1.לפניי תביעת תחלוף, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה על רקע נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 15.12.2014 בין כלי רכב, מ"ר 59-901-11 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 53-084-79 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 ומושכר על ידה ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").
רקע ותמצית טענות הצדדים
2.התובעת טוענת כי רכבה אשר עמד בעצירה מוחלטת בשל מחסום משטרתי, נפגע על ידי רכב הנתבעות תוך שהוא מנסה לעקוף את רכב התובעת על מנת לברוח מן המחסום המשטרתי. בגין פגיעה זו נגרמו לרכב התובעת נזקים אשר הוערכו על ידי שמאי מטעמה.
מנגד, טוענת הנתבעת 2 כי דין התביעה נגדה להידחות בשל היעדר כיסוי ביטוחי. לטענת הנתבעת 2, הופרו תנאי הפוליסה אותה הוציאה למבוטחתה, עבור רכב הנתבעות. כמו כן, טוענת הנתבעת 2 כי רכב הנתבעות הועבר על ידי שוכרת רכב, בשם שירה אדרי, הנתבעות לצד שלישי, אשר העבירו לאדם נוסף שנהג ברכב הנתבעות בעת קרות התאונה, בעוד שמי שהיה מורשה לנהוג ברכב הנתבעות היא השוכרת, כאמור בהסכם השכירות שנחתם בין הנתבעת 1 לשוכרת. מכאן, שבעת התאונה הנוהג ברכב הנתבעות לא היה מורשה נהיגה על פי תנאי הפוליסה. יתירה מזאת, טוענת הנתבעת 2 כי רכב הנתבעות שימש לביצוע פשע, על ידי מי שנהג בו בעת התאונה, אדם בשם אבי זהבי, ת.ז. XXX, אשר ניסה לברוח מן המחסום המשטרתי ואגב כך ארעה התאונה. לטענת הנתבעת 2, התנהלות זו של נהג רכב הנתבעות עומדת בניגוד לתכלית הביטוח ומהווה הפרה של תנאי פוליסת הביטוח. בנוסף לכך, מכחישה הנתבעת 2 את הנזק, את קשר הסיבתי בינו לבין התאונה ואת שיעורו.
הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה. אולם ב"כ התובעת ציין במסגרת טיעוניו בדיון מיום 03.11.2016 כי טרם עלה בידי התובעת להמציא את כתב התביעה לידי הנתבעת 1 (עמ' 3, שורה 16 לפרוטוקול). בהקשר זה יש לציין כי הגם שעל פי החלטתי מיום 24.01.2017 נתתי לתובעת הזדמנות להמציא את כתב התביעה יחד עם ההזמנה לדין לידי הנתבעת 1 בתור בעלת דין ראויה בתיק, זו לא טרחה כלל לעדכן את בית המשפט בדבר, חרף מספר החלטות והזדמנויות שניתנו, ולכן ביום 21.05.2017 נתתי החלטה לפיה התביעה נגד הנתבעת 1 נמחקת.
3.יוטעם כי במעמד הדיון מיום 03.11.2016 ועוד בראשיתו, הוסכם על ידי ב"כ התובעת וב"כ הנתבעת 2 כי אין מחלוקת בשאלת האחריות לקרות התאונה (עמ' 1, שורה 9 לפרוטוקול).
4.בהחלטתי מיום 24.01.2017 קבעתי כי לא בשלה העת להכריע בסוגיית הכיסוי הביטוחי בפרט או להכריע בתובענה בכלל ואפשרתי לנתבעת 2 להמציא לידי הצדדים שכנגד ולתיק בית המשפט את ג'קט הפוליסה הספציפי שנרכש בידי הנתבעת 1.
ביום 30.01.2017 צורף ג'קט פוליסה אולם לאחר בדיקת ג'קט הפוליסה אל מול רשימת הפוליסה שהוצגה במעמד הדיון מיום 03.11.2016 וסומנה נ/1, עלה כי אין מדובר בג'קט פוליסה הקשור לרשימת הפוליסה הספציפית בגין רכב הנתבעות, ולכן בהחלטתי מיום 14.03.2017 אפשרתי לנתבעת 2 להמציא את ג'קט הפוליסה הרלוונטי או אסמכתא המקשרת בין ג'קט הפוליסה שהומצא לבין רשימת הפוליסה. אלא ששום מסמך לא הוגש בידי ב"כ הנתבעת 2. לכן בהחלטתי מיום 21.05.2017 קבעתי את התיק לדיון ליום 07.06.2017 לשם בירור סופי של סוגיית הכיסוי הביטוחי.
ביום הדיון מיום 07.06.2017 צירפה הנתבעת 2 את ג'קט הפוליסה הרלוונטי כביכול.
5.ביום 07.06.2017 נערך דיון כאמור, במעמד ב"כ הצדדים שהעלו את טענותיהם בעניין.
