תוספת כתובה בבעל שלקה בבעיות נפשיות

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי נתניה בתיק 765001/4 מיום כ"ב שבט תשע"ה (11.2.15) אשר קבע כי על הבעל לשלם לאישה כתובה בסך 360,000 ₪ ולחילופין לשלם שווי שליש מהדירה הרשומה על שמו.

על כך הגיש הבעל ערעור כאשר לשיטתו אין מקום לחייבו בכתובה ולחילופין אין מקום לחייבו בסך כה גדול.

מנגד הגישה האישה ערעור כאשר לשיטתה שגה בית הדין בכך שלא חייב את מלוא הסכום הנקוב בכתובה היינו 500,000 ₪.

רקע כללי

הצדדים שלפנינו היו נשואים משנת 1994 והתגרשו בשנת 2010 תוך הסכמה כי לאחר ברור עניין הרכוש בבית המשפט תוכל האישה לחזור ולתבוע את כתובתה בבית הדין. הבעל מוכר כנכה 100 אחוז על ידי המוסד לביטוח לאומי וזאת מחמת היותו מאובחן כחולה סכיזופרניה.

אין חולק כי המחלה הייתה כבר בשעת הנישואין, אם כי לדברי האישה לא ידעה בזמנו על חומרת המחלה. בפועל היחסים בין הצדדים החמירו כנראה משנת 2006 ואילך ובהמשך אף עזב הבעל את חדר השינה. הדברים המשיכו כך עד שהאישה נתנה אולטימטום לבעל כי עליו להשיג עבודה או שלא יוכל לחזור לבית. מאותו זמן עזב הבעל את הבית ולא חזר. כשנה לאחר עזיבתו החל במערכת זוגית עם אישה אחרת. האישה במקביל הגישה תביעת מזונות ותביעה רכושית בבית המשפט ולאחר שלוש שנים מזמן העזיבה הגישה לבית הדין תביעת גירושין. הצדדים התגרשו תוך הסכמה כי תביעת הכתובה תדחה עד לאחר סיום העניין הרכושי בבית המשפט.

בית המשפט דחה את תביעת האישה בענייני הרכוש ועל כן חזרה האשה והגישה את תביעת הכתובה לבית הדין. בית הדין פסק כאמור לעיל ועל כך הערעור בפנינו.

בית הדין שמע את עמדות הצדדים וב"כ באורך רוח ועיין בחומר שבתיקים הכולל פרוטוקולים, החלטות בית הדין וחומר נוסף שצורף.

טענות הצדדים

למערער שלוש טענות מרכזיות.

האחת: שגה בית הדין בכך שחייב כתובה וזאת מאחר שמדובר באדם חולה נפש שאין לתת משקל להתחייבותו.

השנייה: שגה בית הדין בכך שלא קיבל את טענתו כי האישה הוציאה אותו מהבית והיא שגרמה להרס הנישואין.

השלישית: שגה בית הדין בכך שחייב בסכום כתובה כה גבוה.

מנגד טוענת המשיבה בערעור זה ובערעור הנגדי כי אין סיבה שמחמתה היה צריך בית הדין להפחית את הסכום הנקוב בכתובה. לדבריה המערער לא הרים את נטל ההוכחה לביסוס טענותיו המוכחשות בכל תוקף על ידי המשיבה־המערערת כך שעומדת לה חזקת חיוב המערער במלוא הסכום.

ואכן מהעיון בפסק הדין של כבוד בית הדין האזורי נשוא הערעור עולה כי בית הדין קיבל את טענת האישה כי מטרת ההוצאה מהבית הייתה כדי ליתן לו דחיפה כדי שיתחיל לעבוד וכך ציטטו את לשון האישה בפרוטוקול מיום י"ב באלול תשע"ד (7.9.2014):

האשה: אף פעם לא אמרתי לו תעזוב. כשבן אדם מתחיל להיכנס למערבולת, צריך לתת לו פוש לצאת ממנה, ולא שימשיך להיות בבית. אמרתי לו תלך תצא, לא מעניין לאיפה, תלך להתנדב ותצא כמה שעות מהבית. אבל הוא ישב כל הזמן בבית, הייתי באה הביתה ורואה שהכיור מפוצץ בכלים, לא היה עוזר כלום.

מנגד לשיטת הבעל, שם בפרוטוקול, האישה לא הוציאה אותו מהבית כדי להתנדב אלא כדי להרוויח כסף:

הבעל: היא אמרה לי לצאת מהבית למצוא עבודה ולהביא כסף. אמרתי לה אני אלך להורים שלי ואמצא פתרון. הבית היה לי מגן, וכשיצאתי מהבית הייתי במשבר גדול.