- תביעה בסדר דין מהיר, על סך 41,400 ₪, אותם לטענת התובעת, על הנתבע לשלם לה, מכח התחייבותו החוזית כלפיה, או מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
- התובעת הינה חברה העוסקת בניהול תיקי השקעות, ובמתן ייעוץ ללקוחות בשוק ההון.
בשנת 2009 נוצר קשר בין התובעת, באמצעות סוכן מטעמה שי חליבה, לבין הנתבע, במסגרתו סייעה התובעת לנתבע לפתוח חשבון עצמאי בחברת אקסלנס נשואה.
זמן מה לאחר מכן, פנה אל התובעת עו"ד עמית מנור, מתוך כוונה להגיש תביעה נגזרת, בשם מנורה, נגד גורמים שונים שהסבו לה ולחברת בת שלה, נזקים, ועל כן התעניין אם מי מבין לקוחותיה של התובעת מחזיק במניות מנורה.
מישאל אבגי, מנכ"ל התובעת פנה אל שי חליבה, ושאל אותו אם ידוע לו מי מלקוחות התובעת מחזיק במניות מנורה.
חליבה השיב כי למיטב זכרונו מחזיק הנתבע במניות מנורה, ובעקבות כך פנה אבגי אל הנתבע, ושאל אותו אם ניתן להעביר את פרטיו לעו"ד מנור, על מנת שיפגשו מתוך כוונה לשקול הגשת תביעה נגזרת בשמו.
הנתבע הסכים ליצירת הקשר בינו לבין עו"ד מנור, ובהמשך, לאחר שנפגשו, הוסכם ביניהם כי עו"ד מנור יגיש בשם הנתבע תביעה נגזרת כאמור.
התביעה הוגשה, ובמהלכה הגיעו בעלי הדין להסכם, במסגרתו נפסק לנתבע פיצוי.
עד כאן, אין מחלוקת בין בעלי הדין, ביחס לעובדות.
- לטענת התובעת, נכרת הסכם בעל פה בינה לבין הנתבע, לפיו התחייב הנתבע להעביר אליה, עם קבלת סכום הפיצוי שנפסק לו במסגרת התביעה הנגזרת סכום שלא יפחת מ- 30% מהפיצוי שייפסק לו.
- הנתבע מכחיש קיומו של הסכם כאמור. לטענתו, אף לא אחד מנציגיה של התובעת אמר לו, טרם הסכמתו להגשת התביעה הנגזרת בשמו, כי יהיה עליו להעביר אל התובעת חלק כלשהו מהפיצוי שייפסק לו, ככל שייפסק, ומעולם לא נתן הסכמתו לכך. הנתבע מאשר כי לאחר הגשת התביעה, בשלב שבו עמד להתגבש הסכם הפשרה, ציין בפניו עו"ד מנור כי נהוג ומקובל להעביר לתובעת, כמי ש"תיווכה" בינו לבין הנתבע, סכום כלשהו מהפיצוי שיקבל. הנתבע שמע את הדברים, באותו מועד לראשונה, לטענתו, ואמר כי יחשוב על כך.
דיון והכרעה
- אין מחלוקת כי בין התובעת לנתבע לא נכרת הסכם בכתב, בו התחייב הנתבע לשלם לה סכום כלשהו, במקרה שיזכה בפיצוי במסגרת התביעה הנגזרת.
לטענת מנהל התובעת, מר אבגי (להלן:"אבגי") כיום דואגת התובעת להחתים את לקוחותיה על הסכם במקרים דומים.
עם זאת, כאמור, לטענת התובעת, כבר בשיחת הטלפון הראשונה, בה הסכים הנתבע להעברת פרטיו לעו"ד מנור, נאמר לו שיהיה עליו לשלם לתובעת לכל הפחות 30% מהפיצוי שייפסק לו, והוא נתן הסכמתו.
- בקדם המשפט שהתקיים בתאריך 2.10.14 טען שי חליבה (להלן:"חליבה") כי הוא עצמו פנה אל הנתבע וסיכם עמו את נושא שכר הטרחה (בעמ' 2 לפרוט' ש' 9-10).
בתצהיר העדות הראשית אותו הגיש חליבה, לא נזכרת שיחה בינו לבין הנתבע, שהתקיימה טרם הגשת התביעה הנגזרת. מעיון בתצהיר עולה כי חליבה העביר לאבגי את פרטי הנתבע, מבלי לשוחח עמו קודם לכן, אבגי שוחח בעצמו עם הנתבע, ולאחר מכן עדכן את חליבה, לטענתו, כי סיכם עם הנתבע כי הסכום שהתובעת תקבל מהנתבע יהיה כזה שלא יפחת מ- 30% מהפיצוי שייפסק לו (סעיפים 7-10).
כלומר, על פי הנטען בתצהיר חליבה, מדובר בעדות שמועה.
- גם בחקירתו הנגדית, אישר חליבה, כי הוא עצמו מעולם לא שוחח עם הנתבע על נושא התשלום או עמלת התיווך של התובעת (בעמ' 8 לפרוט' ש' 1-2) וכשעומת עם דבריו בישיבת קדם המשפט השיב כי יתכן שמדובר בטעות של קלדנית (בעמ' 8 ש' 27).
