אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תל אור ניהול נכסים בע''מ נ' משחקי כדורת חיפה בע''מ

תל אור ניהול נכסים בע''מ נ' משחקי כדורת חיפה בע''מ

תאריך פרסום : 26/05/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
19135-05,7854-06
14/05/2013
בפני השופט:
יואב פרידמן

- נגד -
התובע:
1. משחקי כדורת בע"מ
2. אליעזר שיינמן
3. באולינג נשר ניהול בע"מ

הנתבע:
תל אור ניהול נכסים בע"מ

החלטה

1. בקשה לעיכוב ביצוע חיובי פסק הדין שמיום 8.3.13. כידוע, יש להיזקק כאן לשני פרמטרים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.

2. ברקע - מדובר במושכר עסקי המשמש המבקשים כאולם למשחקי באולינג. הסכם השכירות נחתם בין המבקשת 1 (השוכרת) למשיבה (המשכירה) ב 8.7.04. תקופתו ל 10 שנים עד 15.9.14, והוא כולל גם שתי תקופות אופציה נוספות בנות 5 שנים כל אחת (כפוף לאי הפרות) . דמי השכירות נקבעו בהסכם על סך של 4818 דולר לחודש עד ל 14.9.06, ומאז 5781 דולר לחודש. המבקשת 3 הנה מי שהמבקשת 1 העבירה לה חזקה במושכר בשלב לא ידוע, והיא שמפעילה שם היום עסק הבאולינג. המבקש 2 הנו מי שערב אישית לחיובי החברה, המבקשת 1, בהסכם שבין הצדדים. הוא גם מנהלן של מבקשות 1 ו 3. בפסה"ד נקבע שהמבקשת 1 הפרה יסודית את ההסכם, והיא חויבה בפיצוי כספי על פי סע' פיצוי מוסכם שבהסכם, יחד עם המבקש 2. כמו כן חויבו המבקשים כולם בפינוי.

ההפרה המרכזית (אך לא היחידה) שנקבעה, נוגעת להפסקה מוחלטת ונמשכת בתשלום דמי השכירות מספטמבר 2008, למעלה מ 4 שנים.

בין הצדדים יריעת מחלוקת רחבה מיהו שהפר חובותיו החוזיות ומי קיים חיוביו בחוסר תום לב.

הוגשו תביעות הדדיות.

המבקשים טענו לשגיאות שנפלו בפסה"ד וביקשו לעכב כל חיוביו.

להילוכם של המבקשים, היתה זו זכותם שלא לשלם דמי השכירות לאור טענות קיזוז שונות שהעלו; טענת הקיזוז המרכזית של המבקשים (שכומתה על ידם בסכום מקורב של 1.3 מליון ₪) נגעה להפרה נטענת של חובת המשכירה – המשיבה להכשיר מגרש חניה עבור המושכר. טענות הקיזוז הנוספות הנן בסכומים מצטברים נמוכים בהרבה.

טענה אחרת של המבקשים הנה שהמשכירה הפרה חיוביה, וכי החיוב של תשלום דמי שכירות הנו בבחינת חיוב שלוב, או שהפך לכזה - ולכן מכוח הפרת הצד השני שאינו מקיים חיוביו, נדחה גם מועד הקיום של החיוב לשלם דמי שכירות. בין היתר נטען כאן להפרת חובת המשיבה כמשכירה לשתף פעולה בחתימה על בקשות ותוכניות, שתאפשרנה לשוכרת (מבקשת 1) להשיג רישיון עסק , כפי מטרת השכירות. המבקשות מתייחסות כאמור לחיוב של תשלום דמי שכירות כחיוב שלוב לחיובי המשכירה; או למצער כאל חיוב שאף אם הנו עצמאי במקורו, הפך לשלוב מכוח הימנעות בחוסר תום לב של המשכירה מקיום חיוביה שלה לפיכך, לשיטת המבקשים טרם חל המועד בו היה על המבקשים לשלם דמי השכירות, חרף כל שנות השימוש העסקי שהם עושים במושכר.

סיכויי הערעור

3. כמקובל, לא אדרש כאן לדיון נרחב, אולם פטור בלא כלום אי אפשר. אסתפק אפוא בהתייחסות קצרה ככל הניתן לטיעוני הצדדים (ביחס ליריעה הרחבה שפרסו הצדדים אף כאן) .

4. כאמור, החל מספטמבר 2008 חדלה כליל השוכרת , היא המבקשת 1 , לשלם דמי השכירות. מדובר באי תשלום ההולך ונמשך למעלה מארבע שנים.

5. גם עד לתקופה של ספטמבר 2008 יש מחלוקות על טענות הפרה הדדיות , לרבות בנושא הפקדת ערבות בנקאית. והיו תשלומי דמי שכירות שבוצעו באיחור. הדברים פורטו בפסק הדין בהרחבה. בסופו של יום, נקבע בפסה"ד כי דמי השכירות אכן השתלמו (בפער זניח לטובת מי מהצדדים), לרבות השערוך על פי המנגנון החוזי שנקבע בסע' 10 להסכם. הכל נכון לתקופה 8/08.

בפסה"ד נקבע ששני הצדדים חטאו בהפרות לתקופה זו, גם אם "עיקרן" רבץ אכן לחובת מבקשי העיכוב. ראה סיכום ה"שורה התחתונה" לתקופה זו, בסע' 20 של פסה"ד.

