תיק ההוצאה לפועל נפתח לגביית מזונות ולצורך כך, מונתה כונסת נכסים על זכויות החייב, ****(להלן: "הנכס"), הרשום בבעלותו המלאה, אשר עתרה לאשר המכר לזוכה, המציעה היחידה, לאחר ניהול הליך הכינוס, כטענתה.
זו הבקשה שבפני.
ביום 26.02.12 הופקד סך של 299,000 ₪ לקופת ההוצאה לפועל ובכך התאפס החוב לזוכה (הכספים כיום מופקדים בנאמנות אצל כונסת הנכסים, עד להכרעה בבקשות התלויות ועומדות בפני).
בין לבין הוקפד מלוא חוב החוב בתיק והחוב התאפס.
כונסת הנכסים ציינה, כי הליך הכינוס התעכב זמן רב, בשל משא ומתן שהתנהל בין הצדדים וניסיון להגיע להסכם פשרה, לפיו תימכר הדירה לזוכה, כמו כן התנהלו תביעות והליכים בין הצדדים בבתי משפט שונים, כאשר תיקי הוצאה לפועל נוספים נפתחו על ידי הזוכה כנגד החייב לגביית חובות שונים.
ביום 11.05.11 התקיים דיון בין הצדדים בבית משפט לענייני משפחה והצדדים הגיעו להסכמות באשר לאופן מימוש הנכס, אך הסכמות אלו יצאו אל הפועל, כאשר על החייב היה לשלם את מלוא חובותיו בכלל תיקי הוצאה לפועל שנפתחו כנגדו, וזאת בתוך 60 ימים, שאם לא כן ימכר הנכס. עוד נקבע, כי מכר הנכס יעשה על ידי שני ב"כ הצדדים, שהתמנו ככונסי נכסים. לטענת כונסת הנכסים, שמונתה בתיק ההוצל"פ, ב"כ החייב לא שיתף עמם פעולה ועשה הכל כדי לעכב ולהשהות את ההליך ולכן לא נותרה בידיה כל ברירה, אלא לפעול למכירת הנכס, בהתאם למינוי רשם ההוצאה לפועל וזאת לאחר שדיווחה בהתאם לתיק ההוצל"פ ביום 26.09.11, וכן הודיעה כי בכוונתה לפרסם הנכס למכירה, מכח מינויה זה.
דו"ח הכונסת אושר ונדרש עדכונה בתוך 60 ימים באשר להתנהלות ההליך.
לטענת כונסת הנכסים פרסמה הנכס ביום 06.01.12, פנתה לשמאי לעריכת חוות דעת ונפגשה עם רוכשים פוטנציאליים, אשר ביקרו בנכס. בסופו של יום, הוגשה הצעה בכתב על ידי מי המתעניינים וביום 30.01.12 הוגשה הצעה יחידה על ידי הזוכה בתיק לרכישת הנכס בסך של 900,000 ₪ והופקד פיקדון בשיעור של 10%.
חוות הדעת השמאית, מיום 05.02.12, העריכה שווי הנכס ב- 947,700 ₪ ובמימוש מהיר בהפחתה של 15%.
ביום 15.02.12 הגישה הכונסת דיווח נוסף, במסגרתו ציינה כי לא בוצעה התמחרות "כיוון שהוגשה הצעה יחידה לרכישת הדירה".
הכונסת הוסיפה, כי עם קבלת הצעת הזוכה, נחתם הסכם מכר מותלה ובהחלטה מיום 24.02.12 נומ' 1744, נתבקשה תגובת החייב לדו"ח הכונסת ועתירתה לאישור ההסכם עם הזוכה.
ביום 20.02.12 וטרם ניתנה החלטה בבקשת הכונסת, עתר החייב לביטול מינויה של כונסת הנכסים בטענה כי החייב עתר לבית משפט לענייני משפחה בבקשה לפרוע חובותיו מבלי לממש הנכס, ובקשתו נקבעה לדיון ביום 22.02.12.
לדבריו, כונסת הנכסים פעלה שלא בשיתוף פעולה עם בא כוחו, שמונה אף הוא ככונס נכסים בהחלטת בית המשפט וכן עתר להורות לזוכה לפנות את הדירה, כפוף לתשלום מלוא חובותיו כלפיה.
ביום 04.04.12 התקיים דיון בלתי פורמאלי במעמד כונסת הנכסים, הזוכה, בתם של הצדדים, ב"כ החייב, החייב ומר אליעזר בידאני, אשר הפקיד הכספים בתיק, ולדבריו "כגורם מממן" וזאת בפני רשמת ההוצאה לפועל שקבעה, כי בשל קיומם של הליכים תלויים ועומדים בבית משפט לענייני משפחה, יש לפנות לערכאה זו בבקשה למתן הוראות, בה יפרסו הצדדים הנסיבות החדשות, לרבות פירעון חוב המזונות על ידי צד ג' ועל מנת שבית המשפט הנכבד יכריע האם יש עוד צורך במימוש הנכס.
אכן הצדדים פנו לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן וביום 23.07.12 ניתנה החלטה הקובעת כדלקמן:
"1. המשיב לא ביצע ההחלטה מיום 11.05.11, שניתנה בהסכמתו ובמסגרתה היה עליו לפרוע את מלוא החוב בתוך 60 יום.
- המשיב אף לא מילא אחר ההחלטה מיום 20.02.12 ולא פרע את החוב בתוך 3 ימים.
- המשיב לא צרף תצהיר לתגובתו וכבר מסיבה זו יש להתעלם ממנה.
- גם לגופו של ענין, יש לדחות את עמדתו. המשיב מודה כי לא פרע את מלוא החוב עד היום, למרות שלטענתו הכספים זמינים אצלו.
- יש לראות בחומרה את התנהלות המשיב, שעקף את הליכי הכינוס וביצע 'מכירה' בעצמו לצד ג'.
- לפיכך, אני שב ומסמיך את כבוד רשם ההוצאה לפועל על פי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, לבחון את תקינות הליך המכרז, שבוצע על ידי כונסת הנכסים (הדגשה שלי – ד.פ.ו), לרבות את טענת המשיב כי לא ידע על קיומו ולכן לא הציע הצעות.
- כבוד רשם ההוצאה לפועל יאשר את זכיית המבקשת, ככל שיגיע למסקנה כי ההליך נעשה באופן תקין וכדין וכי המחיר המוצע סביר".