בהמשך העיד חליבה, שכן שוחח עם הנתבע על התשלום. לדבריו : "לא דיברתי איתו על התשלום, אבל אמרתי לו שיש תשלום, והפניתי אותו למישאל בעניין..." (בעמ' 9 לפרוט' ש' 9-10). עם זאת, שיחה זו לא נזכרת כלל בתצהירו של חליבה, והגרסה שמסר, בחקירתו בבית המשפט, שונה הן מהגרסה שמסר בתצהיר, והן מזו שמסר בקדם המשפט.
בעדותו, העיד חליבה כי שאל את הנתבע אם יש לו את נייר הערך של מנורה (בעמ' 9 ש' 5), אולם בתצהירו לא נכתב כלל כי שוחח עם הנתבע לפני שהעביר את פרטיו לאבגי.
על פי תצהירי התובעת, מי ששוחח עם הנתבע וביקש את הסכמתו להעברת הפרטים לעו"ד מנור הוא אבגי.
- תמיהה נוספת העולה מתצהיר חליבה, מעוררת העובדה שהתמורה צוינה, כביכול, בסכום ש"לא יפחת מ- 30%", שכן חיוב לשלם, שאינו תלוי ברצונו הטוב של אדם, נעשה תוך ציון סכום קבוע, או שיעור קבוע מהסכום שיתקבל.
- הסתירות בין דבריו של חליבה בקדם המשפט, לבין תצהירו וחקירתו, מטילות ספק בדבר מהימנות טענותיו.
לא אוכל לקבוע, על סמך עדותו של חליבה, כי דיבר עם הנתבע על נושא התשלום, אף לא על דרך ההפניה למישאל אבגי, שכן הפניה זו לא נזכרת בתצהירו.
- גם על פי תצהירו של אבגי, הפניה הראשונה מטעם התובעת אל הנתבע נעשתה על ידיו, בשיחת טלפון אל הנתבע, לאחר שחליבה אמר לו בשיחה ביניהם, שהנתבע מחזיק במניות מנורה. בחקירתו הנגדית חזר אבגי על טענתו לפיה, במהלך אותה שיחת טלפון, בה הנתבע הביע הסכמתו להיפגש עם עו"ד מנור, אמר לו אבגי כי אם יזכה לפיצוי במסגרת התביעה, תהא התובעת זכאי לעמלת תיווך בשיעור של 30%.
בהמשך העיד, בהתייחס לסעיף 11 לתצהירו, כי לקראת החתימה על הסכם הפשרה, העלה
בפני עו"ד מנור את חששו מכך שהנתבע אינו חתום עמו על הסכם ביחס לעמלת התיווך, ואז אמר לו עו"ד מנור כי הוא סבור שהנתבע אדם הגון, ולכן הוא סבור שלא תהיה בעיה, אולם קיבל על עצמו לדבר עם הנתבע בנדון (בעמ' 12 לפרוט' ש' 17-18). משמע, מדבריו אלה של אבגי, עולה כי עו"ד מנור שוחח עם הנתבע בדבר התשלום לנתבעת, לבקשתו, רק לאחר הגשת התביעה, לקראת החתימה על הסכם הפשרה.
עדות זו מתיישבת עם גרסתו של הנתבע, לפיה זו היתה הפעם הראשונה בה שוחח עמו עו"ד מנור בנושא.
- אבגי הכחיש כי קיבל תמורה מעו"ד מנור עבור התיווך בינו לבין הנתבע לשם הגשת התביעה. לדבריו, לא קיבל מעו"ד מנור מאום "בתיק הזה" אלא תשלום על חשבון ייעוץ שהוא נותן לו בשוק ההון (בעמ' 11 לפרוט' ש' 19-22).
עו"ד מנור נשאל בנושא, והשיב כי שילם לתובעת דמי יעוץ שהם "אחוזים שנגזרים מהצלחת התביעה" (בעמ' 19 ש' 10). תשובה זו מעידה על תשלום עבור יעוץ בתיק הזה, ולא על תשלום כללי – דבר המנוגד לעדותו של אבגי, ומעמיד אותה בספק רב.
אמנם, העובדה שהתובעת קיבלה מעו"ד מנור תמורה עבור התיווך בינו לבין הנתבע, אינה שוללת, כשלעצמה, קבלת תשלום גם מהנתבע עצמו, אם אכן נכרת בינה לבין הנתבע הסכם בעל פה כנטען, אלא שהסתירה בין עדותו של עו"ד מנור לעדותו של אבגי, פוגעת במהימנות עדותו של אבגי.
