אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תו"ב 31530-01-14 ועדה מקומית לתכנון שפלת הגליל נ' ספורי

תו"ב 31530-01-14 ועדה מקומית לתכנון שפלת הגליל נ' ספורי

תאריך פרסום : 01/07/2015 | גרסת הדפסה
תו"ב
בית משפט השלום עכו
31530-01-14
25/02/2015
בפני השופטת:
זהבה (קאודרס) בנר

- נגד -
מאשימה:
ועדה מקומית לתכנון שפלת הגליל
נאשם:
לוטפי ספורי
החלטה
 

 

1. ביום 15.1.14 הוגש כתב אישום נגד הנאשם בו הואשם כי בשנת 2013 ביצע – ללא היתר כדין – עבודות בנייה ושימוש במקרקעין שייעודם דרך מאושרת, הידועים כחלקה 27 בגוש 18587 – בטמרה. זאת, כאשר יצק רצפת בטון בשטח של כ – 28 מ"ר, בנה חדר מעל הרצפה בשטח של כ – 28 מ"ר, המורכב מקירות בלוקים ותקרה אסקורית, ע"מ שתשמש כקיוסק. הבנייה בוצעה בתוואי דרך מאושרת ומתחת לקו מתח גבוה, תוך הפרת צו הפסקה מנהלי מס' 219, מיום 7.3.13. הנאשם, נטען, הוא הבעלים של הזכויות במקרקעין הנ"ל, המשתמש בהם בפועל, האחראי לביצוע העבודה או השימוש ומי שמוטלת עליו החובה על פי דין לקבל היתר המתייחס לעבודות הבנייה נשוא כתב האישום. הנאשם הואשם בהוראות החיקוק הבאות - ביצוע עבודות בנייה ושימוש הטעונים היתר – ללא היתר – עבירה לפי ס' 204(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, ואי קיום צו הפסקה מנהלי – עבירה לפי סעיף 237 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה-1965.

2. ביום 1.10.14 התקיים בפני דיון בו התייצב ב"כ המאשימה, ובנו של הנאשם, מר ספורי איאל, אשר טען כי הנאשם לא התייצב לדיון עקב מחלה. הדיון נדחה ליום 28.1.15.

3. ביום 28.1.15 התקיים בפני דיון בו נכחו ב"כ המאשימה, עו"ד נאיף עלי, הנאשם וב"כ, עוה"ד גב' מראם כרים. בעת הדיון טענה הסנגורית כי בהפסקה שוחחה טלפונית עם עו"ד אחמד אבו רומי, האחראי לתיק במשרד, וזה הבהיר לה כי הנאשם בלבד הוא שמחליט האם להודות או לכפור בעובדות כתב האישום. נוכח הדברים פנה ביהמ"ש לנאשם והסביר לו את כתב האישום, "בצורה מפורטת יסודית וסובלנית ובשקט" (עמ' 3 לפרו', ש' 16-17).

לאחר שהוקרא כתב האישום לנאשם והוסבר לו, נשאל הנאשם מה תשובתו לאישום והשיב כי הוא מודה בעובדות כתב האישום (שם, ש' 19-20).

4. נוכח הודאתו הורשע הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ב"כ המאשימה טען לעונש. בשלב זה ביהמ"ש, באופן חריג ונדיר, כבימ"ש אשר מקפיד ומחמיר בכל הקשור לקיום דיונים בזמן ואינו מתיר דחיות דיונים, דחה את מועד דיון הטיעונים של הנאשם לעונש. הדיון נדחה אך ורק על מנת לאפשר לנאשם להרוס הבניה הבלתי חוקית, דבר שעתיד להביא להקלה בעונשו של הנאשם. ביהמ"ש וב"כ הנאשם הבהירו היטב, בשפה העברית והערבית, המצב המשפטי והיתרונות בקביעת העונש לאחר הריסה ופירוק הבניה הבלתי חוקית. ב"כ המאשימה הסכים לבקשה לדחיית הטיעונים לעונש של הנאשם. בהחלטה בתום הדיון קבעתי את התיק לתזכורת פנימית ליום 1.4.15 וכן כי על הנאשם לבצע הריסה מוחלטת של המבנה ורצפת הבטון ולהחזיר את הקרקע לקדמותה כפי שהייתה לפני הבניה עד ליום 1.4.15. כן נקבע כי הנאשם יצלם את עבודות ההריסה ואת המצב לאחר ההריסה ויזמן מיד לאחר ההריסה מפקח מטעם הוועדה המקומית אשר יבצע אף הוא צילומים בעצמו וכן יכתוב דו"ח המתאר את המצב. עד מועד זה, על הנאשם ועל ב"כ המאשימה לשלוח לביהמ"ש צילומים של המקום לאחר הריסת המבנה ורצפת הבטון וכן דו"ח של המפקח המאשר כי נעשתה עבודת הריסה מלאה. שמיעת הטיעונים לעונש ומתן גזר הדין נדחו ליום 19.4.15.