בהתאם עתרה כונסת הנכסים בנומ' 1769 וניתנה החלטה כי על כונסת הנכסים להגיש נייר עמדה, במסגרתו תבהיר הליכי המכרז.
בהתאם להחלטת בית המשפט, כונסת הנכסים מבקשת לאשר מכר הנכס לזוכה, תוך קביעה כי הליך המכרז נעשה באופן תקין וכלל הנדרש בוצע על ידי כונסת הנכסים, כפי שהובא על ידה, לדבריה, עוד בחודש פברואר 2012 במסגרת הדו"ח ובקשה לאישור המכר.
כונסת הנכסים מבקשת לקבוע, כי אין לאפשר לחייב לעשות כל העולה על רוחו ולפגוע בהליך הכינוס, תוך ניסיון מכר לצד ג' בניגוד לדין וזאת ביחוד עת בית המשפט דחה מכירת הדירה לצד ג'.
הכונסת מוסיפה, כי הזוכה מתגוררת בנכס משנת 1991 ועד היום ומעוניינת לרכוש אותו.
לדבריה, הכספים שהופקדו בתיק, הופקדו על ידי צד ג', בעקבות ניסיון מכירה של הנכס אליו, על ידי החייב, והזוכה דחתה קבלת הכספים, על מנת שלא ליתן גושפנקא להתנהלות החייב.
מעבר לכך, הוסיפה שאין להתיר עריכת חוות דעת שמאית עדכנית, שכן הליך המכר היה נדרש אישור כבר בשנת 2012.
החייב בתגובתו, ביקש לבחון פעולות כונסת הנכסים, בהתאם להוראות צו המינוי מיום 07.02.08 ביחוד חובותיה לבצע מסירות אישיות לחייב וזאת לאחר שב"כ שני הצדדים מונו ככונסי נכסים על ידי בית המשפט, ועו"ד קורן התנהלה בתיק ההוצל"פ לבדה ככונסת הנכסים וכן בחינה של סבירות המחיר המוצע על ידי הזוכה וזאת בהינתן שחוות דעת השמאי ניתנה ביום 05.02.12, לאחר שתם מועד ההזמנה להציע הצעות לרכישת הנכס, 30.01.12, בניגוד לצו המינוי.
החייב צרף חוות דעת שמאית, שהוגשה שנתיים קודם לכן לבית המשפט, במסגרת תביעה של הזוכה נגד החייב, לצורך שיפוץ הנכס, בה נקבע כי שווי הנכס עומד על סך של 1,110,000 ₪.
החייב אינו מכחיש, כי ביום 05.07.11 ערך שני הסכמים עם צדדי ג', אליעזר בידאני ורעייתו, אשר לדבריו תמכו בו כלכלית במהלך התקופה ובהתאם להסכמים, נמכר הנכס לצד ג' תמורת סך של 1,110,000 ₪, כאשר הסכם זה הותלה באישור בית משפט לביטול צו כינוס הנכסים בתיק המזונות.
ההסכם הנוסף, שנערך הינו, הסכם לאריכות ימים, לפיו צדדי ג' מתירים לחייב להתגורר בדירה, ללא כל תשלום.
בסופו של יום, הסכמים אלו לא הוגשו לבית המשפט לאישור, והחייב, לדבריו, נאלץ להמשיך וללוות כספים מצדדי ג', אשר מתוכם שילם חובותיו בתיקי ההוצאה לפועל השונים, כולל הסך שהופקד כאן.
החייב מוסיף, כי במועד מאוחר יותר 04.02.12 נערך הסכם נוסף עם צד ג', במסגרתו משכן את זכויותיו בדירה לטובת צדדי ג' וזאת על מנת להבטיח החזר חובותיו בסך של 550,000 ₪ (מס' ימים טרם הפקדת מלוא גובה החוב בתיק).
באשר להליך המכרז, טען החייב, כי הכונסת פעלה בניגוד לחובות האמון החלות עליה ובניגוד לצו המינוי, תוך שנפלו בהליך פגמים, עת הכונסת פרסמה הנכס למכירה טרם המצאת חוות הדעת השמאית לחייב, כאשר הפרסום נעשה באופן בלתי מספיק בעיתון יומי ומקומון שבועי בלבד, לא נערך פרוטוקול להליכים שהתקיימו, פרוטוקול בדבר הרוכשים הפוטנציאליים שהתעניינו בנכס ועת שהכונסת לא עדכנה את ב"כ החייב בשלבי ההליך, לא עדכנה את החייב בדבר אי קיום התמחרות, תוך מתן אפשרות לחייב להשוות ההצעה של הזוכה ולא עשתה כל הנדרש להשאת התמורה, כפי חובתה ולמצער תוך ניסיון פרסום נוסף.
כונסת הנכסים, בתשובתה טענה, שהחייב ידע על הליך הכינוס ובא כוחו נדרש לשתף פעולה לניהולו, אך בפועל לא עשה כן, כאשר כונסת הנכסים פנתה לבא כוחו, אשר השיב פניה ריקם.
לדבריה, הגיעה למשרדו, על מנת לנסח בהסכמה מודעה לעיתון והאחרון ובדיעבד הסתבר שבמועד הרלוונטי החייב חתם הסכם למכר הנכס עם צד ג'.
כונסת הנכסים מבקשת ליתן משקל לעובדה, כפי טענתה, שבית המשפט הורה, ביום 23.07.12 לאשר המכר לזוכה כפוף לתנאים בהחלטתו, פנה החייב ובדצמבר 2012 רשם משכון לטובת צד ג', על זכויותיו בנכס וזאת תוך התעלמות מהוראות בית המשפט וצווים שניתנו במסגרת ההליכים.
בתיק זה התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 25.06.15.
במעמד הדיון טענה הכונסת, כי פרסמה מודעה למכר הנכס בשני עיתונים ולאחר מכן פנתה לשמאי מקרקעין להערכת הנכס.
לדבריה, חוות הדעת הועברה לידי ב"כ החייב באופן אישי בהליך שהתנהל אצל כבוד השופט שילה בבית המשפט "מסרתי לו את כל החומר, את דו"ח הכונס והתשובה שלו שהוא מכר את הדירה. זה היה בשנת 2012. לשאלת הרשמת כשקיבלתי את חוות הדעת, אני מסרתי לב"כ החייב את חוות הדעת, וזה היה כל סמוך והכל היה מהר. אני גם מסרתי לו גם את הפרסומים... הודעתי לחייב שרק היא (הזוכה) הציעה את ההצעה וזה לא עניין את בא כוחו".
