אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תחילת מרוץ ההתיישנות בתביעת שיפוי נזיקיות - עם מתן פסק הדין בתביעה הנזיקית

תחילת מרוץ ההתיישנות בתביעת שיפוי נזיקיות - עם מתן פסק הדין בתביעה הנזיקית

תאריך פרסום : 03/07/2008 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
1386-05
02/07/2008
בפני השופט:
1. המשנה לנשיאה א' ריבלין
2. ס' ג'ובראן
3. ד' חשין


- נגד -
התובע:
סיבוס רימון תעשיות מבנים ופיתוח בע"מ
עו"ד ש' רוזנבלט
עו"ד ש' שנירמן
הנתבע:
1. מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ
2. א. אקסלרוד י. שחר מהנדסים
3. אביבי אקסלרוד
4. יוסף שחר
5. אהרון אנטלר ואח'
6. מקרקעי מרכז בע"מ
7. ש.א.פ בע"מ

עו"ד ד' גולדשטיין
עו"ד י' אדלר
פסק-דין

השופט ד' חשין:

            הערעור שבפנינו עניינו בשאלת המועד הקובע לתחילת מירוץ ההתיישנות בתביעת שיפוי.

רקע

1.         תחילת הפרשה בתביעה שהגישו המשיבים הפורמליים 4, דיירים בבניין שברח' ברזיל 1 בתל אביב (להלן - הדיירים), בשנת 1989, לבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 13695/89). התביעה הוגשה נגד המשיבים הפורמליים 5 ו-6 (להלן - המשיבים 5 ו-6) - מקרקעי מרכז בע"מ, החברה שמכרה להם את הדירות, וש.א.פ בע"מ, החברה שבנתה את הבניין - בגין ליקויים ואי התאמות בבניין, כולל במעטפת החיצונית שלו. בעקבות התביעה המתוקנת שהגישו הדיירים בשנת 1995, הגישו המשיבים 5 ו-6 ביום 22.10.95 הודעה לצד שלישי נגד המערערת, סיבוס רימון תעשיות מבנים ופיתוח בע"מ (להלן - המערערת), יצרנית האלמנטים הטרומיים המרכיבים את קירותיו החיצוניים של הבניין, ונגד המתכננים, המשיבים הפורמליים 1-3 (להלן - המתכננים) בסכום של כ-100,000ש"ח. המערערת הגישה כתב הגנה (ביום 1.1.96). במסגרת דיון שהתקיים ביום 29.1.96 נמחקה ההודעה לצד שלישי שהגישו המשיבים 5 ו-6 נגד המערערת, לאחר שבא כוחם הודיע כי הגיעו עימה להסכם כולל ולכן הם חוזרים בהם מההודעה. לאחר שד"ר מ' בן בסט, המומחה מטעם בית המשפט, קבע את אחריותה של המערערת לליקויי המעטפת, ביקשו המשיבים 5 ו-6 לצרפה להליך, ובקשתם אושרה. לפיכך, ביום 5.1.97 הגישו המשיבים 5 ו-6 הודעה לצד שלישי נגד המערערת ונגד המתכננים . ביום 4.2.97 הגישה המערערת כתב הגנה. ביום 1.7.99 מינה בית המשפט מומחה (המהנדס ס' שוורץ) כדי שיכריע בשאלת אחריותה של המערערת לליקויי המעטפת. ביום 15.10.02 נתקבלה אצל המערערת חוות דעתו של המומחה, שאימץ את רוב מסקנות קודמו וחילק את האחריות בין המערערת לבין המשיבים 5 ו-6, באופן שאחריותה של המערערת הועמדה על 80%. לאחר שהעלות המשוערת של תיקוני המעטפת הועמדה על כארבעה מיליון ש"ח, הועבר הדיון (ביום 4.3.03) לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 1309/03). ביום 19.6.03 הגישה המערערת תביעה (ת"א 1723/03) נגד המשיבה, מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ (להלן - המשיבה), נגד המתכננים, ונגד המגן חברה לביטוח בע"מ, שבגדרה תבעה לשפותה בגין כל סעד שייפסק נגדה במסגרת תביעתם של הדיירים. עילת התביעה הנטענת נגד המשיבה היתה מחדלה בבדיקתם של האלמנטים הטרומיים בתחילת שנת 1986. המשיבה וחברת המגן הגישו בקשות לסילוק התביעה נגדן על הסף. ביום 28.3.04 דחה כבוד השופט ע' אזרז"ל את התביעה נגד חברת הביטוח מחמת התיישנות. בהחלטתו מיום 26.12.04 דחה כבוד הרשם ש' ברוך את התביעה נגד המשיבה מחמת התיישנות. על החלטתו הוגש הערעור שבפנינו.

