תא"מ 6997-12-10 אלה נ' רבינוביץ

לפני תביעה לביצוע שטר. טענות ההגנה העיקריות של הנתבע הינן שהשטר נגנב ממנו, חתימתו זויפה וממילא לא נתן הרשאה לצד שלישי לחתום בשמו.

1. ביום 25.2.10 הגיש התובע ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים בקשה לביצוע השטר נשוא תובענה זו. מדובר בשטר על סך 52,000 ₪ שמשוך מחשבונו של הנתבע, ואין חולק כי נמסר לתובע על ידי מר אלדד כהן.

    

2. ב- 1.6.10 לאחר שנמסרה לנתבע אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, ולאחר שהוטלו עיקולים ומומשו בסכום של 649 ₪, הגיש הנתבע בקשה לביטול ההליכים בהוצאה לפועל. במסגרת בקשה זו טען שהוא לא נתן לתובע את ההמחאה.

    

3. רשם ההוצאה לפועל דחה את הבקשה מהטעם שאינה מגלה עילה למתן הסעד המבוקש.

    

4. ביום 5.11.10 הגיש הנתבע תלונה למשטרה, ובה טען כי מר אלדד כהן גנב זייף את חתימתו והונה אותו. כשבועיים לאחר מכן ביום 23.11.10 הגיש הנתבע התנגדות ובקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, כאשר אלו נתמכו בתצהיר מטעמו. בתצהיר טען הנתבע כי מר אלדד כהן, שהיה חברו ללימודים, גנב מתיקו פנקס המחאות, וכשהוא גילה זאת והתעמת איתו, סירב להחזיר אותן, וטען שהן ישמשו כהמחאות לביטחון בלבד. בתצהיר טען הנתבע כי אלדד כהן זייף את חתימתו, וכי הוא סמך עליו שידאג להחזיר לו את הכספים שיגבו מכוח ההמחאות.

    

5. הנתבע צירף לתצהירו שני מכתבים, שלטענתו אלדד כהן שלח לו. באחד מודה אלדד כהן כי לקח הלוואה מהתובע, וכי נתן לו המחאה של הנתבע להחזר ההלוואה, ללא ידיעתו.

6. במכתב השני שנחזה להיות מכתבו של אלדד כהן ושצורף על ידי הנתבע לבקשת ההתנגדות, נכתב כי הוא מצר על הנזק שגרם לידידיו ובהם הנתבע, אך הוא הסתבך בחובות עם נושים מ"השוק האפור".

    

7. הבקשות של הנתבע נדונו בפני רשם בית המשפט, אשר קבע כי יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות ולקבל את ההתנגדות לביצוע שטר. עוד קבע הרשם כי הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית ויגלו זה לזה את המסכמים שברשותם וזאת בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי.

    

8. בדיון הראשון שהתקיים בפני, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, קבעתי כי התיק יעבור לסדר דין רגיל. בין הצדדים התנהל הליך ארוך של גילוי מסמכים, שבאמצעותו ניסה התובע לקבל מסכמים שונים מחשבונות הבנק של הנתבע.

    

   בדיקת החתימה על ידי מומחה בית המשפט:

9. במקביל להליכים שהתנהלו בפני, מיניתי מומחה מטעם בית המשפט לשם בדיקת חתימתו של התובע על גבי ההמחאה. בחוות הדעת הראשונה שהגיש המומחה הוא קבע ב"רמת סבירות גבוהה ולא החלטית" כי ההמחאות מולאו על ידי הנתבע. בעקבות שאלות הבהרה של בא כוח הנתבע, ולאחר שהתבקש להתעלם מחתימות מסוימות שגם לגביהן טען הנתבע שהן מזויפות, חזר בו המומחה מחוות דעתו וציין כי לא ניתן להגיע למסקנה בדרגה חיובית.

