תא"מ 4228-09-12 א.א.א.ב. גיל מוניות עתלית חוף הכרמל בע"מ נ' שירביט חב' לביטוח בע"מ

לפני בקשת הנתבעת (להלן: "המבקשת") לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בתיק זה ביום 30/10/15, במסגרתו התקבלה התביעה במלואה והמבקשת חויבה בתשלום סך של 49,504 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. לטענת המבקשת, נימוקי הערעור כבדי משקל ואילו ביצוע מידי של פסק הדין יגרום לה לנזק בלתי הפיך מאחר והתובעת היא חברה בע"מ אשר למיטב ידיעת המבקשת פעילותה היחידה הייתה הפעלת מונית אחת על ידי מי שהיה בעלי החברה, המנוח, וכיום אינה פעילה. לטענת המבקשת ככל שיועברו כספי הפיצוי, הרי שהם יועברו ישירות אל היורשת אשר אינה צד להליך וברשות המשיבה לא יוותרו אמצעים להשיב את ששולם, ככל והערעור יתקבל.

התובעת (להלן: "המשיבה") טוענת בתגובתה כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה לבקשה לא צורף תצהיר כנדרש ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה. עוד טוענת המשיבה כי פסק הדין מבוסס על ממצאים עובדתיים אשר ממילא אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. לטענתה, סיכויי הערעור קלושים, הטענות אשר מעלה המבקשת בבקשה הן טענות "ממוחזרות" אשר נדונו ונדחו בידי בית המשפט בהחלטות קודמות ובמסגרתו של פסק הדין ומאזן הנוחות נוטה בבירור לצידה. עוד טוענת המשיבה, כי המשיבה שילמה במהלכן של השנים את הפרמיה הנדרשת למבקשת ולכן כעת אין הגיון בטענה כי לא תוכל להשיב כספים אשר ישולמו לידיה בהתאם לפסק הדין וממילא קובעת ההלכה כי עדיפה זכותו של מי אשר מצבו הכלכלי התדרדר בעקבות מעשי הצד שכנגד ומשכך, עותרת המשיבה לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

המבקשת בתשובתה חזרה על טענותיה וטענה כי נוכח ציטוט ההלכה הנוגעת למצב הכלכלי , מודה המשיבה במצבה הכלכלי אשר לא יאפשר לה להשיב את הכספים למבקשת לו יורה לה בית המשפט לעשות כן ומשכך כאשר קיים ולו החשש הקלוש כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו כי אז די בסיכויי ערעור קלושים על מנת לעכב את ביצוע פסק הדין.

דיון :

הכללים לבחינת עיכוב ביצועו של פסק דין נקבעו בתקנות 466 ו- 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. יש להידרש הן לשאלת סיכויי הערעור והן לבחינת האפשרות להשבת המצב לקדמותו, אם וכאשר יתקבל הערעור.

לעניין קביעת סיכויי הערעור קבעה הפסיקה כי "... ראוי כי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין תתמקד הערכאה הדיונית, להבדיל מערכאת הערעור, בעיקר ברכיב השני של נזק לא הפיך ותנקוט באיפוק ובריסון עצמי בהערכת סיכויי הערעור של פסק דינה..." בש"א 6849/08 גנדרל נ' קבסה (ניתן ביום 15.5.2008). בהתאם לאמור, רכיב הנזק הבלתי הפיך הוא המהותי יותר לצורך הכרעה בבקשה ויש לבחנו ביתר קפידה.

אשר לשאלת השבת המצב לקדמותו, הרי שהכלל הוא כי הגשת ערעור או הודעה על הכוונה להגישו, אינה מעכבת ביצועו של פסק הדין עליו מערערים וצריך טעם מיוחד על מנת שבית המשפט ימנע ממי שזכה בדין להנות מפרי זכייתו (ע"א 2965/96 עטיה נ. עיריית תל אביב פ"ד נ (1) 668; בש"א 8240/96 חנני נ. פ"ש חיפה פ"ד נ(5) 403). טעם מיוחד עשוי להתקיים כאשר סיכויי ערעורו של המבקש הם טובים והנזק אשר עשוי להיגרם למבקש באם לא תתקבל בקשתו הוא ממשי ובלתי הפיך (רע"א 8317/06 טהוליאן נ. ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ (ניתן 21/1/07)). שיקולים אלו שלובים זה בזה (ראה: ע"א 4079/02 חלואני נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה (ניתן ביום 30/7/02)).

כאשר מדובר בחיוב כספי, הכלל הוא כי אין זה מסוג העניינים החריגים אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לעיכוב הביצוע (ע"א 8939/01 חפציבה נ. אביצור (ניתן ביום 30/1/02)). הפסיקה קובעת עוד כי הנטל על המבקש לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. ראה בע"א 6573/12 בת חן חליווה נ. בלביץ (ניתן ביום 1/11/12).

בענייננו הוגשה הבקשה כאמור בלא אסמכתאות לטענה כי מצבה של המשיבה הוא כזה אשר לא יאפשר לה להשיב כספים למבקשת לו אכן יורה לה בית המשפט לעשות כן ואף לא הוגש תצהיר אשר יתמוך בטענות ובהנחות אשר העלתה המבקשת לעניין זה. המבקשת טענה כי הכספים יועברו לידי העדה מטעמה של המשיבה, אך לא הובאה כל אסמכתא כי אכן זה יהא מצב הדברים, שמא קיימים יורשים נוספים למנהל המשיבה המנוח. זאת ועוד, לא ברור כיצד מתיישבים הדברים עם העובדה שבמהלך השנים שילמה המשיבה את הפרמיה הנדרשת למבקשת בגין פוליסת הביטוח וכעת טוענת המבקשת – חברת הביטוח כי המשיבה לא תוכל להשיב לה כספים לו תחויב בכך. לשם ביסוס טענה זו היה צורך באסמכתאות של ממש ולא בטענות בעלמא.

יתרה מכך, הניסיון להתבסס על ציטוט הפסיקה אשר הביאה המשיבה בתגובתה כבסיס לטענה בדבר התדרדרות מצבה הכלכלי של המשיבה, לא יצלח. הנטל הוא על המבקשת להוכיח כי המאזן נוטה לטובתה ובאם המשיבה מצטטת פסיקה הנוגעת למצב כלכלי המטה את מאזן הנוחות, אין בזאת על מנת לבסס את טענת המבקשת כי אכן יגרם לה נזק בלתי הפיך לו לא יעוכב ביצוע פסק הדין.