אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תמיר כהן ואח' נ' מרוניה חמדי לוי

תמיר כהן ואח' נ' מרוניה חמדי לוי

תאריך פרסום : 08/05/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
2787-07
28/04/2013
בפני השופט:
תמר בר-אשר צבן

- נגד -
התובע:
1. תמיר כהן
2. גלית כהן

הנתבע:
1. מרוניה חמדי לוי
2. גדליהו וייס

פסק-דין

פסק דין

התובעים, בעליה של דירה, עתרו בתביעה הנדונה לפינוי הנתבעים, דיירת מוגנת (הנתבעת 1) ובן-זוגה (הנתבע 2) מהדירה וכן עתרו לחייבם בתשלום דמי שימוש עבור חלק מהדירה, אשר על-פי הנטען, הנתבעים פלשו אליו ללא רשות התובעים.

א.הערה על שמיעת התיק ומתן פסק הדין

2.תובענה זו לרבות הראיות שנשמעו במסגרתה, נשמעה לפני כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב, אשר פרש לגמלאות לאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם וקודם למתן פסק הדין. משחלף המועד שנקבע בסעיף 15(א) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ובהתאם להנחיית נשיאת בית משפט זה, הועבר התיק אליי למתן פסק-דין.

תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה "רציפות הדיון", קובעת כי אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו בפני כבוד השופט מילנוב תשמענה פעם נוספת (ראו: ע"א 2449/08 טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט (2010), פסק-דינו של כבוד השופט ס' גובראן בפסקאות 12-11. ראו גם: ע"א 534/69 אהרן שושני נ' יפה אלזם, פ"ד כד(1) 145, 147 (1970); ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 773 (1973); ע"א 387/74 יוסף אברהם נ' בתי מרגוע ומלונות "היוזם" בע"מ, פ"ד כט(1) 353, 356 (1974); ע"א 577/94 אורות ייצוג אמנים והפקות ואח' נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241, 249 (1997)).

ב.עיקרי העובדות ועיקרי ההליכים

3.לתביעה הנדונה קדמה תביעה לפירוק השיתוף בנכס נושא התביעה, שאותה הגישו התובעים נגד הנתבעת, ואשר ספיחיה הסתיימו רק בשנת 2012 (ת"א 4033/02). באותה תביעה ניתן פסק-דין חלקי ביום 31.5.2005, שעליו הוגש ערעור אל בית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע 950/05), אשר דחה את הערעור ברובו. על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור אל בית המשפט העליון, שאף היא נדחתה (רע"א 2508/06). כל זאת כפי שיפורט בהמשך הדברים. עיקרי העובדות שיובאו להלן נסמכים בעיקרם על העובדות כפי שפורטו בהליכים הקודמים (להלן גם – התביעה הקודמת).

4.בעקבות ההליכים בעניין התביעה הקודמת, התובעים הם כיום בעליה של כל הדירה נושא התובענה הנדונה, המצויה ברחוב הפורצים 4 בירושלים. בדירה שלושה חדרים, מרפסת גג וזכויות בנייה בגג. שטח הדירה כ-41 מ"ר, צמוד אליה מחסן בשטח של כ-10 מ"ר ושטח הגג כ-108 מ"ר (להלן – הדירה או הנכס). בתביעה הנדונה, עתרו התובעים לפינוי הנתבעים, דיירת מוגנת (להלן – הנתבעת) ובן-זוגה (להלן – הנתבע) מהדירה וכן עתרו לחייבם בתשלום דמי שימוש עבור חלקים בדירה, אשר על-פי הנטען, הנתבעים פלשו אליהם ללא רשות התובעים.

יוסף לוי חמדי ז"ל, אביה המנוח של הנתבעת, שכר את הדירה מהמדינה בשנת 1948. בהתאם להסכם שכירות שנחתם עימו בשנת 1964, המשיך האב המנוח לשכור את הדירה מחברת עמידר, החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (להלן – עמידר), שהייתה בעלת הדירה עד שנת 1973. בתמורה שילם האב המנוח דמי שכירות חודשיים וגר בדירה עם בני משפחתו, אשתו וארבעת ילדיו ובהם גם הנתבעת.

בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, איפשרה עמידר לאב לרכוש את זכויות הבעלות בדירה. מאחר שלא היו לו אמצעים כספיים לכך, רכשו את הדירה אחיה של הנתבעת, יגאל חמדי, וידיד המשפחה, עו"ד חיים הס, בחלקים שווים, ושניהם הסכימו לכך שהאב ומשפחתו ימשיכו לגור בדירה מבלי לשלם כל תמורה עבור המגורים. יוער, כי מאחר שהמדיניות של עמידר הייתה שמכירת דירות תהיה רק לדיירים, נרשמה הדירה על שמו של האח יגאל, ורק בשנת 1999 נרשמה גם על שמו של עו"ד הס.

לאחר פטירת אביה של הנתבעת בשנת 1980, המשיכה הנתבעת לגור בדירה יחד עם אלמנתו של אביה, נעמי חמדי לוי (להלן – האם נעמי) ועם אחותה נאוה חמדי לוי (להלן – האחות נאוה). בשנת 1982 חתמו האם נעמי והאחות נאוה על תצהיר "דייר יוצא" ופינו שני חדרים מהדירה, תמורת סך של 200,000 ₪ ששילם להן עו"ד הס.

ביום 5.12.2001 מכר עו"ד הס את חלקו בדירה לתובעים (בני הזוג כהן) ואילו יגאל, אחיה של הנתבעת מכר את חלקו בדירה לנתבעת מכוח הסכם שנחתם ביום 1.1.2002. כך נוצר שיתוף בנכס בין התובעים לבין הנתבעת, שהמשיכה לגור בה ולהחזיק בה, כמימים ימימה.

5.לשלמות הדברים נוסיף, כי בהסכם השכירות המקורי עם חברת עמידר, משנת 1964, תוארה הדירה כך שהיא כוללת שלושה חדרים, מטבח ופרוזדור, ובהערות צוין "בפרוזדור יש חדר ברשות עמידר, סגור". חדר זה כונה "החדר הסגור", וכך יכונה אף להלן. חדר זה שימש בעבר את אחיה של הנתבעת, ששמו יפת. כפי שנקבע בפסק הדין של בית משפט השלום בתביעה הקודמת, "זכות הדיירות המוגנת השתרעה על הדירה כולה, היינו – על שני החדרים (של הנתבעת 1 ושל האחות נאוה), המסדרון, חדר הנוחיות והגג למעט 'החדר הסגור'. עם זאת. גם ב'חדר הסגור' ניתנה לאב ולבני משפחתו רשות שימוש בחינם" (שם, פסקה 4).

6.בשנת 2002 הגישו התובעים נגד הנתבעת אל בית משפט זה את תביעתם הנזכרת, תביעה לפירוק שיתוף (ת"א 4033/02), שבמסגרתה גם עתרו לחייב את הנתבעת לשלם להם דמי שימוש עבור שני החדרים שבהם גרו בעבר האם נעמי והאחות נאוה. בעניין התביעה לתשלום דמי שימוש טענו התובעים כי הנתבעת אינה דיירת מוגנת בדירה, אלא "בת רשות" בלבד, וכי רשות השימוש שנתן לה עו"ד הס הוגבלה רק לחדר שלה. למרות זאת, כך טענו, הנתבעת פלשה אל שני החדרים הנוספים, השתמשה במטבח ובחדר הנוחיות המשותפים שימוש ייחודי ואף בנתה דלת במסדרון המוביל אל הגג, ובכך מנעה מעו"ד הס אפשרות גישה אל הגג.

טענת הנתבעת באותה תביעה הייתה, כי היא דיירת מוגנת בכל שטח הדירה, ועל כן יש להורות על פירוק שיתוף בדירה בעודה תפוסה.

