ג' נ' עיסא ואח'

התובע הינו הבעלים של אופניים.

נתבע 1 הוא נהג הרכב שנטען כי פגע בתובע ונתבעת 2 היא המבטחת של נתבע 1.

על פי האמור בכתב התביעה ביום 01/11/13 רכב התובע על אופניו. רכב משא מערבל מ.ר. 42-753-72 פגע בתובע מאחור והפקיר את התובע אשר נפצע.

הנזק שנגרם לתובע, ואשר מפורט בכתב התביעה הוא 29,700 ₪.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי רכבם נסע בנתיב הימני, לפתע הגיח התובע עם אופניו מימין לרכב הנתבעים וסטה לעבר רכב הנתבעים וכתוצאה מכך פגע בחלקו הקדמי ימני של רכב הנתבעים.

התובע, א.ג. העיד כי יצא לרכיבה שגרתית במסלול קרוב להוד השרון, שבו היה רוכב בכל יום שישי. הוא אינו זוכר דבר מהתאונה בגלל הפציעה שלו. התובע מוסיף כי כל ציוד הרכיבה נהרס. האופניים, הגלגלים, הקסדה, הבגדים, שעון הרכיבה ונעליים.

בחקירתו הנגדית השיב כי הציוד נאסף לאורך 6 שנים ולא היתה לו סיבה לשמור קבלות על הרכישה. את האופניים רכש שנתיים לפני התאונה ואפשר לבדוק את עלות האופניים והציוד באינטרנט. לאחר התאונה התקשר אליו אדם שראה את התאונה, אך הוא זימן אותו לעדות.

עדה נוספת מטעם התובע היתה עו"ד נילי גוברסקי. עדה זו נסעה ממשטרת כפר סבא לבית המשפט המחוזי מרכז. מתחנת המשטרה פנתה שמאלה ואז יש רמזור שמאלה לכיוון כביש 531.

לפי עדותה היא הגיעה לרמזור לפניה לכביש 531 והיתה שלישית לפני הרמזור. מצד ימין הגיע במהירות רבה מערבל בטון וחתך את כל הטור ברמזור ונעמד ראשון. בעקבות דרך נסיעת הנתבע החלה לעקוב אחר נסיעתו. הרמזור התחלף לירוק והם פנו שמאלה. פתאום ראתה את מערבל הבטון שנוסע בנתיב ימני כפי שהיא נסעה. היא הבחינה במערבל הבטון מבצע פניה חדה למסלול השמאלי וחוזר למסלול הימני.

באותה שניה ראתה בצד ימין על השוליים חפץ שנופל. היא הגיעה לנקודה שבה החפץ נפל וראתה שזה רוכב אופנים.

בחקירתה הנגדית השיבה כי לא עצרה את הנתבע למרות העבירות שביצע כי אין לה הכשרה לפעילות מבצעית. היא שמרה על קשר עין מרגע ש"החפץ" נפל ועד שהגיעה לתובע. לא היה בשוליים שום דבר שנפל מלבד התובע. משטרת ישראל האשימה את הנהג בפגיעה ובריחה ולא בדרך בה העדה טוענת שנהג. לא היה שום דבר שהפריע לה בשדה הראיה.

אחמד עיסא נהג מערבל הבטון העיד כי ראה את התובע מטווח של 150 מטר. התובע נכנס בפתאומיות מהשוליים לנתיב נסיעת מערבל הבטן.

הנתבע לא הצליח לברוח ופגע בתובע.

בחקירתו הנגדית השיב כי לא ברח מהמקום.

בחקירתו במשטרה העיד כי השמש סינוורה אותו הוא המשיך בנסיעתו.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות וצרופותיהם ובחנתי את עדויות העדים אין מחלוקת כי נהג הנתבעת נסע כשהוא מסונוור ולא יכול היה לראות את התובע.

נסיעה, בשעה שנהג מסינוור, היא נהיגה רשלנית. לפיכך, אני קבוע כי האחריות היא על נהג הנתבע.

באשר לשאלת גובה הנזק, התובע לא המציא חשבוניות על רכישה ולא הביא חוות דעת על שווי האופניים והחפצים הנילווים.

עם זאת, התובע מעיד כי בדק מחירון באינטרנט ולפיו הרכיב את התביעה. אני מקבל את הערכת התובע על שווי האופנים והחפצים הנילווים.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 29,700 ₪ בצירוף אגרת המשפט, שכר העדה ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.5%

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, ג' אב תשע"ז, 26 יולי 2017, בהעדר הצדדים.