עוד הוסיפה, באשר לשאלת ההתמחרות בין הזוכה לחייב "החייב לא הגיש הצעה ולכן לא ביצעתי התמחרות ביניהם... התגובה שלו כי הוא מכר את הדירה ואני הודעתי לו. דיברנו בסמוך וטלפונית. תמיד הייתי בקשר והוא אמר שזה לא מעניין אותו כי הדירה מכורה".
כונסת הנכסים חזרה שוב על טענתה, כי "כל החומר" הועבר לידי ב"כ החייב "בלשכתו של כבוד השופט שילה" בדיון שהתקיים ביניהם ביום 22.02.12, באופן אישי על ידה.
הכונסת הוסיפה, כי המסירות בוצעו על ידה באופן אישי.
ב"כ החייב במעמד הדיון טען, כי דבר ההליכים הנטענים על ידי הכונסת, נודע לחייב "רק בשנה האחרונה ואז הוגשו כמה בקשות...", לאחר שהחליף את עורך דינו. שאז פנה בבקשה לביטול הליך הכינוס לבית משפט לענייני משפחה ולאחר מכן הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.
בהתייחס למשכון שנרשם לטובת צד ג', טען ב"כ החייב, כי היות וצד ג' העביר כספים לחייב, אשר ראה את עצמו "מעורב בו עד הצוואר" ועל מנת שהוא יהא נושה מובטח על הכספים, בהתאם להסכם שנחתם בדצמבר 2012, פנה לרשום את המשכון על הנכס וזאת עשה "למרות שהתנהל הליך כינוס ולמרות שהיה תלוי ועומד הסכם מכר מותלה, אני משיב כי בקופת ההוצל"פ היו 299,000 ₪, שהופקדו על ידי צד ג' אשר סכום זה היה אמור לכסות את סכום החוב... לכן הכינוס לא היה אמור להינזק משום צד" והוסיף שעשה כן על מנת למנוע מצב בו צד ג', אשר הלווה כספים לחייב, "יעמוד בפני שוקת שבורה חלילה".
לטענת כונסת הנכסים, ההליכים מעוכבים עד היום.
החייב נחקר והעיד, כי לא היה ידוע לו דבר חוות הדעת השמאית ולא פנו אליו בענין זה, לא ידע שהזוכה הציעה הצעה לקנות את הנכס ומה שווי הצעתה, אלא הדבר נודע לו מעו"ד יעקובי "לא מזמן... אך לפני חצי שנה נודע לי על כך...", כאשר זה החל לייצגו לפני שלוש שנים לערך.
בתום הדיון, נדרשה כונסת הנכסים להגיש דו"ח מפורט בצירוף כלל האסמכתאות המעידות על ביצוע מסירות כדין וכן נדרשה תגובתו של עו"ד גולדשטיין, אשר ייצג את החייב במועד הרלוונטי.
מהמסמכים שהוגשו על ידי החייב עלה, כי לחייב היה ידוע עוד ביום 02/2012 שביום 26.02.12 עתרה כונסת הנכסים לאישור הסכם מכר לזוכה.
כונסת הנכסים, בהמשך לדיון שהתקיים כאמור, הגישה דיווח במסגרתו שטחה את ההתנהלות לאורך השנים, ממועד מינויה, תוך ציון ניסיון הצדדים להסדיר החובות על ידי מכר הנכס לזוכה, תוך הכנת טיוטה, ניסיון המוכחש על ידי החייב.
מרבית האמור בדו"ח הובא לעיל, כאשר שבה הכונסת וטענה לחוסר שיתוף פעולה מצד עו"ד מוטי גולדשטיין, לכן דיווחה לרשם ההוצאה לפועל, אשר הורה לה להתקדם בהליך המימוש.
ביום 05.12.11 הגיש ב"כ החייב תביעה לביטול הליך מינוי הכינוס לבית משפט לענייני משפחה ברמת גן וכן עתירה לאפשר לחייב לפרוע את מלוא חובותיו.
כתב ההגנה מטעם הזוכה הוגש במסגרת ההליך הנ"ל, ביום 12.02.12 (סומן נספחים "ח" ו- "ט" לדו"ח הכונסת), ולטענת הכונסת "המסמכים נמסרו על ידי באופן אישי למשרדו של עו"ד גולדשטיין ביחד עם כל מסמכי הכינוס, לרבות הפרסום, דו"ח השמאי והצעת הזוכה" ולאחר מכן שלח עו"ד גולדשטיין תגובה לבית המשפט (נספח "י" לדו"ח הכונסת).
בכתב ההגנה ציינה הכונסת, בכובעה כב"כ הזוכה, התנהלות ההליך וב"כ החייב והתעלמותו מהצורך לפרסם הנכס וכן דבר דיווחה לרשם ההוצאה לפועל את האמור והוראתו להמשיך ולנהל את הליך הכינוס, פרסום הנכס והצעתה היחידה של הזוכה.
לכתב ההגנה צורפו נספחים וביניהם: דו"ח הערכת השמאי, הצעת הזוכה, פרסום הנכס ודו"ח שהוגש לתיק ההוצאה לפועל.
כונסת הנכסים מוסיפה, כי ביום 12.02.12 הגישה דו"ח ביניים, בתיק ההוצאה לפועל ובקשה לאשר מכר הנכס לזוכה והדו"ח על נספחיו נמסר לעו"ד גולדשטיין במעמד דיון, שהתקיים בבית משפט לענייני משפחה ביום 22.02.12.
ב"כ החייב בתגובתו ציין, כי הוא אכן נפגש עם כונסת הנכסים במשרדו, במטרה לסיים את המחלוקת, תוך קביעת גובה החוב בהסכמת הצדדים וביצוע הקטנות בתיק, דבר שבסופו של יום לא התממש.
החייב שב על עמדתו, שהכונסת לא פעלה בהתאם להוראות צו המינוי ולא מסרה המסמכים לידי החייב, לצורך מסירת תגובה, באשר לשמאות, באשר להצעת הזוכה ובאשר להתמחרות וכי פעלה בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 11.05.11 בה מונו שני ב"כ הצדדים ככונסי נכסים ולכן יש לקבוע, כי הליך המכרז שבוצע על ידי כונסת הנכסים, היה לא תקין, החייב לא ידע על קיומם של ההצעות ובהתאם יש לדחות בקשתה לאשר המכר לזוכה.
