אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תיק צבאי 12/15 סמל גיא חלילי נ' התובע הצבאי הראשי

תיק צבאי 12/15 סמל גיא חלילי נ' התובע הצבאי הראשי

תאריך פרסום : 17/08/2015 | גרסת הדפסה

בית הדין הצבאי לערעורים
12-15
14/05/2015
בפני שופטים:
1. הנשיא האלוף שי יניב
2. תא"ל דורון פיילס
3. תא"ל ארז פורת


- נגד -
המערער :
סמל גיא חלילי
עו"ד אילן כץ
המשיב :
התובע הצבאי הראשי
עו"ד סרן חגי בן דב
פסק דין

 

  1. בפנינו ערעורו של סמל גיא חלילי (להלן – "המערער") על העונש שנגזר לו בערכאה קמא. המערער הורשע, אחר שמיעת ראיות, בשלושה אישומים שעניינם מעשה מגונה תוך ניצול מצב המונע ליתן הסכמה חופשית, לפי סעיפים 348(א) ו-345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וכן התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, שנסמכה בפרטיה על ביצוע המעשים המגונים שפורטו בפרטי האישום הקודמים, וזאת בשים לב להיות המערער נושא דרגת סמל במועד ביצוע המעשים.

על-פי הנטען בכתב האישום, בשלוש הזדמנויות נפרדות, בפרק הזמן שבין 20.9.2013 ועד 23.9.2013, בעת שהמערער והמתלונן היו במהלך קורס קצינים, הגיע המערער למקום בו ישן המתלונן, הכניס ידו אל מתחת ללבוש שלבש המתלונן (מכנסיים קצרים או תחתונים) ונגע באיבר מינו. כתוצאה מכך, הזדקף איבר מינו של המתלונן ואף המערער חש גירוי מיני והגיע לזקפה. המערער חדל ממעשיו בכל פעם שהמתלונן החל לזוז בשנתו, כתוצאה מנגיעותיו בו. במקרה האחרון, אחר שהמערער נגע באיבר מינו של המתלונן, התעורר המתלונן, והלך בעקבות המערער, שמיהר לעזוב את המקום. המתלונן הדביק את המערער ושאלו: "מה נראה לך? נראה לך הגיוני? זו פעם שלישית, זה לא הגיוני, מה אתה רוצה ממני?". בתגובה הכחיש המערער כי נגע באיבר מינו של המתלונן.

 

  1. המערער הודה כי נגע באיבר מינו של המתלונן בשלוש הזדמנויות נפרדות, אולם כפר בכך שברקע המעשים רצון לסיפוק מיני. המערער אף הכחיש כי חש סיפוק מיני בעטיים של מעשיו. נטען כי לא היה מודע "באופן מלא" למעשיו ולא גיבש את היסוד הנפשי הנדרש בעבירות שיוחסו לו.

 

  1. בית הדין קמא מצא לאמץ את גרסת המערער, כפי שתועדה באמרתו הראשונה, שנמסרה בחקירתו במשטרה הצבאית, וקבע כי אמרה זו, בה הודה המערער במעשים ואישר כי רקעם היה מיני, היא בעלת משקל רב. גרסה מאוחרת יותר שמסר המערער בחקירתו, לפיה מעשיו בוצעו כדי לנקום במתלונן, על רקע זלזול והשפלה שחש המערער ממעשי המתלונן, לטענתו, נדחתה. בפני הערכאה קמא באו, מטעם התביעה, עדויות של גורמי בריאות הנפש שטיפלו במערער. אלה העידו על המניע למעשיו, כפי שעלה במהלך הטיפול. להשקפתם, ככל שארעה פגיעה מינית במערער בילדותו, קיים קושי לעמוד על השפעתה על המעשים, שבעניינם הורשע. בפני בית הדין קמא העיד מומחה בפסיכיאטריה מטעם ההגנה, פרופסור קנובלר, שטען כי מעשי המערער נעשו מסיבה שאינה מודעת. לדבריו, אפשר והמעשים קשורים, בין היתר, לפגיעה המינית שעבר בילדותו. מכל מקום, פרופסור קנובלר שלל רקע מיני למעשים. הערכאה קמא דחתה את חוות דעתו של המומחה, בקבעה כי לא הסתמך על מלוא התשתית העובדתית ולפיכך אין ליתן למסקנותיו משקל ממשי. בהסתמך על האמור באימרתו הראשונה בחקירה, ומשנמצאה לאמרה זו תוספת ראייתית מספקת, הורשע המערער באישומים שיוחסו לו, בסייג, שלא הוכח כי בשל מעשיו המפורטים בפרטי האישום השני והשלישי הזדקר איבר מינו של המערער, ובשל מעשיו בפרט האישום השלישי אף לא הוכח כי חש גירוי מיני כלל. הערכאה קמא קבעה כי אי הוכחת פרטים עובדתיים אלה אינה נוגעת ליסודות האישומים שהוכחו, ולפיכך אינה מביאה לזיכוי המערער מהמיוחס לו.

