אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תיקי חקירה של נאשמים או חשודים אחרים בתיקים אחרים אינם 'חומר חקירה'

תיקי חקירה של נאשמים או חשודים אחרים בתיקים אחרים אינם 'חומר חקירה'

תאריך פרסום : 03/08/2008 | גרסת הדפסה
ב"ש
בית המשפט המחוזי ירושלים
4843-08
01/08/2008
בפני השופט:
יעקב צבן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד גלית שוהם
הנתבע:
1. איתמר בן גביר - בעצמו
2. איילה בן גביר

עו"ד איציק בם
החלטה

1.                1.                ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד. מינץ) מיום 29.5.08 בה הורה לעוררת להעביר לעיונו תיקי חקירה הנוגעים לעניינים דומים בהם מואשמים המשיבים וזאת לצורך הכרעה בשאלה האם מדובר בחומר חקירה על פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב - 1982.

רקע דיוני ועובדתי

2.                2.                נגד המשיבים ואח' הוגש כתב אישום בבית משפט שלום המייחס להם עבירות שונות בגין קיום הפגנה מול ביתו של הרב הצבאי הראשי לשעבר, ישראל וייס (תפ (י-ם) 2218/05).

3.                3.                המשיבים הגישו בקשה לבית משפט קמא לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, במסגרתה ביקשו כי יועבר אליהם תיק החקירה שנפתח נגד פעילי שמאל, אשר לטענתם הפגינו מול ביתו של הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ. בנוסף, ביקשו לקבל תיקי חקירה לגבי הפגנות אחרות שהתקיימו מול בתיהם של אנשי ציבור ועובדי ציבור אחרים (בש 9179/07). המשיבים טענו כי החומר הינו בבחינת "חומר חקירה" היות והוא דרוש להם על מנת לבסס טענה של הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית, לפיה, מפגיני שמאל, לעומת המשיבים ואחרים, לא הועמדו לדין בגין אותן עבירות. במסגרת הדיון בבית משפט קמא, הסכימו המשיבים לצמצם את בקשתם כך שתעסוק בקבלת תיק החקירה בעניין ההפגנה מול ביתו של הרמטכ"ל ולקבל עד עשרה תיקים של מעוכבים בגין הפגנה זו, וכן חמישה תיקים נוספים בהם התקיימו הפגנות מול בתים של אנשי ציבור.

4.                4.                בית משפט קמא קבע כי המשיבים יעבירו לעוררת את רשימת חמשת תיקי החקירה בהם הם מבקשים לעיין בתוך 14 יום מיום מתן ההחלטה, וכי בתוך 14 יום לאחר מכן תעביר העוררת לעיונם את תיקי החקירה בנוסף לתיקי החקירה הקשורים להפגנה שהתקיימה מול ביתו של הרמטכ"ל. כן נקבע כי לאחר עיון בתיקים אלו תינתן החלטה בדבר חשיפתם לעיונם של המשיבים.

לגישת בית משפט קמא, במקום בו אין די בהצגת נתונים ספציפיים, חובה על הרשות להביא למשיבים חומר רלוונטי נוסף, לה, בניגוד למשיבים, נגישות אליו. במקרה כזה, הדרך היחידה של המשיבים להתמודד עם טענת המדינה שעניינם של המשיבים שונה באופן מהותי מעניינם של אחרים, נגדם לא הוגש כתב אישום, היא עיון בתיקי החקירה עצמם, על מנת לעמוד מתוכם על הנסיבות המבדילות או הדומות בין המקרה שלהם למקרים האחרים. אם לא כן, יאלצו המשיבים לסמוך באופן מוחלט על יכולתה של התביעה להעריך את הפוטנציאל הטומן בחובו החומר מבחינתה של ההגנה, בעוד שהמחוקק, באמצעות הוראת סעיפים 74(ב)-74(ה) לחוק, ביקש ליצור מנגנון של ביקורת שיפוטית על החלטת התביעה שלא למסור חומר, שלדעת הנאשם הוא חומר חקירה. בפגיעה בפרטיות של הנחקרים באותם תיקי חקירה, אין כשלעצמה כדי לדחות את בקשת העיון. זכות העיון הינה זכות יסוד והיא נועדה לאפשר לנאשם לממש את זכותו למשפט הוגן וכן לאזן במידת מה את פער הכוחות המובנה בינו לבין המדינה כמאשימה. אולם, ככל שמתרחקים מליבת האישום כך יגבר משקלה של ההגנה על פרטיותם של צדדים שלישיים.

