אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> היתר לבוא בקהל

היתר לבוא בקהל

תאריך פרסום : 06/10/2015 | גרסת הדפסה
תיק רבני
בית דין רבני אזורי אשקלון
89396-3
17/06/2015
בפני הדיינים:
1. הרב אליעזר איגרא - אב"ד
2. הרב דוד דב לבנון
3. הרב אליהו אריאל אדרי


- נגד -
המבקש:
פלוני
-:
אין צד ב'
פסק דין

 

הופיע בפנינו המבקש מ', ונפשו בשאלתו להתיר לו לבוא בקהל, הוא ובניו. וזאת מאחר וביה"ד בבאר שבע קבע בהחלטתו מיום ג' סיון תשמ"ג 25.5.83, שהוא ספק ממזר וטעון ברור אם הוא יכול לבוא בקהל.

ספור המקרה הוא כדלהלן: אמו א' ילידת 1937 נישאה לראשונה למר ע' והתגרשה ממנו בתאריך ד' אב תשכ"ו 21.7.66, ובתעודת זהות שלה רשומים 5 ילדים כילדיו. אחר כך היא חיה עם מר ד' ללא נישואין, ובתעודת הזהות שלה רשומים 2 בנים, מ' וי', כילדיו. אחר כך הם נפרדו, והיא נישאה למר ח', ולהם לא נולדו ילדים.

יצוין בזה, שלא נמצא פרוטוקול של הדיון, שעל פיו ניתנה ההחלטה הנ"ל, שהמבקש הוא ספק ממזר וטעון בירור, וכן לא נמצאו נימוקים להחלטה זו. לא ברור מדוע הזדקק ביה"ד לנושא זה בתאריך הנ"ל, באותו הזמן היה המבקש הנ"ל בן 17, ההשערה היא שהנושא הזה עלה על הפרק בשעה שהאם א' עמדה להינשא לח' (הם נישאו בתאריך ח' תמוז תשמ"ג 19.6.83, כחודש לאחר החלטה הנ"ל), ומהרבנות שלחו אותה לצורך ברור חשד שעלה בלבם על הילדים ולפני היתר נישואין, כפי הנוהל המקובל. אפשר שביה"ד לא נכנס לעובי הקורה, וכתב שהדבר טעון ברור, מכיוון שהדיון על הילד נעשה בדרך אגב לנושא אחר, היתר הנישואין של האם. בכל אופן, נראה שביה"ד בהחלטתו זו שהדבר טעון ברור, לא פסק עליו שהוא ספק ממזר, אלא קבע שיש צורך לערוך בירור לפני שמתירים לו לבוא בקהל. ולכן השאלה ההלכתית של כשרות המבקש חוזרת לפתחנו ומונחת עתה לפנינו לברור מרישא ועד גמירא.

הספק בכשרות המבקש עולה מאליו מן המסמכים שלפנינו. יש לנו את צלום הגט שבו התגרשה אמו הגב' א' מבעלה הראשון ע' בתאריך ד' אב תשכ"ו 21.7.66, ולפי הרשום בתעודת הזהות המבקש מ' נולד בתאריך 15.1.65, דהיינו כשנה וחצי לפני הגט, ואם אכן הוא לא מבעלה הרי שהוא לכאורה ממזר. יצוין עוד, שביה"ד הורה לרשום במעב"ד שהיא אסורה על 5 בועלים וביניהם ד'. דבר שמחזק את החשד שהבן הנ"ל נולד מגבר זר, אולם יש פגם בהוראה זו בכך שהיא חתומה ע"י שני דיינים בלבד, וכן לא נמצא בתיק ביה"ד מעב"ד או תעודת גירושין שבה רשום האסור הזה.

יצוין עוד, שהבעל הראשון הנ"ל נפטר לפני כ 10 שנים, כיום אי אפשר לשאול אותו, ואין כל עדות משמו, על יחוס אבהות הבן הנ"ל.

האם א' אומרת שהיא לא הכירה את ד' עד לאחר הגט, ורק אחרי זה ילדה ממנו את הבן מ', אולם דבריה נסתרים, מתאריך הגט שלפנינו, שניתן לאחר לידתו של מ'. לכן גרסתה לא אמינה, אלא אם כן נאמר שהיא התכוונה לומר היום שהבן מ' הוא מבעלה, והיא הכירה את הבועל לאחר הגט.

נראה שאין ראיה ממה שרשום בתעודת הזהות מיהו אביו, כיון שהרישום בתעודת הזהות יכול היה להיות ע"פ הצהרתה (כך נאמר לי ע"י היועץ המשפטי לשעבר במשרד הדתות), השאלה היא אם כן מדוע היא רשמה במשרד הפנים ובתעודת הזהות שלה את הבן מ' על שם ד'? אפשר שזה נעשה אחר כך, לאחר שהתגרשה (לא הצלחנו לקבל תאריך של רישום הבן מ' ע"ש ד') ואפשר שהיא עשתה זאת מפני שרצתה להתנתק מבעלה הראשון. בכל אופן הרישום בתעודת הזהות שלה יכול להיות ע"פ דבריה, ואינו ראיה שכך אמר גם בעלה.

