אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תולידאנו ואח' נ' ישראל

תולידאנו ואח' נ' ישראל

תאריך פרסום : 15/03/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריית שמונה
11824-09-09
08/03/2012
בפני השופט:
מרדכי נדל

- נגד -
התובע:

הנתבע:
יעקב תולידאנו
פסק-דין

פסק דין

בפניי בקשה מטעם המבקשים מיום 13.9.2009 לעיכוב הליכי הוצאה לפועל שננקטו כנגדם לצורך אכיפת פסק דין לפינוי מקרקעין הידועים כגוש 200000 חלקה מספר 13 הנמצאים במושב "אליעד" שברמת-הגולן (להלן :"המקרקעין") .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

המבקשים הציבו במקרקעין מוסדרים הנמצאים בחניון ה"מפל הלבן" בירידה לנחל "אל-על" בשטח המושב אליעד שברמת-הגולן קרון רכבת ישן המשמש כחנות לממכר מזכרות (להלן : "העסק") , וזאת לאחר שהתקשרו עם המשיב בחוזה הרשאה מיום 23.8.1992 להקמת חנות מזכרות במקרקעין והפעלתה במקרקעין במשך פרק זמן של עד חמש שנים . יודגש , כי המועצה האזורית גולן נתנה גם היא את הסכמתה להצבת החנות בשטח המקרקעין בתאריך 16.11.1992 (היתר מספר 27/92) , ולפיכך הסכם ההתקשרות עם המבקשים חודש עד לשנת 1998 , אולם לאחר מועד זה סירבה המועצה האזורית ליתן את הסכמתה לכך בשל כך שהיה בכוונתה לעשות שימוש במקרקעין לצרכיה בהתאם לתוכניות מתאר שאושרו על ידה .

בתאריך 21.8.2002 נשלח אל המבקשים מכתב דרישה מטעם מנהל ענף הפיקוח של המשיב במחוז צפון לסילוק ידם מהמקרקעין עד ליום 10.9.2002 בנימוק , כי השניים מבצעים עוולה של הסגת גבול . בתאריך 19.5.2003 הגיש המשיב לבית-משפט השלום בצפת תביעה לפינוי ולסילוק ידם של המבקשים מהמקרקעין . בתאריך 11.11.2004 הורה מותב זה בשבתו כבית-משפט השלום בצפת בתיק מספר א/1449/03 על סילוק ידם של המבקשים מהמקרקעין , ובמיוחד על פינויה של חנות המזכרות הממוקמת במקרקעין . בנוסף לכך , אסר ביהמ"ש על המבקשים מלהימנע מלהיכנס למקרקעין . עם זאת , ביהמ"ש קבע בפסה"ד , כי ביצוע פסה"ד יעוכב בשנה בכדי לאפשר בידי המבקשים לנסות ולהסדיר את המשך שהותם במקרקעין .

בתאריך 22.1.2009 נשלח אל המבקשים מכתב מטעם היועצת המשפטית של המשיב (עו"ד מרים ביבס) , שכותרתו "הודעה על הפסקת שכירות ודרישת פינוי המושכר" . במסגרת מכתב זה הודע למבקשים על ביטול הסכם ההתקשרות עימם החל מיום 1.5.2009 בנימוק , כי שטח המקרקעין בו אנו עסקינן מיועד לצורכי תיירות . בנוסף לכך , נדרשו המבקשים לפנות את המקרקעין ולהשאירם כשהם פנויים מכל חפץ ו/או אדם .

מאחר והמבקשים לא מילאו אחר לשון פסה"ד הגיש המשיב את פסה"ד לביצוע במסגרת לשכת ההוצל"פ בקרית-שמונה במסגרת תיק מספר 34-02052-09-7 . בתאריך 20.7.2009 קבעה כב' ראש ההוצל"פ בקרית-שמונה כב' הרשמת (כתוארה דאז) רבקה אייזנברג בהחלטתה , כי ככל שהמבקשים לא יפנו את המקרקעין עד ליום 14.9.2009 , או אז בתאריך זה יבוצע הפינוי בהתאם להוראת סעיף 64 לחוק ההוצאה לפועל , תשכ"ז – 1967 .

בין אנשי המשיב לבין המועצה המקומית התנהל מו"מ ממושך לצורך מציאת קרקע חלופית אליה יוכלו המבקשים להעתיק חנות המזכרות , אשר לא צלח בסופו בסופו של יום (ראה : מכתביהם של מנכ"ל המועצה האזורית גולן , מר דני רוטשטיין , מיום 10.9.2009 וכן מכתבה של סגנית מנהל מחוז צפון במסגרת המשיב מיום 12.3.2009) .

