נ.ק. נ' אלבר א.פ. בע"מ

בפני תביעה לביטול עסקת ליסינג ופיצוי התובע, בגין הפרת חוזה, זיוף חתימה ועיכוב העברת זיכויים על ידי הנתבעת, חברת אלבר א.פ בע"מ (להלן: "אלבר").

ביום 18.08.15 הגיש התובע תביעה לבית משפט לתביעות קטנות. ביום 24.01.16 הגישה אלבר בקשה למחיקת התביעה על הסף, עקב חוסר סמכות עניינית.

ביום 11.02.16 קבעה כבוד השופטת בית אור כי יש להעביר את התביעה לבית משפט השלום.

בתאריך 15.06.16 התקיים דיון הוכחות בתיק שלאחריו הוגשו סיכומי הצדדים.

טענות התובע

1. ביום 16.12.12 נחתם הסכם חכירה ראשון בין התובע לבין אלבר.

2. מדובר בהסכם ליסינג עבור רכב מסוג ניסאן קשקאי ויזיה 1600 ידני. התובע שילם לאלבר מקדמה בגובה 18,585 ₪ ואגרה בגובה 1,718 ₪. בהמשך התברר לו כי נציג החברה, מר דימיטרי גורנשטיין (מנהל לקוח בזמנו) זייף את חתימת התובע על טופס ההזמנה בנוגע לגובה התשלום החודשי (ראה נספח ו' לכתב התביעה).

3. התובע ביקש להרחיב את עסקת הליסינג ורכש מאלבר גם שירותי ביטוח וטיפולים שוטפים, בעלות של 450 ₪ לחודש.

   עבור עסקת הליסינג אמור היה התובע לשלם סך של 1,072 ₪, וביחד עם התשלום עבור שרותי הביטוח והטיפולים סך של 1,522 ₪ מידי חודש. אולם בפועל חויב התובע בסך של 1,572 ₪ לחודש, ועם שינוי גובה המע"מ עלה הסכום ל- 1,585 ₪ לחודש, כלומר חויב ביתר.

4. ביום 01.01.13 פנה התובע לנציג אלבר וביקש לתקן את הטעות. התובע נתקל באין ספור תירוצים והבטחות, אולם גובה התשלום החודשי לא תוקן. התובע פנה למחלקת חשבונות של אלבר וזו שלחה לתובע טופס הזמנה חתום בחתימה מזויפת. התובע הבין מיד כי זו אינה חתימתו וניסה ליצור קשר עם מר דימיטרי, אך גילה כי הוא כבר אינו עובד באלבר.

   באחת משיחות הטלפון עם נציגת שירות לקוחות של אלבר (שרון), נמסר לו כי זה לא מעניינה של אלבר, וכי באפשרותו להגיש תלונה במשטרה על זיוף חתימה.

   לאחר דין ודברים עם מנהלים בחברת אלבר (שרון ואריאל), הוחלט כי התובע יפוצה על החיוב ביתר, כאשר מעתה והלאה יחויב מידי חודש בסכום של 1,500 ₪ עבור עסקת הליסינג ושירותי הביטוח והטיפולים.

5. בתאריך 20.04.15 חתם התובע על נספח "א"- טופס הזמנה עבור רכב מסוג ניסן קשקאי ויזיה, בציון התשלום החודשי המעודכן. (ראה נספח ז' לכתב התביעה). תאריך החתימה נכתב בכתב יד.

   ביום 03.05.15 הופקה לתובע חשבונית מס זיכוי על סך 2569.33 ₪ (ראה נספח ח' לכתב התביעה). הסכום היה אמור לעבור לחשבון התובע עד ליום 20.06.15, אולם בפועל הסכום הועבר ביום 12.07.15, (ראה נספח י' לכתב התביעה), וזאת לאחר אין סוף טלפונים והתכתבויות.

   לתובע מגיע פיצוי עבור ריבית והצמדה, בגין איחור בהעברת הכספים, כפי שנהוג בחברת אלבר בחיוב עמלות תפעול שונות, כלומר 60 ₪ עבור כל יום איחור. אלבר אחרה 22 יום בהעברת התשלום, ולפיכך מגיע לו סך של 1,320 ₪.

6. ביום 16.07.15, יום לפני השבת הרכב השכור לחברה, נתקע הרכב ולא הניע.

