תביעה לתגמולי ביטוח בגין תאונה, בה נפגע רכבו של התובע, אשר היה מבוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת.
הנתבעת סירבה לשלם את תגמולי הביטוח, כיוון שרישיון נהיגתו של התובע נשלל עובר לאירוע התאונה ובמועד אירוע התאונה, היה התובע, שנהג ברכב, פסול מלנהוג.
1.ביום 19.8.16, היה רכבו של התובע מעורב בתאונת דרכים. כתוצאה מתאונת הדרכים, נפגע רכבו והוכרז אובדן להלכה, לאחר שנבדק על ידי שמאי. התובע מכר את שרידי הרכב ופנה לקבל מאת הנתבעת, אשר ביטחה את רכבו בביטוח מקיף, את תגמולי הביטוח.
הנתבעת דחתה את תביעתו של התובע בטענה, כי במועד התאונה היה התובע פסול מלנהוג, זאת לאחר שרישיונו נשלל, על ידי בית המשפט לתעבורה בתל אביב, ביום 15.6.15למשך חודשיים ימים. רישיון הנהיגה לא הופקד עד למועד התאונה.
2.התובע טוען, כי לא ידע על שלילת רישיונו. דבר השלילה נודע לתובע לראשונה על ידי הנתבעת, בעת שהודיעה לתובע על דחיית תביעתו.
התובע פנה לפיכך לעורך הדין אשר ייצג אותו בהליך התעבורה והפקיד את רישיון הנהיגה שלו (בפועל הופקד תצהיר, כיוון שרישיון הנהיגה, שפג יומיים לאחר אירוע התאונה נשוא התביעה, לא היה בידי התובע). לטענת התובע, גם בזמן אירוע התאונה, אשר נחקרה על ידי משטרת ישראל, לא נאמר לו על ידי המשטרה, כי רישיונו נשלל והוא עוד הוסיף לנהוג לאחר התאונה ועד אשר נודע לו על דבר הפסילה.
התובע טוען, כי כיוון שלא ידע שרישיונו נשלל, לצורך תחולת הביטוח על מקרה הביטוח, יש לראות בו כמי שהיה בעל רישיון נהיגה בזמן אירוע התאונה ולכן על הנתבעת לשלם לו את תגמולי הביטוח.
3.במהלך הדיון שלפניי, בהסכמת הצדדים, עיין בית המשפט בתיק התעבורה של התובע. כמו כן, צירף התובע את תצהירו של עורך הדין שייצג אותו בהליך בבית המשפט לתעבורה. עו"ד איתי יצחק אף נחקר לפניי על תצהירו. כמו כן כן נחקר התובע.
4.מתוך עיון בתיק התעבורה עולות העובדות הבאות:
בכתב האישום אשר הוגש, צויינה כתובתו של התובע: "A".
אישור המסירה בדבר הזמנת התובע לדיון, שנשלח על ידי משטרת ישראל ולא על ידי בית המשפט, נמסר לידי התובע לכתובת "B". למרות מסירה לכתובת זו, לא בוצע עדכון כתובתו של התובע בתיק בית המשפט.
לתיק בית המשפט הוצג יפוי כוח מטעם עורכי הדין איתי יצחק ואביב סטרול (כתובת האחרון אינה כתובתו של עו"ד יצחק). פרטיו של עו"ד יצחק נרשמו כפרטי בא הכוח.
דיון ראשון התקיים ביום 5.10.14, אליו התייצב מטעם התובע, עו"ד אביב סטרול, אשר ביקש לדחות את הדיון למועד מאוחר יותר לשם צילום חומר הראיות.
דיון שני התקיים ביום 8.1.15. לדיון זה התייצב עו"ד איתי יצחק. הדיון נדחה שוב, לאור בקשת ב"כ התובע (הנאשם שם), להציג מסמכים.
ביום 11.3.15 התקיים דיון נוסף, אליו התייצב עו"ד אביב סטרול. הצדדים הגיעו להסכמה, כי הנאשם יחזור בו מטענת ההתיישנות ויוגש תצהיר הסבה, לפיו, התובע לא היה זה שנהג ברכב בזמן ביצוע העבירה.
ביום 31.5.15 התקיים דיון נוסף, אליו לא התייצב מי מטעם התובע. לבקשת ב"כ המאשימה, אשר ציינה, כי הנאשם מיוצג והתנהל דין ודברים עם בא כוחו, בית המשפט קבע באותו דיון, כי הדיון ידחה פעם נוספת ותישלח הזמנה לב"כ הנאשם באמצעות הדואר האלקטרוני והפקסימיליה.
