אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תא"מ 61749-06-13 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עמיאל

תא"מ 61749-06-13 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עמיאל

תאריך פרסום : 21/07/2015 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
61749-06-13
19/04/2015
בפני הרשם הבכיר:
ניר נחשון

- נגד -
התובע:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
הנתבע:
יצחק עמיאל
פסק-דין

 

1.ראשיתו של הליך זה בהתנגדות שהגיש הנתבע לבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב שהוגשה נגדו ע"י התובע ביום 04/01/12 ללשכת ההוצל"פ בירושלים במסגרת תיק מס' 03-08250-10-5. עם קבלת ההתנגדות ומתן רשות לנתבע להתגונן מפני תובענה זו, הפך התצהיר שהוגש מטעמו במסגרת הבקשה לרשות להתגונן לכתב ההגנה, והתובענה הועברה להידון בסדר דין מהיר. נוכח ניהול התובענה בהליך של סדר דין מהיר ובהתאם לתקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

 

2.לטענת התובע, הסכום הנתבע (41,075 ₪) מורכב מיתרת חוב בלתי מסולקת בחשבון עו"ש מס' ***** שנוהל אצלו ע"ש הנתבע, בסניף בנין כלל בירושלים, בצירוף ריבית חריגה מצטברת בשיעור של 19%, בהתאם לשיעור הרבית הנהוג בבנק החל מיום 08/12/11 בגין משיכת יתר. לדברי התובע, בעת פתיחת החשבון, חתם הנתבע על "טופס פתיחת חשבון" ו/או "הוראות הסכם תנאי עסק כלליים" במסגרתם התחייב לסלק כל יתרת חוב שתיווצר בחשבונו בצירוף הפרשי ריבית פיגורים בשיעור הנהוג בבנק מעת לעת לגבי משיכות יתר, ואולם חרף התחייבותו זו וחרף התראות שנשלחו אליו במהלך שנת 2009 לא טרח הנתבע לפרוע יתרת חובו הנ"ל.

 

3.הנתבע מכחיש את עצם החוב הנטען. לטענתו, מעולם לא קיבל כתב תביעה או פסק דין בגין חוב כאמור, ומכל מקום לא ברור מהמסמכים שצורפו ע"י הבנק לבקשה, מהו מקור החוב, מועד התהוותו, אופן חישובו ובעיקר- מהו שעור הקרן ומהו שעור הריבית ודרך חישובה. בעניין ריבית הפיגורים טען הנתבע, כי הוא מעולם לא חתם על מסמך או על הסכם כלשהו בנוגע לשיעור ריבית הפיגורים ולא אישר, לא בכתב ולא בע"פ, שעור הריבית הנטענת (19%) שהינה לטענתו מופרזת וכל מטרתה עושק הלקוח.

4.לאחר שבחנתי מכלול הטענות והראיות ולאחר ששמעתי עדויות בעלי הדין בפניי והתרשמתי מהם, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל. להלן נימוקיי.

 

5.כזכור, התביעה הועברה עם הגשת כתב הגנה מטעם הנתבע לפסים של סדר דין מהיר, ועל כן, קבלת התביעה אינה מותנית עוד בהוכחת קיומו של "חוב קצוב מכוח חוזה או התחייבות מפורשים שיש עליהם ראיה בכתב" כנדרש מכח סעיף 81א1(א) לחוק ההוצאה לפועל, ודי בכך שהתובע יוכיח החוב הנטען על ידו ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי.

 

6.האם עמד התובע בנטל זה ?

 

בכתב התביעה שצורף לבקשה ציין התובע, כי "הסכם פתיחת חשבון" ו"טופס תנאי עסק כלליים" חתומים ע"י התובע מצורפים כנספח א' לתביעה. ואולם עיון בנספחי התביעה מעלה, כי שני המסמכים הנ"ל כלל אינם נמנים עליהם. במקום המסמכים הנטענים צירף התובע לתביעה טופס בקשה לפתיחת חשבון עו"ש משנת 1986, חתום ע"י הנתבע, הנוגע לחשבון בנק מס' 83283, ולא לחשבון נשוא הליך זה (ח-ן מס' *****), וכן שני טפסים נוספים, חתומים ע"י הנתבע: טופס "בקשה לביצוע פעולות בנקאיות ע"פ פניה טלפונית" וטופס "הצהרה בדבר נהנה בחשבון פרטי", המתייחסים אמנם לחשבון נשוא תביעה זו (ח-ן מס' *****) אך לא ברור מהי הרלבנטיות שלהם לחוב נשוא התביעה דנן. כן ציין התובע בכתב התביעה, כי התובע אישר בחתימת ידו את שעור הריבית המשתנה (19%) בגין משיכת יתר, וכי אישור זה מצורף כנספח ג' לתביעה. דא עקא, שגם "אישור" כגון דא לא צורף לכתב התביעה, והמסמך היחיד בעניין שעור הריבית המשתנה שצורף כנספח לתביעה הינו טופס "אישור בדבר שעור ריבית" חתום ע"י מורשה החתימה בבנק בתקופה הרלבנטית (מר יששכר שם-טוב).

