אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תחולת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע על תביעה שהוגשה ע"י עו"ד כנגד חברו

תחולת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע על תביעה שהוגשה ע"י עו"ד כנגד חברו

תאריך פרסום : 12/02/2008 | גרסת הדפסה
ת"א, בש"א
בית משפט השלום ירושלים
7749-07,8954-07
07/02/2008
בפני השופט:
עודד שחם

- נגד -
התובע:
עו"ד פז רימר
הנתבע:
עו"ד אריאל יהודה לשם
פסק-דין

בפניי בקשה לסילוק על הסף של התביעה שבכותרת.

1. המדובר בתביעת לשון הרע. התובע והנתבע הם עורכי דין. על פי הנטען בכתב התביעה, השניים ייצגו צדדים יריבים בהליך אזרחי. ביום 15.5.07 התקיים דיון בבית המשפט באותו הליך. לטענת התובע, לקראת סוף הדיון בבית המשפט אמר לו הנתבע "יש לך בכלל רשיון של עו'ד? בקשותיך חצופות ובושה בכלל לבקש כאלה בקשות". לטענת התובע, נכחו באולם השופטת, הקלדנית, המתמחה, מרשו של הנתבע, וכן מנהל ועובד של החברה התובעת.

2. הנתבע מכחיש בכתב ההגנה את הטענה כי הדברים נאמרו. הבקשה שבפניי מבוססת על טענת הנתבע, לפיה יש לדחות את התביעה על הסף, נוכח הוראת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965. לצורך הדיון בבקשה, יש לצאת מן ההנחה, אשר טרם התבררה במישור הראייתי,  כי הדברים אכן נאמרו. השאלה היא, האם תחת הנחה זו, מגלה כתב התביעה עילה, נוכח הוראת החוק האמורה.

3. סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע קובע, בין היתר, כי פרסום שנעשה על ידי בעל דין או בא כוחו, שנעשה תוך כדי דיון שיפוטי, לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי לפי חוק איסור לשון הרע. על פי הנטען בכתב התביעה, הפרסום המהווה לשון הרע נעשה במהלך דיון בבית המשפט. ככזה, הוא נופל בגידרה של הוראת סעיף 13(5) האמורה.

4. הוראת סעיף 13(5) קובעת העדר חבות ביחס לפרסומים הנופלים בגידרה. היא נתפרשה בפסיקה פירוש רחב. היא חלה על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים (ע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620). פירוש מרחיב זה אומץ נוכח הרציונל העיקרי שביסוד ההוראה, והוא "לאפשר למעורבים בהליך שיפוטי להתבטא בחופשיות, ללא צורך לשקול את דבריהם מחשש לתביעות עתידיות" (קרמניצר, גנאים, שנור, דיני לשון הרע המצוי והרצוי, ירושלים 2005, בעמוד 336). עוד נאמר על הגיונה של ההגנה, כי

"מצד אחד קיים אינטרס ציבורי חשוב בכך שהמשתתפים בהליכים משפטיים יוכלו להתבטא ללא מורא ומבלי שיהיה עליהם לשקול כל מילה ומילה. מכיוון שהליכים משפטיים הם מטבעם זירה לעימות מילולי, הכרוך לרוב בהתבטאויות שיש בהן לשון הרע, מפורשת או משתמעת, הרי שהחשש מפני תביעה בגין פרסום שנעשה בהליך משפטי עלול לפגוע באפשרות הניהול התקין של ההליכים. כמו כן, התרת הגשה של תביעות לשון הרע בגין התבטאויות שנעשו במהלך הליכים משפטיים, עלולה לאפשר ל'מתדיינים תאבי משפט' להפוך כל התבטאות במשפט בו היו מעורבים לעילה למשפט נוסף ובכך ליצור שרשרת בלתי נפסקת של התדיינויות."

(א' שנהר, דיני לשון הרע, תשנ"ז - 1997, בעמוד 197).

5. לטענת התובע, הוראת סעיף 13(5) אינה שוללת באופן מוחלט קיומה של עילה לפי חוק איסור לשון הרע. על פי טענה זו, קיימות נסיבות של חוסר תום לב או העדר קשר ענייני בין הפרסום ובין הדיון, בהן עשויה להישלל הגנה זו מפרסום אשר נעשה במהלך דיון משפטי. אני דוחה טענה זו. כמה טעמים לדבר.

