תובענת יורשים נ' אפוטרופוס לגופה ולרכושה של מנוחה בנוגע לכספים שהוצאו מתוך חשבונה לאחר פטירתה

1. תובענת יורשים כנגד מי ששימש כאפוטרופוס למנוחה , ביחס לכספים שהוצאו מתוך חשבונה לאחר פטירתה.

בעלי הדין בתובענה שלפני, כולם,  הם יורשיה של המנוחה xxxx  ז"ל, אשר נפטרה ביום 2.7.05 (להלן: "המנוחה").

הנתבע שימש כאפוטרופוס לגופה ולרכושה של המנוחה עת מונה לתפקיד, בצוותא עם אחיו, ביום 28.9.04 (תמ"ש 9810/04) ואף החזיק בייפוי כח לביצוע פעולות בחשבונותיה.

המחלוקת שנותרה לדיון לפני נוגעת לגורלם של כספים בסך 67,246 ₪ שהועברו ביום 14.2.08 מחשבונה של המנוחה (להלן: "סכום המימוש").

אין מחלוקת, כי כספים אלה מומשו מתוך חשבון המנוחה לטובת חובו של האישי של הנתבע לתאגיד בנקאי (ראו בכתב ההגנה).

התובעים עותרים לחייב את הנתבע להשיב לעזבון המנוחה סך נומינלי של 46,674 ₪ (כפי ערכם הריאלי), הוא שבעים אחוזים מסכום המימוש, בניכוי חלקו של הנתבע בעזבון המנוחה (העומד על כשלושים אחוזים הימנו).

1. להשלמת התמונה הדיונית יוער, כי לצד העתירה להשבת הכספים לעיל, נתבע גם פירוק השיתוף בדירת מגורי המנוחה, אולם הליכים אלה הושלמו בהסכמה, כאשר מכספי התמורה המגיעים לנתבע נותר בנאמנות אצל בא-כח התובעים (שמונה גם ככונס נכסים לדירה), סך של 60,000 ₪ בהתחשב במחלוקת שלפני (ראו בדיון מיום 18.7.13).

1. הנתבע, שאיננו מיוצג, טען בכתב ההגנה, בתמצית, כי סכום המימוש "נלקח" ללא ידיעתו, במסגרת הליכי הוצאה לפועל שהתנהלו נגדו. הנתבע אף טען, כי שילם חלק מהוצאות המנוחה מכיסו, ולא מחשבונותיה, וכי סכום זה עולה על סכום המימוש. לכתב ההגנה לא צורפה כל אסמכתא, לבד מתצהיר אימות.

1.  לבקשת הנתבע, אשר טען כי לא הצליח לקבל גישה לתיק האפוטרופסות, אשר נגנז, ניתן ביום 14.1.14 צו להמצאת תיק האפוטרופסות שהתנהל במשרדי האפוטרופוס הכללי בעניינה של המנוחה, לבית המשפט. התיק צורף לתיק התובענה וניתנה לצדדים ובכלל זה לנתבע אפשרות לעיין בתיק ולצלם ולהפנות מתוכו לכל אסמכתא, שלשיטתו יכולה לתמוך בהגנתו (ראו החלטה מיום 29.4.14).

1. משהועברה התובענה לטיפולי, קיימתי ישיבה מקדמית במהלכה התברר כי פני הצדדים אינם לפשרה, והתובענה נקבעה לשמיעת ראיות. ביום 21.2.16 נשמעו הראיות, ובמסגרת זאת נחקרו הנתבע כמו גם תובע 12, מר  פלוני על תצהיריהם (להלן גם "פלוני"). ניתנה לנתבע, שכאמור איננו מיוצג, רשות לסכם טענותיו בכתב ואלה הוגשו ביום 14.3.16.

1. טיעוני התובעים בתמצית, נסובים על הודאת הנתבע לפיה סכום המימוש אמנם שימש לטובת פירעון חוב אישי שלו. בנסיבות אלה, טוענים הנתבעים, שהנתבע לא עמד בנטל לשכנע, כי יש לקזז אל מול סכום המימוש, סכומים שהוציא לטובת המנוחה מכספו הפרטי.

1. הנתבע חזר על טענתו לפיה הוציא מכספו האישי סכומים העולים על סכום המימוש, גם עבור צרכי קבורת המנוחה ואזכרותיה (פסקה 2 לתצהיר מיום11.5.15).  גם משניתנה לנתבע הנחיה ספציפית להתייחס באופן קונקרטי לכל מסמך מתוך תיק האפוטרופסות (החלטה מיום 29.4.14), ביכר הנתבע לצרף לתצהיר העדות הראשית מטעמו שני מסמכים בלבד מתוך תיק האפוטרופסות - פירוט מיום 21.9.04 של יתרת חוב המנוחה למוסד ***** ומכתב הנתבע מיום 29.6.04 להנהלת מוסד זה. כן צורפו שני מסמכים אחרים – קבלה של רשת "קלאבמרקט" מיום 3.7.05 על סך 110.941 ₪  וחשבונית מס ע"ס 350 ₪.  בסיכומיו העלה הנתבע טענה חדשה, לפיה נוכח העובדה שהחזיק ייפוי כח לפעולה בחשבונות המנוחה, ממילא ניתנה לו רשות – במשתמע בלתי הדירה – לעשות שימוש בכספיה.

