שיקולי יושר ומאזן הנוחות.
כפי שנפסק לא אחת, עיכוב יציאתו של אדם מן הארץ הינו סעד קיצוני המהווה פגיעה חמורה בחופש התנועה שלו, זכות אשר הינה בגדר זכות יסוד חוקתית. פגיעה מעין זו בחופש התנועה תיעשה בזהירות רבה ובתי המשפט נעתרים לסעד מעין זה רק מקום בו מבקש הסעד הניח תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומו של חשש סביר שהמשיב עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, ולכך שיציאתו כאמור תכביד באופן ממשי על קיום ההליך (ראו למשל ת"א (שלום - נצרת) 62095-07-14 חרבג'י נ' פאהום עמ' 3 להחלטת כב' השופטת גולומב (פורסם במאגרים המשפטיים, 18.8.2014) וכן הפסיקה המובאת במסגרת ההחלטה האמורה). עוד יוער כי הנטל להוכחות כל אחד מן התנאים האמורים מוטל על כתפי מבקש הסעד הזמני ובעניינינו על מבקש צו עיכוב היציאה.
6.א קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה
בחינת כתב התביעה ונספחיו מלמדת כי קיימות ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כך שהמבקש עמד בנטל המוטל עליו בכל הנוגע ליסוד הראשון הנדרש על מנת לזכות בצו עיכוב יציאה מן הארץ. שכן, בכתב התביעה פירט המבקש את הרכב החוב (סעיפים 6 ו- 8 לכתב התביעה) המבקש לא הסתפק בכך וכן הציג העתקי ממסמכי הלוואות שנטל המשיב הימנו (נספח ד לכתב התביעה). אם לא די בכך, הרי שהמשיב העיד בבית המשפט כי קיבל מספר הלוואות מאת המבקש במאות אלפי ש"ח (ראו והשוו פרוטוקול הדיון עמ' 9 ש' 5 - 6; עמ' 9 ש' 11 - 12). יודגש כי בתחילת עדותו בבית המשפט ניסה המשיב להכחיש את עצם קיומו של החוב תוך שהוא מוסר תשובות לאקוניות. כך, כאשר נשאל "כמה כסף אתה חייב לבנק הפועלים" השיב "לא יודע" ומיד לאחר מכן נשאל "אבל אתה חייב כסף לבנק" והשיב "לא בטוח..." (פרוטוקול הדיון עמ' 8 ש' 25 - 28) בהמשך נשאל: "אתה מסכים איתי שההלוואות האלה לא נפרעו" השיב: "אין תגובה...". ואולם, לאחר שנשאל פעם אחר פעם אודות חובותיו כלפי המבקש, נאלץ המשיב להודות בדבר קיום החוב וכן בעובדה לפיה הוא לא השיב את ההלוואות שנטל מאת המבקש וליתר דיוק כי לא החזיר ולו שקל בודד אחד בגינן, למען הנוחות אצטט להלן את החלק הרלבנטי בשלמותו:
(פרוטוקול הדיון עמ' 10 ש' 5 - 12).
עוד ייאמר כי על אף שהמשיב הכחיש, בתחילת עדותו, את עצם קיומו של החוב, הרי שהוא אף לא הציג כל תחשיב או כל מענה רלבנטי והולם לטענות המבקש בדבר החוב, טענות אשר גובו במסמכים הלוואה, בדף מצב חשבון תוך שהמשיב הודה בעדותו כי הוא חתם על מסמכי ההלוואה (ראו למשל פרוטוקול הדיון עמ' 9 ש' 17 - 26).
נוכח כל האמור הרי שהתקיים התנאי הראשון.
6.ב קיומן של ראיות המהימנות לכאורה לקיום חשש סביר שהנתבע עומד לצאת את הארץ
תחת התנאי השני, על מבקש הסעד להוכיח את קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיום חשש סביר שהנתבע עומד לצאת את הארץ. לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים הנני סבורה כי המבקש עמד אף בתנאי זה.
