תא"מ 2372-12-14 נ. נ' ת.

תביעתה של התובעת היא להשבת הסכומים שנגבו ממנה לטענתה שלא כדין וכן לפסיקת פיצויים, סעדים שנטען כי היא זכאית להם על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשלא-1970 (להלן- חוק החוזים תרופות),חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן-חוק עשיית עושר) ופקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968.

הצדדים והרקע עובדתי

1. התובעת, אשר הייתה מצויה בסכסוך גירושין עם בעלה בנפרד (להלן- הנבדק), ביקשה לגלות פרטים אודותיו על מנת שתוכל להציגם בפני בית הדין הרבני. משלח ידו של הנתבע הוא בחקירות פרטיות, והתובעת שכרה את שירותיו על מנת שיתחקה אחר הנבדק, ויפעל להשגת ממצאים בסוגיות כפי שפורטו בהסכם שנערך בין הצדדים.

    

2. ביום 15.1.13 הנתבע, אשר פועל תחת שם העסק איי. טי. איי חקירות, הגיש לתובעת "הצעת מחיר ותכנית עבודה לחקירות סמויות", אשר אושרה על ידי התובעת בחתימתה (להלן- ההסכם).

    

3. בהצעה נכתב כדלקמן:

   "מטרות החקירה הינן להביא ממצאים כדלקמן:

   חקירה ביחס לזיקתו של הנבדק לדת,

   בדיקה ביחס לניהול קשר רומנטי עם אישה אחרת בהיותו נשוי

   בדיקה ביחס למקום מגוריו של הנבדק וכן מקום בו לן

   בדיקה ביחס למקומות אליהם נוהג הנבדק להגיע לצרכי בילוי, שתיית אלכוהול, שימוש בסמים.

   בדיקה כלכלית אודות הנבדק, הכוללת :נדל"ן בבעלותו, זיקה לבנקים/ פוליסות/ קופ"ג–קרנות/ רכב וקשר לחברות".

    

   חלקה של התובעת בהסכם זה היה תשלום תמורה בסך 40,950 ₪ כולל מע"מ. מקדמה בת 5,000₪ שולמה במעמד החתימה והיתרה נפרסה לתשלומים.

    

4. ביום 10.2.13 הנתבע העביר לידי התובעת "דו"ח חקירות סמויות" (להלן- הדו"ח) המפרט את פעולות החקירה שביצע. מהדו"ח עלה כי הנתבע או מי מטעמו נפגשו עם הנבדק ביום 7.2.13 בבית קפה בגבעתיים ושוחחו עמו.

    

5. התובעת, אשר סברה כי הנתבע לא ביצע את ההסכם כנדרש, פנתה לנתבע בהודעת דוא"ל ביום 8.5.13, וציינה כי מעבר לדו"ח האמור, לא התקדם מאומה ומטרות החקירה ברובן לא הושגו. לפיכך הודיעה על ביטול יתרת השיקים שנמסרו לנתבע.

    

6. בעקבות כך, הנתבע הגיש בקשה בהוצאה לפועל לביצוע יתרת השיקים שסכומם המצטבר עמד על סך של 25,200 ₪. בדיון בהתנגדות שהגישה התובעת (ת"ט 45933-01-14), קיבלו הצדדים את המלצתו של בית המשפט לדחיית ההתנגדות ללא צו להוצאות. מטעם התובעת הובהר כי אין בקבלת ההמלצה משום ויתור על טענותיה לגופו של עניין וכי היא שומרת על זכותה להגיש תביעת השבה. הנתבע הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה דנן בטענה לקיומו של מעשה בית דין נוכח דחיית ההתנגדות כאמור, אך בסופו של יום חזר בו מהבקשה.

    

   טענות הצדדים

    

   התובעת

7. העדר מאמץ סביר מצדו של הנתבע והעובדה שלא פעל להשגת ממצאים על פי מטרות החקירה עולה מהדו"ח היחיד שהגיש ביום 10.2.13. הדבר אף עלה מחקירות בעלי הדין במהלך הדיון, וכן מכתב ההגנה שהגיש הנתבע שאין בו דבר, מלבד טענות כלליות. הנתבע לא מילא את חלקו בהסכם, הוא לא התחקה אחר הנבדק, לא בדק את הרגליו או את סביבתו, ולא השיג ממצאים. הדוח כולל אך אמירות של הנבדק מבלי שאותן אמירות אומתו בדרך כלשהי. אין כל ערך לאמירות של הנבדק עצמו, זאת משום שהנבדק תמיד יוכל להתכחש לתוכנן, ולטעון כי לא היו אלא דברי להג.

