אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תמם נ' עירית עכו

תמם נ' עירית עכו

תאריך פרסום : 18/12/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
7590-07-09
14/12/2011
בפני השופט:
מעין צור

- נגד -
התובע:
רחל תמם
הנתבע:
עירית עכו
פסק-דין

פסק דין

התובעת, ילידת 1959, נפגעה ביום 22.8.07 בידה. הצדדים חלוקים ביניהם הן ביחס לאופן הפגיעה בתובעת והן ביחס לנזקיה. בעוד שהתובעת טוענת כי נפגעה כתוצאה מנפילה בשל מפגע בטיחותי במדרכה שבתחום שיפוטה של הנתבעת, המקים חבות של הנתבעת בעוולת הרשלנות; סבורה הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה כי נפגעה כתוצאה מנפילה ברחוב, וכי אף אם אומנם נפלה ברחוב, לא הוכיחה התובעת רשלנות של הנתבעת.

התובעת מסרה בעדותה כי ביום 22.8.07 בשעות הערב שבה עם בעלה מביקור קרובי משפחה. בדרכם לביתם עברו ברחוב דושינסקי בעכו. כאשר עברה בסמוך למעון אחוה הממוקם באותו רחוב נתקלה רגלה במפגע במדרכה – שקע עמוק ומשופע מכוסה בחצץ ובאבנים קטנות. כתוצאה מכך איבדה את שיווי משקלה, נפלה ונפגעה בידה השמאלית. עוברת אורח סייעה לפנותה לקופת חולים, ומשם הופנתה לחדר המיון בבית חולים הגליל המערבי בנהריה.

הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה כי נפלה ברחוב, וכי ממסמך חדר המיון עולה כי נפלה בביתה, שכן במסמך, שאותו הגישה התובעת, נכתב: "לדבריה, היום נפלה בביתה ...". התובעת לא מסרה הסבר לדברים, שכן בעוד שהיא מסרה בעדותה כי כלל לא שוחחה עם הרופאים, אלא בעלה הוא ששוחח עימם (עמ' 9 שו' 16-17), מסר בעלה בעדותו כי בעת בדיקת התובעת בחדר המיון הייתה התובעת בחדר לבדה, שכן הוא המתין בחוץ (עמ' 12 שו' 19-22).

לאחר ששמעתי את עדויות התובעת ובעלה אני קובעת כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי נפלה ברחוב. אינני סבורה כי התובעת ובעלה בדו מליבם את הגרסה כי התובעת נפלה ברחוב. לא מצאתי כי גם הרישום במסמך המיון מצביע על כך, שכן האפשרות כי מדובר ברישום שגוי, שנבע אולי מחוסר הבנה (למשל כי התובעת מסרה שנפלה בדרך לביתה והדברים הובנו שלא כראוי), הינה אפשרות סבירה. ניסיון החיים מלמד כי טעויות ברישומים במסמכים רפואיים אינן נדירות. בתיק זה עצמו קיימת דוגמא לכך, שכן במסמך מקופת החולים שבה נבדקה התובעת בסמוך לאחר שנפגעה צוין מספר פעמים כי נחבלה בידה הימנית, בעוד שאין חולק כי החבלה הייתה בידה השמאלית.

אף הסתירות האחרות בין עדותה של התובעת לבין עדות בעלה, שעליהן הצביעה הנתבעת, אינן מובילות למסקנה כי גרסתה שנפלה ברחוב אינה מהימנה. אין מדובר בסתירות בפרטים משמעותיים, אלא בפרטים קטנים, אשר יכול אדם לטעות לגביהם בחלוף כארבע וחצי שנים ממועד האירוע בשל מגבלות הזכרון האנושי.

משקבעתי כי אני מאמצת את גרסת התובעת כי נפלה ברחוב, אעבור לבחון אם הוכיחה התובעת רשלנות מצידה של הנתבעת. ההלכה הפסוקה אינה מטילה על רשות מקומית אחריות לכל נזק שקורה כתוצאה מנפילה ברחוב. על מנת להוכיח רשלנות מצד העיריה על הנפגע להצביע על קיומו של מפגע בטיחותי במדרכה, שהוביל לנפילתו. לא כל סדק, שקע או בליטה בדרך נחשבים למפגע בטיחותי. אין לצפות כי רחובותיה של עיר יהיו ישרים וחלקים כריצוף בתוך מבנה. מדובר באלפי קילומטרים רבועים של דרכים אשר חשופות לאיתני הטבע ולשימוש המוני. ציבור המשתמשים בדרך מודע למצב זה, שהינו מחויב המציאות, ועליו לנהוג בזהירות המתחייבת. עמד על כך בית המשפט המחוזי בירושלים בפסק דינו בע"א (מחוזי יר') 4344/97 כהן ג'ני נ' עיריית רמת גן (21.1.98):

"בבחינת למעלה מהצריך נוסיף ונאמר שרחובות ומדרכות עיר אינם "משטח סטרילי" ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים, בליטות ו"גלים" של שיפועים כאלו או אחרים. עובדה זו איננה רק מציאות המוכרת לכולנו, אלא שזוהי מציאות הכרחית הנובעת מכך שכפי שהועד בבית משפט קמא, מדובר במאות קילומטרים של דרכים ומדרכות שנעשה בהם שימוש על-ידי עשרות אלפי אנשים, זאת בנוסף לעגלות, משאות, כלי רכב וכל כיוצא באלו. "מצרך המוני" כזה נועד להקל על מעבר אנשים, סחורות וכלי רכב ממקום למקום, ולא להיות מודל גיאומטרי שיש בו יושר מתמטי של פני מפלס. "גלים" שונים במפלסי דרכים אלו, כמו מרצפות הבולטות קמעא פה ושם ברחובות או מדרכות מרוצפות (כפי שהיה המקרה בענין קא עסקינן) הם פועל יוצא של עצם השימוש ההמוני בדרכים שמדובר בהם, בצרוף לארועי טבע, של הבדלי טמפרטורות, של לחות, גשם, יובש וכל כיוצא בזה. כל אלו הם מהמפורסמות שאינן צריכות ראיה.