בבקשה למתן סעדים זמניים נטען כי: "למבקשת קיים חשש סביר כי המשיב יצא מהארץ לצמיתות..." (שם בסעיף א.1). בתשובת המבקש לתגובת המשיב לבקשה למתן סעד זמני צירף המבקש את תצהירה של הגב' מיכל כהן, חוקרת מטעמו, תצהיר אשר שימש כמקור לידיעת המבקש אודות חשש מעזיבה את הארץ על ידי המשיב. במסגרתו הוצהר כי: "המשיב שוהה בחו"ל לעיתים קרובות, ייתכן כי לצורכי עבודה" (שם בסע' 2.א). כמו כן, המשיב עצמו הודה כי הוא נוסע לחו"ל מעת לעת, "מעת לעת נקרא המשיב למתן ייעוץ ללקוחות בחו"ל. נסיעותיו של המשיב אינן עולות על ימים אחדים" (תגובה לבקשה לסעדים זמניים, סעיף 6). בדיון העיד המשיב כי הוא עובד ברוסיה ובאפריקה (פרוטוקול הדיון עמ' 11 ש' 23 - 24) ובהמשך כי הוא נוסע לרוסיה אחת לחודש למספר ימים ונותן ייעוץ (שם עמ' 12 ש' 20 - 22). בנסיבות אלה בהן המשיב הודה בעצמו, במספר מקומות שונים, כי הוא נוהג לצאת מן הארץ, וכפי שעלה מדבריו לפחות שנים עשר פעמים בשנה הרי שקיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיום חשש סביר שהוא עומד לצאת את הארץ. עוד בהקשר זה אפנה להתייחסותי למכלול הנסיבות שהועלו בפני בית המשפט וזאת בסעיף 6.ג להלן והדברים האמורים שם יפים אף לכאן.
נוכח כל האמור הרי שהתקיים התנאי השני.
6.ג היציאה מן הארץ היא לצמיתות או לתקופה ממושכת
כעיקרון, הנטל להוכחת תנאי זה הינו על מבקשת צו עיכוב היציאה כאשר יש צורך בהבאת ראיות של ממש להוכחת החשש בדבר יציאה מן הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות. ברם, ייתכנו המקרים, בהם די יהא בצירוף הראיות הנסיבתיות כפי שעלו בפני בית המשפט כדי לקבוע שהמבקש עמד בנטל זה. נדמה ויפים הדברים להלן של בית המשפט העליון בענייננו: "...אמנם עסקינן בצו עיכוב יציאה, אשר דרישת השכנוע בקבלתו גבוהה יותר משל סעד זמני אחר (עניין טרוים, בפסקה ח והאסמכתאות שם), אולם הראיה שדרושה להוכחת חשש סביר להימלטות אינה חייבת להיות ישירה, אלא יכולה להיות חלק ממערכת של ראיות נסיבתיות (ר"ע 558/85 אילין נ' רוטנברג, פ"ד מ(1) 553). כמצויין מעלה, בית המשפט המחוזי תיאר מערכת עובדתית רחבה המצביעה על היתכנות סבירה אם לא למעלה מזה, ליציאת המבקש מן הארץ לצמיתות או לתקופה ארוכה. אוסיף, כי העובדה שמשפחתו הגרעינית של המבקש עודנה בארץ אינה מקהה את החשש לעזיבת הארץ באופן שיכביד על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין, הואיל והעתקת מקום מגוריה של המשפחה בעתיד איננה בלתי אפשרית. עוד אוסיף, כי מדובר בחוב גבוה למדי שרובו המכריע טרם נפרע, ולמבקש אין נכסים בארץ להיפרע מהם בעתיד. כל אלה, כך נדמה, מחייבים את נוכחות המבקש בארץ ואינם מאפשרים ביטולו של הצו..." (רע"א 7815/09 אופיר יונתן דוד נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ, סעיף ט להחלטה (פורסם במאגרים המשפטיים, 3.11.2009).