   התובע יצר קשר עם אלבר ונאמר לו כי הרכב אינו מבוטח בשירותי גרירה. התובע דורש להשיב לו סכום של 400 ₪ עבור שירותי גרירת רכב ששילם. אלבר לא סיפקה לתובע מסמכים המפרטים את תנאי הביטוח וכן לא ציינה בפניו כי שירותי הביטוח והטיפולים שרכש, אינם כוללים שירותי גרירה וחילוץ, דבר המהווה הטעיה. כמו כן אלבר לא ציינה בפניו כי העלות עבור שרותי הגרירה במסגרת פוליסת הביטוח הינה כ- 100 ₪ לשנה.

7. ביום 15.06.15 נחתם בין התובע לבין אלבר הסכם חכירה שני, בו התחייבה אלבר לספק לתובע רכב מסוג קיה פורטה בצבע לבן פנינה (ראה נספח א' לכתב התביעה). בטופס ההזמנה צוין צבע הרכב - צבע לבן פנינה (ראה נספח ב' לכתב התביעה). מחיר מחירון כולל מע"מ: 129,000 ₪. תשלום החכירה החודשי כולל מע"מ: 1,335 ₪ (התשלום החודשי צמוד מדד). במעמד חתימת ההסכם הפקיד התובע מקדמה על סך: 7,900 ₪ כולל מע"מ.

8. התובע שילם במקביל דמי שכירות עבור רכב הניסן קשקאי, עד לקבלת הרכב החדש. ביום 28.07.15 נמסר לתובע כי יחויב בגין דמי שכירות עבור הרכב, על התקופה שבין 16.07.15 ועד ליום 31.08.15, בסך של 2002.5 ₪. בפועל, ראה התובע כי בחיובי החשבון בהוראת הקבע, חויב בסך של 2008.54 ₪.

9. ביום 16.07.15 נמסר הרכב מסוג קיה פורטה לתובע. הרכב נבדק ויזואלית בטרם קבלתו ונמצאו בו שריטות בדלת הימנית ובטמבון הקדמי. התובע עצמו לא הבחין כי צבע הרכב אינו לבן.

   בהמשך ציינה אשת התובע בפניו כי צבע הרכב אינו לבן פנינה כפי שהוזמן, אלא לבן, וכי אינה מעוניינת ברכב בצבע לבן. בנסיבות אלו התובע בעצם מאבד את האופציה לרכוש את הרכב לאחר פרק הזמן הקבוע בהסכם, כיוון שלא מדובר ברכב אשר הוא ואשתו מעוניינים לרכוש.

10. ביום 21.07.15 פנה התובע לאלבר בבקשה לקבל לידיו את ההסכם כולל נספחיו, ע"מ לבדוק האם יש שוני בין ההסכם שהיה בידי התובע לבין ההסכם שקיים בחברת אלבר. ביום 22.07.15 שלחה אלבר לתובע את ההסכם כולל הנספחים. ההסכם שהתקבל מאלבר תאם לזה שהיה בידי התובע.

11. ביום 26.07.15 יצר התובע קשר עם אלבר והודיע לה על ליקוי ברכב ועל אי תאימות בין צבע הרכב שנמסר לתובע לבין צבע הרכב שהוזמן (נספח ג' לכתב התביעה). התובע ביקש לבטל את ההסכם.

    בחלק מההתכתבויות בין התובע לבין אלבר, ציין מר לירן נציג אלבר בפני התובע, כי לא קיים כלל דגם של קיה פורטה בצבע לבן פנינה.

    בידי התובע שיחה מוקלטת, בה ציין נציג קיה בפני התובע שכן קיים דגם בצבע לבן פנינה, וכי אין עלות נוספת עבור גוון זה.

12. ביום 02.08.15 הבין התובע כי אין בכוונת אלבר לעשות מאום בנוגע להפרה החוזית מצידה וכן הסיק מדין ודברים שהיה בינו לבין נציג אלבר (מר לירן), כי אם ירצה לבטל את העסקה, יהיה עליו לשלם קנס בגובה 12% ממחיר הרכב.

13. טענות הנתבעת לפיהן נמסר לתובע במעמד ביצוע העסקה או בסמוך לאחר ביצוע העסקה - טרם קיבל את הרכב - כי לא ניתן לספק את הרכב בצבע "לבן פנינה" אינן אמת.