6.ב"כ הנתבעת 2 הדגיש בפתח הדיון כי על פי פרק 3 לג'קט הפוליסה מי שמורשה לנהוג ברכב מושא הפוליסה הוא, בין היתר, "המבוטח", "אדם ששמו נקוב במפרט" "אדם הנוהג לפי הוראות המבוטח ונוהג לפי הוראתו או ברשותו", אלא שמאחר שהסכם השכירות שנחתם בין הנתבעת 1 (משכירת רכב הנתבעות) לשוכרת (מוצג נ/2) מכיל תנאי מפורש לפיו "מורשה לנהוג רק נהג הרשום בחוזה ההשכרה", הרי שנהיגתו של נהג רכב הנתבעות בעת התאונה הייתה שלא על פי תנאי חוזה ההשכרה ובשל כך גם לא בהתאם לתנאי הפוליסה. משכך, טוען ב"כ הנתבעת 2 להיעדר כיסוי ביטוחי.
כמו כן, ביקש ב"כ הנתבעת 2 להראות כי גם אם התאונה שנגרמה אגב מנוסתו של נהג ברכב הנתבעות מפני השוטרים שביקשו לעצור אותו, ולא בכוונה כדי לגרום נזק לרכב התובעת, הרי שלאור הפסיקה ובמיוחד בהתבסס על תא"מ 6885-08-10 ממנו עולה כי די בידיעה בדרגה גבוהה של הסתברות כי תאונה עלולה להתרחש כדי לקיים את דרישת הכוונה המנויה בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"). יש לציין כי פסק הדין בעניין תא"מ 6885-08-10 פטר את המבטחת ממתן כיסוי ביטוחי גם מטעמי תקנת הציבור ומטעמי חוסר תום לב של מי שנהג ברכב המבוטח בעת התאונה.
עוד טען ב"כ הנתבעת 2 כי התביעה היא חסרה מאחר שלא הוגשה נגד הנהג ברכב הנתבעות בעת התאונה וגם לא נגד שוכרת רכב הנתבעות.
7.לעומת זאת, ב"כ התובעת לא ידע לתת מענה מניח את הדעת לשאלה מדוע כתב התביעה לא הוגש נגד הנוהג ברכב הנתבעות בעת התאונה, ואף לא התבקש לצרפו כבעל דין במועד מאוחר יותר.
ב"כ התובעת ביקש מבית המשפט ליתן הכרעתו בסוגיית הכיסוי הביטוחי על יסוד כל הנתונים המונחים לפניו.
לטעמו של ב"כ התובעת, הנתבעת 2 לא עשתה די בצירוף ג'קט הפוליסה ורשימת הפוליסה. עוד בהקשר זה טוען ב"כ התובעת כי ברשימת הפוליסה נקבע במפורש כי רשאי לנהוג ברכב הנתבעות כל נהג מעל גיל 24. לכן, טוען ב"כ התובעת כי אין רלוונטיות לחוזה ההשכרה שבין הנתבעת 1 לשוכרת. זאת ועוד, טוען ב"כ התובעת כי הנתבעת 2 לא עשתה די כדי להוכיח כי אכן אותו אדם שנהג ברכב הנתבעות בעת התאונה נהג שלא בהרשאת המבוטח.
עוד טוען ב"כ התובעת כי אם הנתבעת 2 הייתה סבורה כי הנתבעת 1 לא עמדה בתנאי הפוליסה מדוע המשיכה לבטח אותה בפוליסה חדשה באותם תנאים לאחר ידיעתה על עצם קרות התאונה נושא התובענה.
לטענת ב"כ התובעת לא עלה בידי הנתבעת 2 להראות כי התקיימו התנאים להיעדר כיסוי ביטוחי.
8.עתה לא נותר אלא להכריע בתובענה.
דיון והכרעה
9.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, ובכלל זה כל מוצגיהם של הצדדים לרבות הפניות לפסיקה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של התובעת והנתבעת 2, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים המובאים להלן:
גרימת התאונה בזדון
9.1.עמדתה של הנתבעת 2 הייתה, לאורך כל הדרך יש לומר, כי היא פטורה מכיסוי ביטוחי מאחר שהתאונה (התנגשות רכב הנתבעות ברכב התובעת) נגרמה במהלך ביצוע פשע, ובכלל זה מנוסת הנוהג ברכב משוטרים.
בהחלטתי מיום 24.01.2017 קבעתי מפורשות כי התאונה נגרמה אגב בריחת הנוהג ברכב הנתבעות משוטרים המבקשים לעצרו שאין ספק שמדובר בעבירה פלילית, עם זאת, קבעתי כי לא מדובר בתאונה שנגרמה בזדון, כלומר בכוונה לגרום לנזק לרכב התובעת, אלא ברשלנות או בפזיזות אגב ניסיונו של הנוהג ברכב הנתבעות לברוח ולחמוק ממעצר השוטרים.
9.2.אני ער לפסיקה שאליה הפנה ב"כ הנתבעת בדיון מיום 07.06.2017 ובמיוחד לפסק דינו של כב' השופט דפדי, בתא"מ 6885-08-10. עם זאת, הנתונים העובדתיים שהיו קיימים בפסק דינו של השופט דפדי הינם שונים מעובדות המקרה דנן.