הדברים האמורים על ידי בית המשפט העליון יפים ונכונים אף בעניינינו. שכן, על פי מכלול הנסיבות כפי שהונחו ניתן לקבוע כי: למשיב חובות רבים ובסכומים גבוהים; כלל החובות טרם נפרעו; העדר אופק כלכלי המייצר הכנסה למשיב; למשיב קיימת היכרות עסקית עם רוסיה ויבשת אפריקה והוא נוהג לצאת מגבולות הארץ פעמים רבות בשנה; העתקת מגורי משפחתו הגרעינית של המשיב לחו"ל אינה בלתי אפשרית; וכן העובדה כי לאורך כל עדותו בבית המשפט חשף המשיב טפח והסתיר טפחיים. שכן, המשיב הרבה לטעון באופן כללי, התייחס באדישות לחובותיו, העלה טענות בהעדר פירוט תוך שלמעשה רב הנסתר על הגלוי. מכלול הנסיבות לעיל מחייב את הקביעה לפיה נוכחותו של המשיב בישראל הכרחית ואין מקום להורות על ביטול צו עיכוב היציאה. להלן אפרט:
על פי כתב התביעה סך חובו של המשיב כלפי המבקש עומד על 792,337 ₪ נכון ליום 13.4.2015. בדיון שהתקיים ביום 24.6.2015 נטען בסיכומי המבקש כי סכום החוב המעודכן עומד על סך של כ- 827,000 ₪. טענה זו לא נסתרה על ידי המשיב. מלבד חוב זה, הרי שבדיון התגלו, לראשונה, חובות נוספים הקיימים לחובת המשיב. בעדותו הודה המשיב כי הוא חייב סכום של כ- 110,000 ₪ לבנק מרכנתיל וכן סכום נוסף של כ- 220,000 ₪ לבנק מזרחי (פרוטוקול הדיון עמ' 11 ש' 19 - 20). ללמדך סך חובותיו של המשיב עומד על למעלה מ- 1,157,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף חוב משכנתא המשותף למשיב ולאישתו בסכום אשר אינו פחות מ- 400,000 ₪ (כלשון המשיב, פרוטוקול הדיון עמד 10 ש' 18) וכן חוב נוסף לצד ג' אחר בשיעור של 600,000 ₪ (שם, שם, ש' 20 - 21). כך שסך חובות המשיב, אשר נחשפו עד כה, עומדים על למעלה מ- 2,157,000 ₪. לכך יש להוסיף את העובדה כי אף לא אחד מן החובות האמורים נפרעו על ידי המשיב או מי מטעמו וזאת כפי שעלה מעדותו בבית המשפט. ואם לא די בכך, התרשמותי הישירה מן המשיב בעדותו היה כי הוא מתייחס באדישות לכל אחד מן החובות המפורטים לעיל.
מנגד, באשר למצבת הנכסים של המשיב, הרי שעל פי החומר שהונח בפני בית המשפט, אין בה כדי להפוך את המאזן הכלכלי של המשיב כפי שנחשף בפני בית המשפט. שכן, בעוד שהמשיב טען כי קיימים צדדי ג' אשר חייבים לו כספים רבים. הרי שאין חולק כי כל אחת מן ההמחאות הנטענות חוללה במועד פירעונה (ראו והשוו בקשה לסעדים זמניים, סע' 16.3; עדותו של המשיב, פרוטוקול הדיון עמ' 9 ש' 7 - 8). זאת ועוד, המשיב העיד כי הוא מנסה להביא את צדדי ג' אשר מסרו את ההמחאות לפרוע כלפיו את חובותיהם (שם עמ' 11 ש' 8 - 16) ברם, פרט להעלאת טענה ערטילאית זו לא פירט המשיב מאום ולרבות לא בדבר ערכן המדויק של ההמחאות. לפיכך הנני סבורה, על סמך מכלול הראיות שהונחו בבית המשפט, כי המחאות אלה הן בלתי ניתנות לפירעון ולמעשה ערכן הכלכלי אפסי.
נכס נוסף אשר קיים למשיב הינו בית מגורים ביישוב רם-און. נכס זה נמצא בבעלות משותפת של המשיב ואישתו. כאשר רובצת עליו משכנתא שטרם סולקה בגובה של 400,000 ₪ לכל הפחות, וכן הערת אזהרה בגין חוב שערכו, על פי טענת המשיב, 600,000 ₪ (ראו פירוט לעיל), כאשר על פי ההערכה שעלתה בדיון ערכו של הנכס הינו 2,400,000 ₪ (פרוטוקול הדיון עמ' 10 ש' 24 - 30).
בהתחשב בכך שרק מחצית משווי הנכס הינו בבעלות המשיב, קרי 1,200,000 ₪ כאשר משווי זה יש להפחית מחצית מגובה המשכנתא הנטענת, קרי 200,000 ₪ וכן את החוב לצד ג' בשיעור של 600,000 ₪ הרי שלכל היותר ערכו של הנכס ביחס למשיב הינו בסך של 400,000 ₪. סכום זה, נבלע באופן וודאי בסך חובותיו הנוספים של המשיב ובוודאי שאין בו כדי להבטיח את כיסוי החוב הספציפי של המשיב כלפי המבקש, 827,000 ₪. אם לא די בתמונה הכלכלית כפי שפורטה, הרי שהמשיב העיד כי הוא חסר אופק כלכלי כיום בחו"ל. כך הוא העיד כי "ברוסיה השוק נפל ובאפריקה הפרוייקט תקוע" (פרוטוקול הדיון עמ' 11 ש' 25). ניתן לומר כי מעדותו של המשיב בבית המשפט עלה כי הוא מודה בעצם קיומם של חובות רבים ולגורמים שונים. תוך שאין לו מקור פרנסה עתידי ולכל הפחות לא כזה המובטח לתקופה הקרובה. המשיב לא פירט שום מקור הכנסה חילופי וכן לא פירט כיצד הוא מתכוון לגבות את החובות שחייבים כלפיו, לטענתו.