החלטתו של בית משפט קמא

2.         השאלה המרכזית שניצבה בפני בית משפט היתה, האם המועד הקובע את תחילת מרוץ ההתיישנות הוא, לכל המאוחר, מועד המצאת ההודעה הראשונה לצד שלישי, כטענת המשיבה, או מועד מתן פסק הדין בתביעת הדיירים (שטרם ניתן למיטב ידיעתנו), כטענת המערערת. 

בית המשפט הניח כי המערערת והמשיבה הן מעוולות יחד כהגדרתן בסעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - הפקודה), ועל כן המערערת זכאית להשתתפות מצד המשיבה מכוח סעיף 84 לפקודה. בית המשפט הניח לטובת המערערת כי עד שנמסרה לה ההודעה לצד שלישי הראשונה לא ידעה על קיומה של עילה נגדה, ולפיכך, היום הקובע הינו ה- 22.10.95, שבו הוגשה נגדה ההודעה. משכך, התביעה שהוגשה כשמונה שנים לאחר מועד זה - התיישנה.

            בית המשפט נדרש לפסק הדין בע"א 493/63 קופת חולים נ' קבוצת כנרת, פ"ד יח(2) 225 (להלן - עניין כנרת), וקבע כי המקרה שנדון שם איננו רלוונטי לענייננו. זאת, משום שהמשיבה לא נתבעה בתביעה העיקרית ואף לא במסגרת ההודעה למערערת, ומשום שהשאלות שהתעוררו בעניין כנרת אינן מקבילות לשאלות שהוא דן בהן - להוציא הערתו של השופט זוסמן - באשר הדיון שם התמקד בשאלה האם דחייה על הסף מהווה מעשה בית דין.

            בית המשפט לא קיבל את טענת המערערת כי מחיקת ההודעה נגדה קטעה את מירוץ ההתיישנות. בית המשפט גם לא קיבל את טענתה, כי רק משהתברר שיעורו של הנזק היה עליה להגיש את התביעה. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת כי המשיבה הודתה בזכות, וכי לכן יחול  סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשיח-1958, הדוחה את תחילת ההתיישנות למועד ההודאה.

עיקרי טענות הצדדים

3.         המערערת טוענת כי על פי ההלכה שנקבעה בעניין כנרת ולא שונתה עד היום, תביעת השיפוי שהגישה נגד המשיבה, בשונה מתביעת הדיירים, לא רק שלא התיישנה, אלא אף לא החל המירוץ להתיישנותה. לפיכך, לדבריה, יום היווצרות העילה שלה נגד המשיבה, בשונה מעילת התביעה של הדיירים, יחול במועד התשלום בפועל למשיבים 5 ו-6 (אם יינתן נגדה פסק דין בהליכי צד שלישי), או למיצער ביום שיינתן נגדה פסק הדין. המערערת נסמכת בטענתה גם על סעיף 23 להצעת חוק ההתיישנות, התשס"ד-2004 (להלן - הצעת חוק ההתיישנות), ועל דברי ההסבר לסעיף.

המערערת טוענת כי המשיבה, בין כ"מעוול יחד" עימה - משעה שלא ניתן להפריד בין הנזק שגרמו שתיהן - ובין "באופן אחר", נכנסת לגדרו של סעיף 84 לפקודה, המעניק לה, למערערת, זכות לתביעת שיפוי נגדה.