6. ראשית, בהוראת סעיף 13(5) אין כל עיגון לשוני לטענה האמורה. הוראה זו אינה מסוייגת בדרך כלשהי. אין בהוראת סעיף 13, על חלופותיה השונות, דרישה לתום לב. חסר זה בולט על רקע העובדה שחוק איסור לשון הרע קובע שורה ארוכה של הגנות, המותנות באופן מפורש בקיומו של תום לב (סעיף 15 לחוק). הוראת סעיף 13(5) אינה נמנית עם הוראות אלה. מבנה זה של חוק איסור לשון הרע מעיד על תכליתו, והיא כי אין מקום להתנות את ההגנות שבסעיף 13(5) בדרישה לתום לב. ואמנם, בספרות צויין כי "... נראה שגם לצורך תחולתה של הגנת סעיף 13 אין רלוונטיות לשאלה, אם המפרסם פרסם את הדברים בתום לב או בזדון" (שנהר, בספרו הנ"ל, בעמוד 193).

7. הוא הדין בטענת התובע, כי קיומה של ההגנה מותנה בקשר ענייני בין ההליך ובין הפרסום. הצבת דרישה לזיקה עניינית בין הפרסום ובין ההליך אינה מעוגנת בלשונה של הוראת סעיף 13(5). היא גם אינה מתיישבת עם תכליתה של הוראת סעיף 13(5). מן ההיסטוריה החקיקתית של הוראה זו עולה, כי במהלך השנים הושמטה מהוראה זו הדרישה, אשר נמצאה בנוסח המקורי של החוק, לפיה הפרסום נעשה "לצורך הדיון ובקשר איתו" (ראו סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע (תיקון) תשכ"ז - 1967, ס"ח 133). יוצא, כי גם על פי תכלית ההוראה, אין עיגון לטענת התובע.

8. שנית, פסיקתו העקבית של בית המשפט העליון היא כי הוראת סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע מעניקה "זכיה מוחלטת" (ע"א 211/82 ננס נ' פלורו מ (1) 210, 215). באותה פרשה לא נדונה הגנת סעיף 13 (5) לחוק. עם זאת, בית המשפט התייחס באמירתו זו לכלל ההגנות שבסעיף 13. באופן דומה נפסק בדנ"א 6077/02 חוטר ישי נ' ארבל, תקדין עליון 2003 (2) 341, כי "סעיפי המשנה של סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע .. פורשו - כלשונם - כמעניקים הגנה מוחלטת לפרסומים הבאים בגדרם". כב' השופט מצא מציין כי "ההגנות שנקבעו בסעיף 13 לחוק הינן מוחלטות." (ראו לדברים דומים גם בסעיף 6 לפסק הדין)). דברים ברורים אלה תומכים במסקנתי בדבר האופן בו יש לפרש את הוראת סעיף 13(5). גם על רקע זה, קשה לקבל את עמדת התובע בנקודה זו.

9. שלישית, מסקנה זו נתמכת על ידי שיקול פרשני נוסף. האחריות לפי חוק איסור לשון הרע עשויה להיות גם אחריות פלילית. במצב זה, מתבקש מעיקרון החוקיות שלא לקרוא לתוך הוראות סעיף 13 לחוק סייגים, אשר אינם כתובים בהן באופן מפורש. אכן, גם בתחום הפלילי נקוטה לא אחת פרשנות תכליתית. עם זאת, גם על פי הגישה המחילה פרשנות זו בתחום הפלילי, עיקרון החוקיות, ועיקרון הפרשנות המצמצמת בפלילים הנקוט בגדריו, חלים מקום בו מדובר בפירוש של נורמה המשפיעה על תחום האסור והמותר על פי החוק (ראו ע"פ 4654/03 וליד נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). ההליך שבפניי אינו הליך פלילי. עם זאת, הוראת סעיף 13(5) האמורה חלה גם בהליכים פליליים. מכך עולה, כי לפירושה של הוראה זו יש השפעה ישירה על תחום האסור והמותר על פי החוק. בשל כך, גם בהליכים אזרחיים כגון זה שבפניי, יש להחיל את העיקרון הפרשני האמור על הוראת סעיף 13(5). לכן, ככל שקיים פירוש סביר להוראה זו, המצמצם את תחום האיסור, יש לבחור בפירוש זה. ברוח זו צויין בהליך בעל אופי אזרחי, בו נדון פירושו של חוק שהטיל גם אחריות פלילית, כי "פרשנות ההוראות שבחוק צריכה להיעשות בזהירות, תוך מודעות להשלכות הפירוש על היקף האחריות הפלילית." (דברי השופטת דורנר בבג"צ 5432/03 ש.י.ן. לשוויון ייצוג נשים ועוד נ' המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, נח (3) 65, בעמודים 78 - 80). הדברים אמורים בוודאי מקום בו מבקשים לקרוא לתוך ההגנה סייג, אשר בוטל במהלך הליכי החקיקה.