באשר לטענת המשיב כי כל משפחתו הגרעינית בישראל וכי אין לו כוונה לעזוב אותה (סע' 4 לתגובה לבקשה לסעדים זמניים) הרי שטענה זו לא הוכחה כלל ועיקר על ידי המשיב ולמעשה לא נמצאה, ולו במרומז, כל ראיה לפיה אין באפשרות המשפחה הגרעינית לעזוב יחד עם המשיב את גבולות הארץ. מה שגם שהמשיב הודה בעדותו כי הוא נוהג לעזוב את ישראל לפחות שנים עשר פעמים בשנה.
כעת אתייחס לטענת המשיב בעניין הנטל המוטל על כתפי המבקש בכל הנוגע להבאת הראיות באמצעות התצהיר. לטענת המשיב, המבקש לא צירף תצהיר ובו פירוט עובדות מידיעה אישית ואף לא פירט את המקור לאותן הידיעות (ראו למשל סיכומי המשיב, פרוטוקול הדיון, עמ' 15 ש' 11 - 30). לאחר ששקלתי בעניין הנני סבורה כי אין בטענה זו, אף אילו הייתי מקבלת אותה במלואה, כדי לשנות מן המסקנה לעיל. שכן, המבקש צירף תצהירה של חוקרת מטעמו ולא הסתפק בהבאת תצהירה של עובדת מחלקת הגבייה אצלו. בתצהיר נטען במפורש כי המשיב יוצא את גבולות הארץ לעיתים תכופות. מה גם שאף אילו ייאמר כי חוקרת המבקש לא סיפקה תשובות ישירות ומעמיקות בעניין מקור ידיעותיה בעניין זה, הרי שנוכח מכלול הנסיבות כפי שעלו בבית המשפט הנני סבורה כי אין בטענה כדי להפיג את החשש האמיתי לפיו המשיב עומד לצאת מן הארץ תוך שיהא בכך כדי להציב את המבקש בפני שוקת שבורה בהעדר יכולת לגבות את חובו של המשיב. אשר נאמד ב- 827,000 ₪. עוד אציין בהקשר זה ונוכח טענת המשיב כאילו היה על המבקש להביא לעדות מטעמו את מי שמכיר באופן ישיר את המשיב כי, בנסיבות העניין, לא עלה כל צורך שהנציגה תכיר באופן אישי את המשיב וזאת בשים לב לתפקידה שהינו בתחום הגבייה הכללית של המבקש. נציגת המבקש, העידה בעניין גובה החוב ולצורך כך לא נדרשת היכרות ישירה. חוקרת המבקש העידה בעניין החשש אודות עזיבת המשיב את הארץ. בין כה ובין כה הרי שלא ניתן לומר כי לא הוכח החשש בדבר עזיבה ממושכת של המשיב את הארץ. וזאת בין היתר נוכח דברי המשיב בעצמו בדבר עזיבתו את הארץ מעת לעת ולכל הפחות שנים עשר פעמים בשנה. מה גם שלמעשה המבקש עמד בנטל להוכיח תנאי זה ודי בחקירתו של המשיב בבית המשפט כדי להביא למסקנה זו.
טענה נוספת של המשיב, אליה אתייחס עתה, הינה טענתו כי בשל עיכוב יציאה מן הארץ הוא לא יוכל להתפרנס. טענה זו, הלכה למעשה, נשללה בעדותו שלו בבית המשפט. המשיב הודה כי במשך תקופה כה ארוכה , טרם הינתן הצו, הוא לא פרע את החובות ולמעשה אף לא הפקיד שקל אחד בודד עבור איזה מן החובות (פרוטוקול הדיון עמ' 10 ש' 12 - 13) לכך יש להוסיף את העובדה שבמשך שמונה חודשים, לא הצליח המשיב, להביא ולו חייב צד ג' כלפיו לפרוע את החוב וכל ההמחאות אשר נמסרו על ידי צדדי ג' חוללו במועד פירעונן (ראו והשוו לעיל בסע' 6.ג) זאת ועוד, המשיב הודה בעדותו בבית המשפט כי כיום אין לו מקור פרנסה ברוסיה או באפריקה (פרוטוקול הדיון עמ' 11 ש' 25 - 26). כך לא די שהטענה בעניין זה הועלתה על ידי המשיב באופן ערטילאי וחסר פירוט הרי שהיא נסתרה על ידו ובמלואה.
