעל בבית אם לאו, ואולם, עתה משניתן פסק הדין בתביעה הרכושית, אין סיבה להמשיך שותפות כפוייה בין הצדדים.
- בנסיבות אלה, איפוא, אני מורה על פירוק השיתוף בבית מגורי הצדדים בדרך של מכירתו לכל המרבה במחיר ולבעל ההצעה הטובה ביותר מבחינת תנאיה, לפי ערכו כפנוי. תמורת המכר תחולק בין הצדדים בשווה.
- לשם בצוע המכר, אני ממנה בזאת את ב"כ הצדדים ככונסות נכסים, אשר יפעלו בעצה אחת ביניהן, ובדרך שכונסים פועלים כ"קציני בית המשפט". המכר יהיה כפוף לאישור בית המשפט.
- בכפוף לאמור בסעיף 40א, מעוכב פירוק השיתוף למשך 90 יום ו/או עד אשר תמצא האישה דייר חלופי ותשכור דירה למגוריה ולמגורי הקטינים בסביבת מקום הימצא בית מגורי הקטינים או לחלופין תרכוש דירה למגוריה ו/או תרכוש את חלקו של האיש, חלופות הזמנים בעיתים הניתן על פי סעיף זה, לפי המוקדם מבין השניים. למען הסר ספק, אני קובעת דיון נוסף ליום 28.12.2015 בשעה 09:00.
- כדי שלא לעכב מדי את פירוק השיתוף אומר כבר כאן, כי אני מעריכה את שכה"ד שתשלם האישה לדירה בת 4 חדרים בסדר גודל של 5,000 ₪ לחודש או לחלופין זה יהיה גובה ההחזר של המשכנתא, אם תיטול כזו.
- אני תקווה שהצדדים ובאי כוחם ישכילו להגיע להבנה ביניהם בנושא זה ולא יהיה צורך בעניין זה בדיון נוסף. מכל מקום, במסגרת פסק הדין למזונות, אבא בחשבון הסכום האמור לצורך תחשיב חלק האיש במדור.
תביעת המזונות (תמ"ש 28122-12-13)
- האשה טוענת, כי חרף הצהרותיו של האיש, הוא משתכר בפועל כ-100,000 ₪ לחודש. כאמור, האיש כפר לחלוטין בטענות אלה.
- בדיקת התשתית הראייתית מצביעה על כך שטענותיה של האישה ביחס לחסכון שהועלם בסך מיליון ₪ אינן מבוססות. עם זאת, להערכתי ולאור ניתוח התשתית הראייתית שהונחה בפניי, נראה כי האיש השתכר מעט יותר מאשר טען. להלן, אפרט:
64.1 לא הוכח בהוכחה פוזיטיבית כי הצדדים הצליחו לצבור חסכונות בגובה של מיליון ₪, למרות טענות האישה.
64.2 העובדה שהצדדים פרעו את ההלוואה המובטחת במשכנתא שרבצה על הדירה במשך 6 שנים ולא ב-20 שנה, אין בה כל אינדיקציה לחסכונות בסכום כה גבוה כנטען על ידי האישה. סביר בעיני כי הורי האיש עזרו לצדדים בפרעון המשכנתא (ראה תשובות האיש בעמודים 17 ו-18 לפרוטוקול ). האיש גם ענה בחקירתו הנגדית ביחס לפרעון המשכנתא כי : "... היו הפקדות מהזכויות הסוציאליות, ההורים שלי שילמו ..." (עמוד 22 לפרוטוקול). אציין, שאמנם האיש התקשה להשיב במדוייק על השאלות שהוצגו לו בחקירה הנגדית (ראה: עמוד 23 לפרוטוקול), אך מכאן ועד למסקנה שניתן ללמוד שנחסך 1 מיליון ₪, ארוכה הדרך.
64.3 אין כל הוכחה כי לאיש הכנסה של כ-100,000 ₪ בחודש ולא ניתן להגיע למסקנה כה מפליגה על סמך הראיות שבפניי.
- כאמור לעיל, מתוך התשתית הראייתית שהונחה בפניי נראה כי האיש משתכר מעט יותר מאשר הוא טוען לו.
65.1 האישה חזרה בעדותה על כך, שנהגה לקבל מדי פעם "חבילות מזומנים", כך ראה למשל תשובותיה בחקירתה הנגדית בעמוד 11 לפרוטוקול, וכן ראה הצהרותיה בתצהיר עדותה הראשית, דבריה לא נסתרו, וכאשר נחקר האיש וטען שקיבל העברות וכספים מהוריו, הוא לא הצליח להראות זאת. להלן, אצטט מדבריו של האיש בעמוד 23 לפרוטוקול:
"ש. האם אתה יכול להראות לי ולו שיק אחד שהוריך נתנו?
