אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תא"מ 52591-02-16 סטפנסקי ואח' נ' מיגרס ואח'

תא"מ 52591-02-16 סטפנסקי ואח' נ' מיגרס ואח'

תאריך פרסום : 06/08/2017 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום ראשון לציון
52591-02-16
02/08/2017
בפני השופט:
אבי סתיו

- נגד -
התובע והנתבע שכנגד::
ניקולאי סטפנסקי
הנתבע והתובע שכנגד::
יהודה מיגרס
פסק דין

בין התובע והנתבע שכנגד ("התובע") לבין הנתבע והתובע שכנגד ("הנתבע") נכרת הסכם, לפיו יבצע התובע עבודות צבע ושפכטל כקבלן משנה בבניין משרדים שהיה בשלבי הקמה. בשלב מסוים פרץ ויכוח בין התובע לבין הנתבע, שבעקבותיו עזב התובע את המקום והנתבע התקשר עם קבלן אחר במקומו. ההליך הנוכחי הנו תביעה ותביעה שכנגד שהוגשו בעקבות אותה התרחשות.

רקע עובדתי

1.התובע מתפרנס למחייתו מביצוע עבודות שפכטל וצבע. הגם שהתובע נמצא בארץ משנת 2007, הוא אינו דובר היטב את השפה העברית, עובדה שיש לה משמעות בתיק זה. הנתבע עוסק בביצוע עבודות בנייה וחשמל. בתקופה הרלוונטית ביצע הנתבע, כקבלן ראשי, עבודות פנים של הקמה של משרדים בבניין ברחוב אפק 8 בראש העין ("הבניין").

2.ביום 25.3.2015 נחתם הסכם בין התובע לבין הנתבע, לפיו יבצע התובע עבודות שפכטל וצבע בחלקים מסוימים בבניין. יוער, כי הנתבע חתום על ההסכם בשם חברה הנמצאת בבעלותו, אולם לא הועלתה על ידי הנתבע טענת העדר יריבות והוא לא חלק על כך שיש לראותו כצד להסכם באופן אישי. ההסכם נכתב בכתב יד על ידי הנתבע. לפי ההסכם, הנתבע יספק את החומרים לביצוע העבודות, המפורטים בהסכם, וכל חומר הנדרש מעבר לכך יסופק על ידי התובע. התובע התחייב לסיים את העבודות עד יום 16.4.2015, ולדאוג להביא את כל הכלים והעובדים הדרושים לצורך עמידה בלוחות הזמנים. כמו כן, התחייב התובע להגיע ביום 28.4.2015, לאחר ביצוע עבודות על ידי בעלי מקצוע אחרים, לצורך ביצוע תיקונים, והתחייב להביא אתו את הכלים והעובדים הדרושים לעבודה של בין יומיים לשלושה ימים.

3.התמורה לה זכאי התובע נקבעה בהסכם על סך 35,000 ש"ח בצירוף מע"מ, וזאת בהתאם ללוח התשלומים הבא: תשלום ראשון בסך 6,000 ש"ח ביום 2.4.2015; תשלום שני בסך 7,000 ש"ח ביום 12.4.2015; תשלום שלישי בסך 6,000 ש"ח ישולם בשיק, שיימסר ביום 16.4.2015 ותאריך פירעונו יהיה ביום 30.4.2015; תשלום רביעי בסך 4,000 ש"ח ישולם ביום 30.4.2015, מועד הסיום של העבודה (לאחר סבב התיקונים); ותשלום חמישי בסך 12,000 ש"ח ישולם בשיק דחוי ליום 30.5.2015. שני השיקים הראשונים נמסרו ונפרעו במועדם.

4.ביום 2.4.2015 הסכימו הצדדים על הארכה של מועד סיום העבודות ליום 20.4.2015. הארכת המועד נעשתה באמצעות כתיבת הטקסט הבא בשולי ההסכם: "20/04/15 מאשר בתנאי שמביא איתו את כל העובדים הדרושים המשך ביצוע עבודה עד לתאריך" (השיבוש בסדר המילים הוא במקור). האותיות שסומנו בקו חוצה מחוקות גם במסמך באופן זה, והנתבע חתום ליד הטקסט שהוסף פעמיים. לטענת התובע, הוא היה יכול לעמוד במועד המקורי, אלא שקבלן הגבס לא עמד בתוכנית העבודה ולא השלים בקצב הנדרש את עבודות הקונסטרוקציה שהיה עליו לצבוע, ולפיכך הסכים הנתבע ליתן לו ארכה. הנתבע מכחיש, וטוען כי התובע צבר פיגורים מכיוון שלא הביא עובדים אלא ביצע את העבודה לבדו, והוא הסכים לתת לו ארכה לפנים משורת הדין.