    

8. הדו"ח תיאר מצג שווא, לפיו הנתבע פעל רבות וביצע פעולות חקירה משמעותיות עובר להגשתו. כך בסעיף 1 לדו"ח נאמר כי בוצעו חקירות סמויות, בסעיף 2 נכתב כי בוצעו מעקבים, בסעיף 5א נאמר כי בוצעו חקירות רקע סמויות אודות הנבדק ומי מטעמו, בסעיף 5ב חקירות רקע ואיסוף מודיעין ובסעיף 5ג סדרת מעקבים. בפועל, בוצעה חקירה אחת בלבד הנוגעת לאותו מפגש בבית הקפה, והסעיפים שצוינו לעיל אך מתארים את אותה חקירה בנוסחים שונים.

    

9. לא זו אף זו, בפועל לא בוצעו פעולות אשר על פי הדו"ח הוצג מצג כי בוצעו. כך למשל, לא נערכה חקירה בנוגע לנבדק ומי מטעמו בזיקה למעגלים עסקיים, שיתופי פעולה, מגעים עם ספקים ועמיתים, כפי שצוין בסעיף 5א לדו"ח. התובעת שלחה לנתבע הודעת דוא"ל ביום 5.2.13 (שצורפה לכתב התביעה), ובו הפנתה אותו לגורמים ספציפיים שייתכן והנבדק עובד איתם, אך הנתבע לא ערך בדיקה כלשהי בעניין זה. הנתבע אף לא ערך חקירה כלכלית, ומעולם לא מסר לתובעת דו"ח כלכלי.

    

10. בא כוח התובעת הפנה לסעיף 6 לקוד אתי לחוקרים הפרטיים (להלן- הקוד האתי), ובפרט לסעיף 6 (ד)(2) שעניינו חובות החוקר בניהול החקירה, אשר בין היתר, נקבע בו כדלקמן:

    "(ג) חוקר פרטי ייקח על עצמו אחריות מלאה לביצוע המשימה בזמן סביר, תוך שמירה על רמה גבוהה של מיומנות, מקצועיות, יעילות, חריצות ודייקנות.

    (ה) חוקר פרטי יפעל ככל יכולתו להבטיח שהמידע שהוא אוסף או משתמש בו לצורך הסקת מסקנות יהיה מדויק, מלא, מעודכן ורלבנטי, בהתאם לנדרש על פי מטרות החקירה."

     

    נטען כי הנתבע לא עמד ואף לא באחת מהחובות המוטלות על חוקר פרטי אשר נדרש לבצע את המשימה ברמה גבוהה של מקצועיות ודייקנות, ולהשיג מידע מדויק, מלא, מעודכן ורלוונטי בהתאם לנדרש על פי מטרות החקירה. לא זו אף זו, הנתבע לא פעל לביצוע המשימה במסירות ובשקידה סבירה, ולא השקיע מאמץ סביר לצורך מילוי המשימה שהוטלה עליו.

    הנתבע הפר את הוראת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, הקובעת כי בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, ופעל באופן בלתי הוגן בעליל.

    לאור כלל הנסיבות שפורטו לעיל, לא התגבשה זכותו של הנתבע לקבל תשלום, ועל התובעת לא היה מוטל לשלם לו, ומששילמה את מלוא התמורה החוזית היא זכאית להשבת הסכומים ששולמו על ידה.

     

    הנתבע

     

11. הנתבע טען כי התובעת לא ביטלה את ההסכם כדין, ובהעדר הודעת ביטול ההסכם נותר בתוקפו, ולא קמה חובה להשבת הסכומים ששולמו על ידה. עוד נטען כי לתובעת לא נגרם כל נזק, ובכתב התביעה מטעמה אין פירוט כלשהו של הנזקים שנגרמו לה, אשר ממילא לא הוכחו.

12. הנתבע פעל בהתאם להסכם, ועמד באופן מלא ומדויק בכל חמש מטרות החקירה כפי שפורטו בו. כך למשל, ביחס לזיקתו לדת, הנבדק אמר שאינו חובש עוד כיפה, הוא נוסע בשבת, אוכל פירות ים, והמפגש עמו נערך בבית קפה שאין לו תעודת כשרות. הנבדק אמר כי הוא מכיר צעירה שרוצה להכיר לו בחורה בת 22, ומכאן ניתן ללמוד כי הנתבע עמד במטרה של בדיקת קיומו של קשר רומנטי עם אישה אחרת.

     

13. ההכרעה הנדרשת אינה נוגעת לציפיותיה של התובעת לגבי השימוש שתוכל לעשות במידע שהושג, אלא אם הנתבע קיים את התחייבותו החוזית כפי שהוגדרה בהסכם שבין הצדדים.

    בתקנה 12 לתקנות החוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית) תשל"ג – 1973 (להלן- תקנות החוקרים הפרטיים), נקבע כי חוקר פרטי לא יתנה ולא יקבל שכר טרחה, ששיעורו תלוי בתוצאות החקירה. הנתבע פעל לפי החוק ולא נטל על עצמו התחייבות לפיה ממצאי החקירה יסייעו לתובעת להוכיח את טענותיה בבית הדין הרבני. בנוסף, הנתבע לא התחייב לבצע מעקבים או להמציא צילומים של הנבדק.