1. שמעתי את הצדדים ועיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם, כמו גם בתיק האפוטרופסות בעניינה של המנוחה, אשר הוצג לבית המשפט. שוכנעתי כי עמדת התובעים בדין יסודה.

1. אין מחלוקת, כאמור, כי סכום המימוש אמנם הועבר מתוך כספי עזבון המנוחה, לאחר שנפטרה, לטובת פירעון חובו האישי של הנתבע – ששימש כאפוטרופסה ואף החזיק קודם למינויו בייפוי כח נוטריוני לביצוע פעולות בחשבונותיה. הנתבע לא הציג כל טעם של ממש בדין שיהא בו כדי להצדיק מימוש זה.  לבד מטענה בעלמא לפיו המימוש נעשה שלא בידיעתו (ואין לכך נפקות של ממש), לא ברור כל עיקר כיצד ומכח מה ניתן היה להורות על מימוש סכום המצוי בחשבונו של צד שלישי (קרי – המנוחה), אלמלא מאן דהוא הבהיר לנושה – התאגיד הבנקאי – על אודות זיקה כזו או אחרת בין המנוחה ובין הנתבע, שהיה בהם כדי לסייע לנתבע לפרוע את חובו האישי. מכל מקום, אין לתהיות ולתמיהות אלה נפקות לענייננו עת כך או אחרת הנתבע עצמו מודה, כי נהנה באופן ישיר מעצם מימוש כספי העזבון לטובת פירעון חובו האישי. לפיכך, עומדת בעניינו חובת השבה של הכספים לעזבון, כעתירת התובעים, וכדי חלקם המצטבר כיורשים.

1. אכן, טענת ההגנה של הנתבע היא טענת הודאה והדחה. על הנתבע – ולא על התובעים -  הוטלה החובה להציג ראיות ולשכנע, כי אין מוטלת עליו חובת ההשבה. ככל שהטענה מתייחסת לכספים שהנתבע עצמו הוציא לפי הנטען מכיסו עבור המנוחה – בין בהיותה בחיים ובין לאחר פטירתה – על הטענה להיות מסויימת דיה ולהיתמך בראיות של ממש על מנת שניתן יהא לבחנה באופן ענייני.

1. לא שוכנעתי כי הנתבע עמד בנטל זה. אין בדרישת חוב משנת 2004 של מוסד *****, שכלל לא מוענה לנתבע והיא ככל הנראה בבחינת מסמך פנים מוסדי, כדי ללמד שחוב המנוחה מיום 21.9.04 אמנם נפרע על ידי הנתבע עצמו – מכספו האישי. גם התחייבות מיום 29.6.04 של הנתבע לפיה יישא בהפרשי תשלומים למוסד, איננה מלמדת (בוודאי שלא בהכרח) על כך שהפרשים אלה אמנם שולמו מכספו האישי של הנתבע. לו זה היה המצב, חזקה שיכול היה הנתבע להציג תדפיסי חשבון אישיים שיתמכו בטענה זו וממילא יכול היה הנתבע לדרוש השבת תשלומים אלה עוד בחיי המנוחה, עת שימש כאפוטרופוס. זאת ועוד: הנתבע עצמו ביכר להתחמק ממתן תשובה עניינית לשאלה מדוע כלל לא אזכר טענה זו בהליך קודם שניהלו הצדדים  ואף הבהיר, כי מחשבון המנוחה (ולא מחשבונו) נמשך  שיק בנקאי שיועד, לדבריו לתשלום לבית אבות (עמ' 13-14 לפרוטוקול). הנתבע אף אישר כי גם חשבונית מס על סך 350 ₪ שצירף לתצהירו, נרשמה על שם אחיו - , והוא עצמו שינה אותה בכתב יד (עמ' 14). רק בסיכומיו מצאנו גרסה חדשה, שלא נתמכה בכל ראיה, לפיה נרשם שמו של האח בשוגג על חשבונית זו. כלל הדברים אומרים דרשני ובוודאי שאין בהם כדי לתמוך במסקנה לפיה הנתבע אמנם שילם מכספו הפרטי דבר מה שניתן יהא להעמידו כנגד חובת ההשבה שנקבעה לעיל.

