אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תא"מ 50422-01-12 בע"מ נ' תשובה ואח'

תא"מ 50422-01-12 בע"מ נ' תשובה ואח'

תאריך פרסום : 20/01/2015 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום הרצליה
50422-01-12
06/01/2015
בפני הרשם הבכיר :
צחי אלמוג

- נגד -
התובעת:
הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
הנתבעים:
1. שחר תשובה
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין
 

זוהי תביעה לשיבוב כספים ששילמה התובעת למבוטחת שלה בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטחת בתאונה שקרתה ביום 12.7.11 בה היה מעורב רכב הנתבע 1 שהיה מבוטח על ידי הנתבעת 2.

 

ערב הדיון הגישה הנתבעת 2 בקשה לשחרור מייצוג הנתבע 1 בטענה כי בעת שבאה לתזכרו אודות הדיון הודיע לה האחרון כי אין בכוונתו להגיע לדיון וטרק את הטלפון. הנתבעת טענה כי בנסיבות אלו אין עליה ליתן לו כיסוי ביטוחי ומשפטי שכן מדובר בהעדר שיתוף פעולה המכשיל את המבטח.

 

העדה היחידה שהעידה היא מבוטחת התובעת שסיפרה כי נסעה בכבישה וביקשה לפנות שמאלה. היא אינה זוכרת אם כבר החלה בפניה, אולם לדבריה היא אותתה על כוונתה לעשות כן. הנתבע סטה מהמסלול שלימינה פנייה חדה שמאלה, וכתוצאה מכך היא פגעה ברכבו ונפגעה בדלת הימנית של רכבה.

 

מצאתי כי עדותה היחידה לא נסתרה. החקירה הנגדית של המבוטחת לא היתה אלא ניסיון לשתול בפיה את עדותו של הנתבע, שבחר שלא להתייצב, אולם חרף כל זאת, ובהעדר עדות מטעם הנתבע, מצאתי ליתן אמון בעדותה של המבוטחת. לא ניתן להציל פרטים או גרסה אחרת של הנתבע, זולת זו שבהודעה הכתובה, שכן הוא החליט מדעת שלא להתייצב לדיון. הודעתו הכתובה של הנתבע 1 תומכת בעדותה, שכן הוא כתב בה כי נסע ברחוב והחל להשתלב בנתיב השמאלי כדי לבצע פניית פרסה ובתחילת הסיבוב מכונית המבוטחת "חתכה" אותו מצד שמאל מנתיב שאין בו נסיעה ישר. מהודעה זו עולה כי למעשה היה זה הנתבע שסטה לנתיב נסיעת המבוטחת אשר נסעה בנתיב השמאלי, ועל כן חובת הזהירות העיקרית במקרה זה היא עליו שכן היה עליו לוודא כי בטרם יסטה יוכל להשלים את הסטייה בבטחה. בנוסף, אין כל היגיון בדברי הנתבע הללו שכן אם הוא רק החל להשתלב לא ייתכן מצב שהוא כבר מבצע בו זמנית גם את פניית הפרסה. בנוסף, אין כל היגיון כי כאשר הוא מתחיל את פניית הפרסה מהנתיב השמאלי נוצר מרווח כלשהו משמאל המאפשר לרכב המבוטחת להשתחל לתוכו. גם מוקדי הנזק ברכבים כפי העולה מהתמונות שהוצגו תומך במסקנה כי בעוד המבוטחת נוסעת בנתיבה היה זה הנתבע שסטה בחוסר זהירות.

 

לא למותר לציין את ההלכה המושרשת כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב וכי הסיבה לאי הבאתו הינה החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. משכך, הכלל הוא כי צד אשר נמנע מלהעיד עדים מטעמו, נזקף הדבר לחובתו שכן אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד.

 

אשר על כן, בנסיבות האמורות מצאתי לקבוע כי התאונה קרתה כפי גרסת המבוטחת, ועל כן אני מטיל את האחריות על הנתבעת 1.

 

ועתה לטענת הנתבעת 2 כי היא פטורה בשל אי שיתוף הפעולה מצד הנתבע.

 

הוראות סעיפים 24-22 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 חלות גם על ביטוח אחריות כלפי צד שלישי, באופן שבו מבטח יכול לזכות בפטור מחבות ביטוחית כלפי צד שלישי או בהפחתת החבות, אך זאת רק לאחר שהמבטח יוכיח "ראשית, שאם היה המבוטח משתף עמו פעולה כנדרש באותם סעיפים, המבטח היה חייב בתגמולי ביטוח נמוכים יותר או היה פטור לחלוטין מתשלום תגמולי ביטוח. שנית, על המבטח להוכיח את שיעור תגמולי הביטוח שהיו נחסכים ממנו אם המבוטח היה משתף פעולה". בכל מקרה, "באי שיתוף פעולה אין כדי לפטור את המבטחת מחבותה, אלא אם הדבר מונע את הקטנת החבות". במסגרת המאמץ שמבטחת צריכה להוכיח שביצעה כדי לברר את חבותה וכדי לקבל ממבוטחה גרסה לגבי מקרה הביטוח מושא התביעה, ראוי שהמבטחת תפעל לזימון כדין של המבוטח כעד לדיון, ובמידה שלא יתייצב, שתבקש לממש את הזימון בדרך של צו להבאתו כעד ע"י המשטרה. (ראו: בר"ע (מחוזי ירושלים) 2180/06 סתי נ' ביטוח ישיר "איי.די.אי" – חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 13.3.07).

 

מן הכלל אל הפרט: הנתבעת 2 הודיע, כאמור, ערב הדיון כי אין בדעת הנתבע 1 להתייצב. במקרה כזה, כאשר גלוי וידוע היה לנתבעת כי העד הקריטי ביותר מטעמה לבירור המחלוקת לא מתכוון להתייצב היה עליה לעשות אחת מן השתיים: לבקש להוציא צו הבאה ולדחות את מועד הדיון כדי שהעד יובא למתן עדות, או לעתור במעמד הדיון עצמו להוצאת צו הבאה. הנתבעת לא נקטה בשני אלו ופטרה עצמה בהודעה כי היא מתפטרת מייצוג הנתבע. כפי העולה מההלכה המנחה שלעיל לא די בהודעה שכזו אלא היה עליה לעתור להוצאת צו במסגרת המאמץ המוטל עליה. משלא עשתה כן, אין היא יכולה לטעון לפטור עצמה מהכיסוי הביטוחי, וזאת אף מבלי צורך להדרש לשאר המבחנים שנקבעו בהלכה הנ"ל.

 

לנוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 18,062 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום תשלום תגמולי הביטוח, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.7%.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