אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תא"מ 12801-11-14 עאנא ואח' נ' ברזילי ואח'

תא"מ 12801-11-14 עאנא ואח' נ' ברזילי ואח'

תאריך פרסום : 17/08/2015 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום עכו
12801-11-14
09/08/2015
בפני הרשמת הבכירה:
ודאד יונס

- נגד -
תובעים:
1. שלמה עאנא
2. מירה עאנא

עו"ד חזאן
נתבעים:
1. גיל ברזילי
2. מעין פיש

עו"ד מוסלם
פסק דין
 

 

הנתבעים הם בני זוג, אשר ביום 31.7.2008 התקשרו בחוזה מכר לרכישת דירה מאת התובעים. במעמד החתימה על חוזה המכר נחתמה על ידי הצדדים הודעת משכון, לפיה נרשם ביום 4.8.2008 ברשם המשכונות, משכון לטובת הנתבעים על זכויות התובעים בדירה. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בנוגע לביצוע הסכם המכר שסופה היה בפק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 6.8.2009 בתיק ת"א 11548-06-09 של בית המשפט השלום בחיפה אשר חייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 145,818 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. הנתבעים הגישו את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצל"פ במסגרת תיק הוצל"פ מס' 02464330909. לאחר מכן פתחו תיק הוצל"פ נוסף למימוש המשכון שהוטל לטובתם על דירתם של התובעים שמספרו 0265179097. על מנת למנוע את פינויים מן הדירה יצרו התובעים קשר עם ב"כ הנתבעים אשר הציע להם לסלק את המחלוקת בשני תיקי ההוצל"פ בתשלום סך של 295,000 ₪ והתובעים נענו להצעה ושילמו את סכומה (ראה מכתב מיום 16.6.2014, נספח ד' לכתב התביעה). לאחר מכן התברר לתובעים כי סכום החוב בתיק הוצל"פ מס' 024633099 עמד ביום 24.6.2014 על סך שך 235,555.12 ₪ ולכן דרשו מהנתבעים להשיב להם ההפרש בין סכום הפשרה לבין סכום החוב בתיק ההוצל"פ בתוספת עמלות, כשמקורה ההפרש הינו בסכומים שנגבו כנטען מתיק האיחוד שיש לתובע מס' 1, סך הכל דרשו הנתבעים בתביעה שהגישו בסדר דין מקוצר להשיב לידם סך של ש59,664 ₪. בבקשה למתן רשות להתגונן טענו הנתבעים כי רק לאחר חמש שנים והליכים משפטיים רבים שגרמו להם להוצאות רבות השיבו התובעים לנתבעים את כספם, כאשר סכום הפשרה ששולם כולל פיצוי עבור ההוצאות, הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמו. הבקשה נתקבלה בהסכמה (ראה דיון מיום 2.3.2015).

עדויות הצדדים נשמעו בדיון מיום 3.6.2015 והם הגישו סיכומים בכתב.

 

מהחומר שהונח בפני עולה כי סכום הפשרה שולם לאחר מו"מ בין שני עורכי הדין של הצדדים (ש' 24 לפרוטוקול מיום 3.6.2015 (להלן: "לפרוט'"), הסכום שולם בעקבות הליך הפינוי שננקט נגד התובעים בתיק המשכון ולאחר שההליכים המשפטיים בהם נקטו לביטול הפינוי נדחו. תובע מס' 1 העיד בפני לאורך כל ההתדיינות המשפטית ידע על פסק הדין שניתן נגדו, על קיומו של החוב ועל כך שנפתחו שני תיקי הוצל"פ נגד התובעים (ש' 14 בעמ' 2 לפרוט') וזאת בניגוד למה שהוצהר על ידו בסעיף 8 לתצהיר כי עד לכריתת הסכם הפשרה לא ידע כי קיימים שני תיקי הוצל"פ, מנוסחה של הצעת הפשרה עולה כי מתייחסת ליותר מתיק הוצל"פ אחד ומההבהרה שנתבקשה על ידי ב"כ התובעים לפיה דרשה כי ההצעה תכלול את שני תיקי ההוצל"פ ברי כי הנתבעים ידעו בטרם הסכימו להצעה כי ישנם שני תיקי הוצל"פ נגדם, ראה עדותה של תובעת מס' 2 בש' 16 בעמ' 3 לפרוט'. תובע מס' 1 אף העיד כי סכום הפשרה התייחס לשני תיקי ההוצל"פ (ש' 32, בעמ' 2 לפרוט'). שני התובעים אישרו את היותם מיוצגים במהלך החתימה על הסכם הפשרה בידי עו"ד (ש' 19 בעמ' 2 לפרוט' וש' 28 בעמ' 3 לפרוט'). נתבע מס' 2 העיד בפני כי ידע בטרם נחתם הסכם הפשרה כי התקבלו כספים בתיק ההוצל"פ מתיק האיחוד אשר התנהל נגד תובע מס' ,1 אך לא היה בהם כדי לכסות את החוב (ש' 29 בעמ' 4 לפרוט' וש' 3 בעמ' 5 לפרוט'). הוא העיד כי סכום הפשרה כלל פיצוי בגין ההפסד הכספי שלו על ההליכים המשפטיים שהוא ניהל וכי הוא נמוך מהסכום שביקשו לקבל בהתחלה (ש' 6 בעמ' 5 לפרוט' וש' 16 בעמ' 6 לפרוט').