     

14. הנתבע העיד בחקירתו הנגדית שנערך דו"ח כלכלי בנוגע לנבדק, וביקש במהלך חקירתו הנגדית להקריא מהדו"ח, אולם בית המשפט לא אפשר לו להביא עדות הזמה בנוגע להכנתו של הדו"ח הכלכלי, היות והתנה את הבאתה בתשלום הוצאות, וזאת עוד בטרם הכריע אם הבקשה מוצדקת אם לאו.

     

     

    דיון והכרעה

     

15. תחילה תיבחן הטענה בנוגע לביטול ההסכם.

    התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית אם נכון שההתקשרות בהסכם הייתה לצורך הליכי הגירושין שלה, והשיבה: "בוודאי והוא גם היה מודע לשני תאריכים קריטיים הידון הראשון היה ב 17.2.13 ... ואח"כ טמיר אמר לי שהם ישלימו את הדוח לקראת יוני שהיה לי דיון נוסף ל 12.6 להוכחות ולכן בסוף אפריל ותחילת מאי הייתי מודאגת מאד מהזלזול מצד הנתבע כלפי המשך החקירה" (פרוטוקול עמ' 11, ש' 8-12).

    כפי שיובהר להלן, ההסכם בוטל ביום 8.5.13, והצדדים עצמם ראו אותו כבטל החל מאותו תאריך, כשברקע לכך העובדה שהנתבע הפסיק את הטיפול בעניינה של התובעת עוד קודם לכן. לחילופין, ניתן לראות בהגשת כתב התביעה משום הודעת ביטול של ההסכם.

     

16. כאמור, דיון הוכחות בבית הדין הרבני היה צפוי בחודש יוני 2013, ולכן עובר לכך בחודשים אפריל ומאי, התובעת פנתה לנתבע, ולטענתה, נתקלה בזלזול מצדו בהתייחס למחויבותו להמשיך את החקירה.

    ביום 8.5.13, שלחה התובעת לנתבע הודעת דואר אלקטרוני בזו הלשון:

    "1. מזה כחודשיים אני מתקשרת אליך למשיבון ומשאירה הודעות ולא מצליחה להשיג אותך.

    2. ערכנו בינינו הסכם לגבי מטרות החקירה שרובן לא הושגו.

    3. ההסכם נחתם בינואר, ומאז המסמך בפברואר לא התקדם מאומה.

    4. עד היום איני יודעת אפילו מה כתובתו, במה הוא עוסק, אין שום אינפ לגבי החקירה כלכלית. מאומה. אין לי אפילו כתובת לבצע הוצלפ, ועוד

    5. צר לי שהדברים הגיעו כדי כך. ...

    6. הנני מודיעה לך על ביטול יתרת השיקים. בכל מקרה הנני עוברת בנק

    7. אין באמור במכתבי זה משום ויתור על טענה או זכות העומדת לי על פי כל דין".

    בתשובתו מאותו יום, אישר הנתבע כי מאז הדו"ח מפברואר, לא הושגה התקדמות. הנתבע תלה את אי התקדמות החקירה בחשדנותו של הנבדק וכן בתובעת שהשאירה בתיבה הקולית שלה הודעה בדבר שכירת שירותיו של חוקר פרטי. עם זאת, ציין כי רוב מטרות החקירה כבר הושגו, והוא לא התחייב להשיג את כולן ולא התחייב לתוצאות. עוד ציין כי בחקירה שנערכה ביום 7.2.13, הנבדק דיבר באופן ברור על עיסוקו, ולכן אין לקבל את טענת התובעת שלא הושגו ממצאים בתחום הכלכלי. בסיום מכתבו ציין כי אין לו ספק שהתובעת יודעת שהושקעה עבודה רבה והדו"ח לבדו מעיד על כך. הנתבע הוסיף כי הוא עסוק מאד ואל לתובעת לקחת באופן אישי את העובדה שלא השיב לפניותיה.

     

17. הנני סבורה כי יש לראות בהודעת התובעת כאמור, על פי מהותה ותוכנה, בגדר פעולת ביטול של ההסכם. בהודעה פורטו אחת לאחת הפרות ההסכם על ידי הנתבע, צוין כי לא יבוצעו תשלומים נוספים על פי ההסכם, ונאמר כי הדבר אינו פוגע בכל זכות המוקנית לתובעת על פי דין. מטרת ההודעה היא להעמיד את המפר על כך שהחוזה הסתיים (פרופ' פרידמן, "דיני עשיית עושר ולא במשפט", 1998, עמ' 711). כן נפסק כי הרצון להביא את החוזה לקיצו אינו צריך להתבטא בהודעה פורמלית אלא די בדרך של התנהגות (ע"א 557/75‏ אמיר אגקי נ' מרדכי כהן, פ''ד ל(2),64). מניתוח ההודעה בכללותה, עולה כי התובעת לא ראתה עצמה כקשורה עוד בהסכם וכי כוונתה הייתה להסתלק מההסכם ולשים לו קץ.

