אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תא"מ 53039-09-12פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' אטקין ואח'

תא"מ 53039-09-12פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ נ' אטקין ואח'

תאריך פרסום : 21/05/2015 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום ראשון לציון
53039-09-12
10/05/2015
בפני השופט:
ד"ר גיא שני

- נגד -
התובעת:
פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ
הנתבעים:
1. אמיר אטקין
2. ש. שלמה רכב בע"מ

פסק דין
 

 

לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב בבעלות התובעת (מ.ר. 34-046-76), זאת בתאונה שאירעה ביום 20.12.2011 בין רכב זה לבין רכב שבו נהג הנתבע 1 (מ.ר. 23-475-69). רכב זה האחרון היה בבעלות הנתבעת 2, והושכר על-ידהּ לחברת "בטי בם בע"מ", שבה הועסק הנתבע 1.

 

לפי גרסת התובעת, הרכב שלה עמד בחנייה מסודרת במתחם החנייה של בית הספר הדמוקרטי בכפר סבא. או-אז, נסע הרכב שבו נהג הנתבע 1 אחורה, מתוך החנייה שבה עמד, ופגע ברכב התובעת.

 

גרסה זו, שעליה העיד לפניי נהג התובעת, לא הוכחשה – ולמעשה אושרה – על-ידי הנתבע 1. אמנם בעדותו הנתבע 1 ציין כי אינו זוכר את פרטי האירוע (אך זוכר את עצם קיומו), אולם ברור כי אינו חולק על הגרסה שמסר נהג התובעת, והדברים עולים בבירור גם מכתבי הטענות שהגיש. לפיכך, המחלוקת העיקרית מתמקדת בשאלה מי מבין הנתבעים נדרש לשאת בנזק. הנתבעים הגישו סיכומים בשאלה זו.

 

אשר לנתבע 1: לאור נסיבות התאונה כפי שהעיד עליהן באופן מהימן נהג התובעת, כאשר הנתבע 1 כאמור אינו חולק על נסיבות אלה, האחריות לקרות התאונה מבחינת דיני הנזיקין רובצת לפתחו של הנתבע 1. לתובעת עומדת אפוא עילת תביעה ישירה נגד הנתבע 1 כמזיק.

 

אשר לנתבעת 2: זו לא חלקה על עצם הכיסוי שהיא מעניקה לשוכר – לרבות בגין אחריות כלפי צד ג בעקבות אירוע תאונה. לעניין זה אני מפנה גם להסכם השכירות שצורף כנספח לכתב ההגנה מטעם הנתבע 1, וכן לסיכומיה של הנתבעת 2, המתייחסת לעצמה כאל מבטחת (ראו למשל סעיף 12 לסיכומים). הטענה היחידה בסיכומיה של הנתבעת 2 היא כי הנתבע 1 לא דיווח על התאונה בזמן אמת ולא שיתף עמה פעולה כנדרש, וכי יש בכך כדי לפטור אותה מאחריות.

 

אין בידי לקבל טענה זו בנסיבות העניין. השאלה אם הנתבע 1 דיווח לנתבעת 2 על האירוע בסמוך להתרחשותו, או שמא רק בדיעבד בשנת 2014, שנויה במחלוקת בין הנתבעים. הנתבעת 2 טוענת כי לא היה דיווח בזמן אמת. לעומת זאת, הנתבע 1 גרס כי היה דיווח לאחר התאונה, וכי הוא מילא טופס (אם כי לא זכר מתי בדיוק). לדבריו, לאחר שקיבל את כתב התביעה בשנת 2014 ופנה לנתבעת 2, הוא התבקש לחתום פעם נוספת על דו"ח תאונה – וכך עשה. בהקשר זה מצביע הנתבע 1 בסיכומיו על העובדה שבכותרת דו"ח התאונה רשום "תאריך הקלדה 22.3.2012". עובדה זו, לדבריו, מלמדת כי למעשה הטופס הוקלד עוד במרץ 2012, ואילו באפריל 2014, עת חתם על המסמך במשרדי הנתבעת 2, לא היה מדובר אלא ב"אשרור". כאמור, לנתבעת 2 השגות בעניין זה, אולם לדידי אין לכך חשיבות מכרעת. משעה שהנתבע 1 מילא לכל הדעות טופס הודעה (ולוּ לאחר שהתביעה כבר הוגשה), וכן התייצב למתן עדות בבית המשפט ולא חלק על נסיבות התאונה כפי שהציגן נהג התובעת, יהא זה מרחיק לכך לראות בו כמי שאינו משתף פעולה באופן המצדיק שלילת הכיסוי מצד הנתבעת 2 וזאת במסגרת תביעתה של התובעת שרכבהּ נפגע בתאונה. אף לא מצאתי כי הוכח במידה הנדרשת שבשל אי-שיתוף הפעולה הנטען נגרם לנתבעת 2 נזק מבורר כגון חיוב בתשלום גבוה יותר או תשלום שבנסיבות אחרות היא לא הייתה חייבת בו (ראו והשוו ת"ק (צפת) 22577-08-10 טרבולסי נ' שלמה SX חברה להשכרת רכב בע"מ (18.9.2011)).

 

ודוק: בכתב ההגנה טענה הנתבעת 2 כי היא פנתה ללקוח (הנתבע 1) וביקשה לברר את נסיבות התאונה ועצם התרחשותה, אך לא עלה בידה לעשות כן. לא מצאתי פירוט או תיעוד בעניין פניות אלה, והנתבע 1 מצדו הכחיש בכתב ההגנה שנעשתה אליו פניה. בפועל, כאמור, מצויים אנו היום במצב שבו הנתבע 1 מילא לבקשת הנתבעת 2 דו"ח תאונה (נוסף, לטענתו), ואין הוא מכחיש את עצם התרחשות התאונה וגם לא את נסיבותיה כפי שנטענו על-ידי נהג התובעת. עצם העובדה שהנתבע 1 טען בעדותו שאינו זוכר פרטים כאלה ואחרים, או שקיים ספק – נוכח העדויות שנשמעו – אם בדק בזירת התאונה את הנזקים שנגרמו לכלי הרכב, לא די בהם כדי לפטור את הנתבעת 2 (כפי שלא היה בהם די כדי לפטור חברת ביטוח המבטחת רכב באחריות כלפי צד ג).

 

אשר לנזקים: לא מצאתי בסיס לשלול את טענת התובעת בדבר נזקיה – טענה המושתתת בין היתר על דו"ח שמאי (שלא זומן על-ידי הנתבעים לעדות) – זאת למעט הנזק הנטען בגין השבתה, שלא הוכח. עוד אציין, כי השאלה אם הנתבע 1 שילם לנתבעת 2 את דמי ההשתתפות העצמית לא התבררה לפניי כדבעי ואיני רואה לקבוע לגביה ממצאים במסגרת הליך זה.

 

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכום של 4,781 ₪, וכן את שכר טרחת השמאי בסך 429 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום חוות-הדעת השמאית. כמו-כן יישאו הנתבעים בשכר טרחת עורך-הדין של התובעת בסך של 1,500 ₪, ובהוצאות (אגרה ושכר העד מטעם התובעת). לא מצאתי להשית הוצאות ביחסים שבין הנתבעים לבין עצמם.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