אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תא"מ 31652-11-15 י.א.פ. פרוייקטים רפואיים בע"מ נ' עפר

תא"מ 31652-11-15 י.א.פ. פרוייקטים רפואיים בע"מ נ' עפר

תאריך פרסום : 19/06/2016 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
31652-11-15
15/06/2016
בפני השופט:
אריאל צימרמן

- נגד -
תובעת:
י.א.פ. פרוייקטים רפואיים בע"מ
עו"ד רונן שיין
נתבע:
רו"ח אחז עפר
פסק דין
 

התובעת הודיעה לנתבע, רואה החשבון שלה, על הפסקת ההתקשרות עמו, בהודעה שלא נעמה לנתבע. הנתבע עיכב בידו את מסמכיה של התובעת, והתנה את מסירתם לרואה החשבון החדש שלה בכך שישולם לו שכר בגין דוחות שהחל בעריכתם ובגין כאלה שלא החל בעריכתם ואף בגין הנהלת החשבונות השוטפת של החברה, שטרם ביצע. התובעת שילמה בלית ברירה, כ-24 אלף ₪, ואת ששילמה תבעה כי ישיב לה הנתבע, ואף עוגמת נפש ביקשה. מכאן התביעה.

 

רקע

 

1.וזו תמצית העובדות הצריכות לעניין: התובעת היא חברה פרטית, בשליטתו של פרופ' שלמה מלמד, רופא עיניים במקצועו. הנתבע שימש כרואה החשבון שלה משך כ-25 שנים, וסיפק לה שירותי הנהלת חשבונות וביקורת דוחות. כל זאת נעשה ללא כל הסכם כתוב, וכנגד תשלום של 820 ש"ח לחודש עבור הנהלת חשבונות (שפורמלית בוצעו ע"י עובדת במשרדו של הנתבע, על מנת להפריד כנדרש בין תפקידו כרו"ח מבקר לבין האחראי על הנהלת החשבונות), וכ-7,000 ₪ עבור דו"חות שנתיים שביקר, נכון לשנת 2015.

 

2.ביום 14.5.15 הודיעה התובעת באמצעות פרופ' מלמד על הפסקת ההתקשרות שבין הצדדים, באופן מיידי (נספח א' לכתב התביעה). במכתב ציין פרופ' מלמד את שיתוף הפעולה הטוב שבין הצדדים ברבות השנים. עם זאת הלין הוא על תחושת "התעייפות החומר" אצל הנתבע והצורך ברענון ההסתכלות על ההתנהלות הכספית של התובעת. כן ציין הוא שרק עקב בדיקה עם אנשי מקצוע גילה כי יש בידו לבקש החזר מסוים ממס הכנסה, וכי "אם הייתי נשמע לעצתך ולא דורש את ההחזר, הייתי מפסיד 37,000 שקל!!". כן הלין הוא שלאחרונה על מנת לקבל שירותים "קטנים ושגרתיים" מן הנתבע, נזקקים הוא (וכנראה זוגתו שובית, המעורה בחברה) ל"מאמץ יתר ולהתגברות על תסכולים שאין לנו רצון, זמן או אנרגיה לעסוק בהם". על כן, צוין, פנתה התובעת לרואה חשבון חדש, והיא מקווה כי העברת העניינים לטיפולו תהא מהירה, מקצועית וחלקה. לסיום הודה פרופ' מלמד לנתבע על שנות העבודה המשותפת.

 

3.מכתבה זה של התובעת לא התקבל אצל הנתבע בנחת, לשון המעטה. בתשובתו מיום 25.5.16 קבע הנתבע כי הודעת התובעת על כך שהסב לה נזקים היא "שקרית". כיוון שההודעה מוענה גם לאשתו של פרופ' מלמד וגם לבנו, עורך דין במקצועו, ראה הנתבע בהודעה משום פרסום לשון הרע, ואיים בהגשת תביעת דיבה נגד התובעת. בכל מקרה, גרס הנתבע, הודעת התובעת היא משום הפרת הסכם, המחייבת בפיצויים: בגין הדוחות לשנת 2014, שחלק מן העבודה בגינם בוצע, דרש הוא את התשלום המלא של 7,000 ₪. כך גם בגין הדוחות לשנת 2015 (7,000 ₪ נוספים), וכך גם בגין הנהלת החשבונות השוטפת, זו שטרם בוצעה, מחודש מאי 2015 ועד לתום שנת 2015 (6,560 ₪ נוספים). סך הכל דרש הנתבע סך של 20,560 בתוספת מע"מ, תוך שהוא מציין כי אינו דורש יתרת חוב בגין טיפול שלו בסוגיה הקשורה בביטוח הלאומי, שהחשבון בגינו "נשמט", בסך 2,500 ₪.

 

