אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תיק צבאי 13/15 התובע הצבאי הראשי נ' סמל מוסטפא טבאש

תיק צבאי 13/15 התובע הצבאי הראשי נ' סמל מוסטפא טבאש

תאריך פרסום : 10/08/2015 | גרסת הדפסה
תיק צבאי
בית הדין הצבאי לערעורים
13-15
23/06/2015
בפני שופטים:
1. המשנה לנשיא תא"ל דורון פיילס
2. אל"מ ארז פורת
3. אל"מ ראיד קדור


- נגד -
המערער :
התובע הצבאי הראשי
עו"ד סרן חגי בן דב
המשיב :
סמל מוסטפא טבאש
עו"ד איברהים ח'ורי
פסק דין

 

  1. סמל מוסטפא טבאש (להלן – "המערער") הואשם בבית הדין הצבאי המחוזי בעבירה שעניינה הוצאת נשק מרשות הצבא, לפי סעיף 78 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 10.8.2014 נטל המערער נשק מסוג רוס"ק אם-16, שהיה נשקו האישי של חייל מיחידתו, רב"ט חי סעדה (להלן – "סעדה"). הנשק נותר בלא השגחה בחדרו של סעדה ביחידה, והמערער לקחו לחדר מגוריו ביחידה. מקץ שלושה ימים פירק המערער את כלי הנשק של סעדה לשני חלקים, הכניסו לתיקו והוציאו לביתו. בהגיעו לבית, פירק את הנשק של סעדה שהוציא כאמור, לשלושה חלקים, עטף כל חלק בפריטי ביגוד שונים והחביאם מתחת לסלעים, ביער הסמוך לביתו.
  2. המערער, ששירת כעוזר רס"ר היחידה, הודה בבית הדין קמא כי אכן הוציא את נשקו של סעדה, והטמינו סמוך לביתו. המערער טען כי סבור היה, גם אם בטעות, כי מעשיו אלה מהווים פעולה מותרת, שנעשתה במסגרת סמכותו, כגורם פיקודי ביחידה, ולפיכך לא התקיים אצלו היסוד הנפשי של מודעות לכך שמעשיו אלה אינם כדין. מטעם זה עתר לזכותו מהמיוחס לו.
  3. במסגרת פרשת ראיות התביעה באו בפני הערכאה קמא עדויותיהם של העד סעדה, על אודות הותרת נשקו במחנה היחידה, עדותו של החייל חמזה סכראן, שהבחין במערער בעת שנטל את נשקו של סעדה. לדבריו, המערער אמר לו שבדעתו לקחת את הנשק של סעדה לביתו. סכראן מסר על אודות מה שראה כאמור למפקדו, סרן טיימור, שאף העיד על כך בבית הדין קמא. עוד העיד מפקדו של המערער, רנ"ג סעיד, שסיפר על הפגישות ועל הקשר הטלפוני התדיר שהתקיים בינו ובין המערער, בתקופה בה נטל המערער את הנשק, כאמור. רנ"ג סעיד העיד גם על היקף סמכויותיו של המערער ביחידה, שכללו הכנת מסדרים "ולשמור על הבסיס כמו שצריך", והדגיש כי בבסיס שהה בכל הזמן הרלוונטי קצין תורן. עוד העידו חוקרי המשטרה הצבאית, שחקרו את המערער ונדרשו לסוגיית אי הכללת שני דו"חות זכרון דברים שערכו בתיק החקירה שהועבר אל התביעה. במסגרת פרשת ההגנה העיד המערער, שטען כי נטל את נשקו של סעדה כדי ללמדו לקח ולהענישו בשל הפקרת נשקו. המערער אישר כי אמר לסכראן בעת שפגש בו כשנטל את נשקו של סעדה: "חכה אתה תראה מה יקרה לו בבסיס. אם חי לא יגיע כנראה אני אקח אותו הביתה". העד ג'מאל טבאש, מוכתאר הכפר טאבש, בו מתגורר המערער, העיד מטעם ההגנה וציין כי בשל ריבוי גניבות מבתי הכפר נוהגים התושבים להחביא את כלי נשקם באדמה, כשהם עטופים בבדים.

לא היה חולק כי הוצאת הנשק אירעה בעיצומה של מערכת "צוק איתן", כשמרבית חיילי היחידה ומפקדיה הועברו לגזרת הדרום ובמחנה היחידה שהו חיילים ומפקדים מעטים.