    

10. לאחר עיון חוזר ונשנה בחוות דעת אלו, אני קובעת כי תחילה המומחה קבע שאין זיוף ולאחר מכן קבע שאין הוא יכול לקבוע אם יש או אין זיוף. משכך אני דוחה את טענת הנתבע כפי שהיא עולה מסיכומיו כי המומחה אישר שמדובר בחתימה שזויפה על ידי אלדד כהן או שאלדד כהן הוא שמחק את מספר הטלפון של התובע מההמחאה וכתב תחתיה את מספרו האישי.

     

11. מכאן שאין אני מייחסת למכלול של שתי חוות הדעת משקל לכאן או לכאן.

     

    דיון והכרעה:

12. התובע טוען כי הוא אוחז כשורה בשטר, ואף אם הנתבע אינו חתום עליו, הרי שחתימה זו הייתה מכוח הרשאה.

     

    תמורה בת ערך:

13. סעיף 26 לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע כי:

    "(א) תמורה בת-ערך לשטר יכול שתהא –

    (1) כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה;

    (2) חוב קודם או חבות קודמת; ודינם כדין תמורה בת-ערך בין שהשטר הוא בר-פירעון עם דרישה ובין שהוא בר-פירעון בזמן עתיד.

    (ב) משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד שטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן" .

     

14. התובע העיד כי הלווה לאלדד, מכספיו שלו ומכספי בנו ז"ל, 145,000 ₪ ואלדד נתן לו המחאה של התובע לשם החזרת ההלוואה. הנתבע בחקירתו הנגדית בפני הרשם, במהלך הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, העיד כי הוא עצמו ידע שיש לתובע ולאלדד עסקים משותפים, ושהוא פנה לתובע כדי שלא ינקוט נגדו בהליכי הוצאה לפועל כאשר נודע לו שהתובע אוחז בידו המחאה שלו.

     

15. הנתבע גם צירף כאמור מכתב של אלדד כהן ולפיה הוא מאשר את עסקת היסוד בינו לבין הנתבע.

     

16. מכאן שאף כי בהתנגדות לביצוע שטר טען הנתבע כי עסקת היסוד לא הוכחה ,וכי לא הוכח שההמחאה ניתנה כנגד תמורה, הרי שבפועל הנתבע אישר כי ידוע לו שאלדד כהן קיבל תמורה. יש לציין כי גרסת התובע לעניין זה לא נסתרה, ובסיכומים הנתבע זנח את טענותיו בעניין זה.

     

17. על כן אני קובעת כי ההמחאה ניתן כנגד תמורה.

     

    האם הנתבע חתם על ההמחאה או שנתן הרשאה לחתום בשמו?

18. סעיף 23 לפקודת השטרות קובע כי:

    " (א) חתימה על שטר שהיא מזויפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פירעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פירעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו.

    (ב) שום דבר האמור בסעיף זה אין בו כדי לפגוע באישור שניתן לחתימה שנחתמה שלא ברשות ואינה מגיעה לכלל זיוף".

     

19. ההלכה הפסוקה קובעת כי שעה שנתבע מכחיש את חתימתו על השטר, על התובע מוטל נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה (ראו: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 261 (1993) (להלן: "פרשת רחמים") וכן ש' לרנר, "דיני שטרות" (מהדורה שנייה, 2007) עמ' 250).

     

20. ההלכה היא כי ניתן להוכיח שאדם חתם על מסמך על ידי בדיקת כתב יד, עדות של מי שראה אותו חותם או עדות אובייקטיבית אחרת (ראו: ע"א 7303/01‏ עסאף נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ''ד נז(2) 847).

     

21. התובע לא הגיש חוות דעת של מומחה, בשל טענתו כי אין הוא יכול לדעת אם הנתבע חתם על השטר, וממילא החתימה הייתה בהרשאה. בית המשפט מינה מומחה מטעמו, וכפי שציינתי דלעיל, חוות הדעת לא תומכת במסקנה לכאן או לכאן. מכאן שאין בדיקה של כתב היד שמעידה על כך שהנתבע חתם על ההמחאה.