- עו"ד מנור הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, שהוגש מטעם התובעת, כי הבהיר לנתבע שנהוג ומקובל שתובע ייצוגי יעביר חלק מהסכום בו זכה למי שיצר את הקשר בינו לבין עוה"ד. העובדה שעו"ד מנור נאלץ ליידע את הנתבע כי כך נהוג ומקובל, מחלישה עד מאוד את טענת התובעת לפיה נכרת הסכם בעל פה בנדון, בינה לבין הנתבע. שכן אם יש הסכם, אין צורך להיתלות בנהוג ובמקובל. אם אכן היה הסכם בעל פה בין אבגי לנתבע, כל שהיה על עו"ד מנור לעשות באותה שיחה עם הנתבע, לקראת החתימה על הסכם הפשרה, הוא להזכיר לו את התחייבותו בעל פה כלפי אבגי.
- מקובלת עלי עדותו של עו"ד מנור לפיה פנה אל הנתבע בדברים, לאחר שאבגי הביע בפניו חשש שהנתבע לא ישלם לתובעת מאום (כמתואר בעמ' 18 לפרוט'). עם זאת, מעדותו של עו"ד מנור לא עולה גרסה עובדתית סדורה ביחס לפגישה הראשונה בינו לבין הנתבע, בה לדבריו ציין בפניו את נושא דמי התיווך לנתבעת. מכל מקום, על פי תצהירו דיבר עם הנתבע באותה פגישה על מה שנהוג ומקובל, ולא הציג זאת בדרישה.
יתרה מכך, עו"ד מנור אינו מעיד כי הנתבע הסכים לשלם לתובעת סכום כלשהו - לא במהלך הפגישה הראשונה הנטענת, אליה הוא מתייחס בסעיף 5 לתצהירו, ואף לא במהלך השיחה שלהם לקראת חתימת הסכם הפשרה או לאחריו (בסעיף 6 לתצהיר). נהפוך הוא – עו"ד מנור כותב בתצהירו שהנתבע אמר כי יחשוב על הדברים ויחליט לאחר שיקבל את הכספים.
- ממכלול העדויות שהובאו מטעם התובעת, לא ניתן לקבוע כי הוכחה הסכמה בעל פה בין התובעת לנתבע, בדבר תשלום חלק כלשהו מתוך הפיצוי שייפסק לו במסגרת התביעה הנגזרת.
- הנתבע העיד, כי בשיחותיו עם נציגי התובעת עובר להגשת התביעה, לא נאמר לו מעולם, כי אם יזכה בפיצוי יהיה עליו לשלם לתובעת סכום כלשהו. לטענתו, רק בשלב בו התביעה הנגזרת היתה קרובה לסיומה, פנה אליו עו"ד מנור ואמר לו כי "נהוג לתת משהו".
עדותו של הנתבע לא נסתרה, והיא מהימנה בעיני.
- הוכח, אם כן, כי הדברים נאמרו לנתבע, ע"י עו"ד מנור, רק בשלב שקדם לחתימת הסכם הפשרה, היינו כשהתביעה עמדה לקראת סיומה. העובדה שבחר להמשיך בתביעה ולא להפסיקה, בשלב מאוחר זה, אינה יכולה להצביע על הסכמה מצדו לתשלום חלק כלשהו מהפיצוי לתובעת. ההסכם בין הנתבע לעו"ד מנור לא הוצג, ואין לדעת אם חזרתו מהתביעה היתה מקימה לעו"ד מנור עילת תביעה נגדו, אך ברור כי הדבר היה בלתי הוגן כלפי עו"ד מנור שהשקיע ממרצו ומזמנו בתביעה.
מקובלת עלי טענת הנתבע, לפיה לצורך הוכחת התביעה, היה על התובעת להוכיח כי הסכמתו לתשלום הנטען ניתנה בד בבד עם הסכמתו להעברת פרטיו אל עו"ד מנור, או לכל הפחות עובר להגשת התביעה. התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה.
- התובעת מעלה טענה חלופית מתחום דיני עשיית העושר. עם זאת, הטענה אינה מבוססת מבחינה משפטית. לא הוכח כי זכייתו של התובע באה לו שלא על פי זכות שבדין, או בנסיבות המזכות את התובעת "בהשבה" כלשהי.
מוכנה אני לקבל את עמדת התובעת ועו"ד מנור, לפיה מבחינה מוסרית, היה על הנתבע לשלם לתובעת, אך אין בית המשפט יכול לחייב את הנתבע לשלם סכום כלשהו, כאשר לא התחייב לשלמו.
- לפני סיום, ולמעלה מן הצורך, אציין כי התובעת אף לא הוכיחה מהו הסכום בו זכה התובע. בכתב התביעה נטען כי זכה ב- 138,000 ₪, אך לא צורפה כל אסמכתא.
עו"ד מנור העיד, מטעם התובעת, כי למיטב זכרונו הסכום היה 100,000 ₪ ולאחר ניכוי מע"מ ומס במקור נשאר סכום של כ- 60,000 ₪.
הנתבע לא ציין בכתב ההגנה או בתצהירו מהו הסכום שקיבל, וכך נותר הסכום, שהינו חלק מיסודות התביעה שהיה על התובעת להוכיח, בלתי מוכח.
- לאור האמור, אני דוחה את התביעה.
התובעת תישא בשכר טרחת ב"כ הנתבע בסך 4,680 ₪.
הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, ז' ניסן תשע"ז, 03 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.