14. יש להורות על ביטול ההסכם ללא חיוב התובע בקנס. על אלבר להשיב לתובע את התשלומים ששילם: מקדמה בגובה 7,900 ₪ ואגרת רישוי בגובה 1,802 ₪.

15. בטופס ההזמנה צוין כי התובע יקבל שובר לטיפול ראשון, אותו יקבל מספר ימים לאחר חתימת ההסכם, אולם בפועל רק לאחר 8 חודשים התקבל השובר אצל התובע. ביום 11.04.16 בוצע לרכב טיפול במוסך אקספרס, העובד בשותפות עם חברת אלבר, אך אינו מוסך מורשה לטיפול ברכב מסוג קיה.

16. רישיון הרכב פג ביום 06.07.16, ומאחר ואלבר לא שלחה לתובע את רישיון הרכב החדש הוא מנוע מלהשתמש ברכב, אך התשלומים החודשיים עדיין נגבים ממנו.

17. על בית המשפט להורות על החזרת הכספים לתובע עבור עסקת ליסינג לרכב מסוג קיה פורטה, בסך של 9,702 ₪. כן יש להשיב לו את אגרת הרישוי בסך של 1,802 ₪.

    על בית משפט להורות לאלבר לפצות התובע עבור זיוף חתימה ועיכוב כספים בסך של 1,320 ₪. עבור שרותי גרירה בסך של 400 ₪, ועבור עוגמת נפש, אי נוחות והפסד ימי עבודה בסך של 5,000 ₪.

     

    טענות הנתבעת

     

18. ביום 16.12.12 חתם התובע עם אלבר על הסכם חכירה ראשון לרכב מסוג ניסן קשקאי. לאחר שהסתיימה עסקה זו, בחר התובע להמשיך לעסקה נוספת עבור רכב מסוג קיה פורטה.

19. התובע טוען לזיוף החתימה בהסכם החכירה הראשון – הסכם בגין רכב מסוג קשקאי. מדובר בהאשמה חמורה מבלי שיש בידי התובע כל ביסוס עובדתי לטענה זו, ולא ברור לנתבעת מה הרלוונטיות של הטענה לתובענה דנן.

    במסגרת העסקה הראשונה, כמחווה שירותית על מנת לרצות את התובע, העמידה אלבר את גובה התשלום החודשי כולל המרכיבים הנוספים, על סכום נמוך מזה שהוסכם עליו ע"י הצדדים בחוזה, ועל כן לא מובנת טענת התובע, שהרי חויב בפועל בסכום הנמוך מזה שהתחייב עליו בחוזה.

20. בסמוך לסיום עסקה מבוצע גמר חשבון, וככל שקיימת יתרת זכות או חובה, מתעדכנת כרטסת הלקוח בהתאם ומשמשת לעסקת ההמשך. התובע קיבל לידיו פירוט של החיובים והזיכויים המגיעים לו ובוצע תיקון חיוב בחשבונית באופן מידי.

21. התובע האריך את תקופת העסקה ב-23 יום, מיום 23.06.15 עד ליום 16.07.15, ועל כן לא יתכן שתצא חשבונית גמר חשבון בטרם הסתיימה העסקה בפועל.

22. בהסכם עליו חתם התובע מפורטים כל תנאי העסקה, ולא מצוין כי הוא זכאי במסגרת שירותים אלו גם לשירותי גרירה.

23. ביום 15.06.15 חתם התובע עם אלבר על הסכם חכירה שני. המדובר בחכירה תפעולית לרכב מסוג קיה פורטה. הן במעמד חתימת ההסכם והן לאחר מכן הוסבר לתובע שאין את הרכב שהוא מבקש בצבע "לבן פנינה". על אף האמור אישר התובע להמשיך בעסקה.

    מאסמכתא רשמית של יבואן קיה אשר הוצגה בפני בית המשפט עולה כי הרכב מהסוג שרכש התובע משווק בצבע לבן בלבד, וכלל לא קיים בצבע לבן פנינה. אלבר תלויה ביבואן ואינה יכולה לספק רכב בצבע שאינו קיים.