לדבריו, הכונסת לא הגישה אסמכתאות המתייחסות לאירועים הפרטניים של הליך המכר, כפי שנדרשה בהחלטה מיום 25.06.15, לא צרפה אישורים בדבר ביצוע מסירת חוות הדעת השמאית, הצעות הרוכשים, פרוטוקול התמחרות וכיוצ"ב.
עו"ד גולדשטיין בתגובתו טען, כי תחילתו של ההליך בחטא, כאשר צו המינוי ניתן על זכויות הזוכה ולא על זכויות החייב, כך שבפועל כונסת הנכסים כלל לא מונתה למכור זכויות החייב.
לדבריו, טענות כונסת הנכסים "רחוקות מן האמת" והוא מכחיש מהלך האירועים המתואר על ידה, בעודו מציין כי החייב ביקש לפרוע את כל החוב לזוכה, תוך שהוא עותר לעריכת חשבון מדויק, לצורך התשלום ועל מנת לקבל בחזרה את דירתו לידיו ועל כונסת הנכסים (בכובעה כב"כ הזוכה) היה לערוך הקטנות קרן, אשר בסופו של יום לא הוגשו לתיק.
עו"ד גולדשטיין מכחיש, כי הודע לו דבר כוונת הכונסת לפרסם את הנכס למכירה ולטענה זו אין כל זכר, וכפי שניתן להיווכח בכתב ההגנה שהגישה ביום 12.02.12 (בסעיפים 30 עד 38) וגם בבקשתה מיום 22.05.15 (שהוגשה לתיק ההוצל"פ) לא טענה כי הודיעה לב"כ החייב דבר כוונתה לפרסם את הדירה ודבר הזמנה להתמחרות או הצעה לפדות את הנכס.
עו"ד גולדשטיין מוסיף, כי בשום שלב כונסת הנכסים לא הזמינה את החייב או את בא כוחו להציע הצעה לרכוש את הנכס או להגיע לפגישת התמחרות וטענתה, כי היות והוגשה אך הצעה אחת, לא היה מקום לקיים התמחרות, אינה יכולה לעמוד, הן לאור זכותו של החייב כבעלים של הנכס, הן לאור חובתה בהתאם לצו הכינוס ובהתאם לכללי הליך תקין של כינוס נכסים.
עו"ד גולדשטיין מכחיש, שקיבל לידיו את הדו"ח שהוגש ביום 12.02.12 לתיק ההוצל"פ וגם לא במעמד הדיון שהתקיים בבית משפט לענייני משפחה.
לדבריו, "חיזר" אחרי כונסת הנכסים, על מנת שתערוך חישוב סופי ומוחלט של חובותיו של החייב ואין ממש בטענתה, כי פעלה ללא לאות לבוא במגע עם ב"כ החייב, כך גם באשר לקבלת עותק של הפרסום.
כונסת הנכסים לא הציגה כל אישור מסירה של כל מסמך שהוא, שבוצע לדבריה לידי ב"כ החייב, ולא הציגה כל אסמכתא המעידה כי הליך המכרז בוצע באופן תקין וכדין.
כונסת הנכסים משיבה, כי בסופו של יום לא בוצעה כל פניה על ידי החייב לבית המשפט או לרשם ההוצאה לפועל, בטענה כנגד הליך המכרז או נגד הליך השמאות או כל שלב בהליך הכינוס, לא נעשתה פניה למתן הוראות בבקשה לביטול וכיוצ"ב.
לדבריה, אכן עו"ד גולדשטיין מונה ככונס נכסים על ידי בית משפט, אשר לא ביטל את מינויו.
באשר לשווי הנכס, השיבה הכונסת כי בהעדר הגשת הסתייגות על ידי החייב במועד הרלוונטי, אין ליתן לטענה כל משקל, ביחוד מקום שלא הוכח שהערכת הנכס שנים קודם לכן, בשווי גבוה יותר, רלוונטית להערכה מאוחרת.
הכונסת מוסיפה, כי עו"ד גולדשטיין ידע שבכוונתה להגיש לתיק ההוצאה לפועל בקשה לאשר את המכר לזוכה, וזאת נוכח העובדה, שבאותו היום פעל להפקיד את הכספים לתיק, על מנת להעמיד עובדה מוגמרת.
הכונסת מדגישה, כי הליכי המכרז הסתיימו עוד בחודש פברואר 2012 ובאותו מועד הגישה את כל המסמכים הרלוונטיים וההליכים עוכבו עד כה, בשל התנהלות החייב.
הכונסת שבה וטוענת, כי המסמכים ביום 22.02.12 נמסרו באופן אישי למשרדו של עו"ד גולדשטיין, כאשר ביניהם דו"ח השמאי והצעת הזוכה וזאת עשתה "בדרכה ממזכירות בית המשפט לענייני משפחה שם הגישה את כתב ההגנה ויתר כתבי בי הדין".
לטענתה, הדו"ח שהוגש לתיק ההוצל"פ ביום 12.02.12 נמסר לידי עו"ד גולדשטיין במעמד הדיון, שהתקיים ביום 22.02.12, כך שאין חולק שבאותו היום "ידע עורך הדין את כל העובדות אל מול המכרז, והוא אכן טען כנגדו וביקש לבטל אותו והכל מבלי שמזכיר את חוזה המכר שערך עם צד ג'".
הכרעה
תחילתו של הליך הכינוס, במינויה של עו"ד קורן ככונסת נכסים, בהתאם לחוק ההוצאה לפועל.
אין חולק, כי סופו של יום, כפי שעולה מכלל כתבי בי הדין והמסמכים, הליך הכינוס בוצע על ידי כונסת הנכסים, שמונתה כאמור, ובהתאם לחוק ההוצאה לפועל ובפיקוחו של רשם ההוצאה לפועל.
מינויים של שני ב"כ הצדדים, עו"ד גולדשטיין וקורן, בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 11.05.11, כפי הסכמות הצדדים, לא התבשלה בסופו של יום לכדי מינוי בהוצאה לפועל והליך הכינוס שהתנהל, לא חסה תחת המינוי הנ"ל.
אם כן, יש לבחון האם הליך הכינוס, שהתנהל על ידי כונסת הנכסים שמונתה כאן, היה תקין ומילא אחר כל דרישות החוק וההלכה.
