אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תו"ב 25058-01-12 ועדה מקומית לתכנון ובנייה שפלת הגליל נ' סמאר ואח'

תו"ב 25058-01-12 ועדה מקומית לתכנון ובנייה שפלת הגליל נ' סמאר ואח'

תאריך פרסום : 11/11/2014 | גרסת הדפסה
תו"ב
בית משפט השלום עכו
25058-01-12
27/10/2014
בפני השופט:
וויליאם חאמד

- נגד -
מאשימה:
ועדה מקומית לתכנון ובנייה שפלת הגליל
נאשמים:
1. מוחמד סמאר
2. חוסין סמאר
3. אחמד סמאר

החלטה
 

 

לנאשמים מיוחסת עבירה של אי קיום צו בית משפט, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965.

 

לפי הנטען בעובדות כתב האישום, במסגרת גזר דין שניתן ביום 22.11.09 בתיק עמ"ק מס' 21134/07, ציווה ביהמ"ש על הנאשמים להרוס, תוך 18 חודשים ממועד גזר הדין, את עבודות הבניה נשוא כתב האישום בתיק הנ"ל, ואשר הוקמו ללא היתר וששטחן הכולל הוא 362 מ"ר. הנאשמים לא ביצעו את הצו בתקופה שקבע ביהמ"ש אף שאין בידם היתר בנייה כדין

 

בתשובתם לכתב האישום ביקשו הנאשמים לבטל את כתב האישום מחמת פגם שדבק בו. לטענתם, חלק מהעמודים של פרוטוקול גזר הדין הנ"ל לא חתומים ע"י השופטת, שמות הצדדים לא מופיעים בו, והמדובר בפרוטוקול שבוצעו בו תיקונים רבים בכתב יד, וכאשר החלק של גזר הדין שעניינו צו ההריסה הנ"ל לא מפרט את זהות הנאשמים שנדרשו לבצע את הצו, כאשר בסיפא של הוראת הצו נרשם כי : " אלא אם כן ישיג הנאשם בינתיים היתר בנייה", ולא נרשם " נאשמים ", כך, שלא ברור מי מהנאשמים נדרש לבצע את הצו. עוד נטען כי ביהמ"ש לא היה מוסמך לדון את הנאשמים בהעדרם משלא התקיימו התנאים לפי הדין לאפשר זאת. ועוד, חרף טענת ב"כ נאשם 4 בתיק מס' 21134/07 ( נאשם 2 כאן ), לפיה, הוא לא מודה באשמה אלא שנאשם אחר לקח אחריות על המעשה, ביהמ"ש הרשיע את הנאשם 4 שבתיק הנ"ל. זאת, בנוסף לחוסר בהירות לגבי טיב הבניה שיוחסה לנאשמים באותו תיק, לאחר תיקון כתב האישום שם, לעומת תיאור הבניה במסגרת צו ההריסה וגזר הדין.

 

ב"כ המאשימה טוען כי הנאשמים הוזהרו ע"י ביהמ"ש כי הוא רשאי לדון אותם בהעדרם ולכן, הוא היה מוסמך לגזור את דינם בהעדרם, משנכח באותו דיון סנגור מטעמם. כן הוסיף כי נאשם מס' 1 בתיק שבפניי שילם חלק מהקנס שהוטל עליו בגזר הדין מיום 22.11.09, דבר המלמד כי גזר הדין היה ברור לנאשמים כאשר חלקם קיים חלק מהעונשים שהוטלו שם.

 

באשר לטענה לפיה ביהמ"ש לא היה מוסמך לדון את הנאשמים בהעדרם בישיבת יום 22.11.09, הרי שדינה לדחייה. נאשמים 1 ו-2 לכתב האישום שבפניי ( מר מוחמד מחמוד סמאר ומר חוסין מחמוד סמאר) נכחו בישיבת יום 30.9.09, וכך גם הסנגור, עו"ד מגי'ד חגאזי, ובדיון זה הזהיר ביהמ"ש את הנאשמים 2, 4 ו- 5 שבכתב האישום שם ( שהינם כל הנאשמים שבפניי ) כי הוא מוסמך לדון אותם בהעדרם ולהטיל עליהם עונש כספי במסגרת גזר הדין שיינתן בהמשך, והדיון נדחה ליום 14.10.09. בישיבת יום 14.10.09 התייצבו נאשמים 2 ו-3 לכתב האישום שבפניי ( מר חוסין סמאר ומר אחמד סמאר) וכן סנגורם, עו"ד חגאזי, ועל יסוד הודאתם של כל הנאשמים בכתב האישום שתוקן, הרשיע ביהמ"ש את הנאשמים 2, 4 ו- 5 בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום הנ"ל, והדיון נדחה לטיעון לעונש ליום 18.11.09, כאשר ביהמ"ש הזהיר את הנאשמים כי הוא רשאי לדון אותם בהעדרם במסגרת גזר הדין, לפי סעיף 130 לחסד"פ. על גבי עמוד 15 לאותו פרוטוקול ניתנה החלטה על ידי בית המשפט מיום 18.11.09, במעמד ב"כ המאשימה בלבד, שהודיעה כי הסנגור מבקש דחייה ליום א' הקרוב וכי היא מסכימה לכך והדיון נדחה בהתאם, ובישיבת יום 22.11.09 ניתן גזר הדין לאחר טיעונים לעונש במעמד באי כח הצדדים ובהעדר הנאשמים.