24. התובע באופן מפתיע מבקש להפוך את הקערה על פיה, ונשמטה מזיכרונו העובדה כי שוחח עם נציג אלבר, שאמר לו מפורשות כי אין רכב מהסוג שהזמין (לבן פנינה). על אף האמור התובע התעקש כי בטופס ההזמנה ירשם "לבן פנינה".

25. התובע העלה לראשונה בפני אלבר את הטענה שהצבע אינו תואם להזמנה רק כ - 10 ימים לאחר שקיבל את הרכב לידיו, דבר המעורר תמיהה, שכן עד לפנייתו זו לא הבחין שיש בעיה כלשהי בצבע הרכב.

    הרכב שרכש התובע הינו רכב חדש, וצבעו מצוין על גבי רישיון הרכב שנמסר לתובע. אלבר סיפקה את הרכב כפי שהתחייבה וככל שהתובע מתחרט על ביצוע הרכישה, חרטה זו עולה לכדי טעות בכדאיות העסקה.

26. הרכב נמסר לתובע באור יום בסניף של אלבר וניתן היה לראות את הרכב בבירור.

    התובע בדק את הרכב, בחן את מצבו החיצוני ואת טיבו והתאמתו למטרותיו בטרם קיבל את הרכב לידיו. התובע חתם על טופס מסירת רכב חדש ללקוח (נספח ו לכתב ההגנה). נציג השינוע והתובע ערכו סריקה על כל הפרטים הנלווים ברכב וציינו לגביהם האם נמצאים או לאו. הדבר מחזק את טענת אלבר, כי התובע סרק ובדק בדקדקנות את הרכב בטרם נמסר לידיו ומוזר שלא העלה כל טענה לגבי צבע הרכב במועד המסירה ותלונתו הגיעה באיחור. בסעיף ההערות בטופס מסירת הרכב, צוין לבקשת התובע רק שקיימת שריטה בפגוש קדמי ימני ושריטה קטנה בדלת ימנית קדמית, ולא צוין דבר בעניין צבע הרכב. מכאן, שהתובע בעצמו לא ראה בצבע עניין מהותי. צבע הרכב רשום גם ברישיון הרכב.

27. התובע חסר תום לב ומנסה להתעשר שלא כדין על חשבון אלבר וזאת תוך מסירת פרטים שגויים או חלקיים והסתרה מכוונת של מידע. התובע מתחרט על ביצוע הרכישה, ועל כן מדובר בטעות בכדאיות העסקה. אין מדובר בליקויי בטיחות או ליקויים ברכב אלא בגוון שממילא אינו קיים, בסוג הרכב אותו רכש התובע.

28. התובע לא רכש את הרכב כי אם שכר אותו לתקופה של 30 חודשים במסגרת עסקת חכירה תפעולית, ולא נגרם לו כל נזק, שכן הוא משתמש ברכב לצרכיו ולהנאתו. התובע לא יכול לבטל את העסקה בנסיבות אלו.

29. רישיון הרכב נשלח לתובע באמצעות דואר ישראל, כשלושה שבועות לפני מועד פקיעת תוקפו, ואין לאלבר שליטה על שירותי הדואר. היה על התובע להתריע במועד על כך שהרישיון לא הגיע לידיו.

30. התובע ביצע עסקת השכרה ל- 30 חודשים ועל כן התשלום בגין כל חודש שימוש הועמד על סכום של 1,072 ₪ בלבד (להוציא תוספת על שירותים), בעוד עסקת השכרה חודשית ללא שירות טיפולים לרכב הרלוונטי עומדת על סך של כ- 3,000 ₪ לחודש. הרכב נמצא בחזקת ובשימושו של התובע מעל לשנה ולאלבר אין כל ידיעה אודות מצבו החיצוני והמכני ועל עברו התאונתי שיש לו השפעה על מחירו. הרכב צבר קילומטראז' שיש בו כדי להשפיע על מחירו ואין לנתבעת ידיעה בכמה ירד ערכו. ככל ובית המשפט בוחר להורות על הפסקת ההתקשרות על בית המשפט לתמחר את העסקה כעסקת השכרה, ולהביא בחשבון את כל ההפסדים שנגרמו לאלבר.

31. אשר על כן דין התביעה דחייה.