 

מהאמור עולה כי הסכם הפשרה נחתם לאחר שב"כ התובעים פנה אל ב"כ הנתבעים בהצעה לתשלום סכום לסילוק התביעה (סעיף 7 לתצהיר תובע מס' 1 ) ולאחר שבין ב"כ הצדדים נוהל מו"מ, ראה בעניין זה שאלת הבהרה של ב"כ התובעים על גבי הצעת הפשרה מיום 16.6.2014 והתשובה שניתנה בכתב יד לאחר מכן. קבלת ההצעה כפי שנוסחה במכתבו של ב"כ הנתבעים ותשלום הסכום המוצע מהווה הסכמה לאמור בהצעה ההופך אותה לכדי הסכם מחייב. ההתקשרות החוזית היא פועל יוצא של המפגש שבין ההצעה לבין הקיבול (סעיף 1 לחוק החוזים חלק כללי, תשל"ג- 1973). התובעים קיבלו את הצעת הפשרה של הנתבעים כמות שהיא והיו נכונים להתקשרות החוזית עם הנתבעים בהסכם הפשרה ללא כל הסתייגות, למעט ההבהרה שכאמור דרשו בנוגע לכך שהסכם הפשרה מתייחס לשני תיקי ההוצל"פ.

 

התובעים שילמו את סכום הפשרה ללא מחאה ומתוך פשרה ובכך גילו דעתם כי הם מקבלים את הפשרה מתוך כוונה לסיים את הפרשה ולא לשוב לדון בה עוד, שכן הם לא מחו על התשלום עובר לתשלום. והתשלום בוצע לאחר שנוהל מו"מ. מעדותו של נתבע מס' 2 עולה כי הופחת סכום הדרישה המקורי לאחר המו"מ בין עורכי הדין ופנייתם של התובעים בעניין השבת הסכום שכנטען נגבה ביתר לב"כ הנתבעים נעשתה כחודש ימים לאחר ביצוע התשלום. כל אלה מעידים על כך שהתשלום בוצע מתוך פשרה.

 

יתרה מזו, גם אם נניח לטובת התובעים כי התשלום בוצע תחת מחאה, ולא כך שוכנעתי, אין בכוחה של המחאה כשלעצמה להקנות לתובעים זכות להשבת הכספים, המחאה יכולה לשמש אינדיקציה לכך שהמוחה אכן היה תחת אילוץ כאשר שילם את מה שלטענתו לא היה חייב לשלם. אם מחה ומסתבר שלא היה אילוץ, לא קמה לו זכות להשבה (רע"א 2911/95‏ אברהם, עו"ד נ' עיריית רמת-גן, פורסם בנבו). הוכחת טענת אילוץ בכריתת הסכם הפשרה מקומה בתביעה לביטולו ולא בהליך שבפני. התביעה שבפני הוגשה בסדר דין מקוצר ולא נתבקש במסגרתה סעד של ביטול הסכם הפשרה מחמת טעות או הטעיה או כל פגם אחר בכריתתו, סעד זה לא נזכר בכתב התביעה ועל כן אינני רואה מקום לדון בו.

 

מעדותו של נתבע מס' 2 עולה כי סכום הפשרה גילם בתוכו פיצוי עבור הנזקים שנגרמו לנתבעים כתוצאה מהפרת הסכם המכר וכן עבור הטרחה שהייתה כרוכה בניהול ההליכים משפטיים מתמשכים בעניין הכוללים את ההליכים הבאים: ביום 4.8.2013 הגישו התובעים בקשה לבית משפט השלום בחיפה לביטול פסק הדין מיום 6.8.2009 ולעיכוב הליכי הפינוי, לאחר קבלת עמדת הנתבעים הורה בית המשפט השלום בחיפה בהחלטתו מיום 5.8.2013 על דחיית הבקשה. בהמשך עתרו התובעים ללשכת ההוצל"פ בבקשה לביטול הליך הפינוי ולאחר קבלת עמדת הנתבעים הורתה רשמת ההוצל"פ בהחלטה מיום 6.8.2013 על עיכוב הליכי הפינוי בכפוף להפקדת ערבון. התובעים לא הפקידו את הערבון ופנו לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת תיק ת"א 136970813 בבקשה לביטול הפינוי במסגרת תביעה לסעד הצהרתי על ביטול המשכון, והליך הפינוי לא בוצע בעקבות מתן צו במעמד צד אחד על ידי בית המשפט המחוזי לעיכובו. לאחר שבפני בית המשפט המחוזי הונחה תגובה מטעם הנתבעים והתקיימו שני דיונים לבירור הבקשה לסעד זמני הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 29.1.2014 על דחיית הבקשה. (ראה נספחים 5-8 לבקשה למתן רשות להתגונן). גם אם לא נפסקו בחלק מההליכים הוצאות שכ"ט והוצאות לטובת הנתבעים, הם היו רשאים לגלם בתוך סכום הפשרה שהציעו את הטרחה שנגרמה להם. הכלל הוא שמי שהעניק טובת הנאה חינם ועשה זאת ללא פגם ברצון, איננו יכול לחזור בו ולתבוע השבה. העובדה שהנתבעים כנטען לא היו זכאים לתוספת התשלום הנטענת אין די בה, בנסיבות אלה, כדי להפוך את ההתעשרות לבלתי צודקת. התשלום הרצוני מרפא את ה״פגם״ הנובע מהעדר זכות (דניאל פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך ב, מהדורה שניה, 1998 בעמ' 627).

 

 

לאור האמור אני דוחה את התביעה.

התובעים ישאו בהוצאות בגין הליך זה בסך של 3,000 ₪.

 

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