6.ד העדרו של הנתבע מן הארץ עלול להכביד באופן ממשי על קיום ההליך או ביצוע פס"ד
באשר לנושא ההכבדה, מכלול הקביעות לעיל, כאשר המאזן הכלכלי של המשיב הינו שלילי ובאופן משמעותי, תוך שמלבד בית המגורים המשותף, לא הובאו כל רמזים לקיומם של נכסים נוספים. ואם לא די בכך, המשיב עצמו הודה כי בית המגורים אינו נכס בר פירעון (פרוטוקול הדיון עמ' 12 ש' 10 - 11). מצב דברים זה, בו אין נכסים ברי פירעון, בו המשיב מתנהל באדישות כלפי חובותיו הקיימים, כאשר הוא התחמק פעם אחר פעם בדיון שהתקיים בפני מליתן תשובות ברורות ומספקות, כאשר המבקש עמד בנטל להוכיח את קיום החובות, את העדר פירעונם על ידי המשיב, את אדישותו של המשיב, הרי שהתקיים ובמלואו תנאי ההכבדה הנדרש.
לפיכך הנני סבורה כי היעדרו של המשיב מן הארץ עלול להכביד הן על קיום ההליך בהעדר התייצבות מטעמו והן על ביצוע פסק הדין. שכן המבקש עמד בנטל המוטל עליו בעניין זה. תוך שהוכיח, בין היתר, היקף חובות גבוה, מצבת נכסים כמעט אפסית בהעדר יכולת פירעונה, חקר את המשיב בבית המשפט תוך שעלה מעדותו אדישות כלפי החובות, עזיבה חוזרת ונשנית של גבולות הארץ מספר רב של פעמים בשנה.
6.ה שיקולי יושר ומאזן הנוחות
בהתייחס לתנאי האחרון, שיקולי יושר ומאזן הנוחות. הנני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. שכן הנזק אשר ייגרם לו בהעדרו של סעד אשר יבטיח את התייצבות המשיב לדיונים ואפשרות לגבות את הכספים הימנו עם מתן פסק הדין, עולה ובאופן משמעותי בנסיבות העניין, על זכותו של המשיב לצאת מן הארץ. באשר לשיקולי יושר, אציין כי אף שיקולים אלה מביאים אותי למסקנה זהה. שכן, המשיב אשר הודה בעדותו כי היקף חובותיו גבוהים, כי מקור פרנסתו ברוסיה ובאפריקה אינו קיים למעשה בתקופה הנוכחית, כי בית המגורים המהווה הנכס היחידי אינו בר פירעון ואף אם כן אין בו כדי לכסות ולו מחצית מן החוב כלפי המבקש, אף לא טרח לספק ולו הסבר הגיוני אחד אודות סיבה אחרת בדבר צורך ממשי לצאת מן הארץ מלבד קיום ההכבדה כפי שהוכחה. כך שלמעשה רב הנסתר על הגלוי וזאת ניתן לקבוע באופן כללי על התנהלות המשיב בדיון.
קביעה זו נאמרת ובשים לב לזכותו החוקתית של המשיב לחופש תנועה, הגם שזו תמיד עומדת לו הרי שהיא אינה מוחלטת ובנסיבות העניין יש להגבילה. מן העבר השני אציין ולמעלה מן הנדרש כי התנהלותו של המבקש בנסיבות העניין הייתה בתום לב וזאת לאורך כל ההליך עד כה. אף עלה כי טרם הגשת התביעה התקיימו מספר רב של פגישות בין המבקש למשיב ואולם ללא הועיל כאשר לכך יש להוסיף את העובדה כי בדיון המשיב דחה פעם אחר פעם והתחמק מכל שאלה אשר דרשה התייחסות מפורשת לעובדה לפיה הוא אינו פורע חובו כלפי המבקש (ראו והשוו פרוטוקול הדיון עמ' 9 ש' 27 - 29; עמ' 11 ש' 3 - 8).