יצויין, כי בכותרת הפרטוקול צויין עו"ד אביב סטרול כב"כ הנאשם.
בפועל נשלחה הודעה בדואר רשום ובפקסימיליה למשרדו של עו"ד סטרול, ב-C , לאחר שבאותו יום עודכן עו"ד סטרול כמייצג בתיק ועו"ד יצחק נמחק מהתיק.
ביום 15.6.15 התקיים דיון נוסף. לאחר שגם לדיון זה לא התייצבו התובע ובא כוחו, הרשיע בית המשפט את התובע וגזר את דינו, כשנגזר על ידי בית המשפט, בין היתר, עונש פסילה בפועל של חודשיים.
הודעה בדבר חובה לשלם קנס (שנגזר במסגרת גזר הדין) נשלחה לעו"ד אביב סטרול והתקבלה במשרדו ביום 21.6.15. הודעה בדבר השלילה נשלחה לתובע, לכתובת A . אין בתיק אישור מסירה בדבר הגעת המסמך ליעדו.
כמו כן, מופיעה בתיק הודעה נוספת בדבר תשלום הקנס, אשר נשלחה למשרדו של עו"ד אביב סטרול ביום 23.8.15. אין בתיק אישור מסירה בדבר קבלת הודעה זו.
בתיק מופיע אישור בדבר הפקדת רישיון הנהיגה של התובע ביום 21.9.16.
כמו כן מופיע בתיק, כי ביום 31.5.15, נמחק עו"ד איתי יצחק מייצוג התובע בהליך. אין כל מסמך בתיק המעיד על בקשה למחוק את עו"ד יצחק ועד למועד זה הומצאו דברי הדואר לעו"ד יצחק, הגם שבייפוי הכוח שהומצא לתיק ביום 5.10.15, מופיע גם שמו של עו"ד סטרול.
5.עו"ד יצחק אשר העיד בהליך, ציין, כי הוא זה שייצג את התובע.
עו"ד סטרול הופיע בשמו של עו"ד יצחק לדיונים, במסגרת הסכמות לשיתוף פעולה שיש בין עו"ד יצחק ובין עו"ד סטרול, לטענת עו"ד יצחק, הוא זה שהופיע במייצג בתיק, עד ששמו הוסר, שלא על פי בקשתו.
לטענת עו"ד יצחק, לא התייצב לדיון שאמור היה להתקיים ביום 31.5.15, כיוון שהקשר עם התובע נותק והתובע לא מסר לו תצהיר הסבה, אותו אמור היה למסור וגם לא הסדיר את תשלום שכר הטרחה. לטענת עו"ד יצחק, לא קיבל כל הודעה בדבר שלילת רישיונו של התובע ודבר השלילה נודע לעו"ד יצחק רק לאחר שהתובע פנה אליו וסיפר לו שרישיונו נשלל. עו"ד איתי הכין עבור התובע בשלב זה תצהיר לפיו התובע לא ידע על דבר השלילה והדבר נודע לו רק ביום 11.9.16 והוא ביקש להצהיר כי רישיון הנהיגה שלו אינו בידיו, על מנת שמועד השלילה ימנה החל מיום הגשת התצהיר.
עו"ד יצחק נשאל באשר לכתובת התובע במועד הרלוונטי לייצוג וציין, לאחר שערך בדיקה עם משרדו, כי הכתובת שנמסרה לו היא "A ", זו הכתובת המופיעה ברישומיו.
6.התובע העיד, כי במועד אירוע התאונה, לא נמסר לו על ידי משטרת ישראל, כי רישיונו נשלל והוא אף המשיך לנהוג לאחר מכן. התובע העיד, כי המשיך לנהוג, הגם שתוקף רישיונו פג, לטענתו, לא שם לבו לכך.
כאשר נשאל על ההליך הפלילי, ציין התובע, כי פנה לעו"ד יצחק על מנת שיסדיר עבורו את העניין, התובע לא סבר שהוא צפוי לשלילת הרישיון, אלא, כי ההליך יוסב על שם אביו, אשר נהג ברכב. לטענת התובע, סמך על עו"ד יצחק ולא בירר מה עלה בגורל ההליך המשפטי.