    לא הייתה בפי הנתבע טענה כי על אף ההודעה מיום 8.5.13 ממנה עלה כי התובעת לא תמשיך לקיים את חיוביה על פיו, הוא עצמו סבר שההסכם עדיין בתוקפו, והמשיך בביצוע חיוביו על פי ההסכם. לא למותר לציין כי לפי תקנה 14 לתקנות החוקים הפרטיים, רשאי חוקר פרטי להפסיק את טיפולו אם הלקוח לא שילם את שכר טרחתו.

     

18. גרסתו של הנתבע הייתה שונה לחלוטין. הנתבע טען כי מילא את חיוביו על פי ההסכם בעת שהגיש את הדו"ח מיום 10.2.13. לטענתו, רוב מטרות החקירה הושגו כבר באותו דו"ח, והוא לא התחייב להשיג את כולן. בהמשך ציין בא כוחו במכתבו מיום 1.12.13 כי בחקירה הושגו הישגים משמעותיים. על טענה זו בדבר הישגים משמעותיים חזר הנתבע בכתב הגנתו. בכתב ההגנה נאמר במפורש כי פעולות החקירה שבוצעו על ידי הנתבע פורטו בדו"ח החקירה מיום 10.2.13 שהוגש לתובעת. לא נטען בכתב ההגנה כי הנתבע הכין דו"ח נוסף, לא נטען כי דו"ח נוסף הוגש לתובעת ובתצהיר גילוי המסמכים מטעמו אין זכר לקיומו של דו"ח פעולות נוסף. ואכן, החקירה הנגדית של התובעת הן בהתנגדות והן בדיון שנערך בפניי התמקדה בדו"ח מיום 10.2.13, בניסיון לשכנע כי מטרות החקירה הושגו עם הגשת הדו"ח האמור.

    לא זו אלא אף זו, אין כל ראיה לפיה לאחר ההתכתבות מיום 8.5.13, היו חילופי דברים כלשהם בין הצדדים. הקשר בין הצדדים נגדע והועבר לפסים משפטיים, הוחלפו מכתבים בין באי כוחם של הצדדים, הנתבע הגיש את השיקים לביצוע והתובעת הגישה את התביעה דנן. בנסיבות אלה, ברי כי ההסכם הגיע אל סיומו.

    חשוב לציין כי בהודעתו מיום 8.5.13 אישר הנתבע כי לא הושגה התקדמות כלשהי מאז הגשת הדו"ח מיום 10.2.13. כעולה מעדותה של התובעת, הנתבע ידע שדיון נוסף בבית הדין הרבני צפוי להתקיים בחודש יוני 2013, ועל אף זאת לא פעל להשגת ממצאים, וגם לפניותיה של התובעת לא השיב כיון שלטענתו היה עסוק. משחלפו שלושה חודשים שבהן החקירה לא התקדמה, תוך שהנתבע התעלם מצרכי התובעת – לקוחתו, יש לראות בו כמי שהפסיק את הטיפול בעניינה. הפסקת הטיפול ואי עדכון התובעת אודות כך, עולה כדי הפרת הוראת סעיף 6 (ד)(2) (ד) לקוד האתי הקובע: "חוקר פרטי לא יפסיק לטפל בעניין של לקוחו לפני סיומו, אלא בתנאים שנקבעו בתקנה 14 לתקנות האתיקה המקצועית, לאחר שהודיע על כך ללקוחו ללא דיחוי. לפני הפסקת הטיפול ינקוט החוקר במידת האפשר באמצעים הדרושים כדי למנוע גרימת נזק ללקוח כתוצאה מהפסקת הטיפול".

    התובעת הייתה רשאית לראות בהפסקת הטיפול משום התנערות של הנתבע מחיוביו וסיום ההסכם על ידו בדרך של התנהגות, ולכן הודיעה על הפסקת התשלומים מטעמה.

     

19. כאמור בהודעתו מיום 8.5.13, הנתבע תלה את אי ההתקדמות החקירה בחשדנותו של הנבדק. ואולם הנתבע לא ציין בהודעתו כי בוצעו פעולות חקירה ספציפיות כלשהן בתקופה שחלפה מהגשת הדו"ח מיום 10.2.13. ככל שהתנהלה חקירה כאמור, היה על הנתבע להגיש דו"ח פעולות לפי סעיף 6(ה) של הקוד האתי, אף אם החקירה לא הניבה תוצאות. נזכיר כי לפי תקנה 12 לתקנות החוקרים הפרטיים חל איסור על חוקר פרטי להבטיח תוצאות, אולם אין בהוראה זו כדי לפטור חוקר פרטי מהגשת דו"ח על פעולותיו. העובדה שהנתבע לא פירט פעולות שבוצעו על ידו בפועל ולא הגיש דוח פעולות במשך כשלושה חודשים, מן הדין כי תפעל לחובתו ותשמש ראיה לכך שלא בוצע דבר. בנוסף, הפסקת הטיפול על ידי הנתבע ואי קיום התחייבויותיו להשגת התכלית העיקרית שבבסיס ההתקשרות, כפי שעוד יובהר, הינה בגדר הפרה יסודית של ההסכם.