5.ביום 16.4.2015, שהיה יום חמישי בשבוע, פנה התובע לנתבע, באתר בו בוצעו העבודות, וביקש לקבל ממנו את השיק של התשלום השלישי, שלפי ההסכם היה אמור להימסר לו באותו יום. הנתבע סבר, כי ההסכמה להאריך את מועד סיום העבודות פירושה כי מועד מסירת השיק נדחה גם הוא. השאלה מה בדיוק כללו חילופי הדברים בין הצדדים שנויה במחלוקת, ונתאר בקצרה את גרסאות הצדדים.

לטענת התובע, עוד בבוקר של אותו יום הוא פנה לנתבע בקשר לשיק, והנתבע אמר לו שידבר איתו יותר מאוחר. הוא פנה אליו שוב בעניין זה בשעת ארוחת הצהריים, והנתבע הגיב בצורה אמוציונאלית שהפתיעה אותו. לטענתו, הנתבע התעצבן, התחיל לצרוח עליו, רץ לכיוונו, ודרש ממנו להסתלק מהמקום. התובע מכחיש כי הוא כינה את הנתבע בכינויי גנאי כלשהם. לטענת התובע, מכיוון שהוא לא הבין מדוע הנתבע "מתנפל" עליו, הוא התקשר לבא כוחו (המייצג אותו גם בהליך הנוכחי) והלה שוחח עם הנתבע. לאחר השיחה הציע לו עורך דינו להמשיך לעבוד במקום גם בלא לקבל את השיק והוא הסכים, אולם הנתבע הורה לו לאסוף את חפציו ולהסתלק. יצוין, כי התובע הקליט חלק מחילופי הדברים המתוארים, אולם כפי שיפורט להלן ההקלטה הינה חלקית.

לטענת הנתבע, התובע פנה אליו בשעה שהוא ישב ואכל ארוחת צהריים עם עוד שני בעלי מקצוע שהיו במקום, שהם קבלן הגבס ועובד שלו. הוא הציע לתובע להצטרף אליהם לארוחה וללבן את העניין אחר כך, אולם התובע התעקש לקבל את השיק וכינה אותו מספר פעמים "שקרן" ו"גנב". הנתבע חש נפגע מהאשמות אלו, התפרץ על התובע ודרש שיעזוב את המקום אלא אם יתנצל. לטענת הנתבע, נעשו אחר כך מאמצים על מנת ליישב את ההדורים, לרבות על ידי עובדים שהיו במקום, ומבחינתו הוא היה מוכן שהתובע ימשיך לעבוד ובלבד שיתנצל. בשלב מסוים הגיע למקום מר אילן סולומון, מי שהזמין את העבודה מהנתבע, וגם הוא ניסה ליישב בין הצדדים, אולם ללא הצלחה. לטענת הנתבע, גם באוזני מר סולומון כינה אותו התובע "שקרן" ו"גנב". הנתבע טוען כי כששוחח עם עורך דינו של התובע הוא הבטיח שישלם את הכסף ביום 20.4.2015, ואף הציע כי יפקיד אותו בנאמנות עד תאריך זה. לאחר השיחה עם עורך הדין נראה היה כי העניין יושב, אולם התובע אסף את כליו ועזב את המקום.

6.עוד באותו יום, 16.4.2015, שלחה עורכת דינו דאז של הנתבע מכתב לתובע הנושא את הכותרת "אתראה לפני נקיטת הליכים משפטיים". במכתב הועלו טענות שונות נגד התנהלות התובע, ובסיומו נכתב כך (פסקה 8):

"לאור האמור לעיל, הינך נדרש לעמוד בהסכם ולהגיע לאתר לסיים את ביצוע העבודות וכל זאת לא יאוחר מיום 19.04.2015 עד השעה 08:00. אם לא כן, מרשי יראה בכך הפרת ההסכם מצידך וביטול ההסכם על ידך שלא כדין. באם לא תפעל כאמור מרשי יהא רשאי להתקשר עם קבלן אחר לצורך המשך ביצוע העבודות וכל הפרש ו/או נזק שייגרמו למרשי ירבוץ, כאמור, לפתחך".

הגם שהמכתב נושא, כאמור, את התאריך 16.4.2015, הוא הגיע לתובע רק ביום 3.5.2015. ביום ראשון, 19.4.2015, בשעה 8:30 בבוקר בערך, פנה בא כוחו של התובע לנתבע וביקש כי הוא יאפשר לתובע להמשיך לעבוד באתר. הנתבע הודיע לו כי הוא פנה מאוחר מידי שכן במקום כבר עובד קבלן אחר. כפי שיפורט להלן, ההתקשרות עם הקבלן האחר נעשתה כבר ביום 16.4.2015.