  1. בית הדין קמא הרשיע את המערער במיוחס לו. נקבע כי המערער לא העלה גרסה מפורשת בעדותו בפני בית הדין, לפיה מעשיו נעשו בסמכות, ורק טען כי ביקש "לחנך" את סעדה לבל יפקיר את נשקו בעתיד. חרף זאת הניחה הערכאה קמא לטובתו כי חלקו הראשון של האירוע, קרי נטילת כלי הנשק מחדרו של סעדה והעברתו לחדרו של המערער ביחידה, יכול להיות מעשה הנכלל במסגרת סמכויות המפקד למנוע המשך הותרת הנשק כשהוא מופקר. אשר לחלקו השני של המעשה – הוצאת הנשק לביתו, פירוקו, עטיפתו בחלקי בד שונים והטמנתו באדמה, נקבע כי אלו מעשים "אשר אינם עולים בקנה אחד עם אחריות של מפקד וסמכויותיו ,על פי כל דין או על פי פקודות הצבא". הוטעם כי המערער לא הצביע על כל בסיס ומקור לסברתו כי מעשים כאלה מצויים במסגרת סמכותו הפיקודית. נקבע כי תחומי אחריותו של המערער לא כללו את אבטחת היחידה או טיפול בכלי נשק ואף לא ניתנה בידו סמכות להעניש חיילים אחרים. הערכאה קמא ציינה כי אופן הוצאת כלי הנשק במקרה זה, תוך פירוקו והסתרתו, והימנעותו של המערער מלשתף במעשה זה כל גורם פיקודי אחר, מצביעים על-כי, לכל הפחות, קינן בליבו חשד כי מעשה הוצאת הנשק אינו בתחום סמכותו, ומשעצם עיניו כלפי חשד זה, יש לראותו כמודע לכך, שהוצאת הנשק על-ידו נעשתה שלא כדין.
  2. חלק ניכר מהכרעת דינה של הערכאה קמא יוחד לשאלת המניע שעמד בבסיס הוצאת כלי הנשק על-ידי המערער. בית הדין קבע כי בעת נטילת כלי הנשק של סעדה מתוך חדרו של האחרון "הונע הנאשם בעיקר מתוך רצון לנקום בחי ולהביא לענישתו". אולם, באשר לשלב הוצאת הנשק ממתחם היחידה ונטילתו לביתו נקבע כי טיבו של המניע למעשה לא הוברר כל צורכו, ברם לא היה זה מניע תמים וכי אופן התנהלותו של המערער לאחר הוצאת כלי הנשק לא תמך באפשרות כי התכוון להחזיר את כלי הנשק לרשות הצבא. קביעה זו נסמכה על הראיות שבאו בפני בית הדין קמא – עלה כי בפני המערער היו פתוחות חלופות נוספות לשמירה על כלי הנשק, תוך הותרתו במתחם היחידה; נשקו של סעדה הוטמן באדמה ליד ביתו של המערער, כשאופן הטמנתו, שימונו ואמצעי הזהירות שננקטו, כדי שאיש לא יבחין במערער בעת שהטמין את הנשק, מלמדים על העדר כוונה להחזירו; הימנעות המערער מלדווח על נטילת הנשק למפקדיו, חרף הזדמנויות שנקרו בדרכו לעשות כן, ובכלל זה גם בעת שנמסר לו על-ידי מפקדו שכלי נשק נעלם מהיחידה; התנהלות המערער בחקירתו במשטרה הצבאית, בה הכחיש תחילה את החשדות וטען כי מתנכלים לו על רקע מוצאו. על בסיס תשתית ראייתית זו נקבע שהמערער היה מודע לכך שמעשיו נעשו שלא כדין, או לכל הפחות עצם עיניו נוכח חשדו שהוא פועל שלא כדין. לפיכך, הורשע המערער במיוחס לו.
  3. בגזירת עונשו ציין בית הדין כי מעשי המערער הביאו לכך שכלי הנשק יצא משליטת הצבא למשך שמונה ימים, ומכאן קצרה הדרך להגעת הנשק לידיים בלתי מורשות. צוין, כי מעשי המערער "בוצעו תוך ניצול תפקידו ומעמדו, ותוך הפרת האמון שניתן בו על ידי מפקדו". עוד עמדה הערכאה קמא על-כי במעשים טמון יסוד של פגיעה קשה במשמעת הצבאית ובמוכנות היחידה, וכי נעשו במהלך מערכת "צוק איתן", כשהמערער מנצל את "התרופפות המשמעת והפיקוד, בשל הימצאות סגל פיקודי מינימאלי" במתחם היחידה. עוד ניתנה הדעת לכך שהמניע למעשה הוצאת הנשק נותר עלום, בלא שהוכחה כוונה להחזירו, ומנגד, לכך שכלי הנשק הושב, בסופו של דבר, לרשות הצבא. בנסיבות אלה קבעה הערכאה קמא מתחם ענישה הולם, הנע בין שנתיים מאסר בפועל, בסיפו התחתון ועד ארבע שנות מאסר ממשי, בתקרתו. בקביעת מידת העונש עמד בית הדין על-כי המערער התנדב לשירות צבאי, וכי שירת באופן תורם ומוערך עד ביצוע העבירה. עוד הושם אל לב שהמערער הביא להחזרת כלי הנשק לרשות הצבא. בית הדין הדגיש כי המערער לא הודה הודאה מלאה, שיש עמה נטילת אחריות. אחר שקילת השיקולים האמורים גזרה הערכאה קמא למערער 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד מאסר מותנה והורדה לדרגת טוראי.
  4. המערער עתר לזכותו מהמיוחס לו, ולחילופין להקל בעונש שנגזר. התביעה הצבאית ערערה על קולת העונש שנגזר.