4.בשלב זה החלה התכתבות עניפה בין הצדדים. יש לסיים את העניין בצורה "בוגרת ואחראית", הציע פרופ' מלמד; כספים המגיעים לנתבע ישולמו. עבור עבודה עתידית – לא ישולם (נספח ה' לכתב ההגנה). אשתו, גב' שובית מלמד, הייתה נחרצת מעט יותר: "צר לי על האכזבה האנושית שאתה מנחיל לי ולמשפחתי", ציינה, ולמען לא יחמיץ הנתבע את תחושותיה, הגדירה את הנתבע בפנייה נוספת אליו כ-"schmuck of the schmuckest kind". התבטאות מיותרת זו לא הניעה את הנתבע למסור את המסמכים, למותר לציין. התראת עורך דין לנתבע הייתה נטולת תועלת גם היא (נספח ג' לכתב התביעה ותשובת הנתבע בנספח א' לכתב ההגנה). כך גם לא סייעה הודעת לשכת רואי החשבון בישראל, בתגובה לפניית התובעת, על כי לא מצאה שיש לנתבע "נימוק סביר" במשמעותו לכלל 16 לכללי ההתנהגות המקצועית של רואי החשבון (קרי, לעניין העברת הטיפול המקצועי לידי רואה החשבון החדש של התובעת; נספח ד' לכתב התביעה). סופם של דברים שהתובעת שילמה לנתבע ביום 24.8.15 את הסכום המלא שביקש, 20,563 ₪ בתוספת מע"מ (חשבון העסקה – נספח ג' לכתב ההגנה), לשיטתה תחת מחאה, וקיבלה את המסמכים. או אז נפנתה התובעת להגיש תביעה נגד הנתבע להשבת מלוא הסכום, כמו גם עוגמת נפש ובזבוז זמנה שלה ושל מנהליה שבגינם עתרה לפיצוי נוסף בסך 15,000 ₪.

 

5.טוענת התובעת, בתמצית: זכותה הייתה להודיע על הפסקת ההתקשרות, ובנסיבות אלה לא הייתה כל הצדקה לכך שהנתבע יתנה את מסירת המסמכים בתשלומים בגין שירותים שלא נתן. טוען הנתבע בהגנתו, בתמצית (ויוער שאף שאינו מיוצג, ערך את כתבי טענותיו וניהל את הגנתו כמשפטן מנוסה ובקיא): ההסכם שבין הצדדים הוא "חוזה יחס" כהגדרתו בפסיקה. הפסקת ההתקשרות יש לבצעה בתום לב. עוד טוען הוא כי תנאי להפסקת ההתקשרות הוא מתן הזדמנות לרואה החשבון המבקר להשמיע טענותיו, כהוראת סעיף 164 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. בכל מקרה, הפסקת ההתקשרות מהווה הפרת הסכם לשיטתו, וטעמיה אינם קשורים ב"עייפות החומר" וכגון דא, כי אם ברצונה של התובעת להחליפו ברואה חשבון ששירותיו זולים מאלו של הנתבע. הוא אף אינו רואה בתשלום ככזה שבוצע תחת מחאה, ואין לתובעת זכות לשיטתו להחזר כלשהו. בכל מקרה, הסכומים שדרש נחזים לשיטתו סבירים בהתאם לפסיקה. אשר לעוגמת הנפש, הוא מטעים, התובעת כתאגיד מנועה מלתובעו.

 

6.ישיבה מקדמית התקיימה ביום 13.4.16. בעקבותיה פנו הצדדים להליך גישור, שלא צלח. הוכחות נקבעו אפוא לאמש, יום 14.6.16. במהלך כל אלה נעשו ניסיונות לבחון עם הצדדים אפשרויות שונות לסיום ההליך שלא בדרך של מיצוי הסכסוך עד תום, אולם הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה שתייתר את הסכסוך, הכל כפי זכותם המלאה כמובן. נשמעו אפוא הוכחות, נחקרו פרופ' מלמד מזה והנתבע מזה (כמי שתמכו את כתבי הטענות בתצהירי אימות), הצדדים סיכמו בתום הדיון, כאשר על עיקרי טענותיהם אעמוד בפרק הדיון, והגיעה עת הכרעה.

 

דיון

 

7.אין חולק למעשה, ובדין, כי ההסכם הבלתי כתוב שבין הצדדים הוא בבחינת "חוזה יחס" כהגדרתו בפסיקה, קרי "חוזה אשר נועד להקיף מערכת יחסים נמשכת וארוכת טווח בין הצדדים לו" (ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' עו"ד גורן בפסקה 23 (12.8.09); להלן: עניין גורן). "במודל חוזי כזה", ביאר בית המשפט העליון, "אין זה נדיר למצוא התקשרות שאיננה קצובה בזמן ובאשר לחוזים שאינם קצובים בזמן" (שם). הכלל הוא שביחס לחוזים מעין אלה אין החוזה נערך לצמיתות, בפרט בחוזים המבוססים על קשר אישי ועל יחסי אמון בין הצדדים (שם, זאת לעניין יחסי עו"ד-לקוח, והצדדים בדין כאן אינם חולקים כי הדברים יפים גם ליחסי רו"ח-לקוח). חזקה, הניתנת לסתירה, היא כי כל צד רשאי להביא את ההסכם לסיום באופן חד צדדי. עם זאת, עליו לעשות כן בתום לב ובדרך מקובלת. אם הפר חובתו זו, אפשר שיחוב בפיצויי ציפיות של הצד שכנגד (שם, וכן ע"א 8854/06 קורפו נ' סורוצקין (20.3.08)). ביטוי מרכזי להפסקת ההתקשרות בדרך מקובלת – זאת בהנחה שלא קמה עילה לביטול מיידי של ההסכם נוכח הפרתו היסודית בידי הצד שכנגד – הוא מתן הודעה מוקדמת "זמן סביר" מראש, באופן המאפשר את היערכות הצד שכנגד ואת מיצוי פירות ההתקשרות עמו (ענין גורן בפסקה 33; (ע"א 442/85 משה זוהר ושות' נ' מעבדות טרבנול, פ"ד מד(3) 661, 707 (1990)); כך ביחסי סוכנות והפצה, כך ביחסי נותן שירותים ולקוח, הובהר. שאלת סבירות הזמן היא עניין לשיקול דעת כמובן, על יסוד נסיבות המקרה הקונקרטי ובהתאם לאמות המידה שהותוו בפסיקה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