5. ביום 3.2.15 הגיש הנאשם, באמצעות ב"כ, עו"ד אחמד אבו רומי, בקשה דחופה לחזרה מהודאתו של הנאשם, לפיה, ביהמ"ש מתבקש לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי ולתת לנאשם הזדמנות לחזור בו מהודאתו מהנימוקים המפורטים בתצהיר שצורף לבקשה כדלקמן:

א. בתחילת הדיון שהתקיים ביום 28.1.15 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום ובהאשמות המיוחסות לו, אולם ביהמ"ש נתן לצדדים לדבר ביניהם על מנת לסיים את התיק באותו הדיון, בטענה כי "הדיון ארך יתר על המידה". לטענתו, ביהמ"ש הפציר בפניו כי אם לא יודה בהזדמנות הראשונה בעובדות כתב האישום ויקבע דיון הוכחות בעניינו, הוא ישא בנזק בלתי הפיך ויחוייב בתשלום קנס בשיעור גבוה.

ב. לטענתו, בהמשך לשיחתו עם ב"כ המאשימה, התבקש להודות בעובדות כתב האישום ואם יעשה כן יקבל עונש, קנס סמלי בסך 3,000 ₪. לאחר מכן, לטענתו, המאשימה ביקשה עונשים שלא הוסכם עליהם עמו.

ג. נטען כי המפקח מטעם המאשימה הבהיר לביהמ"ש כי תיקי התכנון והבניה ממשרדו של עו"ד אבו רומי אחמד מועברים למשרדו של עו"ד שלומי בלומפנלד. צויין כי מששמע ביהמ"ש כי יכול ועו"ד בלומנפלד ייצג בתיק, נטען כי זה מרבה לדחות דיונים וביהמ"ש מסרב לדחות.

ד. נוכח אמירותיו אלה של ביהמ"ש, הנאשם "נלחץ", מה גם שלטענתו ב"כ המאשימה הפעיל עליו לחץ לשם הודאה ולסיום התיק בדיון.

6. בתגובה שהגיש ב"כ המאשימה ביום 17.2.15 נטען כי דינה של הבקשה להידחות מהטעמים הבאים:

א. במהלך הדיון ציינה עו"ד כרים כי שוחחה עם עו"ד אבו רומי אחמד, המנהל את התיק, וזה האחרון ציין בפניה כי הנאשם בלבד יחליט האם להודות בעובדות כתב האישום אם לאו. ביהמ"ש, כאמור בפרוטוקול, הסביר לנאשם את האמור בכתב האישום, הנאשם בחר להודות, ועל סמך הודאתו הורשע באותו יום בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לאחר הטיעונים לעונש, שהוצגו ע"י ב"כ המאשימה, ביקש הנאשם לדחות את הטיעונים לעונש מצדו על מנת לאפשר לו "להרוס את המבנה ולפרק את רצפת הבטון ולהחזיר את מצב הקרקע לקדמותו בתוך חודשיים מהיום". נוכח האמור, הנאשם היה זה שבחר להודות בעובדות כתב האישום מרצונו ובהמלצת סנגורו. יתרה מזו, ביהמ"ש, לפנים משורת הדין, הסכים לדחות את שמיעת הטיעונים לעונש.

ב. הנאשם טוען טענות שאין בינן לבין האמת דבר, שכן נטען בתצהירו כי כפר בעובדות כתב האישום, דבר שאינו נכון ואינו מצוין בפרוטוקול. ביהמ"ש לא ציין בשום שלב של הדיון כי אם הנאשם לא יודה כי אז הוא "יישא בנזק בלתי הפיך".

ג. הוכחש ס' 6 לתצהיר הנאשם, לפיו, התבקש הנאשם ע"י ב"כ המאשימה להודות בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום שכן אם יעשה כן יקבל עונש סמלי בלבד, קנס בסך 3,000 ₪, ולבסוף ב"כ המאשימה ביקש עונשים שלא הוסכם עליהם עמו מראש. כן הוכחש ס' 7 לתצהיר בו נטען כי המפקח מטעם המאשימה הבהיר לביהמ"ש כי התיקים ממשרדו של עו"ד אבו רומי אחמד מועברים למשרדו של עו"ד בלומנפלד ויתר הטענות הכרוכות בכך. מעבר לכך נטען כי אין לעניין כל רלוונטיות אשר תשליך על בקשתו של הנאשם. לעניין ס' 8 לתצהיר, לפיו, "נלחץ" הנאשם מאמירותיו של ביהמ"ש נטען כי הדבר אינו נכון ו"מקומם" מאחר והנאשם בחר מרצונו הטוב והחופשי להודות.

ד. נטען כי בהתאם לסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי הנאשם רשאי לחזור בו מהודאתו בכל שלב של המשפט "אם הרשה זאת ביהמ"ש מנימוקים מיוחדים שירשמו". במקרה דנן, תצהירו של הנאשם מלמד כי אין בו "נימוקים מיוחדים" המצדיקים מתן אפשרות לחזרה מהודאה.

 

דיון:

7. סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי נאשם רשאי לחזור בו מהודיה שמסר במהלך המשפט אם הרשה זאת בית המשפט "מנימוקים מיוחדים שיירשמו". בפסיקתו של בית משפט העליון נדונה לא אחת השאלה - מהם אותם נימוקים מיוחדים המצדיקים מתן היתר לחזרה מהודיה. בע"פ 5622/03 פלוני נ' מד"י, דן כב' נשיא בית המשפט העליון (כתוארו דאז) השופט אשר גרוניס, בשאלה מתי ניתן היתר לנאשם לחזור בו מהודאתו, וקובע כדלקמן:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