1. לא זו אף זו. הנתבע אף נשאל בחקירתו הנגדית האם יוכל להציג אסמכתא בדבר תשלום מכיסו הפרטי עבור המנוחה והשיב: "...הכל נמצא בתיק של האפוטרופוס הכללי..." (עמ' 14 שורה 4 לפרוטוקול).  הואיל והנתבע איננו מיוצג והגם שלא צירף לתצהיר עדותו אסמכתאות נוספות מתוך תיק האפוטרופסות שהומצא לעיונו לבקשתו, עיינתי בתיק האפוטרופוס אשר צורף לתיק בית המשפט. למעט שתי קבלות מאת המוסד הסיעודי **** בהן צוין שמו של הנתבע מפורשות, לא ראיתי בתיק האפוטרופסות אזכור שיכול לשמש למצער כראשית ראיה, שיהא בו כדי לתמוך בטענת הנתבע. קבלה מס' 0653, מיום 10.10.04, מלמדת לכאורה על קבלת סך של 3,000 ₪ מאת הנתבע עבור אשפוז המנוחה. אין בקבלה זו כדי ללמד דבר לעניין מקור הכספים בהם נעשה שימוש לשם תשלום האשפוז. אולם כך או אחרת למדנו מעיון בתדפיס חשבון המנוחה לחודש זה המצוי אף הוא בתיק האפוטרופסות, כי יומיים לאחר מכן משך הנתבע סך של 13,000 ₪ מתוך חשבונה של המנוחה, במזומן. לא למותר לציין, כי דין וחשבון מפורט על אודות ההתנהלות השוטפת בכספי המנוחה על ידי הנתבע, לא מצאתי בתיק האפוטרופסות. גם דברים אלה, אומרים דרשני.

1. סיטואציה דומה מצינו בכל הנוגע להעתק קבלה מס' 0890, נושא כפי הנראה אף הוא את שמו של הנתבע, ומתייחס כפי הנראה לשיק שניתן בחודש ספטמבר 2005, לאחר מות המנוחה. לא ברור מי משך את השיק והאם נפרע בפועל מתוך כספי הנתבע. חזקה, שאילו זו אמנם היתה תמונת המצב, יכול היה הנתבע להציג ראיה חד משמעית על אודות תשלום הכספים. לא כך פעל הנתבע ובהקשר זה כידוע,  "....הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלבנטית מבלי לספק טעם משכנע לכך, מובילה למסקנה שאילו הובאה, היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ועל כן ההימנעות תומכת בראיותיו של הצד שכנגד..." (ע"א 989/03 א' חטר-ישי - משרד עורכי דין נ' חיננזון פ"ד נט(4), 796 , 807-808 ; כן ראו: 651 ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' סאטא תקדין-עליון 2006(1), 991 וע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(1).  

1. הנתבע אף יכול היה להציג קבלות אלה כראיה מטעמו, כפי שאמנם הורה לו בית המשפט ביום 29.4.14. משביכר שלא להתייחס מפורשות לקבלות אלה, המסקנה המסתברת היא שאין בהן כדי ללמד דבר שיהא בו כדי לסייע לו.  דווקא ראיות שהציגו התובעים (ואשר מצויות גם בתיק האפוטרופסות, בדפי החשבון המצויים בו) מלמדות, כי הלכה למעשה, דאג הנתבע למשוך כספים במהלך תקופת מינויו מתוך חשבון המנוחה. הנתבע הסביר  ביצוע פעולות אלה לשם כיסוי תשלומים ששילם עבורה מתוך חשבונו האישי (ראו למשל נספח ה-7 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעים, עמ' 21). דבר מתוך פעולות אלה לא עלה בדיווחי הנתבע לאפוטרופוס הכללי. ממילא ככל שאמנם ממשיכות בסך מצטבר של עשרות אלפי ש"ח ₪ נומינליים שביצע הנתבע באופן אישי מחשבון המנוחה בעת שימש כאפוטרופסה (ולכל הפחות כ- 63,000 ₪), לא עלה בידי הנתבע לכסות יתרת חובה כזו או אחרת לטובתו, לא ראיתי מה מנע ממנו לפעול בהתאם להוראות הדין ולהגיש בקשה מתאימה לבית המשפט מכח תפקידו כאפוטרופוס ממונה (לעניין זה השוו: פסקה 6 לתצהיר מר פלוני  ונספחים ה1 עד ה3 לתצהיר זה ; בהקשר זה יוער, כי לא מצאתי אסמכתא שתתמוך במשיכה הנטענת בפסקה 6.4 לתצהיר XXXX בסך 13,000 ₪, אולם כך או אחרת, וכאמור לעיל, משך הנתבע מחשבון המנוחה סכומים ניכרים במהלך תקופת האפוטרופסות).

