אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תא"מ 45550-05-12 דבש (בלולו) נ' בן טוב ואח'

תא"מ 45550-05-12 דבש (בלולו) נ' בן טוב ואח'

תאריך פרסום : 05/12/2016 | גרסת הדפסה
תא"מ, ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
45550-05-12,17954-02-13
22/11/2016
בפני השופט:
גיא הימן

- נגד -
התובעים:
1. בתא"מ 45550-05-12: שושנה דבש (בלולו)
2. בת"א 17954-12-13: גיל בן טוב
3. טל בן טוב

עו"ד אסף ששון
עו"ד יצחק חי
הנתבעים :
1. בתא"מ 45550-05-12: גיל בן טוב
2. טל בן טוב
3. בת"א 17954-12-13: שושנה בלולו
4. אליהו ביטון
5. הלנה ביטון ז"ל
6. המפקחת על רישום-המקרקעין
7. נתניה (נמחקה)
8. קרן קיימת לישראל (נמחקה)

עו"ד יגאל מירון
פסק-דין

 

המקרקעין 
על קרקע ברחוב הפרסה 11, בשכונת נוף-ים שבהרצליה (בגוש 6670, חלקה 203), עומד בית דו-קומתי. יש בו ארבע דירות. הבית רשום בפנקס-הבתים המשותפים. בני-הזוג בן טוב הם חוכריה לדורות של תת-חלקה 1 – דירה בקומת-הקרקע. תת-חלקה 2 היא הדירה הנוספת שבקומה זו וחוכרה לדורות הוא מר ביטון. בקומה שמעל יש שתי דירות – תת-חלקות 3 ו-4 – והן מוחכרות לדורות לגב' דבש (בלולו).המקרקעין

 

לבית שתי חצרות והן חלק מן הרכוש המשותף. השימוש בן הוא למתקני-הבית המשותף, לחניה, לאחסון ועוד. במרוצת-השנים העמידו בן חוכרי-הדירות יחידות, שייעודן החוקי הוא למחסן אך בפועל הן מושכרות, כפי הנראה, למגורים.

 

ההליכים

  1. בחודש מאי 2012 הגישה דבש תובענה בסדר דין מהיר, היא התביעה בתא"מ 45550-05-12. כה מהיר היה סדר-הדין הזה, שהתביעה עומדת להכרעה היום. נתבקש בה להורות לבן טוב לסלק חסימה מעל השביל, הצמוד לדירתם שבקומת-הקרקע ומוביל לחצר האחורית. לפי הטענה נעלו אלה את השער, שבכניסה לשביל ומנעו בכך את גישתם של יתר-הדיירים אל חלק זה שברכוש המשותף. הם אפילו הציגו את דירתם לקונים פוטנציאליים כדירת-גן. לא זו בלבד שעליהם לפרק את השער או, למצעָר, להותירו פתוח, יש לחייבם בחלקה של התובעת בדמי-השימוש הראויים בחצר הזו. גם בחצר הקדמית, נטען, נוהגים בן טוב מנהג של בעלים יחיד. הם מטפחים בה גינה לשימושם הפרטי. בכל זאת, לא נתבקש סעד בנדון בכתב-התביעה והוא – לא תצהירים של עדות ראשית, לא סיכומים ולא כל דבר אחר – מקור יחיד לסעדים בהליך המשפטי.

 

            בן טוב, מצדם, לא הכחישו את נעילתו של השער ואת שליטתם הבלעדית במעבר בו. אלא, שלטענתם היה זה על מנת לשמור על ביטחון-ילדיהם וממילא ניתן להגיע אל החצר שלא דרך השער הזה. דבש, נטען עוד, השתלטה בעצמה על חלקים ברכוש המשותף ומה לה כי תלין על אחרים? לא נקפו הימים ותביעה נגדית, זו שבת"א 17954-02-13, גילתה את עצמה. הייתה זו תביעתם של בן טוב ל"פירוק שיתוף במקרקעין". חרף כותרתה זו, היא הוגשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. נתבקש בה "פירוק שיתוף בחצרות, גגות, ורכוש משותף אחר בבית משותף, בדרך של חלוקה בעין".

 

דיון

  1. דומה כי זמן-מה לקח עד שהובן דבר, שצריך היה להיות נהיר לראשית, היינו כי רכוש משותף בבית משותף לא יוכל לעמוד ל"פירוק שיתוף". שהרי, יסוד-מוסד במושג המשפטי הזה – בית משותף – הוא שאין בו שיתוף במקרקעין כהגדרתו בפרק ה' לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. ממילא אין שום יסוד לעתור לפירוק באיזו מבין הדרכים, הקבועות בסימן השני לפרק הזה. אם נדרשה לך הוראה מפורשת בנדון, הרי היא קבועה בסעיף 56(א) לחוק, לאמור: "הוראות פרק ה' לא יחולו על הרכוש המשותף".

 

  1. לאמתו של דבר, אין לראות את התובענה בת"א 17954-02-13 אלא כתביעה לציווי על הוצאתם של חלקים מן הרכוש המשותף ועל הצמדתם לאחת או ליותר מבין תת-החלקות הרשומות. אלא שמייד מגלה עצמה קושיה: מכוח מה מוסמך בית-המשפט לצוות כך?

 

חוק המקרקעין, המשית את היסודות לקיומו של בית משותף ושל המשטר החוקי הנוהג בו באמצעותו של תקנון, קובע מפורשות, בסעיף 55(ג) לו כי "בעלי הדירות רשאים לקבוע בתקנון, שחלק מסויים של הרכוש המשותף יהיה צמוד לדירה פלונית, ובלבד שלא יקבעו זאת ביחס לחדרי מדרגות, מעליות, מקלטים ומיתקנים המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות; הוצמד חלק מסויים מהרכוש המשותף לדירה פלונית, לא יחולו עליו הוראות פרק זה בנוגע לרכוש המשותף, ודינו לכל דבר כדין הדירה שאליה הוצמד". התקנון של בית משותף הוא מונח משפטי סטטוטורי. ברם תוכנו נגזר מהסכמתם, במעשה או במחדל, של בעלי-היחידות בבית המשותף. אותה הסכמה כפופה למגבלות שונות, אך ביסודה היא הולכת אחר הרעיון של אוטונומיה של הרצון החופשי.

 

מכוח מה ניתן לחיֵיב בעל-יחידה להגיע להסכמה בענין הצמדתם של חלקים מן הרכוש המשותף? איזו קונסטרוקציה משפטית תומכת ברעיון של הפקעתו של הרצון החופשי על מנת לקיים מצב-דברים משפטי, שעיקר-יסודו ברצון חופשי? זאת לא אוכל לדעת. ממילא, לא סברו בן טוב כי ביאור לדברים יש להציג. מטעם זה, אינני רואה אפשרות להיעתר לתביעה בת"א 17954-02-13 והיא נדחית.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