ת. אני יכול להראות לך העברות שהם עשו.
ש. אני מבקשת שתראה לי.
ת. במידה ואני צריך להמציא את זה, אני אמצא את זה. לא ידעתי שאני צריך להביא את זה היום ..."
65.2 אפילו נקבל את גירסת האיש שהצדדים חיו מהכנסה של 18,000 ₪ בחודש (קודם לפיטוריה של האישה מבית המרקחת), עדיין קשה להסביר את רמת החיים שלהם הכוללת הוצאות מחיה ל-5 נפשות, אחזקת רכבי אספנות, פרעון המשכנתא, הכנסת ג'קוזי ועוד.
65.3 שני הצדדים הודו בכך שאצל הורי האישה נשמרו סכומים של 99,000$ ועוד סכום של 7,480 ₪ (ראה תשובת האישה בעמוד 13 לפרוטוקול, תשובת אביה בעמוד 42 לפרוטוקול ותשובת אמה בעמוד 43 לפרוטוקול; כן ראה תשובת האיש בחקירתו הנגדית בעמוד 18 לפרוטוקול).
65.4 שני הצדדים הודו בכך כי היה בביתם כסף במזומן. להלן, אצטט מתשובות האשה בחקירתה הנגדית בעמוד 14 לפרוטוקול:
"ש. האם לקחת מהבית 30,000 ₪ במזומן?
ת. כן, אחרי שהוא לקח סכום זהה ללא ידיעתי."
ולהלן, אצטט מתשובות האיש בחקירה הנגדית:
"ש. האם בכספות נוספות היה לכם עוד כסף?
ת. היה עוד 25,000 ₪ בכספת בבית.
ש. ולא היה עוד כסף בבית?
ת. שאלת על כספת.
ש. האם היו עוד כספים מזומנים בבית?
ת. היה מקום שהיה בו כסף, בסביבות 25,000 ₪."
בהמשך, מאשר האיש כי "שוכבים" 50,000 ₪ בבית לשכיר שמרוויח 13,000 ₪ (ראה: חקירתו הנגדית של האיש בעמוד 18 לפרוטוקול).
- המסקנה העולה מן המקובץ, לאיש היו הכנסות נוספות במזומן אותן אני מעריכה בסדר גודל שעד 1,500 ₪ לחודש, ולפיכך הכנסתו החודשית עומדת על סך של כ-15,000 ₪ לחודש.
- אין מחלוקת שהאישה אינה עובדת.
- כושר השתכרותה של האישה הוא כ-5,000 ₪ לחודש. אני מקבלת את טענת האיש כי עבדה בבית המרקחת בעזרה לספירת מלאי, בסידור ולעיתים בשיבוץ אבני חן בכפכפים, בבדיקת חשבונות ועוד, אך היא פוטרה מבית המרקחת עם הגשת תביעותיה.
- בניגוד לנטען על ידי האיש בסיכומיו, לא הוכח בפני שהאישה עובדת מאז פיטוריה. היא אמנם ענתה במענה לשאלות בחקירה הנגדית: "התחלתי אפילו לעצב תכשיטים כדי לנסות לעשות משהו", והוסיפה " ....אני רק בת 46 ואני עוד צעירה, אני מנסה לעשות דברים" (ראה חקירתה הנגדית בעמוד 6 לפרוטוקול שורות 23-21).
- בהיות האישה צעירה, היא תוכל ואף חייבת לחזור למעגל העבודה. היא בעלת מקצוע ובחורה כשרונית. עם זאת, בהיותה כבדת שמיעה, כפי שהעידה, אני מניחה שתהיה תקופת הסתגלות לא קלה.
- בנסיבות אלה, מצאתי לנכון לחייב את האיש במזונותיה לתקופה קצובה של 24 חודשים מיום הגשת התביעה ובסכום של 2,500 ₪ בחודש החל מיום הגשת התביעה ואילך. דמי המזונות יהיו צמודים למדד יוקר המחיה ויתעדכנו מדי 3 חודשים ללא תשלומים רטרואקטיביים (להלן: "דמי מזונות האישה").
במידה שהאישה תצא ו/או יצאה לעבודה בתקופה זו, יקוזז שכרה מדמי המזונות שפסקתי לה.
- בקבעי את מזונות האישה, הבאתי בחשבון את העקרון של "מזונות עיקר". ראה: ע"א 4316/96 פלוני נ' פלוני, פ"ד נב(1) 394; ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29. אך מאידך, הבאתי מחשבון גם את עובדת היותה של האישה אישה צעירה ובעלת מקצוע. ראה: ע"א 5930/93 פדן נ' פדן, (1994) (פורסם במאגר "נבו" וע"א 6136/93 ביקל נ' ביקל (1994) (פורסם במאגר "נבו").