4.         המשיבה טוענת מנגד, כי אין לקבל את טענת המערערת, הדוחה את תחילת מירוץ ההתיישנות למועד מתן פסק הדין, וזאת מכמה טעמים: ראשית, הטענה  מביאה לידי אבסורד וחוסר הגיון עסקי, כלכלי וחברתי, משום שלשיטת המערערת ניתן יהיה להגיש תביעת שיפוי גם לאחר עשרות שנים, על כל המשתמע מכך לגבי הצגת ראיות ועשיית ביטוח; שנית, המגמה השלטת כיום היא לצמצם את תקופת ההתיישנות, וגם בכך יש כדי להדגיש את חוסר הסבירות שבטענת המערערת; שלישית, פסק דין בעניין כנרת איננו קובע את ההלכה המיוחסת לו. לטענתה, השאלה היחידה שנדונה בפסק הדין היתה, האם הצדדים שם הם מעוולים במשותף, ואילו השאלה מהי תקופת ההתיישנות בתביעת שיפוי לא עמדה שם לדיון ולא הוכרעה, ועל כן לא נקבעה שם הלכה בעניין, וודאי שלא הלכה מחייבת. יתר על כן, לטענתה, גם אם נקבעה הלכה כזו בעניין כנרת, הרי שיש לסטות ממנה לאור הזמן שחלף מאז, המגמה לצמצום תקופת ההתיישנות, האינטרסים החברתיים והכלכליים, המגמה העולה מהצעת החוק והאבסורד העולה מטענות המערערת. לחלופין, טוענת היא, כי הנסיבות בעניין כנרת שונות מהנסיבות שבפנינו ועל כן אין להחילו בענייננו; רביעית, בכל מקרה, היא והמערערת אינן מעוולות במשותף, ועל כן פסק הדין בעניין כנרת איננו רלוונטי. לטענתה, בית המשפט לא דן בעניין זה, והטענה היא טענה חדשה שלא הועלתה בכתב תביעתה, ועל כן יש למחקה. לגופו של עניין טוענת היא, כי הקשר שבינה לבין נפילת האריחים, אם קיים בכלל (דבר המוכחש על ידה), הינו רחוק ביותר. לדבריה, גם אם תתקבל טענת המערערת וייקבע כי הבדיקות שביצעה לא היו תקינות, לא יהיה בכך כדי לעשותן למעוולות במשותף, משום שאין בכך כדי להחליף את אחריות המתכננים, שתכננו אותם, או של המערערת שייצרה אותם. לפיכך, לדבריה, לא ייתכן מצב שבו היתה מחוייבת, אילו נתבעה לבדה, במלוא נזקם של הדיירים.

דיון

5.         בעניין כנרת הבחין בית משפט זה בין תביעות נזיקין לבין תביעות להשתתפות בין מעוולים במשותף. השופט ח' כהן ציין, כי בעוד שעילתה של הראשונה נעוצה במעשה העוולה והנזק שנגרם בעקבותיו, נעוצה עילתה של השניה באחריות המזיק לפצות את הניזק על הנזק ההוא, וציטט בהסכמה  מדברי הלורד Keith, לפיהם:

"עילת התביעה בתביעת דמי-השתתפות אינה נולדת אלא במועד מתן פסק-הדין נגד המערערים (התובעים דמי-השתתפות) ... האנומליה הלכאורית הזאת מקורה בכך שעילת התביעה בשני המקרים מתייחסת לנקודת זמן שונה" (שם, בעמ' 231-232).

השופט ח' כהן המשיך וקבע כי המצב אצלנו איננו שונה. זאת, על אף שניתן להגיש תביעת השתתפות בעת ובעונה אחת עם תביעת הניזק לפיצויים, ועל אף האפשרות הדיונית לברר את שתי התביעות במסגרת דיונית אחת. השופטלנדוי הביע הסכמתו לדברי השופט ח' כהן. השופט זוסמןהוסיף ואמר:

"עילת הנזיקין של מזרחי נולדה כאשר נעשה מעשה הנזיקין ואילו עילת השיפוי לא תבוא לעולם עד שלא יתחייבו המשיבים בדין, ואולי אפילו רק כאשר הם ישלמו למזרחי, ואין בכך כלום שהמשיבים זכאים לתבוע כבר עכשיו על דרך של הודעה לצד שלישי ... ראיה לכך  שבעילות שונות עסקינן היא שתקופת ההתיישנות של עילת ההשתתפות אינה מתחילה עם מעשה הנזיקין שהוליד את עילת הנזיקין" (שם, בעמ' 234-235).

הגם שבעניין כנרת נדונה שאלת קיומו של מעשה בית דין, הרי ששלושת השופטים לא רק שהסכימו לגבי ההבחנה בין התביעה העיקרית, הנזיקית, לבין תביעת ההשתתפות, אלא שמדברי השופט ח' כהן ניתן להסיק כי מועד תחילת מירוץ ההתיישנות של תביעת השיפוי לא יכול להיות קודם למועד מתן פסק הדין, כאשר השופט זוסמן אומר את הדברים מפורשות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