     

     

22. במקרה שלפני התובע לא ראה את הנתבע חותם על גבי השטר, אך טען ששוחח עמו, טלפונית, לאחר שקיבל את השטר מאלדד כהן, כדי לוודא שהוא עושה השטר. התובע אישר כי קיבל את מספר הטלפון מאלדד כהן, ואישר כי אין הוא יכול לדעת אם אכן שוחח אם הנתבע אם לאו.

     

23. התובע ניסה להבנות מסתירות בחקירתו של הנתבע, אשר מוכיחות לדבריו כי הנתבע העביר לאלדד כהן את ההמחאה דנן כשהיא חתומה. הנתבע אישר כי חתם על המחאה עוקבת באותו פנקס שיקים, לצרכיו אך יש לציין כי מדובר בהמחאה על עשרות שקלים בלבד, ויתכן כי הנתבע טעה ומילא אותה בפנקס, אף שהיו המחאות קודמות בפנקס.

     

     

24. גם הטענה שהנתבע לא העלה בהזדמנות ראשונה את טענת הזיוף אין בה כדי להרים את הנטל ולהוכיח הוא שעשה את השטר. הנתבע אכן לא העלה טענה זו בהזדמנות ראשונה, אך הסביר כי סמך על אלדד כהן שיכסה את החוב לתובע, והניח כי אם החוב יכוסה הוא יהיה פטור מתשלום. בפועל החוב לא שולם, ואז הבין הנתבע כי הוא עשוי לשאת בו בעצמו, וכך העלה את כל טענותיו.

     

25. לבסוף אציין, כי התובע טען שהיה על הנתבע להזמין את אלדד כהן לעדות. איני יודעת אם היה בעדות זו כדי לסייע בבירור האמת, אך בשאלת ביצוע החתימה הנטל רובץ לפתחו של התובע, ודווקא הוא היה צריך לזמן את העד.

     

     

26. על כן אני קובעת כי לא הוכח שהנתבע הוא שחתם על ההמחאה.

     

    האם הנתבע נתן לאלדד כהן הרשאה לחתום על ההמחאה במקומו?

27. סעיף 24 לפקודת השטרות קובע כי

    " חתימה בתוקף הרשאה כוחה כהודעה שרשותו של המורשה לחתום מוגבלת היא, ואין החתימה מחייבת את המרשה, אלא אם פעל המורשה במעשה החתימה בגבולות רשותו ממש".

     

    סעי 92(א) לפקודת השטרות אף קובע כי:

    "מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא, אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם בידי עצמו או בהרשאתו."

28. בעוד שבעבר נדרש כי השליח יציין באופן מפורש על גבי השטר כי הוא חותם מכוח שליחות, הרי שדרישה זו הוגמשה בעניין רינסקי ע"א 4294/90 עיזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, פ"ד נ (1) 453 ; (להלן – פס"ד רינסקי). נקבע כי אין לפרש את ההרשאה פירוש מילולי וצר, וכי במידה וניתן ללמוד מחזות השטר כולו על כך שמדובר בהרשאה, אזי יש לחייב את השולח, זאת, אף אם לא ניתן ללמוד זאת מן החתימה עצמה.

     

29. את התשובה לשאלה באם החתימה נעשתה מתוקף הרשאה אם לאו, יש לבחון תוך התייחסות "הוליסטית" לחזות השטר ואין צורך בקיום דרישה צורנית ספציפית כדי להסיק קיומה של השליחות.

30. עוד נקבע בפסיקה, כי ככל שהקשרים בין השולח לבין מי שנחזה להיות שלוחו הדוקים יותר, כך תהא נטייה להסיק על קיומה של הרשאה, וזו הוכרה במקרים המתאימים, בין שותפים, בני זוג (ראו : "הלכת רינסקי")), עובד בכיר בחברה (רע"א 7991/09 צור נ' שטרן [פורסם בנבו] (31.7.12)(להלן: "ענין צור") ועוד (ראה: ש. לרנר "דיני שטרות" ׁׁ(2007) 340(להלן: "לרנר").