התובע ידע על דבר הפסילה רק לאחר שחברת הביטוח דחתה את תביעתו ומייד פנה, בכעס אל עו"ד יצחק, אשר ציין, כי בשלב זה לא יהיה יעיל להגיש בקשה לביטול גזר הדין והמליץ לתובע להפקיד את רישיונו, כפי שעשה התובע בפועל.
לטענת התובע, מעולם לא התגורר בכתובת A , כפי שהדבר מופיע גם בתמצית הרישום ממשרד הפנים. התובע טוען, כי גם מעולם לא מסר לעו"ד יצחק, כי הוא מתגורר בכתובת זו.
7.לאחר ששמעתי טענות הצדדים בעניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע הרים את הנטל להוכיח, כי במועד התאונה לא ידע כי הוא נוהג בזמן פסילה (הוכחת הטענה על ידי התובע, מייתרת את ההכרעה בסוגיה שעליה עמדו הצדדים בסיכומיהם, על מי מוטל הנטל להוכיח טענה זו).
8.עיון בתיק התעבורה מעלה בראש ובראשונה, כי כתובת התובע כפי שעודכנה בתיק התעבורה הינה כתובת שגויה וראיה לכך, המצאת כתב האישום לכתובת התובע, כפי שהוצהרה על ידו גם בהליך שלפניי.
עו"ד יצחק ציין, כי התובע מסר לו ככתובת מגורים את הכתובת "A ". התובע הכחיש טענה זו. הנני סבורה, כי לא מן הנמנע, כי פרטי כתובתו של התובע, כפי שנרשמו על ידי עורך דין יצחק נלקחו מתוך כתב האישום ולא מפיו של התובע, שלטענתו, אין לו כל זיקה לכתובת זו והדבר אף מתיישב עם תמצית הרישום ממשרד הפנים, ועם העובדה שמשטרת ישראל עצמה, מסרה לתובע את כתבי בי הדין בכתובת המתיישבת עם תמצית הרישום.
9.בהמשך, אין בתיק בית המשפט כל המצאה של גזר הדין לידי התובע. בוצעה אמנם המצאה של ההודעה על תשלום קנס לעו"ד סטרול, אלא שאין המצאה על דבר הפסילה וכאמור, ההמצאה לידי התובע, כפי שנשלחה על ידי בית המשפט לא הגיעה ליעדה ומכל מקום אין אסמכתא להמצאתה לידי התובע, באופן שיסתור את טענת התובע, כי לא קיבל הודעה על הפסילה.
יש לזכור בהקשר זה, כי בית המשפט לא עדכן את כתובת התובע לכתובת שאליה הומצא כתב האישום ומכאן, בית המשפט שלח את ההודעה בדבר הפסילה לכתובת A ולא לB.
10.עו"ד יצחק, הוא זה שייצג את התובע בהליך הפלילי. כפי שציין עו"ד יצחק, עבד הוא בשיתוף פעולה עם עו"ד סטרול.
על פניו, מתוך עיון בתיק בית המשפט, לא נשלחה לבית המשפט הודעה בדבר עדכון כתובתו של ב"כ הנאשם. עדכון הכתובת נעשה ביום הדיון, 31.5.15, לאחר שבית המשפט הורה לשלוח את פרוטוקול הדיון לב"כ הנאשם. ייתכן ומזכירות בית המשפט, על דעתה, שעה שראתה, כי ב"כ הנאשם לא התייצב לדיון ובשים לב לכך שנרשם בפרוטוקול הדיון, כי המייצג הוא עו"ד סטרול, החליטה לשלוח את הפרוטוקול לעו"ד סטרול. ואולם, כל עוד לא נמסרה על ידי ב"כ הנאשם כתובעת אחרת למשלוח, לא היה על המזכירות לפעול על דעת עצמה בעניין זה.
אמנם, עו"ד סטרול מופיע בייפוי הכוח כמייצג, אלא שעו"ד יצחק הסביר את השיקולים לעניין ובוודאי לא הסיר מעצמו את האחריות לייצוג, לאחר שנטל על עצמו את הייצוג ועדכן את פרטיו הוא בבית המשפט.
משלב זה, בו עו"ד יצחק נמחק מתיק בית המשפט, עו"ד יצחק גם לא עודכן בדבר פרטי ההליך ובדבר מועדי הדיון וגזר הדין ובוודאי לא יכול היה לעדכן את התובע בדבר תוצאות ההליך, עליהן לא ידע.