ביום 31.5.2005 ניתן פסק-דין חלקי בתביעה הקודמת, שבו הורה בית המשפט (כבוד השופט (בדימוס) יצחק מילנוב) על פירוק השיתוף בנכס על דרך מכירתו במצב שבו הוא תפוס בכל שטחו בשל מגורי הנתבעת בדירה. בענין זכויות הנתבעת בנכס קבע בית המשפט, כי הנתבעת היא דיירת מוגנת בדירה כולה למעט בחדר אשר כאמור, הוגדר בהסכם השכירות עם עמידר "החדר הסגור". זאת בין מכח זכות עצמאית ומקורית, בשל כך שהנתבעת גרה בנכס עם אביה ועם בני משפחתה מאז שנת 1948, ובין מכח היותה "דיירת מוגנת נדחית", על-פי הוראת סעיף 27 בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב-1972. באשר ל"חדר הסגור" נקבע בפסק הדין, כי הנתבעת מחזיקה בו כבעלת רשות חינם, אשר הוקנתה לה עוד בתקופה שבה היה עו"ד הס בעל מחצית זכויות הבעלות בדירה.

בפסק הדין נדרש בית המשפט גם לעתירת התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום דמי שימוש ראויים בגין "פלישתה" לכאורה, אל שני החדרים ששימשו בעבר את האם נעמי ואת האחות נאוה, ובגין שימושה הייחודי במטבח, במסדרון ובכלל. הטעם לכך היה קביעת בית המשפט, כי זכויות החזקה של הנתבעת בדירה משתרעות על שטח הדירה כולה.

כן נדחתה עתירת התובעים להורות על פינוי הנתבעת מהדירה בשל אי תשלום דמי שכירות ובשל שינויים מהותיים שביצעה במושכר. זאת גם בשל כך שסעד זה לא נתבע בכתב התביעה וגם בשל דחיית הטענה לגופה. בעניין זה נקבע באופן מפורש, כי לא היה בשינויים שביצעה הנתבעת בדירה כדי להוות עילה לפינוייה מהדירה. זאת בין השאר, בשל כך שהסכם השכירות לא אסר עריכת שינויים במושכר ובשל כך שהדבר נעשה בתקופה שבה עו"ד הס היה בעל מחצית הזכויות בדירה והוא לא הביע התנגדות לשינויים שנעשו עוד בשנת 1987. כן נקבע, כי לא התקיימה עילת הפינוי של אי תשלום דמי שכירות. זאת בשל ויתור משתמע על תשלום דמי השכירות מצד עו"ד הס, ולאור ויתור מפורש על קבלת דמי שכירות והסכמה שהנתבעת תוכל לגור בדירה מבלי לשלם דמי שכירות.

7.על פסק-דינו החלקי של בית משפט השלום הגישו התובעים בקשת רשות ערעור אל בית המשפט המחוזי בירושלים (בר"ע 950/05), שבה תקפו את כל קביעותיו של בית משפט השלום ובעיקר את קביעתו כי הנתבעת בעלת מעמד של דיירת מוגנת בדירה (למעט בחדר הסגור). בעניין זה טענו התובעים, כי מאז מימש אביה של הנתבעת את זכותו לרכוש את הנכס מעמידר, בוטלה זכות הדיירות המוגנת שלו בדירה והתמזגה בזכות הבעלות, והוא הפך לבר רשות בדירה. לפיכך טענו, כי לא יתכן שזכויותיה של הנתבעת בדירה טובות יותר מאלו שהיו לאביה בדירה.

בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים מ' גל, צ' זילברטל וכבוד השופטת א' אפעל-גבאי) מיום 15.2.2006, אושרו כל קביעותיו של בית משפט השלום, למעט קביעתו בעניין מעמד החדר הסגור לעניין מכירת הנכס (וכן תוקן הסכום שינוכה מחלקם של התובעים בנכס בעת המכירה, בשל כך שהנתבעת השביחה את הנכס, אשר אינו רלוונטי לענייננו). בעניין זה נקבע כי בעת מכירת הנכס, "החדר הסגור" לא ייחשב לתפוס, באשר גם לפי קביעת בית-משפט השלום, זכויות הנתבעת בחדר זה הן של בת רשות ומאחר שמלכתחילה הנתבעת ואביה לא נחשבו דיירים מוגנים לגביו. באשר לטענת הפינוי לתביעה לחיוב הנתבעת בדמי שימוש ראויים ובאשר לדרך פירוק השיתוף, אישר כאמור, בית המשפט המחוזי את קביעותיו של בית משפט השלום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