ראשית, בעוד שבמקרה שנידון לפני השופט דפדי, נהג הרכב ששימש לפעילות העבריינית היה צד לתביעה, כאן הנתבעות הן חברת ההשכרה, שלא נטלה חלק בהליכים ושאף נמחקה לאור התנהלותה של התובעת, ומבטחת רכב ההשכרה, היא הנתבעת 2.
שנית, בעוד שבמקרה שנידון לפני השופט דפדי, דובר על ידיעה (של הנוהג) בדרגה גבוהה של הסתברות כי תאונה עלולה להתרחש, השקולה לכוונה כפי שמנויה בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, כאן לא נעשה כל בירור עובדתי שיכול היה להיעשות בנקל על ידי זימון נוהג רכב הנתבעות.
שלישית, בשונה מהמקרה שנדון לפני השופט דפדי, כאן אחת הסיבות, אם לא המרכזית שבהן, להתנגשות רכב הנתבעות ברכב התובעת, הייתה ירי שבצעו שוטרים כלפי רכב הנתבעות שכתוצאה מכם איבד שליטה והתנגש ברכב התובעת. כך שכלל לא ברור אם לא היה מבוצע ירי האם עדיין רכב הנתבעות היה נתקל ברכב התובעת. דבר שניתן היה להבהיר באמצעות בירור עובדתית כדבעי.
רביעית, בשונה מהמקרה שנדון לפני השופט דפדי שם הנתבע (נוהג הרכב) היה המבוטח, כאן, נוהג הרכב אינו אלא מי שקיבל את הרכב מצד ג', שאף אינה שוכרת הרכב, ואי מתן כיסוי ביטוחי אינה הענקת פרס לנוהג הרכב הקשור לפעילות עבריינית אלא לפגיעה בבעלת רכב הנתבעות, משכירת הרכב, היא הנתבעת 1.
מכאן, שאיני מוצא להחיל את המסקנה העולה מפסק הדין בתא"מ 6885-08-10 בעניינינו.
9.3.יובהר, כי טענת הנתבעת 2 כי הפוליסה אינה מכסה שימוש לצרכי השכרת רכב נשללה בהחלטתי מיום 24.01.2017.
9.4.יתירה מזאת, על פי עיון בג'קט הפוליסה שצורף לתיק במועד הדיון, הסיכון שהתממש בנסיבות העניין במסגרתו נפגע רכב התובעת כתוצאה מניסיון בריחה של רכב הנתבעות מחסום משטרתי, אינו נמנה בין הסיכונים והאירועים הלא מכוסים על פי פרק 5 "תנאים כללים".
נהג אינו מורשה על פי תנאי הפוליסה
9.5.יחד עם זאת, רכב הנתבעות הושכר לידי שוכרת פלונית, ונקבע בחוזה השכירות כי הנהג המורשה לנהוג ברכב המושכר הינו השוכר הנקוב בשם בתנאי שהוא עונה לתנאי גיל וותק הנהיגה (נ/2). גם ג'קט הפוליסה הרלוונטי קובע מפורשות כי מי שרשאי לנהוג ברכב הוא, בין היתר, אדם ששמו נקוב במפרט או אדם הנוהג לפי הוראות המבוטח או ברשותו.
על מנת לבדוק מהן הוראות או הרשאת המבוטח (משכירת הרכב) יש לפנות לחוזה ההשכרה (נ/2) שם רשום באופן מפורשת ושאינו משתמע לשני פנים כי מי שרשאי לנהוג ברכב המושכר הינו "רק נהג הרשום בחוזה ההשכרה". תחת שם נהג הרכב המושכר נרשם שמה של הגב' אדרי שירה. ללמדך, כי מר זהבי שנהג ברכב הנתבעות בעת התאונה, לא היה מורשה לנהוג בו על פי חוזה ההשכרה, ובכלל זה לא היה מורשה לנהוג על פי תנאי הפוליסה.
9.6.ויוטעם מקום שלשון הפוליסה, ובמקרה זה, בשילוב עם לשון חוזה ההשכרה היא ברורה והיא מלמדת כי הנוהג ברכב הנתבעות בעת התאונה לא היה מורשה לנהוג ברכב, ואין כל עמימות טקסטואלית בעניין, הרי שהייתה זו מחובתה של התובעת להביא את העדים הרלוונטיים כדי להוכיח היפוכו של דבר, כי מי שנהג ברכב בעת התאונה היה מורשה לנהוג בו.
9.7.לפיכך, פטורה הנתבעת 2 מכיסוי ביטוחי בגין נזקי צד ג' כתוצאה מהתאונה.
10.אשר על כן, התביעה נדחית.
11.התובעת תישא בהוצאותיה של הנתבעת 2 ובכלל זה שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.
12.המזכירות תמציא פסק הדין לבאי כוח הצדדים.
ניתן היום, ט' תמוז תשע"ז, 03 יולי 2017, בהעדר הצדדים.