בתאריך 13.9.2009 קיבל בית-משפט השלום בצפת (כב' השופט סאאב דבור) את בקשת המבקשים למתן צו ארעי במעמד צד אחד האוסר על פינויים של המבקשים מהמקרקעין . בתאריך 16.12.2009 הודיע ב"כ דאז של המבקשים , כי המועצה האזורית פועלת להעתקת קרון הרכבת , המשמש כחנות מזכרות , אל עבר שטח חלופי הנמצא בסמיכות מקום לבית מגוריהם של המבקשים .

אליבא דעמדת המבקשים על אף אי חידוש החוזה החל משנת 1998 וחרף פסיקת ביהמ"ש משנת 2004 , מתקיימת בפועל במשך שנים ארוכות "הסכמה בשתיקה" בין המבקשים לבין המשיב , אשר איפשרה בידם להפעיל את עסקם הפרטי בשטח המקרקעין תוך מתן שירותים ייחודים למטיילים וכן לתיירים המסיירים במקום . עוד טוענים המבקשים , כי המשיב פעל בחוסר תום לב עת החליט לפנות לביהמ"ש כחמש שנים לאחר שניתן פס"ד חלוט בעניינם של המבקשים וכי ניתן להסיק מהתנהגות המשיב והרשות המקומית , כי אין מניעה שהשניים ימשיכו להפעיל את העסק בשטח המקרקעין , או שלחילופין , יוקצה למבקשים מקום חלופי לצורך המשך הפעלת העסק . המבקשים מוסיפים וטוענים , כי מצבם הכלכלי קשה וכי הינם הורים לששה ילדים , ולפיכך "מאזן הנוחות" נוטה לטובתם מאחר והנזק אשר עלול להיגרם להם עולה עשרות מונים על פני הנזק , אשר עלול להיגרם למשיב , ובפרט משהרשות המקומית וכן אנשי המשיב הגיעו במהלך שנת 2010 להסכמה עקרונית בכל הנוגע להקצאת שטח קרקע חלופי בעבור המבקשים .

אליבא דעמדת המשיב , המבקשים עשו דין לעצמם בכך שהתעלמו באופן מופגן מפסק-דינו של ביהמ"ש וכן בכך שהחזיקו במקרקעין על אף שחוזה ההרשאה לא חודש בפועל החל משנת 1998 . עוד טוען המשיב , כי יש לדחות לאלתר הטענה לפיה השיהוי שחל בפתיחת תיק ההוצל"פ מלמד על הסכמה מצד המשיב להמשך החזקתם של המבקשים במקרקעין וכי טענה זו נגועה בחוסר תום לב מצידם של המבקשים .

דיון והכרעה :

בתי המשפט הכירו בקיומו של מוסד הרישיון במקרקעין, כאשר ההלכה הפסוקה קובעת, כי הרישיון אינו מחויב להיות מעוגן בהסכם , אלא ניתן ללמוד עליו מתוך התנהגות בעל המקרקעין (ראה : רע"א 1156/02 חיר נ' לידאי , פ"ד נז(3) , 949) . יחד עם זאת, חלוף הזמן כשלעצמו, אין די בו כדי להביא למסקנה כי מסיג גבול הינו בר רשות, ויש להתייחס למכלול הנסיבות (ראה : ע"א 793/75 אקסלרוד נ' מדינת ישראל ואחרים , פס"מ תשל"ז (ב) 466) . ההלכה היא כי "רשות חינם- לא של שכן ברכוש הציבור- אינה יכולה ככלל להיות בלתי הדירה" (ראה : רע"א 977/06 מרדכי בן-חמו נ' מדינת ישראל ואח' מיום 17.5.2006). מקדמת דנא נקבע, כי כאשר ההרשאה שניתנה היא הרשאת-חינם, זכאי המקנה לבטלה "כהרף עין", עם גילוי דעתו על כך שאינו מעוניין בהענקת הרישיון (ראה : ע"א 126/83 אלעלמי נ' אלחטיב , פ"ד מ(1) 397 ; ע"א 96/50 יעקב צינקי ואח' נ' ויקטור ע. כיאט ואח' , פ"ד ה[1], 474).