     

20. התובעת העידה כי עובר לכריתת ההסכם, הציג לה הנתבע שתי אפשרויות. האחת, תשלום על פי שעות מעקב בתוספת מרכיב קילומטרים. האחרת, הסכם מקיף, מעין "מטרייה כוללת", שהנתבע המליץ עליה כאפשרות העדיפה. לפיכך, בחרה התובעת להתקשר בהסכם מקיף, ובהתאם לכך סוכם על מחיר גבוה בסך של 40,950 ₪ כולל מע"מ (פרוטוקול עמ' 7 ש' 9-14, עמ' 9 ש' 3-5).

    מעיון בדו"ח עולה כי הוא מבוסס על דבריו של הנבדק בלבד כפי שנמסרו במפגש שנערך בבית הקפה ביום 7.2.13. אין בדו"ח ראיה כלשהי שאינה תלויה בנבדק, ולא נערכה בדיקה כלשהוא לאימות נכונות המידע. אף אם לשיטת הנתבע, יש לראות בדברי הנבדק משום אמת לאמיתה, הרי המידע שנמסר הוא שטחי וכללי. כך למשל, במסגרת ההסכם התחייב הנתבע לבדוק את מקום מגוריו של הנבדק, כאשר נמסר לו "קצה חוט" לפיו הנבדק מתגורר בפתח תקווה. לא למותר לציין כי לא נערכה בדיקה כלשהי היכן מתגורר נבדק, אלא משציין הנבדק כי הוא מתגורר בסירקין, שהיא שכונה בפתח תקווה, ראה בכך הנתבע משום השגת היעד. הנתבע התחייב לבצע בדיקה כלכלית אודות הנבדק, וזאת בהתייחס לנכסים כגון נדל"ן, חשבונות בנק, קרנות פנסיה וכדומה. במכתבו מיום 8.5.13 טען הנתבע כי הוא חולק על דברי התובעת כי לא הושגה המטרה הכלכלית, והפנה לדברים שצוטטו בדו"ח מפי הנבדק . מעיון בדו"ח עולה כי הנבדק מסר כי הוא עובד כסוכן ביטוח "אחד החזקים בארץ", באמצעות חברה בבעלותו ששמה נזכר בדו"ח. המידע לא אומת ולא נבדק, ותיאורו של הנבדק את עצמו "כחזק בתחום" לא גובה בממצאים כלשהם. בהקשר זה יוער כי הנתבע עצמו סבר שהנבדק אינו עוסק בביטוח (כעולה מהודעה מיום 5.2.13 שצורפה לכתב התביעה). עוד יוער כי בהתייחס לקשר רומנטי, משום מה סבר בא כוח הנתבע בסיכומיו שעל התובעת היה להמציא אסמכתא לקיומו של קשר כזה, ולא על הנתבע.

     

21. טענת ההגנה המרכזית הייתה כי הנתבע ביצע את כל חיוביו על פי ההסכם, ועמד בכל חמש מטרות החקירה שהתוותה התובעת. נטען כי על מנת להכריע אם הנתבע עמד במטרות שהוצבו לו יש לבחון את ההסכם לבדו, ואין לייחס משקל לציפיות ההתובעת להשתמש בתוצאות החקירה בהליכי הגירושין. עוד טענה ההגנה כי הנתבע לא התחייב לעקוב אחר הנבדק או לתעד בצילומים את הנבדק. אני בדעה כי אין לקבל טענות אלה.

    על פי לשון ההסכם התחייב הנתבע להביא ממצאים. לגבי זיקתו של הנבדק לדת נאמר בהסכם כי תבוצע חקירה, אך בהתייחס לכל אחת ממטרות החקירה הנוספות נאמר כי תבוצע בדיקה. ממצאים משמע - ראיות, עובדות, מידע מוצק ומבוסס, וכשלצד זה מתווספת ההתחייבות לביצוע בדיקה, הרי שעל הנתבע מוטל היה לבצע בדיקה לאימות המידע. בפועל, הדוח נשען על דבריו של הנבדק, אשר לא מן הנמנע כי היו אך דברי להג והתרברבות בשיחה בבית קפה עם אנשים שאינם מוכרים לו. בהתייחס לרוב מטרות החקירה לא הושגו ממצאים ולא נערכה בדיקה עצמאית ולו מינימאלית, על מנת לשלול או לאמת את דברי הנבדק. אמרות הנבדק יכלו לשמש "כקצה חוט" לצורך המשך החקירה, אך אין הן בגדר ממצאים.