     

31. מעיון בשטר עצמו עולה כי מדובר בחשבון בנק שמשותף לנתבע ולאשתו, וכי מספר הטלפון שהיה מודפס על גבי השטר הושחר, ונכתב תחתיו מספר אחר. יש לציין כי בניגוד לנטען על ידי הנתבע בסיכומיו, לא הוכח כי מספר טלפון זה הינו של אלדד כהן, והחתימה עצמה דומה דיה לחתימתו של הנתבע והיה בה כדי "לבלבל" את המומחה מטעם בית המשפט. על פניו עם כן השטר נחזה להיות תקין.

     

32. בית המשפט העליון קבע בעניין ע"א 4085/07 (דבורה אוזן נ' תבל נכסים והשקעות, ניתן ביום 4.10.09) כי כאשר חותם אדם בשם אחר על שטר ניתן ללכת באחד משני האפיקים שמותווים בפקודת השטרות: או על פי סעיף 24 או על פי סעיף 92(2). באותו עניין בחרו רוב השופטים ללכת במסלול שהתווה בסעיף 92 לפקודה היות והחתימה השנייה על גבי השטר (בשטר בו נדרשו שתי חתימות), לא הייתה ברורה וניתן היה להסיק כי היא שייכת למערערת.

     

33. כאן עסקינן בחתימה אחת שאינה ברורה, בדומה למקרה שנדון בעניין רינסקי, ועל כן יש להכריע ממכלול נסיבות העניין, אם הייתה אם לאו הרשאה.

     

34. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אומר כי לא השתכנעתי שהצדדים היו "צדדים קרובים" כמשמעות מושג זה בפסיקה, אלא שהנתבע שוכנע על ידי אלדד כהן לתת לו כספים שונים (למשל מחשבון בנק שפתח בעניין זה בבנק הפועלים) או לחתום עבורו על ערבות, אך מעולם לא היה שותפו העסקי.

     

35. נראה כי הנתבע נגרר על ידי אלדד כהן להלוות לו כספים, והאמין בו בתום לב, ובתמימות רבה, אך בשום שלב התובע לא הוכיח כי היו רווחים כספיים לנתבע ממערכת יחסיו הכספית עם אלדד כהן. התובע למעשה אך הצליח להוכיח כי מהנתבע הוצאו התחייבויות שונות, אך לא שקיבל טובת הנאה או רווח כלשהו מהתחייבויות אלו.

     

36. על כן אני קובעת כי לא מדובר בצדדים קרובים, וכי לא הוכח גם שהנתבע נתן לאלדד כהן הרשאה לחתום בשמו. התובע הפנה לכך שהנתבע במסגרת הליך אחר הודה כי הניח שאלדד כהן יתן המחאות של 4,000 או 5,000 ₪ ויחזיר לו כספים אלו. עיינתי בפרוטוקול הנוסף, ומדובר בהנחה בדיעבד לאחר שההמחאות הוצאו מידו של הנתבע, והסבר מדוע לא התלונן במשטרה כנגד אלדד. אין בכך כדי להוות בהרשאה לאלדד לחתום על המחאות בשם הנתבע.

     

37. אזכיר גם בעניין זה, כי התובע לא הניח שאלדד היה מורשה חתימה, אלא הוא הניח שהנתבע חתם על ההמחאה, ואף טען כי אלדד נתן לו מספר טלפון כדי שישוחח עם הנתבע. כלומר ההנחה של התובע הייתה שההמחאה על סכומה נמסרה על ידי הנתבע לאלדד, ולא כי אלדד היה מורשה לחתום במקום התובע.

     

    על כן אני קובעת כי יש לדחות את הבקשה לביצוע שטר. בנסיבות העניין, והיות והנתבע היה יכול להקטין את נזקיו ונזקי התובע אילו היה מתלונן במשטרה ומפרסם מודעה בעיתון נפוץ בנוגע לגניבת ההמחאות, הרי שכל צד ישא בהוצאותיו.

     

    ניתן היום, ט' אדר א' תשע"ו, 18 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.