10. רביעית, שיקול פרשני נוסף מיוחד לדיני לשון הרע מחזק את מסקנתי, כי אין לקרוא סייגים לתוך הוראת סעיף 13(5) האמורה. הלכה היא, כי "כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות לפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע" (דברי כב' הנשיא ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ' נח(3) 558, בפיסקה 13). עמדה פרשנית זו מבוססת על ההכרה בחשיבותו המרכזית של הערך של חופש הביטוי במשפט החוקתי של מדינת ישראל. יוצא, כי מקום בו מדובר במקרה גבולי לעניין תחולתה של הוראת סעיף 13 (5) על המקרה, יש להעדיף את הפירוש לפיו ההוראה חלה על העניין, על פני הפירוש לפיו אינה חלה.

11. (א) טענה העולה לא אחת בסוג המקרים שבפניי מתייחסת לכך, שדרך טיעונם של עורכי הדין נוגעת גם לתקינות ההליך בבית המשפט, ולאופן בו נתפס הליך זה על ידי בעלי הדין ועל ידי הציבור כולו. אינטרסים אלה חורגים בעיקרם מן ההסדר שנקבע בחוק איסור לשון הרע. הם אינם מצדיקים, כשלעצמם, סטיה מן האיזון שנקבע על ידי המחוקק במסגרת החוק.

(ב) בכל מקרה, קיימים בדין כלים יעילים, אשר נועדו על פי תכליתם להגן במישרין על אינטרסים אלה. כלי אחד הוא הדין המשמעתי החל על עורכי הדין. ככל שקיימת טענה כי עורך דין הפר נורמה אתית כלשהי, דרך המלך לבירורה של טענה זו מצויה במישור האתי והמשמעתי הקבוע בדין ביחס לעורכי דין.

(ג) כלי אחר הוא מכשיר ההוצאות. לבית המשפט הדן בהליך קיימת הסמכות, אם מוצא הוא לנכון, לחייב במקרים מתאימים את בעלי הדין ואף את עורכי הדין, בהוצאות הולמות  המשקפות את דרך התנהלותם וטיב טיעוניהם. כלי זה אף מתאים יותר למטרה האמורה מאשר תביעת לשון הרע, שכן הפעלתו נעשית לא מתוך התבוננות מבודדת על אמירה כזו או אחרת, כי אם על רקע מכלול הנסיבות הנוגעות לניהול ההליך. המותב הדן בהליך נמצא בעמדה המיטבית לחוות דעה על נסיבות אלה.

(ד) כלי נוסף הקיים הוא כלי עונשי. הדברים אמורים הן בהוראת סעיף 72 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, והן בהוראת סעיף 255 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. הוראות אלה מספקות מענה הולם לחששות העולים לא אחת, לעניין פריצת גדר בכל הנוגע להתנהגות בעלי הדין או עורכי דין בדיון, בין כלפי בית המשפט ובין כלפי אחרים. ודוק. אני ער לכך, כי כלים אלה אינם מתאימים למקרה שבפניי. עם זאת, קשת המקרים הנופלת לגדר הוראת סעיף 13(5) היא רחבה. היא כוללת טיפוסי מקרים נוספים. בתהליך הפרשני של הוראה זו, ראוי לתת משקל לשיקולים נורמטיביים, הנוגעים לאותם מקרים.

12. מסקנתי, נוכח האמור לעיל, היא כי הוראת סעיף 13(5) מקנה הגנה מוחלטת לאמירות המושמעות במהלך דיון משפטי. אני ער לכך, שקיימת פסיקה בדרגה של בית משפט מחוזי, אליה מפנה התובע, אשר קראה סייגים מסויימים לתוך הוראת סעיף 13(5) לחוק. פסיקה זו נסוגה מפני פסיקתו המפורשת של בית המשפט העליון. חרף זאת, אדרש אליה בקצרה, בשולי החלטתי.

13. (א) פסק דין אחד הוא ע"פ (ת"א) 645/92 דורון נ' טריינין - גורן, פ"מ תשנ"ד (א) 441. על פי דעת היחיד של כב' השופט גרוס באותה פרשה, ההגנה תחול גם על "דברים שאינם חלק אינטגרלי מן הדיון ואינם דרושים בהכרח לדיון", ואפילו מקום בו תוכן הפרסום עבר את גבול הטעם הטוב ונאמר בכוונת זדון (בעמוד 456). עם זאת, קבע כב' השופט גרוס לא תחול ההגנה במקרים "חריגים ויוצאי דופן", בהם עסקינן ב".... השתלחות חסרת כל רסן ומעצורים המגיעה לדרגה כה שפלה ובוטה עד שבשום אופן לא ייתכן להכניסה תחת כנפי החסוי" (בעמוד 458).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