     

    דיון והכרעה

    לאחר שעיינתי במסמכים בתיק זה ושמעתי את טענות הצדדים אני קובעת כי דין התביעה להתקבל ברובה, ולהלן יפורטו נימוקי:

32. זיוף החתימה על הסכם החכירה הראשון: לא הובאה בפני בית משפט זה כל ראיה אשר תתמוך בטענת התובע לעניין זיוף חתימתו בהסכם הראשון – חכירת רכב מסוג ניסן קשקאי. כמו כן, בכל מקרה הפרשי הכספים שטען התובע שנגבו ממנו ביתר הושבו לו על ידי הנתבעת. יחד עם זאת מאחר ואלבר הסכימה לזכות את התובע, היה עליה לזכותו תוך זמן סביר. הוכח בפני כי לתובע הופקה חשבונית מס זיכוי בתאריך 03.05.15 (נספח ד' לכתב התביעה), אולם רק ביום 28.07.15, קיבל התובע מייל מהגב' שגית לויאן - נציגת שרות לקוחות של אלבר, בו ציין כי הכסף הועבר לחשבונו יום קודם לכן, כלומר ביום 27.07.15. אין ספק שהעברת הכספים לאחר כשלושה חודשים מאז שהופקה חשבונית הזיכוי מהווה עיכוב כספים שלא כדין. הזמן הסביר בעיני בית המשפט להעברת הכספים מאז הוצאת חשבונית הזיכוי הינו כ-30 יום. מאחר והזיכוי הועבר תוך כ- 90 יום, אזי התובע זכאי לפיצוי בגין ריבית והצמדה עבור 60 יום. אולם בסה"כ מדובר בהפרשי הצמדה וריבית בסך של 20 ₪,לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961. לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בריבית אותה נוהגת אלבר לחייב בגין איחור בתשלום עמלות תפעול. מאחר ומדובר בסכום זניח, אינני פוסקת כל סכום שהוא לתובע בגין סעיף זה.

33. פיצוי בגין שרותי גרירה: דין טענה זו של התובע להידחות. הלכה היא כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה עדות לכך שאותו אדם קרא את המסמך, הסכים לאמור בו, והיה מודע למשמעות ולתוצאות חתימתו. ככל ובהסכם לא נרשם שהתובע זכאי לשירותי גרירה, אז אין מקום להורות לאלבר לפצותו בגין שירותי גרירה.

34. הסכם החכירה השני - קבלת רכב הקיה בצבע שונה מהצבע שצוין בטופס ההזמנה: אין מחלוקת שבטופס ההזמנה (נספח ב' לכתב התביעה), נרשם במפורש כי צבע הרכב הינו לבן פנינה. אין גם מחלוקת שהרכב שקיבל התובע הינו בצבע לבן. את הטופס מילא בכתב יד מר לירן דויד- עובד בחברת אלבר, והתובע חתם עליו. אלבר טוענת כי במעמד החתימה על ההסכם נמסר לתובע שאין רכב כזה בצבע לבן פנינה וגם מסרה לו נושא זה לאחר חתימת ההסכם.

    אין אני מקבלה טענה זו ולא עלה בידי אלבר להוכיחה. הטענות של אלבר כאילו במעמד חתימת ההסכם נמסר לתובע שאין את הרכב שהוא מבקש בצבע לבן פנינה, אבל הוא התעקש שכך ירשם מהוות טענות בעל פה נגד מסמך בכתב. בעניין זה ראו גם עדות מר מר אלירן דוידי – נציג אלבר: "לשאלת ביהמ"ש למה רשמתי בחוזה לבן פנינה אם אני בעצמי אומר שתוך כדי ההסכם עצמו, התרעתי בפני התובע שאין לבן פנינה, שאלה מצוינת. מר נ' ישב מולי בקומה השניה ואני זוכר את זה כאילו זה היה היום. ובזמן שאנו ממלאים את פרטי העסקה אני רושם לבן והוא אומר שרוצה לבן פנינה אמרתי לו שאין ואמר לי לרשום בכל זאת ולנסות." (ראה פרוטוקול ההוכחות עמ' 8 למטה), ובהמשך "אני אומר שאם הייתי בטוח במאה אחוז שאין, לא הייתי רושם. כשרשמתי חשבתי שיש אולי אחוז או שתיים שיש." (פרוטוקול עמ' 9 שורות 1-5).