תמיכה לדבר זה מן העובדה, שביה"ד בשעת הגירושין וסדור הגט, לא התייחס לכשרות הילדים מ' וי' שנולדו לפני הגט, ולכאורה הדבר הטבעי ביותר שיקרה במועד הגט, שנושא זה יעלה לדיון באותו זמן, שכן הבעל האשים את אשתו בבגידה, ומדוע לא מצאנו שטען שילדים אלו אינם ממנו והם ממזרים, וביה"ד היה צריך לפסוק על פי דבריו שהילדים הם ממזרים או טעונים בירור?! והדבר אומר דרשני. ואולי זה מוכיח שהבעל לא אמר שיש לה ילדים שאינם ילדיו, אם כי הם לא נרשמו על שמו, וזאת מסיבות אחרות כאשר יבואר להלן.

מתוך התסקיר של הרווחה עולה, שהבעל הראשון ע' נהג באשתו א' באלימות קשה, הוא היה מכור לאלכוהול ונהג לשתות לשוכרה, וכך העידו הילדים שלהם. יתרה מכך, בגלל התנהגות הבעל והמצב הקשה בבית, כל הילדים הוצאו מהבית ע"י מחלקת הרווחה וגדלו במשפחות אומנה ובקבוצים. ומבעל כזה שאינו מסוגל לגדל את ילדיו, אין לצפות שיהיה מעוניין לרשום את ילדיו על שמו.

לאחר מכן הגב' א' חיה עם מר ד' ללא נישואין. הוא נפטר לפני 35 שנה.

לאחר מכן נישאה הגב' א' למר ח' וחיה עמו זמן קצר והתגרשה בשנת 1984.

עתה נבוא לדון במקרה מבחינה הלכתית.

אין עדות של הבעל הראשון

השאלה העומדת לפנינו היא האם יש לנו עדות שהמבקש מ' אינו בן של הבעל ע'. הזכרנו שבמועד הגט לא עלה לדיון הנושא של כשרות הבן מ', הבעל הראשון נפטר לפני 10 שנים וכיום אי אפשר לקבל עדות ממנו, וגם בעבר לא ידוע לנו שהוא אמר שזה לא בני. אומנם בתעודת זהות רשום שאביו איננו הבעל. אבל כאמור זה יכול להירשם ע"פ הצהרת האם ואין ראיה מכאן שהבעל הראשון אמר שזה לא בנו.

הזכרנו לעיל שכל 5 הילדים שלה מבעלה הראשון נשלחו למשפחות אומנה, בגלל שהאב לא היה מסוגל לגדל את הילדים, (וכמו כן האם), ולכן אין זה פלא אם הוא לא התעניין בדבר, ולא דאג לרשום את הילדים האחרונים מ' וי' על שמו. ניתן לתת לכך פרשנויות נוספות, ולכן הואיל והבן מ' נולד כשהאם א' היתה נשואה, ואין עדות של האב שאינו בנו, הרי הוא בחזקת בנו.

נאמנות הבעל לומר אינו בני

יצוין בזה, שגם אם הבעל היה לפנינו והיה אומר שזה אינו בנו, אומר הבית שמואל בסימן ד' סקנ"ב שלפי הרמב"ם הוא רק בחזקת ממזר ולא ממזר ודאי, ולכן האשה נאמנת לומר שנבעלה לכותי ולהכשיר את הוולד, מפני שלא נתנו לאשה נאמנות להכשיר רק בספק ממזר שמותר מהתורה. ולפי זה תמה ב"ש על הטור שכתב שהולד ודאי ממזר, מדוע האשה נאמנת להכשיר הוולד.

(אמנם לענ"ד נראה לישב את דברי הטור, שכל עוד האשה לא אמרה שנבעלה לכותי אין תולין שעשתה כן, כי אנו לא מעלים בדעתנו אפשרות כזאת שתבעל לנוכרי, אבל לאחר שהאשה העלתה זאת, נוצר לנו ספק, וממילא נאמנת להכשיר הוולד, ויש דוגמאות הלכתיות לכך שאנו אומרים "אנן סהדי" כל עוד הצדדים לא העלו אפשרות אחרת: עיין בסוגיית תבעו לאחר זמנו ואמר לו פרעתיך בתוך זמנו, אי אמרינן מיגו במקום חזקה, והקשה התוס' שם הלא חזקה זו שקולה כעדים, ומיגו במקום עדים לא אמרינן?! ומתרץ, שחזקה זו אינה ממש כעדים, ונראה לבאר דבריו, דכל עוד אין מיגו דינה של חזקה זו כ"אנן סהדי", אבל במקום מיגו הוקלש כוחה של חזקה זו מלהיות "אנן סהדי", ולכן יש מקום להסתפק האם מיגו עדיף מחזקה, ואין כאן המקום להאריך. ונראה שזהו הפשט גם ברמב"ם, כי קשה לומר "שחזקת ממזר" הוא ספק ממזר כי אם כן היה אסור בממזרת ודאי, ולא משמע כן ברמב"ם. אלא שבמקום שהאשה אומרת לנכרי נבעלתי מתעורר הספק שמא אכן כדבריה, וממילא נאמנת להכשירו. אולם זו דעתו של הב"ש והפוסקים צרפו דעתו להיתרא להחשיבו כספק ממזר גם כשלא אמרה שנבעלה לנוכרי).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