    בהקשר זה יובאו הוראות הקוד האתי לפיהן נדרש כי הדו"ח שמגיש החוקר הפרטי יהיה מבוסס על עובדות, שלם, אובייקטיבי ואחראי. על הדו"ח לכלול את מלוא העובדות הרלוונטיות שהתגלו בחקירה גם אם אינן עומדות בקנה אחד עם צפיות הלקוח. נקבע כי על חוקר פרטי להקפיד על נכונות הידיעות שהוא מוסר ללקוחו, ואם היה לחוקר ספק לגבי אמינות המידע או נכונותו – עליו לציין זאת במפורש בדו"ח (סעיף 6(ה) של הקוד האתיׂ). לא למותר לציין כי הנתבע לא עמד בחובות אלה. העובדה היחידה שהושגה היא שהנבדק אמר דברים מסוימים, זאת ותו לא.

     

22. אין לקבל גם את הטענה כי השגת ראיות הייתה בגדר צפיות סובייקטיבית של התובעת, שאין בה כדי לחייב את הנתבע. משהתקשרה התובעת עם חוקר פרטי וזאת על רקע הליכים משפטיים שניהלה כנגד הנבדק, מאליו ברור כי מטרת ההתקשרות הייתה להשיג ראיות ומידע אמין. על פי תקנה 12 לתקנות החוקרים הפרטיים, החוקר אינו רשאי להתחייב להשגת תוצאות מסוימות. ייתכן כי תוצאות החקירה לא היו עולות בקנה אחד עם ציפיותיה של התובעת, וכי בחקירה יסודית, לו הייתה נערכת, היה מתגלה כי אין לנבדק קשר רומנטי ואף לא סוכנות משגשגת בתחום הביטוח. ואולם גם מידע שאינו עומד בציפיות הוא מידע, והתובעת הייתה זכאית לקבל ראיות מהימנות, יהא תוכנן אשר יהא. (ראה- ת"א (ת"א) 65270-06 מוקד שרותי חקירות 1999 בע"מ נ' מדינת ישראל).

     

    מן הראוי להביא בהקשר זה את הנאמר בקוד האתי בנוגע לייעוד מקצוע החקירות הפרטיות:

    "מקצוע החקירות הפרטיות מוסדר בחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב- 1972. חוקר פרטי מוגדר בחוק כמי שעוסק בהשגת ידיעות על הזולת או באיסופן לצורכי אחרים ודרך שירות לכל. ברגיל, מקורות המידע אינם מצויים בהישג ידו של הפרט. רשויות המדינה נותנות לפרט מידע על הזולת רק במשורה ולצרכים מוגבלים ביותר והן לא נועדו לשרת את צרכי הפרט בהיבט זה, לא בהיקף ולא בתוכן. מקצוע החקירות הפרטיות נועד לגשר על החלל שבין הצורך לקבל מידע על הזולת, לבין מקורות המידע. תחומי הפעילות שמצריכים את פעילותם המקצועית של החוקרים הפרטיים הם רבים ומגוונים ומכסים כמעט את כל מגזרי הפעילות במשק ואת מכלול התופעות של חיי יום- יום בחברתנו. חוקרים פרטיים מתבקשים לאסוף מידע בעניינים שהם לעיתים דיני נפשות והם מסייעים לבעלי דין הזקוקים לראיות, ובכך גם בעקיפין לבית המשפט, להגיע לחקר האמת..."(סעיף 4 לקוד האתי).

     

    עוד הנני סבורה כי משניסח הנתבע את ההצעה שעל פיה נכרת ההסכם, ורשם את דרכי הפעולה שיינקטו, כשהוא נמנע מלהתחייב לביצוע מעקבים ואף מלהמציא תיעוד באמצעות צילומים, יש לפרש את ההסכם כנגדו. ראוי לתת משקל מכריע להתחייבותו של הנתבע להשיג ממצאים ולבצע בדיקות, כפי שאדם סביר הפונה לחוקר פרטי היה מפרש מונחים אלה, זאת בפרט לנוכח המצג שהוצג בפני התובעת כי השירות הוא בגדר "מטריה כוללת", ולכן נדרש עבורו מחיר גבוה. אציין כי מצאתי לנכון לאמץ את גרסתה של התובעת בעניין זה.

     

23. מצאתי כי יש ממש בטענת התביעה לפיה בראשיתו של הדו"ח תואר מצג בדבר ביצוע פעולות חקירה נרחבות. זאת נעשה על ידי תיאור חוזר ונשנה של אותן פעולות תוך שינוי מילולי קל. העניין אף עלה מחקירתו של הנתבע, אשר התחמק מלהסביר את ההבדל שבין סעיף 5א' ו- 5ב' שבדו"ח (פרוטוקול עמ' 20, ש' 18-19), וחזר והזכיר את החקירה הסמויה מיום 7.2.13 וזאת בהתייחס לסעיף 1 לדו"ח, סעיף 5א' וסעיפים נוספים. בנוסף, אין בסיס למצג בסעיף 5א' בדו"ח בדבר עריכת חקירות רקע אודות הנבדק או מי מטעמו בזיקה במעגליים עסקיים, שיתופי פעולה, ומגעים עם ספקים ועמיתים, זאת משאין בדו"ח כל אזכור או תיעוד בהתייחס לנושאים אלה.