    כלומר במקום אחד הנציג העיד כי הסביר לתובע שאין את הרכב בצבע לבן פנינה ובמקום אחר העיד כי סבר בעצמו שאולי כן יש את הרכב בצבע לבן פנינה ולכן רשם את בהזמנה את הצבע לבן פנינה. כלומר, מעדות הנציג עצמו עולה כי לא נאמר לתובע חד משמעית שאין את הצבע שהוא רוצה. ומכל מקום הנציג הסכים לרשום בהסכם את הצבע: "לבן פנינה".

    אוסיף ואציין כי מצופה מנציג הנתבעת קודם כל לברר האם יש את הצבע הרצוי, ורק אחר כך לחתום על ההסכם מול התובע.

    ראו בעניין זה עדות התובע: "אני אמרתי לנציג של אלבר שאני רוצה לבן פנינה. זה מה שהוא רשם. הוא לא אמר לי שאין צבע לבן פנינה.". (ראה פרוטוקול עמ' 7 שורות 7-8).

35. גם טענות של אלבר לפיהן לאחר מועד חתימת ההסכם נמסר לתובע שאין את הצבע שהוא רוצה אולם התובע אישר להמשיך בעסקה – לא הוכחו. מדובר שוב בטענות בעל פה – עדות מול עדות. התובע העיד כי שיחה כזו לא התקיימה. הנטל להוכיח קיומה של שיחה זו מוטל על הנתבעת ונטל זה לא הורם.

36. אינני מקבלת את טענת אלבר לפיה העובדה שהתובע לא התריע על הצבע במועד מסירת הרכב מונעת ממנו לדרוש את ביטול ההסכם. התובע העיד כי לא שם לב לשוני בצבעים כאשר בא לקבל את הרכב. אין מחלוקת כי התובע דרש לבטל את ההסכם לאחר 10 ימים מאז שקיבל את הרכב, לא מדובר בפרק זמן ארוך מידי. לכך אוסיף כי הוכח בפני שמספר ימים לאחר שהתובע קיבל את הרכב הוא ביקש לקבל עותק מההסכם, כיוון שביקש לבדוק שאכן גם בעותק של הנתבעת מופיעה שהצבע הוא לבן פנינה. כלומר, התובע בדק את עצמו טרם הודיע על ביטול ההסכם ואין בכך פסול. גם העובדה שברישיון הרכב רשום "צבע לבן" והתובע לא שם ליבו לכך לא מונעת לטעמי את זכותו לבטל את העסקה. התובע העיד כי לא שם ליבו לשוני בצבע ובנסיבות אלו גם לא מצופה ממנו לבדוק בדקדקנות את פרטי רישיון הרכב.

37. הוכח בפני כי צבע הרכב הינו עניין מהותי לתובעים. גב' מ.ק. – אשת התובע - העידה כי "..אני רציתי מהתחלה צבע לבן פנינה. הצבע מפריע לי, אני מהתחלה רציתי צבע לבן פנינה. אני עומדת על זה שזה מה שאני רוצה, מבחינתי זה כמו שתתני לי דלת לבן מבריק ודלת לבן מט. מבחינתי זה חשוב מאוד.." (ראה פרוטוקול עמ' 4 שורות 23-25). וראו עדות התובע - "..אני מבקש לציין שהרכב משמש יותר את אשתי ולא אותי..". ובהמשך: "הזכות שלי לקנות את הרכב לאחר מכן נפסלת. זה נפסל, כי הרכב לא בצבע שאשתי רוצה" (ראה פרוטוקול ההוכחות עמ' 5 שורות 24-27).

38. אני סבורה אכן שצבע של רכב הינו עניין מהותי בעסקה כגון זו שלפני. אין חולק הי ההסכם מקנה לתובע אופציה לרכישת הרכב בתום התקופה. וראו בעניין זה דברי אלבר בסיכומים: "לתובע לא נגרם כל נזק...הנזק היחיד ככל שיגרם הוא במועד סיום העסקה שמסתיימת 30 חודשים לאחר חתימתה בבואו לבחור האם ברצונו לממש את הרכב ולרכוש אותו, כי רק אז יתכן כי הפגיעה שנגרמה היא פגיעה ברצונו של התובע לרכוש את הרכב..". ובהשלמה לכך ראו עדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול שורות 24 – 25. מהאמור לעיל עולה כי אלבר לא סיפקה את הרכב עליו הסכימו הצדדים. אין זה משנה לצורך העניין האם קיים רכב מהסוג הרלוונטי בצבע לבן פנינה כן או לא. בשעה שהצדדים הסכימו שעל אלבר לספק רכב בצבע פנינה הרי שאי אספקת רכב בצבע פנינה מהווה הפרת ההסכם. ככל שאכן אין רכב כזה בצבע פנינה, מדוע כרתה אלבר הסכם למכירת רכב בצבע פנינה? בנסיבות אלו אני מקבלת את בקשת התובע ומורה על ביטול הסכם החכירה השני, בגין רכב הקיה.

