אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תיק ‏601633/3‏ פלונית נ' פלוני

תיק ‏601633/3‏ פלונית נ' פלוני

תאריך פרסום : 22/02/2015 | גרסת הדפסה
תיק מס'
בית דין רבני אזורי טבריה
601633-3‏
06/07/2014
בפני הדיינים:
1. הרב אוריאל לביא
2. הרב חיים בזק
3. הרב יוסף יגודה


- נגד -
התובעת:
פלונית
עו"ד רחל ממאן
הנתבע:
פלוני
עו"ד טו"ר אריה ליב גרליץ
פסק דין

 

בבית הדין התקיים דיון במכלול התביעות העומדות על הפרק, ולהלן פסיקת בית הדין ביחס לתביעה לתשלום הכתובה.

ביום י"ד כסלו תשע"ג (28/11/2012) ניתן פסק דין לחיוב הבעל בגירושין, וכעת פסיקה זו חלוטה לאחר שערעורו של הבעל נדחה בבית הדין הגדול. בשטר הכתובה נקוב סך 148,000 שקל, ובנסיבות המיוחדות של נידון זה, לא נמצאה עילה לשלול מהאשה את זכאותה לתשלום הכתובה.

להלן נימוקים הלכתיים לביסוס הקביעה שהבעל מחויב בתשלום הכתובה, וכי המועד הראוי לתשלום זה הינו עם פסיקת חיוב גירושין, ואף קודם סידור הגט.

אמנם אם הבעל מחויב בגירושין בעקבות תביעת האשה לגירושין, בנסיבות מסוימות לא יהיה מקום לחיוב תוספת כתובה, וזאת על יסוד שיטת ר"ח (בתוס' יבמות דף סה, ב ד"ה כי), אך במקרה הנוכחי, שבעטיו של הבעל ומעשיו חויב בגירושין, וכמפורט בפסק הדין הנזכר, בנסיבות אלו דברי ר"ח לא נאמרו.

עיין בב"ש סי' קנד סק"א שהביא את דברי ר"ח גם ביחס לעילות המפורטות באה"ע סי' קנד ס"א, אך עיין שו"ת רבי עקיבא איגר החדשות סי' נא ובתשובת נפת צופים חלק אה"ע סי' קי, ובחזו"א אה"ע סי' סט ס"ק כב ובפד"ר כרך א' עמ' 216–222, שכתבו שאין הדברים אמורים בנסיבות שבהן הפירוד או הגורם לחיוב הגירושין נוצרו ביוזמתו ובבחירתו של הבעל, ועי"ש בחזו"א שכתב כן ביחס למורד.

בפסק הדין הנ"ל בעמוד 218 כתבו –

"אם הבעל אינו זן את אשתו מפני שאינו רוצה להשתכר ולזון, ובגלל זה היא דורשת גט, הרי דרישת הגט באה בגלל מרידתו של הבעל, והגירושין הם באשמתו שהרי לא מאונס אינו זן אותה אלא מרצון, כי בזדון מרד באשתו, ולו היה רוצה הרי יש לו היכולת להשתכר ולזון אותה. ואף שבסוף פסיקת הגרושין הם לפי דרישת האשה, דרישה זו אינה אלא תוצאה הגיונית מרצונו או אי רצונו של הבעל, ולכן זה נקרא שמחמתו באה הדרישה לגט. ולא ייתכן לומר בכגון זה שהגט הוא מחמתה. ומאחר שיסוד הפטור לר"ח הנך דכופין מחמתה נופל כאן, לכן גם לדעת הר"ח אין הבעל פטור לשלם התוספת. ואם לא נאמר כן, הרי לפנינו דרך לבעל מורד להתחמק מתשלום הכתובה, לא יזון אותה ויאלצה על ידי זה לדרוש גט, ויהיה פטור לשלם הכתובה על ידי המרידה, בטענה על דעת שתדרשי גט לא התחייבתי, דבר זה אין הדעת סובלתו",

על כן הוא הדין בנידון שבפנינו שחיוב הגירושין נובע ממעשיו השליליים של הבעל כמפורט בפסק הדין הנזכר.

הפסיקה לחיובו במלוא סכום הכתובה, יכולה להינתן עם מתן פסק הדין לחיוב גירושין ועוד קודם סידור הגט. ולהלן המקורות לקביעה זו והנימוקים לכך.

במרדכי במסכת כתובות פרק המדיר –

"כתב הר"ם ז"ל כל היכא דקתני "וציא ויתן כתובה, נהי דאין כופין אותו אלא בראיה ברורה, מ"מ נפיק ממונא מיניה כאן, דכיון דחייבוהו חכמים להוציא ולתת כתובה. אם לא הרשינו לכוף להוציא, דאם היינו כופים ה"ל מעושה שלא כדין, מ"מ כתובה מ"ט לא נפיק מיניה, כיון דחייבוהו חכמים בממון זה לתת לה. הלכך מפקינן מיניה כתובה ויהבינן לה מנה ומאתים ונדוניא דהנעלת ליה."

דינו של מהר"ם נפסק להלכה ברמ"א אה"ע סי' קנד סעיף כא שכתב –

"בכל מקום דאיכא פלוגתא אם כופין או לא, אע"ג דאין כופין לגרש, מכל מקום כופין אותו ליתן כתובה מיד, וכן הנדוניא דאנעלת ליה."

וכתב בביאור הגר"א –

"כיון דחייב להוציא וליתן כתובה, נהי דאין יכולים לכופו על הגט, כתובה מ"מ חייב לה".

הלכה זו מוסכמת על רוב הראשונים, וע"ע בפד"ר כרך א' עמ' 216 (ובספר עזר משפט סי' ד') בפס"ד מביה"ד ת"א שהגאון רבי אליעזר גולדשמידט ז"ל הביא מראשונים ואחרונים שפסקו חיוב תשלום הכתובה עם פסיקת חיוב הגט, גם בטרם ניתן הגט. ולמעשה זו שיטת כמה מרבותינו הראשונים, רמב"ן, רשב"א, ריטב"א ר"ן, ותשב"ץ ח"א סי' א' שפרשו שבכל מקום שלא נאמר בגמ' כופין לגרש, אלא נאמר "יוציא ויתן כתובה", היינו מבקשים על הגט וכופין על הכתובה. ולשיטה זו תשלום הכתובה הוא עוד קודם הגירושין, שהרי כופין על זה. וכן מבואר בתשובת הרשב"א ח"א אלף קצב שכופין על תשלום הכתובה כבר עכשיו עוד קודם לגירושין המעוכבים על ידי הבעל.

מהרלב"ח בתשובה סי' לג באר שיטה זו, וכתב –

"הר"ן וכל בעלי החדושים כתבו בפרק המדיר, כי בכל מקום שאמרו רבותינו ז"ל יוציא ויתן כתובה, רוצה לומר מבקשים על הגט. כפיית דברים כזאת בקשה נקראת... בפרק המדיר אמר באותם שהדין בהם כופין שהכפייה היא בשוטים, דבדברים לא יוסר עבד. ואותה כפייה לבד כתבו המפרשים דאין לעשותה כי אם באותה המקומות לבד שאמרו בהם בפירוש כופין. אבל כפיית דברים ראוי לעשותה, כמו שאמרו בהם ז"ל יוציא ויתן כתובה."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