לא ברור, לגבי עו"ד סטרול מדוע כתובתו באותו שלב היתה הכתובת הרשומה בהליך (יצויין, כי כתובת זו עודכנה מאז והיום הכתובת המופיעה בתיק התעבורה היא הכתובת באילת, כפי שציין עו"ד יצחק בעדותו). מכל מקום, עו"ד סטרול אף הוא לא קיבל הודעה בדבר הפסילה וגם אם קיבל הודעה בדבר הדיון מיום 15.6.15, על פי עדותו של עו"ד יצחק, הוא עצמו לא ידע על מועד הדיון וגם לא התעתד להגיע אליו, לאחר שנותק הקשר עם התובע.
החלטתו של עו"ד יצחק אינה עומדת לדיון במסגרת ההליך שלפניי, ואיני סבורה, כי עליי להידרש לשאלה האם עו"ד יצחק נהג כדין שעה שלא התייצב לדיון מיום 31.5.15. בפועל, התובע לא ידע על דיון זה, לא התייצב אליו ולכן גם לא ידע על הדיון המאוחר יותר מיום 15.6.15 ועל גזר הדין שניתן במהלכו, כאשר הודעה בדבר גזר הדין לא נשלחה גם לעו"ד יצחק ואף לא לעו"ד סטרול (אליו נשלחה הודעה רק בדבר תשלום קנס), כאשר התובע טוען, כי סמך על עורך דינו שיעדכן אותו בדבר טיפולו בהליך, וכפי שניתן לראות, מתוך התנהלותו של עורך הדין המייצג, גם כאשר התייצב הוא לדיון בעניינו של התובע, לא עמד על כך שהתובע יתייצב אף הוא לדיון, כשסבר שבשיח עם יחידת התביעות והגשת תצהיר ההסבה, יובא העניין לכדי סיום.
יש לקבוע לפיכך, כי בפועל, התובע לא ידע על גזר הדין ולא על מועד הדיון שבמהלכו ניתן גזר הדין.
11.בע"א 11924/05 שומרה חבה לביטוח בע"מ נ. עזבון המנוחה בתיה ממנו ז"ל (ניתן ביום 20.6.07, פורסם בנבו), עמד בית המשפט על כך שיש להתאים את הוראות החוק הפלילי לדין האזרחי בעניין מועד תחילת הפסילה, כאשר בית המשפט מפנה שם להוראות סעיף 67 לפקודת התעבורה [נ"ח], באשר למועד תחילתה של הפסילה, החלה משעה שנודע לנאשם על דבר הפסילה.
כך קובע בית המשפט העליון:
"הנה כי-כן, הדין הפלילי מחייב שייוודע לנאשם דבר שלילת רישיונו. התוודעות זו תיעשה ברגיל בדרך של מסירת הודעה, והיא בבחינת יסוד הכרחי ההופך את הנהיגה ברכב – לאסורה. "השילוב שבין סעיפים 42(א) ו- 67 לפקודה מלמד" – כך נפסק בפרשה מן העת האחרונה – "את אלה: ראשית, תחילתה של התקופה בה נהיגתו של נאשם ברכב אסורה, היא מיום שנפסל בפניו על ידי בית המשפט, או מיום שדבר הפסילה שניתנה בהיעדרו, הודע לו..." (רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 6.10.2005); ההדגשה הוספה). כך בדין הפלילי ובעניין זה, נראה כי הדין האזרחי ראוי לו שילך בעקבותיו. לדעה זו שותף גם פרופ' אנגלרד, אשר אימץ את פסיקת הערכאות הדיוניות בסוגיה וקבע כי "פסילת רשיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא הודע עליה... פסילת הרשיון, בתור שכזו, אינה שלמה על עוד לא הודעה לנוהג" (יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 259 (מהדורה שלישית, 2005) והאסמכתאות שם).
במקרה דנן הנהג נשפט בהיעדרו. הודעה בעל-פה על דבר הפסילה לא נמסרה לו, וגם הודעה כתובה לא שוגרה. בית המשפט המחוזי הבהיר, ואין על כך מחלוקת, שלא היתה במקרה זה מסירה של גזר-הדין לנהג (נטען בפנינו, והטענה לא נסתרה, שהנהג גם לא הועמד לדין פלילי בעבירה של נהיגה בזמן פסילה). הנהג טען, ושכנע בטענתו זו את הערכאה המבררת, כי במועד התאונה הוא לא ידע על פסילת רישיונו."
יצויין, כי בפסק הדין התייחס בית המשפט גם לטענה, כי לנאשם היתה ידיעה קונסטרוקטיבית על גזר ה דין, לאחר שלא התייצב למשפטו עליו ידע.