39. נזקים שנגרמים לאלבר בגין ביטול העסקה - התובע אמנם השתמש ברכב במשך כל

    התקופה מאז קבלתו, אולם אין חולק ששילם לאלבר תשלום חודשי במשך חודש בחודשו. התובע ציין כי אינו מבקש סכומים אלו חזרה. אלבר טוענת בסיכומיה (ראה סעיף 37.4), כי ככל ובית המשפט בוחר להורות על הפסקת ההתקשרות, על בית המשפט לתמחר את העסקה כעסקת השכרה ולהביא בחשבון את כל ההפסדים שנגרמו לאלבר. כך למשל היא טוענת כי התובע שילם סכומים נמוכים יותר מהמקובל בגין שכירות חודשית של הרכב (ראה סעיף 36.4 לסיכומים). טענות אלו אולם לא הועלו בכתב ההגנה וגם לא הוכחו. אלבר לא הוכיחה שהסכום החודשי ששילם התובע נמוך מהמקובל. כך גם אין מקום לקבל את טענות אלבר כי כיום עבר זמן ואינה יודעת מה מצב הרכב ומה הקילומטראז' שלו. כמפורט לעיל. התובע ביקש לבטל את העסקה מספר ימים לאחר שקיבל את הרכב. אלבר סרבה לבטל העסקה, שלא כדין, כפי שנקבע לעיל, ולכן נאלץ התובע להמתין למתן פסק דין, ובינתיים השתמש "בעל כורחו" ברכב שלא חפץ בו מלכתחילה.

40. אני סבורה שלתובע מגיע פיצוי גם בגין נזק שאינו נזק ממון וכי נגרמה לו עוגמת נפש, בגין הפרת הנתבעת את חוזה החכירה של הרכב מסוג קיה, ואני מעריכה את עוגמת הנפש בסך 2,500 ₪. 

41. העיכוב בקבלת רישיון הרכב: דין טענה זו להידחות שכן לא הופיעה בכתב התביעה ושכן גם לתובע ישנה אחריות לדאוג לקבל את הרישיון במועד.

42. הטענות בעניין השובר: הטענות בעניין השובר מהוות זוטי דברים ולא מצאתי לנכון לפצות את התובע בגין נושא זה.

43. לאור האמור בפתח סיכומי התובע לפיהן כבר נפסקו סכומים על ידי בית המשפט בתיק זה, אעיר כי בית המשפט הציע במהלך הדיון הצעה לצדדים אולם מאחר ולא הייתה הסכמה של שני הצדדים מדובר בהצעה בלבד.

     

    לסיכום 

44. אני מורה על ביטול הסכם החכירה השני שנכרת בין הצדדים עבור רכב מסוג קיה פורטה.

45. אלבר תשיב לתובע את המקדמה שהפקיד בגובה 7900 ₪, כולל ריבית והצמדה מיום 15.06.15 ועד ליום השבת הסכום לידי התובע.

46. אלבר תשיב לתובע את החלק היחסי באגרת הרישוי לשנת 2016/2017, בניכוי תקופת השימוש.

47. אלבר תשלם לתובע בגין עוגמת נפש והוצאות סך של 2,500 ₪.

48. אלבר תשלם לתובע סך של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט.

49. כל הסכומים עליהם הוריתי ישולמו תוך 30 יום לאחר שאלבר תקבל לידיה את פסק הדין.

    21 יום לאחר שהתובע יקבל לידיו את הסכומים הנ"ל מאלבר, יחזיר התובע לאלבר את רכב הקיה.

50. הודעה לצדדים זכות ערעור כחוק.

51. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

     

     

    ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ז, 17 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.