7.ביום 29.4.2015 שלח בא כוח התובע לנתבע מכתב דרישה לקבלת סך של 18,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. במכתב נטען, כי מתוך הסכום של 35,000 ש"ח שולמו רק 13,000 ש"ח, וכי התובע ביצע עבודה נוספת בקומה השנייה בשווי 2,000 ש"ח, כך שיתרת התשלום עומדת על 24,000 ש"ח. מתוך סכום זה קיזז בא כוח התובע סך של 6,000 ש"ח בגין העבודה שלא בוצעה, והנתבע נדרש לשלם סך של 18,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. לאחר חילופי מכתבים בין באי כוח הצדדים, ומשהנתבע דחה דרישה זו, הגיש התובע את התביעה הנוכחית, על סך 23,400 ש"ח (20,000 ש"ח בתוספת מע"מ). הנתבע הגיש תביעה שכנגד על סך 58,952 ש"ח.

התביעה והתביעה שכנגד

8.בכתב התביעה טוען התובע כי על הנתבע לשלם לו עבור העבודה אותה ביצע עד שסולק מהמקום. התובע מעריך את היקף העבודה אותה לא הספיק לבצע בסך של 4,000 ש"ח. בהתחשב בכך שהנתבע שילם לו 13,000 ש"ח בתוספת מע"מ, טוען התובע כי על הנתבע לשלם סך נוסף של 18,000 ש"ח בתוספת מע"מ עבור העבודה שנכללה בהסכם, וכן סך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ עבור העבודה הנוספת שביצע בקומה השנייה, כך שסך הכול עליו לשלם לו 20,000 ש"ח, ובצירוף מע"מ סך של 23,400 ש"ח.

9. בכתב ההגנה מכחיש הנתבע את טענות התובע, וטוען כי התובע הוא זה שהפר את ההסכם בכך שנטש את המקום, לא התייצב עם העובדים שהתחייב להביא וכינה אותו בכינויי גנאי העולים כדי לשון הרע. לטענת הנתבע, התובע ביצע רק כ-40% מהעבודה שהתחייב לבצע, וגם אילו לא היה עוזב את האתר הוא לא היה מצליח לסיים את העבודה במועד. לטענת הנתבע, עקב נטישת האתר על ידי התובע היה עליו לשכור קבלן אחר לביצוע העבודה, במחיר של 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ. קבלן זה הגיע למקום יחד עם עוד חמישה עובדים, אשר עבדו באופן אינטנסיבי במשך תשעה ימים על מנת לבצע את העבודה שהתובע התחייב לבצעה.

במסגרת התביעה שכנגד, טוען הנתבע כי על התובע לפצותו כדלקמן: סך של 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ בגין ההפרש בין התמורה ששילם לקבלן שהחליף את התובע לתמורה שהיה אמור לשלם לתובע; סך של 2,651 ש"ח בתוספת מע"מ בגין חומרים שנרכשו על ידו, אשר לפי ההסכם היה על התובע לספק; סך של 3,000 ש"ח בגין אובדן יום עבודה בשל המאמצים שהשקיע כדי למצוא קבלן מחליף; וסך של 50,000 ש"ח פיצוי ללא הוכחת נזק בגין לשון הרע, בשל כך שהתובע כינה אותו "שקרן" ו"גנב" באוזני קבלן משנה שלו ועובד שלו, ולאחר מכן באוזני מזמין העבודה.

10.במסגרת ההליך העיד התובע מטעם עצמו (בעזרת מתורגמנית מהשפה הרוסית). מטעם הנתבע העידו הנתבע, וכן העדים הבאים: מר ארקדי רוטרו, שהיה נוכח בשיחה בה הסכים הנתבע להאריך את מועד סיום העבודות ליום 20.4.2015; מר צבי בנימין פרי ומר תומר רפאל, קבלן הגבס והעובד שלו, שהיו נוכחים במקום בזמן ה"פיצוץ" בין התובע לנתבע; מר מרואן אלצבארנה, הקבלן שהשלים את עבודות הצבע והשפכטל במקום התובע; ומר אילון סולומון, מזמין העבודה מהנתבע. בנוסף, הנתבע זימן לעדות את עורך דינו של התובע, אשר מייצג אותו גם בהליך הנוכחי (יוער, כי מכיוון שעורך הדין נקרא לעדות על ידי הצד שכנגד, לא חל האיסור הקבוע בכלל 36 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986). לאחר שניסיונות לא מעטים להביא את הצדדים לכלל הסכמה לא נשאו פרי, הגישו הצדדים את סיכומיהם, ועתה הגיעה עת ההכרעה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