אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תא"מ 13894-12-13 ש. שלמה רכב בע"מ נ' אבו עברה ואח'

תא"מ 13894-12-13 ש. שלמה רכב בע"מ נ' אבו עברה ואח'

תאריך פרסום : 01/07/2015 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום באר שבע
13894-12-13
23/11/2014
בפני השופט:
משה הולצמן

- נגד -
התובעת:
ש. שלמה רכב בע"מ
עו"ד גייזלר שמואל
עו"ד יוסי בן משה ואח'
הנתבעים:
1. מוחמד אבו עברה
2. א.ס. האופק הובלות (2009) בע"מ

עו"ד איסמעיל אלרומילי ואח'
פסק דין
 

 

  1. בפניי תביעה כספית על סך של 21,926 ש"ח, כך במקור, בגין נזקים שנגרמו לרכב של התובעת כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 29.3.2013.

  2. ביתר פירוט, התובעת טענה במסגרת כתב התביעה שבמועד האירוע "עת עמד רכב התובעת בנתיב השמאלי וביקש לפנות שמאלה, לפתע משאית הנתבעים פגעה ברכב צד ג' בעצמה מאחור והדפה אותו לעבר רכב התובעת וגרמה לנזקים ..." (ס' 5 לכתב התביעה).

    לכתב התביעה צורף דיווח על התאונה שבו נרשם- "לקוח היה בנתיב השמאלי, וכביש דו סטרי, רכב שני עמד מאחור, ומשאית לא האטה והעיפה את הרכב הפרטי לרכב של הלקוח". בנוסף צורפו מכתב התראה, חשבונית מס שהוציאה התובעת לגבי עבודות וחלפים, וחוות דעת שמאי.

  3. עיקרי טענות הנתבעים בכתב ההגנה מטעמם הינם כדלקמן- הנתבע 1 נסע במשאית בכביש דו סטרי מכיוון מבטחים לכיוון אופקים. לפני המשאית שבה נהג הנתבע 1 נסעו שני רכבים בשיירה, שללא כל התראה מוקדמת עצרו באמצע נתיב הנסיעה ללא ירידה לשוליים, על מנת לפנות שמאלה לדרך עפר, ובשל העצירה הפתאומית התנגשות המשאית מאחור ברכבים הייתה בלתי נמנעת. הכביש במקום התרחשות התאונה היה מופרד בקו לבן רציף בין הנתיבים. הנתבע 1 ניסה לבלום את המשאית בלימת פתע, אלא שבנסיבות העניין ומכיוון שהמשאית הייתה עמוסה בסחורה וכבדה, לא היה ניתן למנוע את התאונה. האחריות לקרות התאונה רובצת על נהג התובעת. הוכחשו הנזק וממצאי השמאי, והוא נדרש להיחקר על חוות דעתו. הוכחש הקשר הסיבתי בין האירוע לנזקים. עוד נטען שאין מקום לזכות את התובעת ברכיב מס ערך מוסף, וכי העלויות שצוינו בחוות דעת השמאי הינן מופרזות, מוגזמות ולא ענייניות.

  4. דיון הוכחות נערך בפני ביום 3.9.2014 ונחקרו הנהגים המעורבים. נקבע דיון הוכחות נוסף לצורך חקירת השמאי אלא שהוגשה הודעה בהסכמת הצדדים לביטול הדיון והגשת סיכומים בכתב.

  5. אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את כל שהובא בפני מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה, מהטעמים שיפורטו להלן.

  6. הנהג ברכב התובעת העיד שביום האירוע נסעו שני רכבים, הרכב שבו נהג מתוצרת יונדאי ורכב נוסף שנסע אחריו מתוצרת מאזדה, על כביש מספר 241 לכיוון חוות היענים, מתוך כוונה לפנות מהכביש לכיוון שמאל לדרך שמובילה לחווה. כאשר התקרב למקום הפנייה האט מאוד את מהירות נסיעתו עד למצב של "זחילה" ואותת שמאלה כדי לבצע את הפנייה כאשר נתיב הנסיעה הנגדי יהיה פנוי מרכבים חולפים. כאשר ביקש לבצע את הפנייה הבחין במראה שהרכב שנסע מאחור עומד להתנגש ברכבו וכן הבחין במשאית שאחריו, ואז האיץ את רכבו כדי לנסות ולמנוע את התרחשות התאונה, וגם הרכב שהיה אחריו האיץ את נסיעתו, אלא שהמשאית התנגשה ברכב שהיה אחריו וזה התנגש בו. עוד העיד שנהג המשאית אמר "... שהוא לא יודע מה קרה והוא לא שם לב" (ע' 2, ש' 1-9). בנוסף העיד "שמעתי מכה אחת ואח"כ עוד מכה שהרגשתי. אי אפשר היה לפספס את הרעש הזה" (ע' 4, ש' 13).

  7. הנהג ברכב המאזדה, העיד שהרכבים האטו את מהירות הנסיעה עד למצב של "זחילה", מתוך כוונה לפנות מהכביש לכיוון שמאל, לדרך המובילה לחוות היענים, שלפתע הרגיש "... חבטה בעצמה אדירה ברכב שלי...", והוא ניסה לייצב את הרכב כדי שלא יגלוש לנתיב התנועה הנגדי, וניסה לסובב את ההגה כדי למנוע פגיעה קשה יותר ברכב שלפניו. בעדותו שלל את האפשרות שהרכבים ביצעו בלימת פתע. "ש. אומר נהג המשאית שבלמת בלימת פתע? ת. בשום פנים ואופן, האטנו לקראת הפניה, לא בלמנו שום בלימת פתע, אין לי למה לבלום בלימת פתע, היה לי מספיק זמן לנסוע ולהאט" (ע' 4, ש' 27-28). עוד העיד שלא הספיק לפתח מהירות כדי לנסות ולמנוע את פגיעת המשאית מאחור. "לא הספקתי לברוח. ראיתי את הרכב שלפני יוצא קדימה, עדיין זחלתי ולא הספקתי לברוח. אם הרכב שלפני לא היה יוצא קדימה, הייתי כנראה נמחץ בין שניהם" (ע' 6, ש' 8-9).

  8. נהג המשאית העיד שראה את הרכבים על הכביש 200-300 מטר טרם קרות התאונה, שלפתע בלמו באופן פתאומי ולכן לא באפשרותו לעצור את המשאית, ופגע בחלק האחורי של הרכבים. "... ראיתי את שני הרכבים האלה ... נסעו ככה 200 מטר ועצרו בפתאומיות, אני הייתי במשאית ולא יכולתי לעצור אפילו. ... רציתי לברוח כמה שיותר פגעתי בצד האחורי שלהם וזהו" (ע' 7, ש' 7-15). כן העיד שלמקום הגיע שוטר שאמר לו שהוא אשם בגרם התאונה, וחזר והעיד שהרכבים עצרו באופן פתאומי, והוא לחץ על דוושת הבלם ומשך את מעצור היד וגם היטה את המשאית לכיוון ימין אלא שהמשאית הייתה כבדה (ע' 7, ש' 7-20). עוד העיד שכאשר הבחין שהרכבים עצרו על הכביש המרחק בינם לבין המשאית היה 60 או 70 מטר (ע' 9, ש' 3-4).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