     

    מעיון בתכתובת שהוחלפה בין הצדדים ממועד עריכת ההסכם ביום 15.1.13, עולה כי התובעת דיווחה לנתבע כי הנבדק יהיה ביום 31.1.13 במקום מסוים, אך הנתבע ציין כי במזג האוויר הסוער, לא ניתן לבצע את הפעולה שתוכננה. הנתבע נשאל בחקירתו הנגדית אם הוא או מי מטעמו עקבו אחרי הנבדק ביום 31.1.13, והשיב: "בודק, מעיין, איני זוכר כי אין מדובר באחת ממטרות החקירה, ביצוע מעקבים" )פרוטוקול עמ' 18, ש' 23). משדווח לנתבע על מפגש נוסף שאמור להתקיים ביום 1.2.13, טען הנתבע "עזבי היום מזג האוויר זוועה". ביום 7.2.13 דיווחה התובעת כי הנבדק נמצא במקום מסוים. בהמשך לאותו דיווח נערך המפגש בבית הקפה, אשר אין חולק כי היה המפגש היחידי עם הנבדק, ולפי טענת הנתבע ארך כשעה.

     

    כתוצאה מאותו מפגש קצר ובודד הושגו ממצאים דלים, אשר אינם עומדים ביחס ישר לתשלום הגבוה ששולם עבור החקירה, ולמצג שהוצג בפני התובעת לפיו התשלום הוא עבור חקירה מקיפה וכוללת. כאמור, הנתבע טען כי לא התחייב לבצע מעקבים ועבור כך נדרש תשלום נוסף ונפרד. מעיון קפדני בהסכם עולה כי הנתבע התחייב לבצע הקלטות, אך לא התחייב להמציא את ההקלטות לתובעת, וניתן להניח כי עבור כך נדרש תשלום נוסף. גם עבור תמלול החקירה נדרש תשלום נוסף ונפרד. לא ניתן אלא להגיע למסקנה כי הנתבע פעל בחוסר תום לב, הן במצג שהוצג בפני התובעת בעת ההתקשרות והן בקיום חיוביו על פי ההסכם.

     

24. אדון כעת בתוצאות הפרת ההסכם על ידי הנתבע.

    על פי סעיף 9(א) לחוק החוזים תרופות, מעת שבוטל החוזה חייבים שני הצדדים להשיב איש לרעהו את כל מה שקיבלו זה מזה על יסוד ההסכם. סעיף 9(ב) קובע כי במקרה של ביטול חלקי של ההסכם, תחול חובת ההשבה רק על מה שהצדדים קיבלו במסגרת אותו חלק שבוטל. פרופ' פרידמן מבאר בספר "דיני עשיית עושר ולא במשפט", כי "בית המשפט לא יימנע במקרה הצורך, מהערכת שוויה של תמורה חלקית שניתנה קודם לביטול, והדבר עולה מפורשות מלשונו של סעיף 9 לחוק התרופות" (עמ' 708).

     

    ב- דנ"א 10901/08 ‏ בייזמן השקעות בע"מ נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ''ד סה(1) 350, נאמר כי הגישה המקובלת כיום היא כי עת מדובר בביטול חוזה עקב הפרתו, הזכות להשבה היא הסדר הכפוף לשיקולי הצדק השלובים בסעיף 2 לחוק עשיית עושר. עוד צוין כי לפי ההלכה במסגרת יישומו של סעיף 2 לחוק עשיית עושר נעשה מבחן של צדק יחסי בין הצדדים, אשר יש בו כדי לאפשר לבית המשפט לערוך איזון של מכלול השיקולים מתחילת הקשר ועד סופו מתוך מבט רחב. במסגרת זו נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב לשקול קשת רחבה של שיקולים ואינטרסים רלבנטיים, וביניהם התנהגותם של הצדדים - על רקע הנסיבות שקדמו להתקשרות, הנסיבות שאירעו במהלך תקופת ההתקשרות, ואף הנסיבות שהתרחשו לאחר מכן (ע"א 9631/05 ‏דוד ארד נ' מדינת ישראל).