 

הטיעונים לעניין ההרשעה

  1. המערער שב וטוען כי היסוד הנפשי לאישום שיוחס לו, קרי מודעות לרכיבי העבירה כולם ובאופן ספציפי – להיות מעשיו "שלא כדין", לא הוכח כדבעי. נטען, כי משקבע בית הדין קמא שהמערער היה גורם פיקודי ביחידה, לכך השפעה על תפיסתו שלו את סמכויותיו, לרבות לעניין שמירת כלי הנשק. נטען, כי אם קבע בית הדין שנטילת כלי הנשק לחדרו של המערער ביחידה הייתה מעשה שנתון היה בסמכותו של המערער, יש להחיל קביעה דומה גם באשר לחלקו השני של המעשה, שכלל הוצאת כלי הנשק ל"מקום אחר", המצוי אף הוא בשליטת המערער, קרי לביתו. הוטעם, כי אין לאבחנה בין שלבי האירוע, כאמור, על מה שתסמוך והיא אינה מבוססת. נטען עוד כי היה מקום לאמץ את גרסת המערער באשר למניע להוצאת הנשק ואת סברתו כי פעל במסגרת סמכויותיו, שכן תפקודו ביחידה היה ללא דופי והוא אף יועד להחליף את רס"ר היחידה בעתיד. משהתקבלה גרסתו בחקירה באשר לפרטי המעשים, יש לקבל את כולה, לרבות בעניין המניע למעשה, כמפורט בה.
  2. המערער הצביע על מחדלי חקירה – שני מסמכים מתיק החקירה, דו"חות זכרון דברים של מהלך החקירה – לא תויקו בתיק, ולא נכללו ברשימת תוכן התיק, עת הועבר לידי התביעה. נטען כי המסמכים נערכו בדיעבד ולא בתאריך שננקב בהם וכי יומן האירועים שבתיק החקירה, תוקן בדיעבד שלא על-פי סדר התרחשות פעולות החקירה שתועדו. צוין, כי בית הדין איפשר לחוקרות מצ"ח להעיד על אודות תוכן המסמכים ובכך נחשף תוכנם הלכה למעשה, ובית הדין אף הסתמך עליהם בהכרעת דינו. הסתמכות זו נעשתה חרף הדופי שבאי צירופם לתיק הראיות, באופן שגרם למערער לנזק ראייתי של ממש, המצדיק, כשלעצמו, את זיכויו בדין. נטען, כי רשלנות זו של החוקרים הקרינה על מהימנותם הכללית של הרישומים שערכו, עד שאין ניתן להקנות להם משקל ומהימנות כלשהם.
  3. המערער היפנה לעדותו של העד סכראן, שפגש במערער בעת שנטל את כלי הנשק של סעדה מחדרו, וציין כי לא הבחין בהתנהגות מחשידה אצל המערער וכי המערער אף ציין בפניו במפורש שבדעתו לקחת את כלי הנשק לביתו. נטען, כי אין כל היגיון שמי שמתכנן מעשה שאינו לגיטימי כגון גניבת נשק, ישתף בתכניותיו אלה, באופן גלוי, אנשים אחרים.
  4. נטען, כי בית הדין נמנע מליתן משקל לעדותו של ג'מאל טבאש, מוכתאר הכפר בו גר המערער, שהעיד על-כי נהוג להטמין כלי נשק, כפי שעשה המערער, כדי להגן עליהן מגניבה ועל כן, מאופן הטמנת הנשק לא ניתן להסיק מסקנה בדבר פליליות המעשה.
  5. התביעה הצבאית עתרה לדחיית הערעור בהתייחס להרשעת המערער, כשהיא סומכת ידיה על קביעות הערכאה קמא והנמקותיה.

 

הטיעונים לעניין העונש

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