סמכויותיו של כונס נכסים, מפורטות במסגרת צו המינוי שניתן בענייננו ביום 16.06.08 בנומ' 6042 ועיון בו מעלה, כי המינוי ניתן "על זכויות החייב ח.ז. ***
נדמה כי צו המינוי הראשוני, נושא בחובו פגם ולא מצאתי במסגרת התיק, כי צו מינוי זה תוקן.
יחד עם זאת, נדמה כי לאורך כל הדרך הצדדים פעלו מתוך הנחה כי צו המינוי עניינו זכויות החייב פור חיים וכך גם הניח בית המשפט הנכבד, במסגרת החלטותיו השונות בעניינם של הצדדים.
לא מצאתי, כי מי מהצדדים העלה טענה בדבר פגם בצו המינוי, לאורך השנים ובפני הערכאות השונות ולכן, לצורך ההכרעה כאן, אניח כי צו המינוי "תוקן" בהתנהלות ובשתיקת הצדדים וכעת קיימת מניעות לטעון כנגדו.
מעבר לכך אוסיף, כי בלשכת רישום המקרקעין נרשם צו המינוי על זכויות "כל הבעלים", כאשר הבעלים היחיד בנכס הינו החייב *********
בשלב זה, אין בדעתי לבחון האם רישום זה נולד בטעות, האם נעשה בחוסר תשומת לב או אחר.
בחינת תוכן צו המינוי מעלה, כי על כונסת הנכסים הוטלו מספר חבויות שמקורן בדין ואביא חלקן הרלוונטיות לענייננו:
סעיף 3.4 עוסק בסוגיית הפינוי מהנכס, אותה יש לבצע טרם מכירה.
"3.5 לאחר הפינוי, ימציא הכונס שומה אודות שווי הנכס כשהוא פנוי. הכונס ימציא לחייב במסירה אישית עם אישור מסירה עותק מחוות דעת השמאי. החייב רשאי להגיש חוות דעת נגדית מטעמו תוך 10 ימים ממועד קבלת חוות הדעת מטעם הכונס.
3.6 לא תוגש חוות דעת נגדית, יפרסם הכונס מכרז בשני עיתונים יומיים נפוצים ובו הזמנה להציע הצעות לרכישת הנכס.
3.7 הכונס יעדכן את החייב בכתב במסירה אישית עם אישור מסירה, בדבר מועד ההתמחרות על מנת לאפשר לו להשתתף בה. לא תבוצע התמחרות מבלי שהחייב הוזמן אליה, תוך מתן התראה מספקת. הכונס יערוך פרטיכל על פי כל דין של ההתמחרות.
3.8 כל הצעה לרכישה תובא לידיעת החייב לפני הגשתה לאישור... בקשה לאישור הזוכה על פי ההתמחרות, תהא נתמכת בדו"ח של הכונס על פעולותיו ובמסמכים/קבלות לאישור ההוצאות, לרבות פרטיכל ההתמחרות.
...
- על הכונס יחולו הוראות חוק ההוצאה לפועל בכלל והוראות החלות על מוציא לפועל במכירה בהוצל"פ בפרט.
סעיף 54 לחוק ההוצאה לפועל קובע, כי כונס נכסים ינהל, ימכור ויממש נכס, כפי שיורה לו רשם ההוצאה לפועל "וידו של כונס הנכסים בכל אלה, כיד החייב".
הפסיקה דנה לא מעט במעמדו של כונס הנכסים ובחובות החלות עליו מעת מינויו לתפקיד זה, דרך ביצועו וכלה בסיומו, כאשר במסגרתו כונס הנכסים נדרש לשמור על אינטרס כלל "השחקנים" בהליך הכינוס, בהתאם לאופי ההליך (מימוש משכנתא, מימוש עיקול ואחר). כונס הנכסים נדרש להיות נטול פניות ונטול עמדה סובייקטיבית לטובת מי מהצדדים ועליו לפעול לשמירה על האינטרסים של כלל המשתתפים, כגון: אינטרס השאת התמורה, אינטרס הגינות ושקיפות ההליך וכן האינטרס ליידע כל צד בהתנהלות ההליך, תוך מתן אפשרות להעלות טענותיו/הסתייגויותיו ולקבל יומו בבית משפט.
בתא (ת"א) 57070/03 ארבל נ' עוה"ד קליבנסקי נכתב בעניין זה, כי –
"מעמדו של כונס הנכסים הינו כ – "officer of the court". הכונס מייצג את הנושה בכדי לפרוע את החוב ופועל גם כקצין של בית המשפט. הוא פועל כידו הארוכה של ראש ההוצאה לפועל, עליו לערוך בירורים ופעולות ולהגיע למקומות שראש ההוצאה לפועל, הממלא תפקיד מעין שיפוטי, אינו יכול להגיע אליהם. ברי, אם כן, שחלה על הכונס חובת תום הלב בצורה מוגברת, שכן תפקידו אינו מצומצם בייצוג צד בהליך והוא חייב לנהוג כצד אובייקטיבי. וכדברי השופט טירקל בר"ע (ב"ש) 66/94 שפר תעשיות בע"מ נ' בנק הפועלים ועו"ד דוד כהן, [פורסם בנבו], ... "כונסי הנכסים הם פקידי בית המשפט ופועלים בשמו. חייבים הם איפוא במידת האובייקטיביות במילוי תפקידם בנאמנות לבית המשפט בלבד ובציות להוראותיו" (רע"א 2077/92). ועוד, "על הכונס להניח דעתו של בית המשפט שפעל כדין" [ע"ע 141/74, פפרבוים נ' שריזלי, פ"ד ל(1) 26] ולטובת הכינוס. מוטלת עליו חובת אובייקטיביות במילוי תפקידו ואין הוא צריך לקדם את האינטרסים של הגורם אשר מטעמו הוצע ככונס, שהרי אחרת תהיה בכך פגיעה באינטרסים של נכסי הכינוס".
בע"א 1034/92 רמות זכרון בע"מ נגד ד"ר אליעזר וולף, שניתן על ידי כבוד השופט (בדימוס) הנשיא מ. שמגר (כתוארו אז) (בית משפט העליון מיום 20.01.93) נידונה שאלת נאמנותו של כונס הנכסים.
המחלוקת בפס"ד סבה סביב השאלה מהי המידה בה היה על הכונס להוכיח כי עריכת העסקה היא בגדר עסקה ראויה לטובת הכינוס וכי היא הטובה מבין החלופות שהיו פתוחות בפני הכונס ונפסק -
"כונס הנכסים שנתמנה על ידי בית משפט פועל מטעם בית המשפט כעושה דברו (officer of the court), ואינו סוכנו או שליחו של הנושה אשר הציעו ביקש את מינויו.