אין חולק שעירייה חייבת לטפל במפגעי בטיחות שיש בדרכים הנמצאות בטיפולה ואחזקתה, ואולם לא כל סטיה "מיושר מתמטי" של מפלסי דרכים הוא מפגע.

ציבור המשתמשים ער ויודע ש"יושר" כזה אינו קיים ואינו יכול להיות קיים במציאות, והוא נדרש למינימום ההכרחי של זהירות, לבל יינזק מ"אי-יושר" של מה בכך.

בענייננו היה מדובר ב"אי-יושר" של כמחצית עוביה של מרצפת, ואי אפשר לבוא בטענות על העירייה על ש"אי-יושר" זה לא תוקן. לחילופין ואפילו יש מידה של רשלנות ב"אי יושר" זה, הרי הרשלנות התורמת של המערערת באי תשומת לב לנעשה תדירות בדרכים, היא תרומה של 100%".

לנוכח הדברים הללו הרי שעל התובע להצביע על הגורם המדויק לנפילתו, על מנת שניתן יהיה לבחון אם אומנם מדובר במפגע בטיחותי, או שמא מדובר ב"אי יושר" שהינו תוצאה של כורח המציאות, שאי תיקונו על ידי הרשות המקומית אינו מהווה מחדל רשלני.

בסעיף 3 לתצהירה ת/1 מסרה התובעת כי רגלה נתקלה ב"שקע עמוק ומשופע מכוסה בחצץ ואבנים קטנות", והוסיפה: "רצ"ב תמונה של המפגע עם סימון המפגע". לתצהיר צורפו שלוש תמונות ללא סימון.

בחקירתה הנגדית התבקשה התובעת לסמן על גבי התמונות את המקום שבו קרה האירוע, וסימנה את המקום על גבי התמונה הראשונה מבין שלוש התמונות שצורפו לתצהירה (עמ' 7 שו' 18-19) (להלן: "התמונה הראשונה"). היא מסרה כי בעלה צילם את התמונות למחרת התאונה (עמ' 7 שו' 16-17).

מדברי התובעת עולה, איפוא, כי כל התמונות שצורפו לתצהירה צולמו בהזדמנות אחת, למחרת האירוע, וכי מקום נפילתה הוא זה שנראה בתמונה הראשונה.

בעלה של התובעת, מאיר תמם, שהיה יחד עימה בעת שנפלה, מסר בחקירתו הנגדית כי הוא צילם את התמונות שצורפו לתצהיר התובעת יומיים-שלושה לאחר האירוע (עמ' 12 שו' 1-4). ואולם בחקירתו החוזרת מסר כי את התמונה הראשונה צילם בערך בחודש אוקטובר, כשירדו גשמים, ואילו את התמונה שמתחתיה (שבה מצולם מקום יבש) צילם כמה ימים לאחר האירוע. עוד ציין כי המקום שמצולם בשתי התמונות אינו אותו מקום בדיוק, אלא מדובר בשני מקומות באותו קטע (עמ' 13 שו' 1-9).

מכאן שהתמונה הראשונה, שעל גביה סימנה התובעת את מקום נפילתה הנטען, לא צולמה בסמוך לאחר האירוע, אלא מספר חודשים אחר כך, לאחר שירדו גשמים.

הובאו בפניי ראיות לכך שברחוב דושינסקי היו שיבושים נרחבים, שקעים וסדקים במועד האירוע. הדבר עולה הן מעדויותיהם של התובעת ושל בעלה, הן מן התמונה שצורפה לתצהיר התובעת שאותה צילם בעלה מספר ימים לאחר האירוע, והן מעדותו של העד מטעם הנתבעת דניאל מלול (להלן: "מלול"), שהעיד כי לאחר האירוע דיווח למחלקת ההנדסה של הנתבעת על השקעים ברחוב, וכי מצב הרחוב היה כזה גם לפני האירוע, דבר הידוע לו מסיורים רבים שערך במקום (עמ' 18 שו' 20-24). יתכן כי חלק מן השקעים ומן השיבושים ברחוב אומנם עולים כדי מפגעים בטיחותיים שאי תיקונם מהווה מחדל רשלני, וזאת בפרט לנוכח העובדה שמגרסתו של מלול עולה כי מדובר ברחוב ראשי. ואולם אין די בכך על מנת לקבוע כי המקום הספציפי שבו נפלה התובעת מהווה מפגע בטיחותי. בהיעדר ראיות לגבי השקע הספציפי שבו נפלה התובעת, לרבות מצבו במועד האירוע ועומקו, לא ניתן לקבוע כי אותו שקע ספציפי היווה מפגע.

מטעם זה אין בפניי די ראיות שניתן לבסס עליהן קביעה כי הנתבעת התרשלה בכך שלא תיקנה את אותו שקע שבו נפלה התובעת. לפיכך דין התביעה להידחות.

אשר על כן הנני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪, וזאת תוך 30 יום אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