לא קיבלתי את טיעון האיש בסיכומיו כי האישה אינה מקיימת חובותיה כלפיו, שכן האישה טענה שהאיש משפיל אותה, ודי בכך שכן חובת ההוכחה שלה היא "קלה כנוצה".
בהתייחס למזונות הקטינים, אומר כי בחנתי היטב את כתב התביעה, ומצאתי כי פרטי התביעה נוסחו בהפרזה לא מועטה: כך כלכלת כל אחד מהקטינים בסכום חודשי של 1,000 ₪ וכך ביגוד והנעלה לכל אחד מהקטינים בסכום של 1,000 ש", וכך "חלקו" של כל קטין באגרת רישוי רכב או ביטוח מקיף וחובה וטיפולים שוטפים, וכך ההוצאות לנופש ובילויים ומסעדות.
- בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני מצביעה על כך שגם אין תמיכה לטענות האישה בחומר הראייתי. האישה צירפה קבלות בתפזורת בלא שיש בהן חלוקה לנושאים בצורה מובחנת בין פריט אחד לאחר.
- לפיכך, אפסוק מזונותיו של כל קטין על פי הערכה, כדלקמן:
75.1 מזונות כללי 1,600 ₪
75.2 השתתפות בהוצאות אחזקת
מדור, לרבות ארנונה, חשמל, מים 400 ₪
75.3 השתתפות בהוצאות מדור בשיעור
16.6% (הלכת ורד) במקרה שהאם
תשכור דירה למגוריה בשכר דירה
עד סכום של 5,000 ₪ לחודש, וזאת
במקרה שלא תרכוש דירה והכל כנגד
חוזה שכירות תקף ומגורים בפועל
בדירה השכורה 833 ₪
75.4 מחצית מכל הוצאה חינוכית, לרבות
שיעורים פרטיים על פי המלצת מורה
ו/או פעילויות קיץ קייטנה ו/או
תנועות נוער, תשלומים נדרשים לבית
ספר ו/או ועד הורים, והכל כנגד קבלות
(להלן: "דמי מזונות הילדים")
- ניתנות בזה ההוראות הבאות באשר לדמי המזונות:
76.1 דמי מזונות הילדים ישולמו ע"י האיש ישירות לאשה-אם הקטינים בכל 1 לחודש ומראש וזאת החל מיום הגשת התביעה ועד הגיע כל קטין לגיל י"ח שנה ו/או עד שיסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. בתקופת השירות הצבאי הסדיר ו/או השירות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם.
76.2 תודיע האישה-אם הקטינים לאיש-הנתבע על רצונה בהפקדת דמי המזונות לחשבון הבנק שלה, תעביר פרטי חשבון הבנק שלה לאיש ובמקרה כזה תשלום דמי המזונות במועדם לזכות חשבון זה יחשב כתשלום תקין, ובלבד שהאישה לא הודיעה לאיש על שינוי בפרטי מס' החשבון או הבנק.
76.3 דמי מזונות הילדים יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה.
מדד הבסיס לחישוב יהיה מדד החודש בו נפסקים דמי מזונות אלה, כפי פורסם/יפורסם ב- 15 לחודש השוטף אחריו והתחשיב יעשה לעומת המדד הידוע בעת עריכת תחשיב ההצמדה.
76.4 סכומי המזונות אשר הצטברו לחובת האיש, אם הצטברו, ישולמו על ידו ב-3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מהתשלום הראשון למזונות ויחד עימו.
76.5 סכומים שהאיש שילם על חשבון מזונות הילדים מיום הגשת התביעה כנגד קבלות ו/או אסמכתאות יוכלו להיות מקוזזים על ידו.
76.6 בנוסף לדמי מזונות הילדים וכחלק מהם יישא האיש-נתבע במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי בו מבוטחים הקטינים. באמירה הוצאות רפואיות חריגות נכללות גם הוצאות לטיפול אורתודנטי ו/או טיפול שיניים.
76.7 סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק בין היום שנועד לתשלום לבין הפרעון המלא בפועל.
76.8 קצובת הילדים מאת המל"ל תשולם לידי האישה.
סיכומו של דבר
- נפסק כאמור לעיל.
- בהתחשב בכך שהאישה לא זכתה בכל תביעותיה, אחייב האיש בהוצאותיה לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ בלבד.
- תואיל המזכירות לשלוח פסק דיני לב"כ הצדדים.
- ניתן לפרסום בהשמטת שמות.
ניתן היום, יח אלול תשע"ה, 2 בספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.
חתימה