באשר לטענת התביעה כי קביעת חובה כאמור תהווה לתביעה גזירה בה היא לא תוכל לעמוד, קבע בית המשפט כי לא קיים חשש כזה. ראשית, משום שמדובר בסוג עבירות ממוקד העוסק בדרך כלל בעניינים הקשורים לחופש הביטוי. שנית, ברגע שהמדינה תעביר נתונים סטטיסטיים אודות מקרים דומים, מידע זה יהיה זמין לעיון הציבור, והדבר נכון גם לגבי העברת תיקי חקירה.

5.                5.                לטענת העוררת, טעה בית משפט קמא בקבעו כי החומר המבוקש הינו בבחינת חומר חקירה שעל המאשימה למסרו, על מנת לאפשר למשיבים לבסס טענת הגנה מן הצדק. תיקי חקירה שנפתחו נגד חשודים במדינת ישראל, אינם בבחינת חומר חקירה כהגדרתו בסעיף 74 לחוק. משמעות קביעת בית משפט קמא הינה מרחיקת לכת, ונפקותה המעשית הינה כי מעתה תאלץ התביעה על כל גורמיה, בבואה להגיש כתב אישום כנגד נאשם, להעמיד לעיונו כחומר חקירה, את כל תיקי החקירה של חשודים אחרים שנחקרו בעבירות דומות. מדובר בנטל בלתי סביר על כלל רשויות התביעה. קביעת בית משפט קמא לפיה בקשות מסוג זה מוגשות בסוג עבירות ממוקד, אינה מעוגנת במציאות. שלילת טענת הגנה מן הצדק, אינה מהווה יסוד מיסודות העבירה שהוכחתה מוטלת על התביעה. כמו כן, אין המדובר בטענה עובדתית המקימה את יסודות העבירה או בסייג לאחריות פלילית, שעל התביעה לסייע לנאשם בבירורה. הנחת המוצא בדיון בטענת ההגנה מן הצדק הינה כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו. מכאן, שעוצמתו של האינטרס המגולם בהגנה מן הצדק, פחות בהרבה מעוצמתם של האינטרסים האחרים המחייבים את התביעה למסור לנאשם חומר הנוגע לשאלת אשמתו. לכך יש להוסיף כי לזכותה של המדינה עומדת חזקת התקינות. גם אם סעיף 74 נועד ליצור מנגנון של ביקורת שיפוטית, אין משמע כי במסגרת בדיקה זו יחליף בית המשפט את שיקול דעתה של הרשות. שיקול דעת הרשות נבחן באופן מצומצם במסגרת טענה של הגנה מן הצדק ובית המשפט יתערב בו במקרים קיצוניים בלבד.

יש להבחין בין המקרה שלפנינו בו מבקש המשיב להמציא לעיונו תיקי חקירה, לבין המקרים שנדונו בהחלטות שאוזכרו על ידי בית משפט קמא, שם דובר בעיון בהחלטות, נתונים סטטיסטיים, אך לא בתיקי חקירה. כן שונה המקרה שלפנינו בכך כי הוא נדון במסגרת של הליך פלילי ואילו המקרים האחרים נדונו במסגרת חוק חופש המידע. הפסיקה קבעה כללים ברורים לעיון בחומר הקשור למתלונן, ומכוח קל וחומר אין לאפשר עיון בתיקי חקירה של אזרחים שאינם צד לתיק.