     

    ב- רע"א 1481/15 שיטת בלסקי נ' דורון בן שמעון, השתית המשיב את תביעתו על הבטחת שווא שניתנה מטעם המבקשת, לפיה מסיימי הקורס יזכו להפניית לקוחות פוטנציאליים. כבוד השופט רובינשטיין ציין כי עסקינן בצדק יחסי כפי שקבע המחוקק בסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט. לאחר שבית המשפט שקל את התנהגות הצדדים לפני חתימת ההסכם, במהלכו ואף לאחריו, פסק על דרך האומדנא, כי על המבקשת להחזיר למשיב 33% מהסכום ששילם בעבור הקורס, זאת על אף שהמשיב סיים את הקורס. ראה גם, ע"א 8588/06 דויד דלג'ו נ. אכ"א לפיתוח בע"מ, לעניין פסיקה על הערכה המשלבת נתונים אובייקטיביים עם הערכה על פי האומדנא.

     

25. בנסיבות דנן, התקבלה תמורה חלקית על פי ההסכם. באמירותיו של הנבדק כי אינו חובש עוד כיפה, אינו מקפיד על שמירת כשרות ומתרועע עם צעירה בת 24, יש כדי להעיד כי אין לנבדק זיקה לדת. בהקשר הנדון יש משקל לעמדה סובייקטיבית, ולכן ניתן לומר כי הנתבע עמד במטרה זו. מאמירותיו של הנבדק אודות נשים צעירות, ניתן ללמוד כי הנבדק לא ראה עצמו כבול בקשר נישואין. אין בכך ראיה כי באופן מעשי הנבדק מנהל קשר רומנטי, ומכאן שמטרה זו הושגה באופן חלקי. אמרותיו של הנבדק כי הוא "חזק בתחום הביטוח", אינן אלא בגדר "קצה חוט" אפשרי, לצורך עריכת בדיקות על מנת לברר את עיסוקיו בפועל והיקף פעילותו. לא הושגו מטרות נוספות שהוצבו לנתבע, כגון בדיקת מקום מגוריו של הנבדק וכן בדיקת מקומות הבילוי אליהם הוא נוהג להגיע לצרכי בילוי, שתיית אלכוהול וצריכת סמים. בהקשר זה יוער כי בכתב ההגנה, בתצהיר גילוי המסמכים מטעם הנתבע, בדיון המקדמי שנערך בתביעה דנן, וכן בדיון שנערך בהתנגדות לא נאמר ולא נטען ולו ברמז כי הנתבע ערך דו"ח כלכלי נפרד. בכתב התביעה טענה התובעת במפורש כי קיבלה אך את הדו"ח מיום 10.2.13. בסיום פרשת ההגנה טען בא כוח הנתבע כי הוא מבקש להגיש עדות הזמה מטעם החוקר שערך דו"ח כלכלי. על אף שאין זו בגדר עדות הזמה, לא דחיתי את הבקשה אלא קבעתי כי אם יהיה צורך בדיון נוסף, יחויב הנתבע בהוצאות הדיון. בסופו של דבר נסוג בו הנתבע מהכוונה להגיש עדות הזמה ותלה זאת בהחלטתו של בית המשפט בעניין ההוצאות. ככל שהנתבע אכן הכין דו"ח כלכלי בזמנים הרלבנטיים לתביעה, חזקה כי היה מבקש להגישו ולמצות את טיעוניו, אף כנגד תשלום הוצאת.

     

    בנסיבות דנן, הנתבע הפר את האמון שנתנה בו התובעת בתוקף תפקידו כחוקר פרטי. הנתבע ניסח את ההסכם ונשען על נוסח ההסכם על מנת לטעון כי לא נדרש להמציא מידע מבוסס ואובייקטיבי, וזאת כאשר שירותיו נשכרו בקשר להליך שיפוטי שנוהל בבית הדין הרבני. כפי שהובהר, הנבדק הפסיק את טיפולו בעניינה של התובעת למשך שלושה חודשים, וזאת על אף שידע כי התובעת מצפה לקבל דו"ח נוסף בסמוך למועד ההוכחות שנקבע בעניינה.

     

26. בשקלול כלל הנתונים כפי שצוינו לעיל, אני סבורה כי הנתבע זכאי לשיעור של 35% מסכום התמורה על פי ההסכם, ולפיכך עליו להשיב לתובעת 65% מהסכום ששולם לו על פי ההסכם. היות ועל פי ההסכם היה על התובעת לשלם את מרבית הסכום בתשלומים (כאשר ההנחה היא כי אותו חלק שנגבה באמצעות הליכי הוצאה לפועל כלל בחובו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד שנועד לתשלומו ועד התשלום בפועל), יוחזרו הסכומים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התשלום האחרון לפי ההסכם שבין הצדדים, היינו אוקטובר 2013 (לעניין השבת הסכום ששולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ראה ע"א 741/79‏ ‏כלנית השרון השקעות ובנין בע"מ נ' רבקה הורביץ, פ''ד לה(3) 533).

     

27. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע כדלקמן: 

    • הנתבע ישיב לתובעת סכום של 26,617 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.13, ועד לתשלום בפועל.

    • הנתבע יישא בהוצאות המשפט של התובעת בסכום של 4500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

       

      המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

       

      ניתן היום, ד' אב תשע"ו, 08 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.