על הכונס להניח דעתו של בית המשפט שפעל כדין ... ולטובת הכינוס. מוטלת עליו חובת אובייקטיביות במילוי תפקידו ואין הוא צריך לקדם את האינטרסים של הגורם אשר מטעמו הוצע ככונס, שהרי אחרת תהיה בכך פגיעה באינטרסים של נכסי הכינוס או של נושים אחרים...
המבחן הנורמטיבי על פיו ייבחנו פעולתו והחלטותיו של הכונס אינו נתון במחלוקת".
בר"ע (ת"א) 2130102 מיסטר מאני ישראל בע"מ נגד שמואל מטלון, שניתן על ידי כבוד השופטת יהודית שטופמן (בימ"ש מחוזי בת"א מיום 07.10.03) נקבע "שכונס הנכסים הוא עושה דברו של ראש ההוצל"פ לעניין הכינוס הספציפי, וכן יש לו חובת נאמנות זהה כלפי כל מי שזכאי ליהנות מפירות הכינוס, ועליו לפעול לקידום האינטרסים של כלל הזוכים, הרי שאין הוא יכול, מטבע הדברים, להיות בו זמנית, שלוחו של זוכה אחד ספציפי". עוד קבע בימ"ש כי על כונס הנכסים לדאוג לאינטרסים של כלל הזוכים באופן שווה. אם הכונס היה שלוח של זוכה אחד ספציפי, הרי שהוא היה מצוי באופן קבוע במצב של ניגוד אינטרסים, בין האינטרסים של הזוכים השונים. משנתמנה ב"כ זוכה לכונס נכסים בכינוס מסוים, נפסקים יחסי השליחות שבינו לבין הזוכה לעניין הכינוס הספציפי.
אם כן, בחינת התנהלות כונסת הנכסים בתיק, עליה מוטלות החובות והאחריות, כאמור לעיל, תעשה בהתאם להוראות הדין וההלכה וכך גם בחינת הליכי המכרז, כפי הוראת בית המשפט הנכבד בהחלטתו מיום 23.07.12.
כונסת הנכסים לא טענה בשום שלב ונדמה שעל כך אין מחלוקת, כי טרם פרסום הנכס למכירה, לא ננקט הליך פינוי, לא מצאתי כל עתירה מצד הכונסת באשר לכך.
יחד עם זאת, משההליכים המשיכו, בהינתן מגוריה של הזוכה בנכס, אניח כי אושר לכונסת הנכסים לנהל הליך מכר, כאשר הנכס "תפוס" תוך הנחה שהוא יפונה בהתאם לתוצאות ההליך.
כונסת הנכסים טענה, כי עם סיום הליך הפרסום, הצגת הנכס לרוכשים פוטנציאליים, קבלת הצעת הזוכה לרכישת הנכס ועריכת השמאות, פנתה לרשם ההוצאה לפועל, על ידי הגשת דיווח ביום 15.02.12.
בדו"ח זה לא צוין שחוות הדעת השמאית הועברה לעיון החייב ולקבלת עמדתו, תוך שניתנה לו האפשרות להגיש הסתייגותו ממנה. לא צוין, כי הצעת הזוכה הועברה לידיעת החייב, תוך הודעה בדבר קיום התמחרות בינו לבין המציעה והכל בהתאם להוראות צו המינוי, כאמור לעיל, וביחוד לא דיווחה הכונסת דבר ביצוע מסירות אישיות לחייב, כפי הוראת צו המינוי.
כונסת הנכסים לא צרפה לדו"ח כל אישור המעיד על ביצוע מסירות אישיות, על ביצוע מסירה כלשהי לחייב באשר להליך פרטני במועד ביצועו, לא הוצגה אסמכתא המעידה על המתנה של המועדים הנקובים בצו המינוי, כאשר, כפי שצוין, הנכס פורסם בעיתונים "זמן תל-אביב" וב"מעריב" ביום 06.01.12, הזוכה הגישה הצעתה לרכישה ביום 30.01.12, השמאות נערכה ביום 05.02.12 ובקשה לאישור מכר הוגשה ביום 15.02.12 (מועדים שלעצמם מעלים תמיהה).
הצעת הזוכה עמדה על סך של 900,000 ₪ וניתנה 5 ימים לערך, טרם הוגשה חוות הדעת השמאית, אשר לא הועברה במועד הרלוונטי וטרם קבלת הצעות לרכישת הנכס, לידי החייב.
טרם הגשת הבקשה לאישור המכר לרשם ההוצאה לפועל, היה על הכונסת להעביר ההצעה לעיון החייב ולאפשר לו לנהל התמחרות אל מול הזוכה, שדינה כדין כל צד ג', המבקש להשתתף בהליך רכישת נכס, במסגרת כינוס נכסים.
נדמה, כי ככל והנכס פורסם ביום 06.01.12 וזאת לפני עריכת השמאות, כבר יש טעם לפגם בהליך המכרז, אך יחד עם זאת בדו"ח שהוגש על ידי הכונסת ביום 14.08.11, הודיעה לרשם ההוצאה לפועל כי בשל העדר שיתוף פעולה עם ב"כ החייב ולמרות החלטת בית המשפט באשר למינוי שני באי כח הצדדים ככונסי נכסים "לא יהא מנוס אלא לפעול למכירת הדירה במסגרת המינוי הקודם שניתן לח"מ מכח סעיף 53 לחוק ההוצל"פ... הח"מ תעדכן את כב' רשם ההוצל"פ אם בינתיים תפורסם הדירה למכירה באם לא תפורסם... תבקש הח"מ מכב' רשם ההוצל"פ להורות לה לפרסם את הדירה ותבקש לאשר את נוסח המודעה".
כאמור, רשם ההוצל"פ אישר הדו"ח והורה לעדכן בחלוף 60 ימים.
לא מצאתי כי כונסת הנכסים פנתה לרשם ההוצאה לפועל, כאמור, על מנת שיאושר לה פרסום הנכס ושפרסום זה אושר טרם עריכת חוות דעת שמאית. לא מצאתי אף כי הדבר נטען על ידי כונסת הנכסים.
עיון בתיק ההוצאה לפועל לא העלה קיומה של בקשה שכזו או דו"ח בהתאם.
