אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תא"מ 10373-04-15 יוגב הנדסה תכנון פיקוח ויעוץ בע"מ נ' ר. יסודות תמ"א 38 בע"מ

תא"מ 10373-04-15 יוגב הנדסה תכנון פיקוח ויעוץ בע"מ נ' ר. יסודות תמ"א 38 בע"מ

תאריך פרסום : 19/04/2016 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
10373-04-15
04/04/2016
בפני השופט:
עמית יריב

- נגד -
תובעת:
יוגב הנדסה תכנון פיקוח ויעוץ בע"מ
עו"ד חגי מאירי
נתבעת:
ר. יסודות תמ"א 38 בע"מ
עו"ד רון הלפרין
פסק דין
 

 

  1. לפניי תביעה לתשלום תמורה חוזית בגין התקשרות לביצוע עבודות תכנון חניות במסגרת מיזם בנייה לפי תמ"א 38 ברמת השרון.

  2. התובעת היא חברה לתכנון הנדסי, שעוסקת, בין היתר, בהכנת תכניות חניה. הנתבעת היא חברה יזמית העוסקת בייזום ובהוצאה לפועל של תכניות בנייה לפי תמ"א 38. הצדדים התקשרו ביניהם בהסכם המבוסס על הצעת המחיר של התובעת מיום 9.4.2014. על פי הצעת המחיר, הוסכם כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 11,000 ₪ בתוספת מע"מ בעבור הכנת תוכנית תנועה וחניה לבניין תמ"א 38/1 ברחוב אוורבוך ברמת השרון. על פי ההסכם, יבוצע התשלום כך ש-40% ממנו ישולמו לאחר תום התכנון המוקדם, 40% נוספים – לאחר הכנת תכנון מפורט, שבסופו הגשה לאישור העירייה ויתרת התשלום, 20% ישולמו לאחר קבלת אישור העירייה.

  3. התובעת הכינה תוכניות והגישה אותן לאישור העירייה, אולם הנתבעת סירבה לשלם, בטענה שתשלם את התמורה רק לאחר אישור העירייה. בהתאם, הודיעה התובעת כי היא מפסיקה את העבודה מול הנתבעת, והתביעה הוגשה.

  4. אין מחלוקת, כי התוכנית כפי שהוגשה לעירייה – לא אושרה, וכי משרד אדריכלים אחר (מומא אדריכלים) השלים את ההגשה. השאלה היא אם על הנתבעת לשלם לתובעת אם לאו.

  5. טענתה היסודית של הנתבעת, מפי מנהל מר נתן בר (להלן: "בר") היא כי התובעת לא מילאה את חלקה בהסכם. תחילה, טען בר בתוקף כי התובעת לא הגישה את התכניות לעירייה. מטענתו זו חזר בו בר, לאחר שהוכח כי היועצת החיצונית גב' יעל יושע היא הסמכות הרלוונטית מבחינת העירייה, והגשת התוכנית לאישורה – כמוה כהגשתה לוועדה המקומית. לאחר מכן טענה הנתבעת, כי התכנון שהציגה התובעת לא תאם את דרישות הסף של הוועדה המקומית.

    יוער, כי התביעה הוגשה מלכתחילה רק על 80% מסכום החוזה, מאחר שלא הייתה מחלוקת שהעבודה הופסקה בטרם הושגה אבן הדרך האחרונה.

  6. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה. להלן טעמיי לכך בתמצית, כמצוות תקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי.

  7. אף שההסכם בין הצדדים – המגולם בהצעת המחיר שנחתמה גם בידי הנתבעת – הוא תמציתי, ברי כי הוא מבסס "חיוב השתדלות" ולא "חיוב תוצאה". כך הוא, לכל הפחות, ביחס לשתי אבני הדרך הראשונות: הן התכנון הראשוני והן התכנון המפורט. הדבר הוא אף הגיוני וסביר, כמעט נאמר: מתבקש. איש מקצוע המגיש תכנית לאישור משקיע עבודה, זמן ומשאבים בהכנתה. כל תכנית המוגשת לרשויות התכנון – קיימת אפשרות שלא תאושר. על כן, ככל שההסכמה בין הצדדים היא כי התשלום מותנה באישור, קרי – שבהעדר אישור, לא יזכה המתכנן לתשלום על עבודתו – הסכמה זו ראוי שתובא במפורש. בענייננו, לא כך נהגו הצדדים. ניתן לראות, כי אבן הדרך האחרונה – המייצגת 20% מן התשלום – אכן מותנית בתוצאה, והיא נקבע למועד שלאחר אישור התוכנית בידי הרשות המקומית. לא כן שתי אבני הדרך הראשונות.

    עוד יש לציין, כי אף שהנתבעת ניסתה להתכחש לעצם ביצועם של התכנון המוקדם ושל התוכנית המפורטת, העובדה היא שתוכנית מפורטת הוגשה ליועצת התנועה של הוועדה המקומית, ואף התקבלו הערות מן היועצת. המשמעות היא, שהתכנון המפורט – לכל הפחות – עמד באמות המידה המקצועיות, שאם לא כן, יש להניח שיועצת התנועה הייתה מעירה כי אין ביכולתה לבדוק את התוכניות. הערותיה של יועצת התנועה מלמדות, כי התוכניות שהוגשו לה היו ברמה מקצועית שאפשרה לבחון אותן לגופן, קרי – שהתובעת מילאה את תפקידה כנדרש.

    הנתבעת טענה, כי התוכנית שהוצעה – הכוללת 22 מקומות חניה – אינה עומדת בדרישות הסף, המחייבות 23 מקומות חניה בלבד, ועל כן, ממילא לא היה כל סיכוי לאישורה של התוכנית. טענה זו אינה יכולה לעמוד משני טעמים. ראשית, הנתבעת לא הוכיחה כי 23 מקומות חניה הם תנאי בל-יעבור, אשר בלעדיו אין כל סיכוי לאישור התוכנית. למעשה, מתכתובות הדואר האלקטרוני שצורפו עולה, כי אף שיועצת התנועה לא הייתה אופטימית בנוגע לסיכויי האישור, היא לא פסלה את אפשרות האישור על הסף; שנית, והוא עיקר, לא הוכח כי ניתן היה להגיע ל-23 מקומות חניה בתוואי השטח הקיים, ובר עצמו הודה, כי פסל הצעה של התובעת לפתרונות להגדלת מקומות החנייה בשל עלותם.

    לכך יש להוסיף את העובדה, שעדותו של בר – כמו התנהלותו במהלך הדיונים בהליך – התאפיינה בבוטות ובנטייה לגוזמאות, בביטחון מלא בצדקת הדרך, שבא על חשבון הבאת ראיות מתאימות. עדותו של בר לא עוררה רושם מהימן במיוחד, והתרשמתי כי סירובו לשלם לא נבע מכשליה של התובעת, אלא מניסיון פשוט לחמוק מתשלום.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