1. כך או אחרת, וכאמור לעיל, חובתו של הנתבע היתה לשכנע בדבר סכום החוב שלכאורה חב עזבון המנוחה לטובתו, כתנאי לבחינת אפשרות לקיזוז הנטען, ובכך לא עמד הנתבע.  לכאורה, אף יכולים היו התובעים לתבוע גם סכומים אלה שמשך הנתבע, אולם המצהיר מטעם התובעים הבהיר מפורשות, כי כספים אלה, שנמשכו במהלך תקופת מינויו של הנתבע (ואשר יכול וחלקם שימשו כנגד חיובים בהם נשא הנתבע באופן אישי עבור המנוחה), לא נתבעו על ידם, כי אם רק סכום המימוש, שבוצע שנים מספר לאחר פטירת המנוחה (השוו: עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 24 -29, כעולה מפורשות גם מכתב התביעה).

1. ודוק: עיון מדוקדק בתיק האפוטרופסות מלמד כי הלכה למעשה מאז מונה הנתבע ועד לשנת 2007, לאחר פטירתה של המנוחה, התנהלותו אל מול הגורם המפקח – האפוטרופוס הכללי לא נעדרה פגמים ומחדלים. הנתבע לא מילא אחר חובתו בדין להגיש פרטה ודו"חות לאפוטרופוס הכללי, עד אשר  זה נאלץ להגיש בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. רק לאחר שניתן צו שיפוטי להמצאת תדפיסי חשבון המנוחה מיום מינויה ועד יום פטירתה, ורק עת ביום 13.4.08 הושלמה הצגתם של מסמכים גולמיים לאפוטרופוס הכללי ובעקבות המצאתם, זה ביקש מחיקת הבקשה (שאמנם נמחקה ביום 17.4.08; השוו: דרישה לקבלת פרטה מיום 4.11.04, דרישה שניה מיום 15.12.04 ; מכתב מיום 2.1.07; בש"א 1818/07 מיום 14.3.07 ; כן ראו בקשת הנתבע שהתקבלה אצל האפוטרופוס הכללי ביום 27.6.07, ביחס לאמור). התמונה המסתמנת, לפיה בעוד מתנהלת כנגד הנתבע תובענה לפי פקודת בזיון בית המשפט על מחדלים במילוי חובות כאפוטרופוס, מתבצע מימוש של כספים מתוך חשבון המנוחה לטובת כיסוי חוב אישי של הנתבע –  איננה פשוטה, בלשון המעטה. 

1. סיכום ביניים. מאז מונה הנתבע כאפוטרופוס לרכוש המנוחה, ועד יום 14.2.08 (יום המימוש), משך הנתבע – או נמשכו לטובתו - מחשבונות המנוחה סך נומינלי של כ – 130,000 ₪ (סך של כ- 63,000 ₪, כך נראה כאמור לעיל, בעת תקופת המינוי, וסכום המימוש, בשנת 2008). במיוחד עת התובענה מתייחסת רק לסך נומינלי של 46,674 ₪ מתוך כלל כספי המשיכות הנ"ל, לא ניתן להסתמך על טענה משתמעת, בעיקרה בעלמא, לקיזוז חיוב אישי של הנתבע מכוח הוצאות נטענות שנים מספר קודם לכן, שלא נקצבו כל עיקר על ידי הנתבע ; טענה אשר לא הוכחה.

1. באשר לטענה בדבר ייפוי הכוח בו אחז הנתבע, לטענתו. ברי כי אין בטענה זו ממש, שכן מעת שמונה הנתבע כאפוטרופוס לרכושה של המנוחה, ספק גדול מתעורר בדבר תוקפו של ייפוי כוח שכזה בנסיבות בהן מבקשת הנתבע עצמו למינוי אפוטרופוס למדנו כי הוגשה עת המנוחה לא יכולה היתה להביע דעתה לעניין אפוטרופסות (תעודה רפואית מיום 14.6.04).

1. כלל האמור לעיל מלמד, כי דין עמדת התובעים להתקבל, וכך אני מורה.

לפיכך אני מורה לנתבע לשלם לתובעים סך כולל של של 46,674 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 14.2.08.

כן יישא הנתבע בהוצאות התובעים, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 6,500 ₪.

הסכום שהופקד בנאמנות אצל ב"כ התובעים מתוך חלקו של הנתבע בתמורה, ישמש לפירעון החיוב לעיל. ככל שתיוותר יתרה לזכות הנתבע, תועבר היתרה לזכותו. ככל שתיוותר יתרה לחובת הנתבע לאחר פירעון הסכום שהופקד בנאמנות, לא תהא מניעה לאכוף יתרת החיוב בדרכים הקבועות לכך בדין, במידת הצורך.

פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת שמות הצדדים ופרטיהם המזהים.

בזה הסתיים הטיפול בתובענה. תואיל המזכירות להמציא פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום,  כ"ו אדר ב' תשע"ו, 05 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.