 

להוכחת גובה החוב, צירף התובע לכתב התביעה גם מסמך "תמצית תנועות משנים 2009-2011", בו מצוין כי יתרת החוב (קרן+ריבית) בחשבון העו"ש נשוא התביעה, נכון ליום 25/12/11, עומדת על סך של 41,075 ₪. ואולם, עיון מדוקדק במסמך, מעלה כי מדובר בתדפיס אשר התנועה הראשונה בו הינה יתרת חוב קיימת בסך של 42,416 ₪ נכון ליום 28/07/09, זאת ללא כל פירוט של אופן היווצרותו של חוב זה, מקורו ומועד התהוותו. כלומר, המדובר במסמך המציג את "השורה התחתונה" בלבד, לפיה הנתבע חייב לבנק סך של כ- 40,000 ₪ ללא כל רקע והסבר כיצד נוצר החוב, וללא כל יכולת להסיק הימנו את היחס בין סכום הקרן לסכום הריבית. מחדלו הראייתי של התובע המשיך גם בשלב הגשת התצהירים – אז נמנע התובע מהגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו, בהתאם להוראת תקנה 214ט. לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ללא כל טעם והסבר. חרף האמור, בפתח ישיבת ההוכחות התייצב מנהל סניף הבנק בו מנוהל חשבון הבנק נשוא התביעה, מר ישראל ארביב, וביקש ליתן עדות מטעם התובע בלא שהקדים והגיש תצהיר מטעמו. משנשאל ב"כ התובע באותו מעמד, מדוע נמנע מהגשת תצהיר עדות מטעם העד הנ"ל, השיב בהיתממות מה: "הואיל ולא נתבקשנו לעשות כן" ( פרוט' בעמ' 3 ש' 9) תשובה שאינה מסברת את האוזן, נוכח העובדה הפשוטה, כי חובת הגשת תצהירי עדות ראשית מעוגנת בתקנות ואינה מותנית במתן החלטה שיפוטית. מכל מקום, לאור העובדה, כי העד הינו מנהל הסניף בו מתנהל החשבון והתובע רשאי להגיש באמצעותו המסמכים שצורפו לכתב התביעה, שהינם בבחינת "רשומה מוסדית" הותרה שמיעת עדותו של העד אף בלא שהקדים והגיש תצהיר מטעמו, זאת בהתאם להוראת תקנה 214ט(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (פרוט' בעמ' 4 ש' 17-15 לפרוטו' הדיון).

 

7.דא עקא, כי בעדותו בפניי לא הצליח מנהל הסניף לשפוך אור על המסמכים שצורפו לכתב התביעה, לא ידע לפרוט את הסכום הנקוב במסמך "תמצית תנועות" שצורף לכתב התביעה לפרוטות, ולהבהיר איזה חלק ביתרת החוב הנקובה בו מהווה את הקרן ואיזה חלק מהווה את הריבית (פרוט' בעמ' 6 ש' 2-4) ; לא ידע העד לומר, באיזו תקופה חויבה הקרן בריבית חריגה מקסימלית של 19% ובאיזו תקופה ב"ריבית מסגרת" שהינה נמוכה יותר ( פרוט' בעמ' 5 ש' 16-21, 31-33, ע' 6 ש' 5-11); מה אחוז הריבית הרבעונית שנכללה ביתרת החוב ( פרוט' בעמ' 5 ש' 29) , ולא הצליח להסביר הסתירה הקיימת בין סכום החוב הנקוב במכתב ההתראה שנשלח כביכול לנתבע ביום 16/03/09 (51,724 ₪) לבין סכום החוב הנקוב בבקשה לביצוע התביעה (41,075 ₪) ( פרוט' בעמ' 5 ש' 4-6).

 

8.נראה שאילו בכך היו מתמצות ראיותיו של התובע אזיי דין התביעה היה להידחות. ואולם, בהמשך חקירתו העיד מנהל סניף התובעת על מסמך "פירוט תנועות בחשבון" לתקופה שמדצמבר 2008 עד מרץ 2014, אשר נשלח ע"י התובע לנתבע ביום 20/06/14, במסגרת בקשתו של האחרון לגילוי מסמכים. ראייה זו הוגשה ע"י התובע במקביל גם לביהמ"ש. המדובר, למעשה, בדפי חשבון מלאים המפרטים את כל התקבולים והחיובים (בגין הפקדת שיקים, תשלומי פרעון הלוואה, זקיפת ריבית חובה, עמלת התראה של עו"ד, דמי גביה, עמלת החזר חיוב וכד') שבוצעו בחשבון בתקופה הרלבנטית, ומלמדים על אופן התהוותו של החוב על ציר הזמן הרלוונטי לתביעה ועל שעורו במועד הגשת התביעה. מדפי החשבון הנ"ל עולה גם, כי מסגרת האשראי שהועמדה לתובע בחשבון עמדה על 30,000 ₪, וכי כל יתרת החובה בתוך מסגרת זו חוייבה בריבית חובה בשיעור של 10.6%, בעוד יתרת החובה שחרגה מהמסגרת חויבה בשיעור ריבית גבוה יותר (ריבית חריגה), בהתאם לשעורי הריבית שהיו נהוגים בבנק מעת לעת (ראה בעניין זה גם עדותו של מר ארביב בעמ' 5 ש' 15-21).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