 

יוצא כי כל הנאשמים בתיק שבפניי הוזהרו כדין ע"י ביהמ"ש, לפי סעיף 130 לחסד"פ, כי הוא רשאי לדון אותם בהעדרם במסגרת גזר הדין בתיק עמ"ק 21134/07 הנ"ל. כאשר נאשם 1 לכתב האישום שבפניי הוזהר בנוכחותו בישיבת יום 3.9.09, ונאשמים 2 ו-3 לכתב האישום שבפניי הוזהרו כאמור בישיבת יום 14.10.09, כאשר בישיבת יום 22.11.09, במסגרתה ניתן גזר הדין בהעדר הנאשמים הנ"ל, נכח סנגור מטעמם.

 

עיון בפרוטוקול הדיון של יום 22.11.09 בתיק עמ"ק מס' 21134/07 מלמד כי הוא נערך בחלקו הגדול בכתב יד, תוך מחיקת ותיקון משפטים שהיו בגוף המסמך ושאינם שייכים לתיק הספציפי הנ"ל, וכי אך העמוד האחרון של הפרוטוקול (עמוד מס' 3), חתום ע"י השופטת. אין לומר כי הפרוטוקול הנ"ל אינו ברור וכי הנאשמים לא יכולים היו להבין את תוכנו ולדעת בבירור את העונשים שהושתו עליהם בגזר הדין מאותו דיון. הפרוטוקול מתעד כי בדיון הנ"ל נכחו ב"כ המאשימה וב"כ הנאשמים בעוד שהנאשמים לא נכחו בו. טיעוניהם לעונש של ב"כ הצדדים רשומים בכתב יד באופן ברור, כאשר מפי התובע נרשמו הטיעונים בדבר חומרת העבירה, היקף הבנייה, הבקשה להיתר שהוגשה ונדחתה, והעונשים להם הוא עתר, ומפי הסנגור נרשמו הטענות כי מי שבנה את הבנייה ולקח אחריות זה נאשם 1 ( נאשם 2 שם ) וכי המדובר בנאשמים שהינם אחים וכי מצבם הכלכלי קשה ביותר, כאשר אך נאשם 1 הנ"ל עובד לפרנסת המשפחה ושאר הנאשמים לא עובדים כלל.

 

גזר הדין ניתן בעניינם של הנאשמים 2, 4 ו- 5 לכתב האישום המתוקן בתיק עמ"ק 21134/07 ( כל הנאשמים בתיק שבפניי ), והדבר ברור הוא לכל המעיין בפרוטוקול, גם לפי כותרת גזר הדין, במסגרתה נרשם על ידי בית המשפט כך : " גזר דין ( נ' 2, 4 , 5 ). ברור הוא כי העונשים שהוטלו בגוף גזר הדין שניתן באותו דיון הינם בעניינם של הנאשמים 2, 4 ו- 5 שצוינו בכותרת גזר הדין, ולא לגבי חלקם בלבד וגם לא לגבי הנאשמים 1 ו- 3, שכתב האישום שכנגדם בוטל לבקשת המאשימה בדיונים קודמים.

 

בחלק של גזר הדין המתייחס לצו ההריסה נשוא האישום שבפניי קבע בית המשפט כך: " הריני מחייבת את הנאשמים להרוס את המבנה המתואר בכתב האישום וזאת עד לתום 18 חודש מהיום ...". לשון הצו ברורה עד תום ולא מותירה ספק וערפול באשר לזהות הנאשמים שבית המשפט ציווה עליהם כאמור, שהרי, גזר הדין מציין בכותרתו את זהות הנאשמים שהוא ניתן בעניינם, ולכן, צו ההריסה, שהוטל על הנאשמים, כלשון ההוראה שם, הינו לנאשמים שבכותרת גזר הדין, היינו, נאשמים 2, 4 ו- 5 בתיק הנ"ל. ולראיה, בהמשך אותו חלק של רכיב הצו מורה בית המשפט כי: " אני מחייבת את הנאשמים בהוצאות ביצוע ההריסה ...". הדברים מובילים למסקנה האחת, לפיה, צו ההריסה הוטל על כל הנאשמים יחד ולא על חלקם בלבד. העובדה כי בסיפא של צו ההריסה, בה קבע בית המשפט כי: " אלא אם כן ישיג הנאשם בינתיים היתר...", אינה גורמת לחוסר בהירות בלשון הצו ולא מבטלת את הרישא שבו, ויש להתייחס לדבר כטעות דפוס ותו לא, משהותיר בית המשפט, בהיסח הדעת, את המילה " נאשם " ולא תיקן אותה למילה " נאשמים " ברוח הוראתו ברישא של אותו רכיב של גזר הדין.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