אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תו"ב 32603-02-14 ועדה מקומית בית שמש נ' איזנברג ואח'

תו"ב 32603-02-14 ועדה מקומית בית שמש נ' איזנברג ואח'

תאריך פרסום : 08/06/2015 | גרסת הדפסה
תו"ב
בית משפט השלום בית שמש
32603-02-14
30/05/2015
בפני השופט:
ירון מינטקביץ

- נגד -
מאשימה:
ועדה מקומית בית שמש
עו"ד דקלה כלפון
נאשמים:
1. אריה איזנברג
2. רוחמה איזנברג
3. יעקב לייב פרימן – עניינו הסתיים
4. חנה פרימן – עניינה הסתיים

עו"ד יצחק הומינר ויהונתן איתן
הכרעת דין

  נאשמים מס' 1 ו- 2

רקע וטענות הצדדים

נגד נאשמים מס' 1-2 (להלן: הנאשמים) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ביצוע עבודות במקרקעין ללא היתר ושימוש במקרקעין ללא היתר.

על פי עובדות כתב האישום, הנאשמים הם בעליה של דירת מגורים בבית שמש, הנמצאת בקומה עליונה של בית משותף, אליה הוצמד גג הבית. הנאשמים מכרו את גג הבית לנאשמים מס' 3 ו- 4 (להלן: משפחת פרימן) ואלה בנו על הגג יחידת דיור בשטח 88 מ"ר ללא היתר והתגוררו בה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי נאשמים מס' 3 ו- 4, בני משפחת פרימן, אכן ביצעו את העבודות על הגג והתגוררו בו (ונאשמים מס' 3 ו- 4 הורשעו על פי הודאתם בעבירות אלו). המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם הנאשמים אחראים לביצוע העבירות שבוצעו על ידי משפחת פרימן.

לטענת המאשימה, הנאשמים הם בעליה של הדירה כולה, לרבות הגג, ועל כן אין כל תוקף להעברת זכויותיהם בגג למשפחת פרימן – ומכאן שהבניה בוצעה במקרקעין שבבעלותם של הנאשמים ועל כן הם אחראים לה.

לטענת הנאשמים, הם חכרו את הדירה חכירה חכירה לדורות מהחברה הקבלנית אשר בנתה את הבנין ומכרו את זכויותיהם בגג למשפחת פרימן – ובכך ניתק הקשר בינם ובין הגג ואין להם כל אחריות לנעשה בה.

עוד טענו הנאשמים, כי לאור תכלית סעיף 208 לחוק התכנון והבניה, משהואשמו והורשעו בני משפחת פרימן, נאשמים מס' 3 ו- 4, אין כל הצדקה להרשיעם, שכן מטרת החוק – מניעת ביצוע עבירות של בניה ושימוש במקרקעין ללא היתר – באה על סיפוקה.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחוזים שבין הנאשמים לקבלן ולמשפחת פרימן, ראיתי כי הוכחה אשמת הנאשמים. אנמק:

הנאשמים חכרו את הדירה מהקבלן כאשר הגג צמוד לה. לאחר מכן, התיימרו למכור את הגג למשפחת פרימן. אין כל תוקף לעסקה זו. על פי הדין, לא ניתן למכור חלק מסוים ממקרקעין, אלא רק את המקרקעין בשלמותם. לפיכך, העסקה שבין הנאשמים למשפחת פרימן היא עסקה מלאכותית וחסרת תוקף, אשר כל מטרתה לאפשר בנית יחידת דיור על הגג ושימוש בה – וכל זאת ללא היתר.

יש מידה רבה של היתממות בטענה, כי אין זה עסקם של הנאשמים מה עשו בני משפחת פרימן בגג, כאשר לא יכול להיות ספק כי בני משפחת פרימן רכשו את גג על מנת לבנות שם יחידת דיור ולהשתמש בה וכי הנאשמים היו מודעים למטרת העסקה ולכך שאין היתר בניה על הגג (כעולה מהחוזה שבין הנאשמים למשפחת פרימן מיום 23.4.12, סעיפים 4, 6 ו- 26). התקשיתי לחשוב על כל סיבה אחרת מדוע יבקשו בני משפחת פרימן לרכוש גג של בית משותף והנאשמים לא הציעו כל הסבר אחר, בודאי שלא העידו כי סברו שהיתה ל"רכישת" הגג על ידי משפחת פרימן מטרה אחרת. הנאשמים אף לא טענו, בודאי שלא העידו, כי סברו שניתן למשפחת פרימן היתר בניה כדין.

למעלה מהצורך אוסיף, כי הנאשמים התגוררו בדירה מתחת הגג, ואין ספר שהיו מודעים לכך שנבנתה מעל ראשם יחידת דיור, וכבעלי הנכס חובתם היתה לברר האם ניתן היתר בניה.

קריאת החוזים שבין הנאשמים לקבלן ובין הנאשמים למשפחת פרימן לא משנה את המסקנה האמורה:

על פי סעיף 22 לחוזה שבין הנאשמים לפרימן מיום 23.4.12, מתחייבים הנאשמים לשמור על זכויותיהם של משפחת פרימן אם ימכרו את הדירה קודם להסדרת הרישום – והדבר מלמד על כך ששני הצדדים היו מודעים לכך שבעת עריכת החוזה הגג היה עדיין בבעלותם של הנאשמים.

על פי סעיף 21 לחוזה שבין הנאשמים לקבלן, מכירת זכויות הנאשמים לאחרים עד לרישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין מותנית באישור הקבלן – ולא נטען כי אישור כאמור התקבל.

סיכום

מהאמור למעלה עולה, כי הנאשמים הם בעליה של הדירה כולה, או מוחזקים כבעליה, לרבות הגג בו בוצעו העבירות מושא כתב האישום, מכח סעיף 208(א)(3) או 208(א)(4) לחוק התכנון והבניה. כמו כן, הנאשמים לא הראו כי העבירה נעברה שלא בידיעתם או כי עשו דבר על מנת למנוע את ביצועה. מכאן עולה, כי הנאשמים אחרים לעבירות אשר בוצעו בגג.

נתתי דעתי לטענת ב"כ הנאשמים, כי תכליתו של החוק באה על סיפוקה בכך שנאשמים מס' 3 ו- 4, בני משפחת פרימן, הורשעו – ועל כן יש לזכות את הנאשמים. דעתי שונה: תכליתו של החוק היא למנוע עבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין שלא כדין. בין היתר, יש למנוע בעלי נכסים מלבצע עסקאות חסרות תוקף משפטי, שכל מטרתן לאפשר לבצע עבירות, תוך יצירת חיץ מלאכותי בין בעל הנכס ובין העבירה, כפי שנעשה במקרה שלפני. הטלת אחריות על בעל נכס על ביצוע עבירה בנסיבות אלו, יש בה למנוע ביצוע עבירות דומות ובכך להגשים את מטרת החוק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