במקרה דנן, התובע כאמור לא ידע על מועד הדיון, אך גם לו ידע עליו, הרי שגם בעניין זה פסק בית המשפט, כי לאור הוראות סעיף 67 לפקודת התעבורה, אין די בידיעה על מועד הדיון, אלא יש לקבל הודעה על תוצאות גזר הדין (להבדיל מגזר דין העוסק בפסילה על תנאי, שלגביו אין הוראה מפורשת, כי יש להמציא את גזר הדין לידי הנאשם).
12.ב"כ הנתבעת טוען, כי את פסיקת בית המשפט העליון, יש להחיל רק על תיקים העוסקים בנזקי גוף, כאשר אין מקום ליתן פרשנות מקלה בתיקים בהם מדובר בנזקי רכוש.
אין בידי להסכים עם מסקנת הנתבעת. הנני סבורה, כי פרשנות חוקים, או פרשנות פוליסה, אינה יכולה להשתנות לפני העניין ויש ליצור אחידות בפרשנות הפוליסה.
הדבר נכון במיוחד במקרה דנן, כאשר אנו עוסקים בהוראת חוק, הנותנת התייחסות למועד תחילת הפסילה, דין פרשנותו של החוק, כל עוד לא נעשתה בו אבחנה מפורשת לעניין זה או אחר, בוודאי צריכה להיות אחידה ואם יש לקבוע, כי מועד תחילת הפסילה הינו רק החל מיום שנודע לנהג על דבר הפסילה, אזי יש לקבוע קטגורית, הן לסוגיית העמדתו של הנהג להליך פלילי עקב נהיגה בפסילה והן לצורך קיום התחייבויותיו החוזיות, כי כל עוד לא ידע שהוא נוהג בזמן פסילה, הוא נחשב כמי שנהג על פי חוק, על פי רשיון נהיגה תקף ויש לפיכך כיסוי ביטוחי לתאונה שהתרחשה בזמן נהיגתו.
13.בשולי הדברים, מצאתי מקום להתייחס לטענות הנתבעת אשר נסמכות על מסמכים שלא צורפו לתיק בית המשפט.
יש לראות בחומרה רבה את עובדת צירופם של מסמכים מטעם הנתבעת לסיכומיה, הגם שבית המשפט בהחלטה מפורשת לא התיר צירופם.
התובע צירף לתיק בית המשפט הודעה בדבר התאונה, לאחר שלטענתו דיווח לסוכן הביטוח ביום התאונה על התרחשותה. הרכב נבדק על ידי השמאי ביום 21.8.16 ושלושה ימים לאחר מכן הוצאה חוות דעתו, כך שלא נראה, כי התובע אחר בדיווח לחברת הביטוח ומכל מקום לא נסתרה טענתו בעניין זה, שכך שמצאתי מקום לקבל את גרסת התובע, כי רק לאחר שדיווח על התאונה, נודע לו מפי הנתבעת, כי הנתבעת דוחה את התביעה בשל העדר כיסוי ביטוחי (במאמר מוסגר אציין, כי לא ברור כיצד הנתבעת שלחה לתובע, לאחר שגם לשיטתה דיווח על התאונה, אישור אי הגשת תביעה, כאשר הסבר לכך ניתן למצוא אולי בניסיון התובע לתבוע את נהג הרכב האחר, לאחר שנמסר לו, כי לו עצמו אין כיסוי ביטוחי)
14.לאור האמור, משקבעתי, כי התובע לא ידע על פסילת רשיונו בזמן התאונה ולכן לצורך תחולתה של הפוליסה, יש לקבוע, כי נהג כשהוא אוחד ברישון נהיגה תקף, על הנתבעת לשלם לתובע את תגמולי הביטוח.
15.התובע סמך טענתו על חוות דעתו של השמאי אריק דהן. חוות הדעת לא נסתרה ולאחר שהתובע נחקר בעניין, הנתבעת לא טענה בסיכומיה לעניין הנזק.
לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכום של 60,887 ₪, בגין הנזק הישיר ובצירוף ריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
כן אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות ישירות של התובע בסכום של 750 ₪.
כן אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע (אגרות ושכר עדים), כפי שיעור הוצאתם וכן מחייבת את הנתבעת בשכ"ט עו"ד בשיעור של 7,500 ₪.
ניתן היום, ח' אלול תשע"ח, 19 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.