באשר לטענת המשיבים כי הערר מוקדם מדי היות ומדובר בשלב בו מבקש בית המשפט רק לעיין בחומר לצורך מתן החלטה, טוענת העוררת כי היא מתנגדת להעברת התיקים לעיון בית המשפט. על פי סעיף 11א לחוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, התשמ"א - 1981, מידע על תיקים סגורים יועבר רק לגופים המפורטים בתוספת השלישית. בית המשפט או הסנגוריה הציבורית, אינם מן הגופים המפורטים בתוספת. זאת ועוד, כבר נקבע כי בית המשפט אינו חייב לעיין באופן אוטומטי בחומר חקירה בטרם מתן החלטה, אלא מדובר בסמכות שבשיקול דעת. במקרה בו ניתן לקבוע עוד טרם העיון כי אין מדובר בחומר חקירה, אין הצדקה להעמיד את החומר לעיון בית המשפט.

באשר לטענה כי הערר מוגש באיחור היות וחלף המועד להגשת תיקי החקירה לבית משפט קמא, טוענת המדינה כי המשיב טרם העביר לה את רשימת התיקים בהם הוא מעוניין לעיין ולכן למעשה המועד טרם הגיע. בכל מקרה, בחוק סדר הדין הפלילי אין הוראה באשר למועדים להגשת ערר על פי סעיף 74 ולא ניתן לומר כי מדובר בשיהוי.

6.                6.                לטענת המשיבים, דין הערר להידחות על הסף היות וטרם הגיע המועד להגשתו. בשלב זה טרם ניתנה החלטה סופית של בית משפט שלום בבקשת העיון וכל שהוחלט הוא כי החומר יועבר לעיונו. אמנם חוק סדר הדין הפלילי לא קבע כי בית המשפט חייב לעיין בחומר המבוקש, אולם על פי הפסיקה, בדרך כלל כדי להכריע בבקשה על בית המשפט לעיין בחומר ולו כדי לעמוד על סוגו וטיבו. בית משפט קמא טרם החליט בשאלה האם מדובר בחומר חקירה, ולכן לא קמה למדינה זכות הערר הקבועה בסעיף 74(ה). עיון בית המשפט בחומר בטרם הכרעה בשאלה האם מדובר בחומר חקירה, הינו חלק מהליך ההכרעה כאמור בהוראת סעיף 74(ד) הקובע כי בעת הדיון בבקשה יעמיד התובע את החומר שבמחלוקת לעיונו של בית המשפט.

בנוסף, המדינה איחרה את המועד להגשת הערר. רשימת התיקים בהם מבקש המשיב לעיין הועברה למחלקת התביעות יומיים לאחר מתן ההחלטה על ידי בית משפט קמא. אולם, גם לגישת המדינה לפיה לא קיבלה את רשימת התיקים, עולה תמיהה מדוע לא הגישה לבית המשפט את תיק החקירה בנוגע להפגנה מול ביתו של הרמטכ"ל. ערר המדינה הוגש 39 יום לאחר מתן החלטת בית משפט קמא, ולאחר שחלף המועד להגשת התיקים לעיונו של בית המשפט. המדינה אינה יכולה להתעלם מהחלטתו של בית משפט קמא, ובחלוף המועד להגיש ערר על החלטתו.

לגופו של עניין טוענים המשיבים כי המונח "חומר חקירה" אינו מונח טכני פורמלי אלא מהותי. תכליתו של סעיף 74 הינה שמירה על זכותו של הנאשם למשפט הוגן. על פי תכלית זו, כל חומר הנוגע לאישום ונועד לבסס טענה משפטית אותה יוכל הנאשם לטעון לזכותו הינו בבחינת "חומר חקירה". כך, אין מדובר רק בחומר שיש לו נגיעה ישירה או וודאית לאישום, וכך גם ייתכן מצב כי חומר מסוג מסוים ייחשב לחומר חקירה לעניין תיק אחד ולא ייחשב חומר חקירה בעניין אחר. תיקי חקירה של חשודים אחרים רלוונטיים לצורך ביסוס טענה של הגנה מן הצדק ולכן הם בבחינת חומר חקירה, באותה מידה שחומר חקירה יכול להיות רלוונטי לצורך ביסוס טענת התיישנות. כך במיוחד בתיקים של חופש הביטוי בהם יש לתביעה שיקול דעת רחב והאינטרס הציבורי הוא שהתביעה תנהג ללא משוא פנים. לאור החשיבות הרבה הנודעת לזכותו של נאשם למשפט הוגן, די בנגיעה עקיפה ואף מסופקת כדי להפוך את החומר לחומר חקירה. זכותו של נאשם למשפט הוגן תגבר על הזכות לפרטיות של צדדים שלישיים, ובכל מקרה, מסכימים המשיבים כי תיקי החקירה יועברו לעיון תוך מחיקת שמות הנחקרים. כן טוענים המשיבים, כי היות והם צמצמו בקשתם למספר מצומצם של תיקים, אין לומר כי הדבר מטיל נטל כבד מדי על התביעה, בה בשעה שהמדינה בתיקים אחרים הסכימה להמציא החלטות בהיקף רחב בהרבה.