 

  1. בפני בית הדין קמא הונחה חוות דעתה של מעריכת המסוכנות לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006, שקבעה כי רמת מסוכנותו המינית של המערער בינונית עד נמוכה. מעריכת המסוכנות ציינה כי למערער "מודעות פורמאלית לבעיותיו ולטעויות החשיבה שעמדו בבסיס ביצוע העבירה", והוא אף הביע מוטיבציה לעבור הליך טיפולי, שמיועד לעברייני מין. ברם, מנגד, "זהותו המינית אינה מגובשת וקונפליקט לא פתור בעניין העדפותיו המיניות עלול להציבו שוב בסיכון לפגוע מינית".

 

  1. הערכאה קמא עמדה על הישנות מעשי העבירה במקרה זה, הפוגעים "באופן חמור בכבודו, בנפשו, בפרטיותו ובצניעותו של קורבן העבירה", והיותם גורמים למבוכה ולהשפלה קשה. ניתנה הדעת לכך שהאירועים התרחשו בתוככי יחידה צבאית, במהלך קורס קצינים, וכי טמון בהם "נזק קשה ליחסי האמון אשר ראוי כי ישררו בין חיילים ביחידה צבאית". טענת המערער להקלה בעונשו, על רקע פגיעה מינית שעבר בילדותו מצד קרובת משפחתו, נדחתה. בית הדין ציין כי לא באו בפניו די ראיות המבססות, עובדתית, התרחשות זו. הוטעם, כי אף אם הייתה מונחת תשתית ראייתית מספקת להתרחשות זו, לא היה בכך בכדי להועיל למערער, בהיעדר זיקה מוכחת בין מעשי העבירה לבין אותה התרחשות. אחר בחינת הפסיקה בעבירות בנסיבות דומות, באה הערכאה קמא לכלל דעה, לפיה מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בנסיבות ומהסוג הנדון "הינה מאסר ממשי משמעותי ומכביד לצד עונש מאסר מותנה". על בסיס שיקולים אלה נקבע כי מתחם הענישה ההולם לכל אחד מהאישומים שעניינם מעשה מגונה הוא עונש מאסר ממשי, הנע בין שלושה ועד תשעה חודשים. בשל הדמיון במעשי העבירה והתרחשותם בסמיכות זמנים, ראתה הערכאה קמא לגזור עונש אחד על מכלול האישומים. בגזירת העונש ההולם שקל בית הדין המחוזי את שירותו הצבאי "החיובי עד מאוד" של המערער, גילו הצעיר ונכונותו ליטול חלק בהליך טיפולי מתאים. בשים לב לשיקולים אלה נגזרו למערער, בדעת רוב השופטים, שמונה חודשי מאסר ממשי. לדעת השופט שבמיעוט, היה מקום לגזור למערער עשרה חודשי מאסר ממשי. לצד זאת, פה אחד, נגזרו למערער עונש מאסר מותנה, הורדה לדרגת טוראי וכן נקבע כי עליו לפצות את המתלונן בסך של 1,800 ש"ח.

 

  1. המערער עתר להקלה משמעותית במשכו של עונש המאסר שנגזר לו. נטען, כי לא הוגשה הצהרת נפגע עבירה, שהיה בה כדי ללמד על טיב והיקף הפגיעה שנגרמו למתלונן, וכי מתוכן עדותו של המתלונן בבית הדין קמא עלה כי לא נפגע באופן ממשי בעטיים של מעשי המערער.

המערער סבור כי לא היה מקום לדחות את גרסתו בדבר פגיעה מינית שחווה בעצמו, שעליה העיד, שכן מדובר בעניין טראומתי אשר, לא אחת, מתגלה רק מקץ שנים רבות, בעקבות אירועים מאוחרים. קבלת גרסתו בדבר ההתרחשות הנטענת, צריכה להביא למיתון בענישתו, שכן אף לדידם של המומחים מטעם התביעה שהעידו, פגיעה מינית שכזו יכולה להשפיע ולתרום באופן כלשהו להתרחשות המעשים בהם הורשע. עוד נטען, כי המעשים כולם בוצעו בסמיכות זמנים, בפרק זמן קצר. הוטעם כי  המתלונן, שחשד כי המערער מבצע בו מעשים מגונים, יכול היה להתלונן על אתר ולהביא בכך להפסקת המעשים בשלב מוקדם יותר.

 

  1. עוד הצביע המערער על המצב החוקי הקיים, שבעטיו לא ניתן בעניינו תסקיר של קצין מבחן בדבר סיכויי שיקומו, ואלה לא נפרשו באופן מלא בפני בית הדין, עת נגזר דינו. כן צוין כי כליאתו במערכת הכליאה הצבאית לא תאפשר לו להשתתף בהליך טיפולי, שניתן רק במסגרת מתקני הכליאה של שירות בתי הסוהר.

 

  1. המערער היפנה לכך שבעקבות פתיחת החקירה בעניינו, הודח מקורס הקצינים, שהיה מושא לשאיפותיו, מצבו הנפשי הורע, חרף טיפול נפשי ממושך, וכליאה ממושכת עלולה לדרדרו עוד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