6. אחת מטענות המבקשים ביחס לסיכויי הערעור נוגעת לכך שלא היה מקום להורות על פינוי לאור הפסקת תשלום דמי השכירות מחודש 9/08 ואילך, שהרי מדובר בהפרה ביחס לתקופה המתחילה למעלה משלוש שנים לאחר הגשת התביעה ב 2005. אלא שיש לזכור כי בסופו של יום, לאחר שניתן לצדדים היתר לפיצול סעדים, באו הם לכלל הסכמה לתקן אהדדי כתבי הטענות בתביעות, כדי להביא התיקים ל"סטטוס עדכני", מבחינת מצב הדברים והטענות ההדדיות להפרות. על מנת שהפלוגתאות העובדתיות והמשפטיות שתוכלנה להיכנס כדין לזירת המחלוקת, בשים לב לסעדים הנדרשים, תהיינה כאלה המשקפות המצב העדכני נכון למועד התיקון. בהתאם להיתר שניתן, הגישה המשיבה כתב תביעה מתוקן ב 28.2.10 , כלומר בשלב לאחר שחדלו דמי השכירות להשתלם כליל.

בתביעה המתוקנת טענה המשיבה לביטול החוזה עקב הפרותיו וסעד של פינוי (סעד שהיה כלול גם בתביעה המקורית) ; וגם לסעדים כספיים מצטברים של פיצוי יומי מוסכם בן 1000 דולר לכל יום של איחור בפינוי המושכר (לשיטתה מאז בוטל החוזה כדין וקמה חובת הפינוי עוד מ 14.9.05) ; ושל תשלום דמי השכירות החודשיים לכל תקופת ההסכם למעט האופציות, כשתשלומי העבר משוערכים על פי מנגנון השערוך שנקבע בסע' 10 להסכם.

יצוין: בפסה"ד נקבע כי המשיבה לא יכולה לזכות גם בפיצוי המוסכם היומי (סע' 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)); וגם בדמי הנזק המוכח (סע' 10 לחוק התרופות) שהנם למעשה בגובה דמי השכירות שלא השתלמו מאז 9/08 (כשהם משוערכים במנגנון הקבוע בסע' 10 להסכם). הפיצוי נפסק בחלופת הפיצוי היומי, היינו הפיצוי המוסכם, לאחר שזה הופחת בהתאם לסמכות הקנויה בסע' 15(א) לחוק התרופות. הוא נפסק לתקופה שממנה ואילך חדלו דמי השכירות להשתלם כליל היינו מ 15.9.08.

מכל מקום, לאור תיקון כתבי הטענות, כל ההפרות הנטענות ההדדיות שנדונו בפסה"ד, הוכנסו כדין לזירת הפלוגתאות העומדות לבירור.

סכום הפיצוי המוסכם היומי (לאחר שהופחת) נפסק לתקופה שעד ליום פסק הדין, החל מספטמבר 2008. סעד זה של פסיקת הפיצוי עד למועד פסה"ד התבקש בתביעה המתוקנת. ביחס לחוזי שכירות נפסק משכבר שניתן אכן לפסוק הפיצוי לתקופה שעד מתן פסק הדין, ולא להסתפק בתקופה שעד הגשת התביעה. ראה סע' 16 לפסה"ד שבע"א 448/88 בן יאיר השרון בע"מ נ' עזבון יצחק הדסאי מורטנפלד פ"ד מה(2) 36. לשם כך נדרש שיהיו נתונים שיאפשרו לחלץ בסיס החישוב גם לתקופה שמאז הגשת התביעה. אך נתונים אלה היו אכן קיימים במקרה דנן, לאחר הדיון בטענות הקיזוז (שנדחו); וכאשר בסיס החישוב ידוע אף הוא והתבסס כאמור על פיצוי יומי, למן המועד בו נקבע שקמה חובת הנתבעים לפנות הנכס עקב ביטול ההסכם כדין, לאור הפרתו היסודית.

7. טענות הקיזוז של המבקשים נדחו כולן. לא אתייחס כאן לטענות המבקשים שכן מדובר בסופו של יום בקביעות עובדתיות, אשר פורטו בפסה"ד, ואיני רואה צורך לשוב על הדברים. אדרש בקצרה אך לטענות המבקשים הנוגעות לדחית טענת הקיזוז המרכזית שלהם (אותה אף תבעו בתביעה שהגישו כנגד המשיבה). טענה זו יסודה כאמור בהפרה נטענת של חובת המשיבה להכשיר 72 מקומות חניה למושכר (הכמות שנויה במחלוקת), והיא כומתה על ידי המשיבים בסכום של לא פחות מ 1.3 מליון ש"ח. בסופו של יום, לאחר שהוגשו חוו"ד מטעם הצדדים, מיניתי מומחית (שמאית) מטעם ביהמ"ש. המומחים, לרבות מומחית ביהמ"ש, לא נחקרו בידי הצדדים. מומחית ביהמ"ש העריכה שווי דמי השכירות החופשית ללא מע"מ בממוצע למגרש החניה הצמוד בסך של 580 דולר לחודש. אלא שבאותה נשימה גם איששה טענת המשיבה כי יש חניונים ציבוריים זמינים בסמיכות למושכר. היינו שנמצא שממילא אין חסר במקומות חניה זמינים ובחינם ליד המושכר; בפרט (לפי חווה"ד) בשעות אחה"צ והערב, שבהן, מטבע הדברים, מתבצעת עיקר הפעילות העסקית בבאולינג.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