אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תום השקעות ופיתוח ובניה (1989) בע"מ נ' יפרח

תום השקעות ופיתוח ובניה (1989) בע"מ נ' יפרח

תאריך פרסום : 04/11/2011 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום אשקלון
34886-04-11
31/10/2011
בפני השופט:
עפרה גיא

- נגד -
התובע:
יעקב יפרח
הנתבע:
תום השקעות ופיתוח ובניה (1989) בע"מ

החלטה

1.בפני בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעת המשיבה לסילוק ידו של המבקש ממקרקעין.

2.המדובר בתביעה שהוגשה על ידי המשיבה ובה נטען, בין היתר, כי המשיבה היא הבעלים של קניון "גת סנטר" הידוע גם כגוש 1909, חלקה 8 (להלן: "הקניון"), אשר חתמה בחודש 09/92 על הסכם עם המבקש לרכישת חנות בקניון, ובמהלך הזמן במועד שאינו ידוע לה, בנוסף לשימוש בחנות שרכש על פי ההסכם, החל המבקש להשתמש גם במחסן בשטח של 90 מ"ר המסומן כחנות מס' 123 בקניון שלא כדין וללא היתר. לטענתה, שלחה למבקש מכתב דרישה לפינוי הנכס מספר פעמים, ללא הואיל.

3.המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן בה טען כי במהלך 1992 רכש חנות בקניון המסומנת כמספר 2, ולאחר שנתיים רכש חלק נוסף של החנות באמצעות מנהל המכירות באותה עת בשם אבי.

לטענתו, לאחר הרכישה הסתבר לו שהחנות אינה בגודל 28 מ' כפי שהובטח לו, אלא 22 מ' ומשכך, הובטח לו על ידי אבי, נציג חברת מריו לזניק שיפוץ החנות, מעבר בין החנויות וניתן לו המחסן. כן טען המבקש שגודל המחסן אינו 90 מ' כנטען בכתב התביעה, אלא 14 מ' בלבד והוא מחזיק בו מזה כ- 20 שנה ללא תשלום דמי שכירות או תמורה אחרת.

4.בתגובתה טענה המשיבה כי המבקש לא הגיש בקשתו במועד הקבוע על פי חוק. בתאריך 12.06.11 הומצא למבקש כתב התביעה אך זה לא טרח להגיש כתב הגנתו תוך 30 יום כנדרש. לגופו של עניין טענה כי למבקש אין טענות הגנה הראויות להתברר מאחר והוא מודה במפורש כי אין לו זכויות בנכס. לטענתה, טענת המבקש לפיה המחסן ניתן בנוסף וכפיצוי לחנות שרכש מאת גורם שכלל אינו התובעת או מי מטעמה, היא טענה מופרכת העומדת בסתירה להסכם שצירף , שכן אין בהסכם ולו במרומז אזכור לפיצוי בדמות מחסן. כמו כן, הוסיפה וטענה שהמבקש מצהיר כי הזכויות שלכאורה ניתנו לו במחסן כלל אינן רשומות, הרי שעל פי סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, עסקה טעונה מסמך בכתב.

המשיבה אף הודיעה בתגובתה שאינה מבקשת לחקור המבקש על תצהירו.

5.בתגובתו לתגובה טען המבקש כי הגיש בקשתו במועד הקבוע על פי חוק. לגופו של עניין טוען המבקש כי בתקופה בה רכש את החלק הנוסף של החנות, ניהל את ענייני המכירות של חברת מריו לזניק סוכן בשם אבי. בשנת 1994 הוא רכש מאת הסוכן של החברה תוספת לחנות שרכש שנתיים לפני, ושילם על מטרים שלא קיבל בפועל, על כן קיבל המחסן כפיצוי. כן טען שהמחסן לא נרשם על שמו ולא מאוזכר בנספחי החוזה מאחר ונאמר לו על ידי סוכן המכירות כי המחסן כלל לא רשום על שם החברה.

6.דיון

כידוע, ההלכה הפסוקה היא כי על מבקש רשות להתגונן להראות כי בפיו הגנה אפשרית מפני התביעה בסדר דין מקוצר, ולו דחוקה, כדי שבית-המשפט ייעתר לבקשתו, ויעניק לו את "יומו בבית המשפט". בשלב זה של הדיון, אין בודקים כיצד יצליח המבקש להוכיח את הגנתו, או מהו טיב ראיותיו, ואף טענת הגנה בעל פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518, 524). עם זאת, אין המבקש רשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענת סתמיות וכלליות בתצהירו, אלא חייב הוא להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות שלענין ועליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400).

עם זאת, בתביעה לסילוק יד ממקרקעין, מעטים הם המקרים בהם ניתנה רשות להתגונן, שכן מרגע שמוכיח התובע זכויותיו במקרקעין, זכאי הוא לדרוש מהמחזיק של כדין להחזיר לידיו החזקה מכוח סעיף 16 לחוק המקרקעין, ונטל ההוכחה עובר לכתפי הנתבע להוכיח החזקה במקרקעין באופן חוקי. אך גם בתביעות אלה, כאשר הסכסוך בין הצדדים אינו כה פשוט וברור, ניתנה רשות להתגונן (ר"ע 39/86 בלומה גליק נגד אברהם גליק, פ"ד מ (1) 51).