בחינת דיווחיה של הכונסת אף מעלה כי אין הבהרה מדוע הצעת הזוכה הוגשה טרם עריכת חוות הדעת השמאית, כיצד זה שהמועדים אינם מותירים זמן להגשת הסתייגויות החייב והעברת המסמכים לידיו (אף אם המצאות כאלו בוצעו) ומדוע הסכום שהוצע על ידי הזוכה, לרכישת הנכס, עומד בדרישות ההליך וביניהן שמירה על אינטרס כלל הצדדים, השאת התמורה ובחינת הכדאיות של המכר אל מול חוות הדעת השמאית.
לא מצאתי כי נעשה כל נסיון למו"מ עם הזוכה עצמה על מנת לעלות את התמורה על הנכס.
כל שנמצא הוא שכונסת הנכסים טענה ופרטה, כי ממועד הדו"ח הנ"ל, נקטה הליכים לקידום מכר הנכס, ללא אישור מראש של רשם ההוצל"פ.
אם כן - בהתאם לצו המינוי, היה על כונסת הנכסים למסור, במסירה אישית, לחייב עותק מחוות הדעת השמאית שנערכה ביום 05.02.12 – אישור על כך אין בידי כונסת הנכסים.
ממועד זה, היה ליתן בידי החייב תקופה של 10 ימים למסור הסתייגותו ככל והיתה, לחוות הדעת וזמן לכך לא ניתן לחייב (ביום 15.2.12 כבר הוגשה בקשה לאשר המכר).
מסיבה שאינה ברורה לי ובכרונולוגיה לא מובנת, הוגשה הצעת הזוכה לרכישת הנכס, טרם עריכת חוות הדעת השמאית ולכן לא ברור כיצד זה שהצעתה מבוססת על אדניה של חוות הדעת.
מעבר לכך, משהוגשה ההצעה ביום 30.1.12, היה על הכונסת להודיע לחייב, במסירה אישית, דבר קיומה ולהודיע על קיומה של התמחרות שתתבצע בין שני הצדדים, כאשר בהתאם לצו המינוי היה על הכונסת לנהל התמחרות במעמד החייב, תוך עריכת פרוטוקול.
אין חולק, שהליך זה לא ננקט, כאשר לטענת הכונסת לא היה בו כל צורך היות והזוכה הגישה הצעה שהיוותה הצעה יחידה (ספק בעיני האם היה זה המענה של הכונסת לו צד ג' "זר" היה מגיש הצעה יחידה).
עמדה זו, אינה בהירה לי, שכן כונסת הנכסים אמונה על כלל אינטרס הצדדים בהליך, כאשר היה עליה לוודא שמירה על אינטרס החייב (רצונו לשמור על נכסו בידיו וזכותו להציע הצעה נגדית לכל צד ג' המעונין לרכוש את ביתו), וזאת במקביל לשמירה על אינטרס הזוכה, במעמדה כרוכשת פוטנציאלית.
נדמה, כי כונסת הנכסים בשלב זה, ביקשה להגן על רצונותיה של הזוכה וכפי שהציגה זאת בדוחותיה, רצונה של הזוכה לרכוש את הנכס ללא כוונה לפנותו, בשל העובדה שהיא מתגוררת בו במשך שנים – התנהלות זו אינה מקובלת, כאשר היא מגיעה מבעל תפקיד כאמור.
כונסת הנכסים מדגישה, פעם אחר פעם, כי כלל המסמכים והדוחות שהוגשו על ידה, הועברו לידי ב"כ החייב, במהלך חודש פברואר 2012, בין אם במעמד דיון שהתקיים בפני בית משפט לענייני משפחה ובין אם למשרדו וזאת כאסופה של מסמכים המכילים את הפרסום, חוות דעת השמאית, הצעת הזוכה והבקשה לאישור מכר ובכך, לדידה, מילאה אחר חובותיה וידעה את החייב בשלבי ההליך.
אין חולק, כי במסמכים שצורפו והוגשו לב"כ החייב, לא נמצאו מסמכים המעידים, כאמור, על ביצוע מסירות פרטניות בשלבי ההליך, כפי הנדרש.
ב"כ החייב דחה טענת הכונסת בדבר קבלת המסמכים הנ"ל לידיו.
בחודש פברואר 2012 החלה בין הצדדים, התדיינות משפטית, לאחר עתירת החייב לביטול הליך הכינוס, וזאת לאחר שהופקדו כספים לתשלום מלוא החוב.
לצורך הדיון שבפני ומשלא מצאתי שיהא בכך כדי להכריע את הכף, באשר לתקינות הליך המכרז, אניח כי ההמצאה של הדו"ח על כלל נספחיו, בוצעה לידי ב"כ החייב, במעמד הדיון בבית משפט לענייני משפחה ובמשרדו, כטענת הכונסת אך אציין, כי אכן בידי כונסת הנכסים אין כל אסמכתא המעידה על ביצוע המסירה, היינו שמסמכים אלו התקבלו לידי מזכירתו של ב"כ החייב או בידי בא כוחו, כפי דרישת תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 וצו המינוי.
אם כן – העברת הדוח המסכם את הליך המכרז, כעמדת הכונסת, על נספחיו (הפרסום, חוות הדעת השמאית, הצעת הרוכשת ועתירת הכונסת לאשר המכר) אינו עונה על דרישות צו המינוי, על דרישות החוק והפסיקה באשר לניהול הליך כינוס, על דרישות הדין באשר להתנהלות כונס נכסים ועל דרישות נהלי מכרז תקין בהליך הכינוס.
העברת דו"ח מסכם לא העמיד לרשות החייב הזכויות שניתנו לו במסגרת צו המינוי ולא אפשר הגנה על האינטרסים שלו, כפי שנדרשה הכונסת. טענת כונסת הנכסים, כי יש להראות בכך שהחייב לא פנה לתיק ההוצל"פ להתיר לו להתנגד לחוות הדעת, או להתיר לו לקיים התמחרות מחדל, אינה יכולה לעמוד, שכן קביעה כי "מחדל" זה יש בו כדי לרפא את מחדלי הליך הכינוס, תחטיא את מטרת הליך הכינוס וטוהר ההליך ותאפשר ל"הכשיר את השרץ", תוך גרימת סדרי דין שאינם רצויים, אינם ברורים ואינם ידועים מראש.
הליך תקין יש לנהל באופן פוזיטיבי ולא על דרך בחינת מחדלי האחר.