כמו כן, טענת המדינה כי סעיף 11א לחוק המרשם הפלילי אינו מקנה לבית המשפט זכות לעיין בתיקי חקירה משמעה כי בכל המקרים בהם המציאה המדינה החלטות כאמור, בין אם הדבר נעשה על פי חוק חופש המידע ובין אם הדבר נעשה במסגרת סעיף 74, פעלה המדינה בניגוד לחוק. למעלה מכך, סעיף 11א אינו רלוונטי לענייננו. חוק המרשם הפלילי מתייחס למתן מידע לגוף חיצוני אודות המרשם הפלילי של אדם. מרשם פלילי, משמעו תמונה כללית אודות רישומיו הפליליים של אדם, ואין משמעו בקשה ספציפית לעיון בתיק חקירה זה או אחר, כאשר זכות זו נתונה על פי חוק אחר.

דיון

7.                7.                השאלה העולה במקרה הינה, האם עמד המשיב בנטל הראשוני להוכיח כי מדובר ב"חומר חקירה" באופן המקים את סמכות בית המשפט לעיין בו על פי סעיף 74(ד).

סוגיה זו נדונה בבג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים (פורמלי) ואח', תק-על 2005 (2) 2861 (להלן: "בג"צ היומנים"), שם טענה המדינה כי בית המשפט אינו מוסמך להורות למדינה לתפוס מסמכים שאינם ברשותה ושהיא סבורה, בתום לב, שהם אינם רלוונטיים לחקירה ולאישום, ולהמציא אותם לעיונו. במקרה האחרון נקבע כי ככלל, נוכח תכליתה החשובה של ההגנה על הזכות למשפט הוגן, יש ליתן פרשנות מרחיבה לסמכותו של בית המשפט לעיין בחומר שבמחלוקת לפי סעיף 74(ד) לחסד"פ. כך בין היתר, העובדה שהחומר אינו מצוי בידי גורמי התביעה והחקירה, והעובדה שבפני הסניגור עשויים לעמוד הליכים נוספים, אינן שוללות סמכות זו, גם אם יש בהן כדי לצמצם את השימוש בה ( בג"צ היומנים, פיסקה 18).

"השיקול המרכזי שעל בית המשפט להביא בחשבון במסגרת החלטתו אם לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 74(ד) לחסד"פ ולעיין בחומר שבמחלוקת הוא הרלוונטיות הלכאורית של החומר לאישום ולנאשם , הערכת הסיכוי, על פני הדברים, כי תהיה בו תועלת להגנת הנאשם, ומידת ההצדקה שיש בהטלת נטל הבאת החומר על התביעה כחלק מפעולות חקירה על-פי דין. במצב הדברים הרגיל - בו החומר מצוי בידי רשויות התביעה ואין מתעורר חשש מפני פגיעה בזכויותיו של אדם אחר או באינטרס מוגן אחר - די באפשרות כלשהי, אף אם רחוקה, כי ייתכן שהחומר רלוונטי לאישום ויוכל לשמש להגנת הנאשם, על מנת שבית המשפט יפעיל את סמכותו לפי סעיף 74(ד) לחסד"פ. במקרים אלו, הנטל המוטל על הסניגור הוא קל ודי לו להצביע על "קצה חוט" שיש בו כדי להראות שייתכן שמדובר ב"חומר חקירה" (שם, שם (הדגשות לא במקור)) .

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