אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תא"מ 60204-12-15 גרינגליק נ' חברת הביטוח אל מסריק ואח'

תא"מ 60204-12-15 גרינגליק נ' חברת הביטוח אל מסריק ואח'

תאריך פרסום : 02/03/2016 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
60204-12-15
23/02/2016
בפני הרשמת:
סיגל אלבו

- נגד -
מבקשת:
חברת הביטוח אלמשרק
משיב:
יוחאי גרינגליק
החלטה
 

 

 

לפני בקשה להכריז על העדר המצאה כדין בשל היות המבקשת תושבת שטחי המועצה הפלסטינית.

 

כפי שטוענת המבקשת בצדק, כאשר מדובר בנתבע שמקום מושבו בשטחי המועצה הפלסטינית, יש לבצע את המצאת כתבי בית הדין בהתאם להוראות הקבועות בסעיף 3 לצו שעת חירום (יהודה ושומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית - עזרה משפטית בעניינים אזרחיים), התשנ"ט-1999 (להלן: "הצו").

סעיף 3 לצו קובע כי המצאת המסמכים תיעשה באמצעות הממונה וכי זה יפעל להמצאתו בשטחי המועצה הפלסטינית.

כבר נפסק לא אחת כי ההסדר הקבוע בצו הינו הסדר קונקלוסיבי וכי לא ניתן להכיר בכשרותה של המצאה, אשר בוצעה שלא לפי הוראות הצו, וכי ההמצאה בהתאם להוראות הקבועות בצו היא שמקנה לבית המשפט סמכות בינלאומית לדון בתביעה (ראו למשל: רע"א 9448/07 הרשות הפלסטינית נ' גודמו (פורסם בנבו); בר"ע (י-ם) 24159-12-10 פלשתין חברה לביטוח בע"מ נ' הכשרת היישוב בע"מ (פורסם בנבו); ת.א. (מחוזי – ים) 15101-07-10 עזבון המנוחה ודאד ג'ראר נ' אלתקאפל חברה פלסטינית לביטוח בע"מ (פורס בנבו)).

פועל יוצא מכך, הוא כי המצאה שלא בהתאם להוראות הקבועות בצו אינה תקפה, ובהעדר המצאה כאמור לא קנה בית המשפט סמכות לדון בתובענה.

במקרה זה, לא בוצעה המצאה בהתאם להוראות הצו ועל כן ההמצאה שבוצעה לב"כ המבקשת בבקשה זו אינה תקפה.

אשר לטענת התובע, כי ב"כ המבקשת הוא מורשה לקבלת כתבי בית דין מטעמה, הרי שדין טענה זו להידחות, שכן העובדה שב"כ המבקשת ייצג או מיצג את המבקשת בתיקים אחרים אינה הופכת אותו למורשה לקבלת כתבי בית דין בכל התביעות המוגשות כנגד המבקשת.

 

לפיכך, אני קובעת כי על התובע להמציא את כתב התביעה לידי הנתבעת 2 בהתאם להוראות הקבועות בצו. אשר לנתבע 1, הרי משהבהירה הנתבעת 2 כי אינה כתובת לקבלת כתבי בית דין עבורו, יש להמציא לו את כתב התביעה בנפרד.

 

אשר לבקשה התובע לחיוב הנתבעת בערובה, הרי שתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, עניינה בחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, ולא בחיוב נתבע בהפקדת ערובה, ועל כן דין הבקשה להידחות.

 

לאור האמור, אני קובעת כי על התובע לבצע את המצאת כתב התביעה, בהתאם להוראות הקבועות בצו.

 

 

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