מכל האמור לעיל הנני קובעת כי הליך המכרז לא התנהל באופן תקין ולא עמד בדרישות ניהול הליך מכרז למכר מקרקעין במסגרת הליך כינוס תקין ובהתאם להוראות צו המינוי.
מנגד אין ספק, כפי שנקבע על ידי בית המשפט הנכבד, שהחייב לא פעל בתום לב ואף ניצל הליכי משפט לרעה, תוך שפעל לעיכוב והשהיית ההליכים, בעודו מנסה לבצע מכר עצמי לצד ג', הגם קיומו של הליך הכינוס והוראות בית המשפט ורשם ההוצל"פ. אין חולק כי החייב באמצעות בא כוחו ערך הסכמים חוזיים עם צד ג', בניגוד להוראות רשם ההוצל"פ ובניגוד לצו המינוי, העניק שעבוד על הנכס מבלי ליידע את כונסת הנכסים, את רשם ההוצל"פ ומבלי לעתור לקבלת הוראות.
החייב פעל על דעת עצמו תוך שהוא "מצפצף" על הוראת רשם ההוצל"פ ובעזות מצח מבקש להכשיר פעולותיו. על החייב היה לפנות בבקשה להפסיק את הליכי הכינוס על מנת לאפשר לו לשאת בתשלום החוב תוך מתן אפשרות להעניק שעבוד לצד ג' ולהמתין להוראות בעניין – אך לא כך – החייב פעל על דעת עצמו ללא כל מורא מפני הדין.
כאמור, בית משפט לענייני משפחה מחוז תל-אביב, תמ"ש 58976/02, ביום 11.05.11, נתן תוקף להסכמות הצדדים וביניהם הסכמה כי 100 ימים לאחר תשלום חובות החייב לזוכה בכלל התיקים, תפנה הזוכה את הנכס. לא ישולם החוב "שני באי כח הצדדים, מתמנים בזאת לכונסי נכסים, והדירה תוצע למכירה במודעה בעיתון לא יאוחר מ- 90 יום...". עוד נקבע, כי הליך הכינוס יתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון.
כפי שהובא לעיל, הסכמות הצדדים לא יצאו אל הפועל, החייב לא הפקיד הכספים במועד שננקב על ידי בית המשפט והתנהל כראות עיניו ועשה כל העולה על רוחו, תוך שהוא מבזה ופועל בניגוד להוראות בית המשפט, רשם ההוצל"פ והדין.
תכוף לאותו מועד הופקד בתיק סך של 299,000 ₪, על ידי צד ג' מר בידאני וניתנה החלטה לעכב הכספים בתיק ודיון נקבע במעמד כלל הצדדים.
הגם האמור - ספק בעיני האם הסנקציה שיש להטיל על החייב, הינה מכר הנכס שבבעלותו, בניגוד להוראות צו המינוי והוראות חוק ההוצאה לפועל, באשר להליכי מכרז למכירת נכס שכזה.
בעניין זה ראה ברע"א 49241-12-10 עמרן מיכאל נגד בנק מזרחי טפחות, שניתן על ידי כב' השופטת יהודית שבח (בית משפט המחוזי ת"א, ניתן ביום 14.1.13), נקבע:
"...אין להרחיב את תפקידו של כונס הנכסים מעבר לתכלית ולמטרה בשלן מונה קרי, לאפשר את פירעון חובו של החייב לזוכה באמצעות מימוש הנכס המסוים, שהרי פירעון החוב הוא המטרה ואילו מכירת הנכס הינה רק האמצעי לקיום המטרה.
אשר על כן, שעה שהחייב פרע את כל חובו בטרם נכנס הליך המכירה למסלול האל-חזור, ובטרם אושר המכר לצד שלישי, אין כל הצדקה לכפות את המכר בעל כורחם של החייב ושל הנושה גם יחד. לא למותר לציין כי חיובו של הכונס להמשיך בתפקידו ולבצע את המכר מעמיס על תיק ההוצאה לפועל, ובסופו של דבר על שכם החייב, הוצאה מיותרת המתבטאת בשכרו של כונס הנכסים, עת מוטל על הכונס להשיא את התמורה ולמקסם אותה.
...
כבוד השופט סובל הקשה בצדק ברצפ )ת"א( 21680 הנ"ל, שם לא ביקש איש מהזוכים האחרים לממש את הנכס, וציין : 'אם נלך צעד נוסף בגישתו של הרשם הנכבד, אזי גם אם ישלמו המבקשים את מלוא חובם למשיב או במקרה בו יוותר המשיב על החוב, כולו או חלקו ויסכים לסגירת תיק ההוצל"פ, אזי על פי הגישה האמורה יהיה צורך לקבל את עמדתם של הזוכים בתיקים האחרים ולא להסתפק בעמדתו של הזוכה בתיק המשכון'.
לא זו אף זו, כפיית מכר בהינתן הסדר וסילוק מלוא החוב ובטרם נפגעה זכותו של צד שלישי תם לב, פועלת בניגוד לתכלית הרצויה לפיה יש לעודד חייבים להגיע להסדרים ולסלק את חובותיהם ללא צורך בכפיה ומימוש. כפיית המכר אף פוגעת באופן בלתי מידתי בחייב, במיוחד עת מדובר במכירת נכס מקרקעין ובפגיעה בזכות הקניין, אף מעמיסה עליו הוצאות מיותרות".
מעבר לכל האמור לעיל בעניינינו החייב נשא בתשלום החוב וההליך לא הגיע לשלב האל- חזור.
יתכן שהסעד והתרופה של הזוכה, מצוי בנקיטת הליך בפני הערכאה המוסמכת כנגד החייב, אך משההליך כאן לא בוצע כדין ולא הגיע לנקודת "האל חזור", אין לאשר המכר לזוכה.
מששולם החוב בתיק ובתיקיו הנוספים של החייב ובהינתן החלטתי אין עוד מקום להותיר הליך הכינוס על כנו.
כונסת הנכסים תעתור בבקשה לפסיקת שכר טרחתה, כאשר היא נתמכת בתצהיר וזאת בתוך 14 ימים.
מובהר כי שכר הטרחה ישולם על ידי שני הצדדים להליך בחלקים שווים.
הכספים המוחזקים בנאמנות על ידי הכונסת יועברו לידי הזוכה, על חשבון החוב שעמד בתיק וזאת בתוך 5 ימים.
הכונסת תדווח לתיק דבר הביצוע.
אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח עותק החלטתי זו לצדדים ולבאי כוחם ולכונסת הנכסים.