בתי המשפט הבחינו בין פינוי בית מגורים לבין פינוי בית עסק, וקבעו כי בעוד שלעניין פינוי בית מגורים יש לנקוט גישה המקלה עם המחזיקים, אין כך הוא באשר לבית עסק ,קל וחומר משהנזק הינו בר פיצוי באמצעות הגשת תובענה כספית כנגד המשיב (ראו: רע"א 2397/06 יהודה אברג'יל ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז ת"א מיום 6.8.2006 ; ע"א 8632/06 בן יעקב נ' מימון, מיום 7.1.2007 ; רע"א 5290/08 הורוביץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ מיום 1.7.2008) .

במקרה דנן עולה , כי מעמדם המשפטי של המבקשים החל משנת 1998 ואילך הינו , לכל היותר, מעמד של ברי רשות חינם . המבקשים לא הראו ולו לכאורה, כי מדובר ברשות בלתי הדירה להחזיק במקרקעין וכי קיבלו רשות מפורשת להחזיק במקרקעין , או כי שילמו למשיב תמורה עבור השימוש במקרקעין החל משנת 1998 ואילך . מלבד אמירה סתמית בדבר השקעות במקרקעין ותחזותקם , הרי שלא הובאה על ידם כל ראיה המצביעה על השקעות כספיות מיוחדות (כגון : חשבוניות מס , תשלומי מס , סיכומי דו"חות שהוגשו לרשויות המס וכו') תוך הסתמכות על הסכמת המשיב - דבר אשר עשוי במקרים חריגים להקנות להם זכויות של בר רשות בלתי הדירה .

בשים לב לכך שמדובר במקרקעי מדינה, אזי העובדה כי הרשויות לא פעלו במשך השנים כנגד המחזיקים במקרקעין, אין בה כדי להקנות למחזיקים אלה זכויות במקרקעין (ראה : רע"א 11889/04 חליל בן מוחמד אזברגה ואח' נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל מיום 15.6.2005). אמנם , הפסיקה הכירה במקרים בהם מותנה פיצוי למחזיק המפנה מקרקעין שהוחזקו על ידו כבר רשות (בתנאים מסוימים) , אולם המבקשים לא הגישו בתיק זה תביעה עיקרית הכוללת בחובה תובענה כספית מכומתת ואף לא הגישו עתירה מתאימה לערכאה הדיונית המוסמכת לכך , כנגד הרשות המקומית בכל הנוגע להתחייבותה להקצאת מקרקעין חלופיים להעלת העסק . לפיכך , לא הונחה על ידי המבקשים במסגרת הליך זה תשתית עובדתית המצדיקה התניית פינוי המקרקעין בתשלום פיצוי .

יובהר , כי עדיין פתוחה בפני המבקשים הדרך להגיש כנגד המשיב תביעה נפרדת לפיצויים בגין השקעותיהם המצטברות בנכס , ומכאן שאין בהליך זה כדי להכריע סופית בזכויותיהם הכספיות. עם זאת , אין הצדקה לעכב את פינויו לתקופה נוספת עד להכרעה בתביעתם הכספית , אם וכאשר תוגש , ומכאן שחובה על המבקשים להחזיר את החזקה לבעליה, היא מדינת ישראל . דרישותיהם הכספיות של המבקשים מהמדינה עשויות להתברר בנפרד , ולכן קישורן לסוגיית הפינוי אינו נדרש ואינו מתחייב כלל ועיקר (ראה : רע"א 159/05 סלמאן אבו עדרה נ' רשות הפיתוח מיום 17.5.2005).

בנסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי המבקשים לא השכילו להוכיח על פי אמות המידה הנדרשות , כי הינם בעלי מעמד של בר רשות בלתי הדירה ואף אם הייתי מכיר בשניים כבעלי מעמד של בר רשות, הרי זו רשות הדירה הניתנת לביטול בכל עת, וזו בוטלה עם נקיטת הליכי הפינוי (ראה: ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ - משכן נ' לאה נגר ואח' מיום 19.2.2009) .

משהמבקשים לא השכילו להראות , כי יש להם זכות עצמאית העומדת בפני עצמה , הרי שעל כב' ראש ההוצל"פ לאכוף את פסק דין המורה על פינוי מקרקעין הן כלפי מי שהיה צד לפסק הדין והן כלפי כל צד שלישי המחזיק במקרקעין בפועל .

אשר על כן , הבקשה נדחית וכתוצאה ישירה מכך החלטת ביהמ"ש (כב' השופט דבור) מיום 13.9.2009 מבוטלת . מאחר והמבקשים מיוצגים על ידי עו"ד ממונה מטעם הלשכה לסיוע משפטי אין צו להוצאות . המזכירות תשיב זה ללשכת ההוצל"פ בקרית-שמונה (תיק מספר 34-02052-09-7) לצורך השלמת הליכי הפינוי .

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