7.תחילה אדרש לטענת המשיבה לפיה הבקשה הוגשה באיחור ומשכך, יש לדחות ההתנגדות. לעניין זה אומר מיד שמדובר בטענה שאין בידי לקבלה וזאת על אף שככל הנראה אכן המדובר באיחור בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מאחר וחלפו למעלה מ-30 ימים מיום מסירת ההזמנה לדין למבקש ועד ליום הגשת בקשת הרשות להתגונן וזאת הגם שהמבקש לא הגיש בקשה מתאימה להארכת מועד להגשת הבקשה.

הלכה היא כי אין להתעלם מהגנה, גם אם הוגשה באיחור, כל עוד לא ניתן פסק דין בהעדר הגנה. הנתבע רשאי להגיש כתב הגנה, אפילו עבר המועד, ודינו כדין נתבע שהגיש הגנתו בזמן כל עוד לא דן בית המשפט בבקשת התובע למתן פסק דין על פי צד אחד. כך נפסק שיש לראות את מועד הדיון בבקשה לקבל פסק דין בהעדר הגנה כמועד האחרון בו יתאפשר לנתבע להכניס לתיק כתב הגנה שהוגש באיחור. (ע"א 392/89 עינצ'י ואח' נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד מד(4) 9).

הלכה זו חלה, גם לעניין הגשת בקשת רשות להגן באיחור (בש"א (י-ם) 5580/02 המוסד לביטוח לאומי נ' "הדר" - חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם).

במקרה דנן, מעיון בתיק בית המשפט עולה כי ביום 12.06.11 נמסרה הזמנה לדין למבקש ואילו זה הגיש את בקשתו ביום 14.07.11, דהיינו יומיים לאחר המועד הקבוע בחוק. במועד זה קבעתי שהבקשה הוגשה שלא כדין בהיעדר תצהיר וניתנה למבקש ארכה בת 15 יום לתקן בקשתו. ההחלטה הומצאה למבקש ב- 27/7/2011 והוא הגיש ביום 3/8/2011 בקשה מתוקנת ומשכך והגם שבקשתו המקורית הוגשה באיחור של יומיים, הרי שמדובר באיחור מזערי בלבד. יתרה מזאת, בפני בית המשפט לא היתה באותה העת כל בקשה מצד המשיבה למתן פסק דין בהעדר הגנה ובהיעדר אישור "נתקבל" של מזכירות בית משפט זה, על קבלת בקשה שכזו ביום 2/8/2011, אין להידרש לנספח שצורף. יתרה מזאת, אף אם היתה מוגשת ביום 2/8/2011 בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, הרי שהיתה נדחית, שכן כאמור בהחלטתי מיום 17/7/2011, הוריתי למבקש להגיש בקשת רשות להתגונן מתוקנת תוך 15 יום.

משכך, והואיל ומדובר באיחור זניח ובשים לב לכך כי המבקש אינו מיוצג ולנוכח הארכה שניתנה למבקש לתקן בקשתו, אין זה מן הראוי לאפשר דחיית ההתנגדות מהטעם שזו הוגשה באיחור ולפיכך יש להידרש לטענות המבקש לגופן.

8.בכל הנוגע להתנגדות לגופה, כהערה מקדימה אציין שהמשיבה לא צרפה אישור זכויות עדכני או נסח טאבו אשר יש בו בכדי להעיד על זכותה בקניון, הגם שמן הראוי היה לצרפם בתביעה לפינוי מנכס שבבעלותה. אך משלא נטען דבר לעניין זה, אניח שאכן המשיבה הינה הבעלים של קניון "גת סנטר" כנטען בכתב התביעה.

כאמור לעיל, טען המבקש כי זכותו להחזיק במחסן, נובעת מרישיון שהוענק לו על ידי נציג החברה שבבעלותה היה הקניון, עת רכש בשנת 1994 חלק נוסף של החנות הפנימית שהיתה מושכרת קודם לחברת בזק, בנוסף על חנות מספר 2 אשר רכש בשנת 1992. המשיבה טענה לעניין זה שלכאורה והואיל ומדובר בעסקה במקרקעין הרי שזו טעונה מסמך בכתב.

בנסיבות העניין ובשים לב להליך המצוי בפניי, תביעה לסילוק יד, ולא הליך לקביעת זכויות במקרקעין, הרי שבניגוד לנטען על ידי המשיבה אין צורך במסמך בכתב. הלכה היא כי העדר הסכם מפורש אין בו בכדי לקבוע שלא ניתן רישיון, שכן זכות הרשיון אינה זכות בקרקעין אלא זכות אישית ומתן רשות שכזו ניתן להסיק אף מהתנהגות הצדדים שהסכימו בדיעבד והשלימו עם שימושו של אדם אחר ברכושם (ע"א 32/77 טבולצקי נ' בית כנסת ובית מדרש החסידים, פד לא (3) 210).

כך גם נקבע בעניין ע.א. 496/89 אל קאלאב ואח' נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב ואח', פ"ד מה (4) 343 שרשות שימוש במקרקעין יכולה להינתן גם בשתיקה, אשר יכולה בכדי להעיד על כך שהבעלים השלימו עם המעשה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