אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תא"ח 23528-12-15 אבראהים נ' אבו קטיש

תא"ח 23528-12-15 אבראהים נ' אבו קטיש

תאריך פרסום : 26/04/2016 | גרסת הדפסה
תא"ח
בית משפט השלום ירושלים
23528-12-15
13/03/2016
בפני השופטת:
קרן אזולאי

- נגד -
תובעים:
1. הודא אבראהים
2. נג'וה אבו קטיש איבראהים
3. אנוור אבו קטיש

עו"ד בסאם אסעד
נתבעים:
1. עבדאללה אבו קטיש
2. הנא אבו קטיש

עו"ד אחמד דחלה
פסק דין
 

 

 

1.לפניי תביעה לפינוי מושכר שהוגשה בהליך של סדר דין מיוחד לפי הוראות פרק טז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התביעה מתייחסת לדירה המצויה ברחוב דרך השלום 48, בכפר אבו גוש (הדירה מהווה חלק מחלקה 42, גוש 29525). לטענת התובעים, אשר לא נסתרה, נכרת בין הצדדים הסכם שכירות בעל פה. בהתאם להסכמה זו, החלו הנתבעים להתגורר בדירה מחודש ינואר 2013. דמי השכירות הועמדו על סך של 2,500 ש"ח, והצדדים הסכימו כי הנתבעים יישאו בתשלומי החשמל והמים, בהתאם לחשבונות שיוצגו להם על ידי התובעים. מחלוקת התעוררה בין בעלי הדין באשר לתשלומי ארנונה. הלכה למעשה, בעלי הדין מסכימים שלא חל היטל ארנונה בגין הדירה. לטענת התובעים, בשל כך לא התבקשו הנתבעים לשלם ארנונה. לטענת הנתבעים, תשלום הארנונה חוּשב במסגרת דמי השכירות. עוד טענו הנתבעים כי נגרם להם נזק בעקבות העובדה שלא יכולים היו לקבל שירותים מקומיים שונים, עקב אי-רישומו של הנכס ברשויות הכפר אבו גוש. לבסוף טענו הנתבעים כי יש לקזז מדמי השכירות את תשלום דמי הארנונה שלשיטתם חויבו בהם, וכי יש לקזז סכום נוסף בגין שטח גינה שלא הועברה לחזקתם.

 

2.בכתב התביעה נטען כי מספר חודשים לאחר שהנתבעים עברו להתגורר בדירה הם החלו לפגר בתשלום דמי השכירות. לטענת התובעים, הדבר חזר על עצמו משך כל תקופת השכירות. לפי הטענה, הנתבעים, ובפרט הנתבע, טענו בפני תובע 3 שמצבם הכלכלי קשה ובשל כך הם מתקשים לעמוד בתשלום דמי השכירות. לטענת התובעים, בשנת השכירות 2015 נותרו הנתבעים חייבים דמי שכירות בסך של 27,500 ש"ח (עבור 11 חודשי שכירות). לפי הטענה, פניות חוזרות ונשנות לנתבעים לשלם את חובם עלו בתוהו, תוך שהנתבעים מבטיחים לשלם את חוב השכירות אך לא עושים כן, ובמקביל, מסרבים לתאם מועד לפינוי הדירה וטוענים שיעשו כן רק לאחר שימצאו דירה חלופית. לטענת התובעים, במסגרת הניסיונות לגבות את דמי השכירות עורבו בעניין גם מכובדים קרובי משפחה של בעלי הדין, אך גם מעורבות זו לא צלחה; בין היתר, לפי הטענה, בעקבות סכסוך דומה שהיה לנתבעים עם משכיר קודם. לכתב התביעה צורפו מסרונים שהוחלפו בין תובע 3 לנתבע החל מחודש נובמבר 2015. יוער כבר בשלב זה כי הנתבעים לא חלקו על מהימנותם של המסרונים (או על תרגומם בידי התובע 3), אך טענו כי המסרונים שנבחרו צורפו באופן סלקטיבי.

 

3.ביום 17.1.2016 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה. לאחר שהנתבעים הגישו בקשה מתאימה, בוטל פסק הדין ביום 01.02.2012 (כב' הרשם הבכיר ב' בן סימון). כתב הגנה הוגש ביום 23.02.2016. בכתב ההגנה נטען כי התביעה מורכבת ולפיכך יש להעבירה לפסים של סדר דין רגיל. עוד נטען כי הסכם השכירות נקבע לחמש שנים וניתנה במסגרתו אופציה להמשך השכירות שנתיים נוספות. לטענת הנתבעים, הסכם השכירות נערך בעל פה ולא בכתב לבקשתו של התובע 3 ומשיקוליו האישיים. הנתבעים הוסיפו עוד כי תובע 3 סרב לתת להם חשבוניות או קבלות על סכומי השכירות ששולמו. הנתבעים ציינו כי במהלך השנים 2013 ו-2014 העבירו לתובע שלושה תשלומים שונים על חשבון דמי השכירות בהתאם ליכולת התשלום שלהם, ומבלי להקפיד בהכרח שהדבר יבוצע מדי חודש בחודשו. לטענת הנתבעים, התובע הפר את החוזה בכך שנמנע מלגלות להם שהוא מחזיק במושכר בבעלות משותפת עם רעייתו וחמותו, ובכך ששינה באופן חד צדדי את שיטת התשלום והורה לנתבעים לשלם מדי חודש בחודשו. לבסוף נטען כי התובעים הוציאו דיבתם של הנתבעים בכפר אבו גוש, דבר אשר הקשה עליהם למצוא דירה אחרת.

 

4.ביום 07.03.16 התקיים דיון בתביעה והמצהירים נחקרו. בחקירתו טען תובע 3 שהתשלום האחרון על חשבון דמי השכירות בוצע ביום 12.09.2015, וכי ממועד זה ואילך לא שילמו הנתבעים דבר. תובע 3 טען עוד שגם ביחס לתקופה הקודמת (היינו, לפני ספטמבר 2015) נותר חוב בגין דמי השכירות בסך של 22,500 ש"ח (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 29-25). הלכה למעשה, הנתבע לא הכחיש את קיומו של חוב בגין דמי שכירות, ולמצער, את החוב בגין אי תשלום דמי שכירות מספטמבר 2015. לשאלת בית המשפט, מתי שולמו דמי השכירות בפעם האחרונה, השיב הנתבע כי דמי השכירות שולמו בחודש ספטמבר 2015 כפי שטען תובע 3 (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 21-19). משמעות הדברים היא כי הנתבע מודה שהנתבעים הפסיקו לשלם את דמי השכירות לפחות בששת החודשים האחרונים. סוגיית אי תשלום דמי שכירות בתקופה שקדמה לספטמבר 2015 לא התבררה עד תומה בהליך שלפניי. ממילא, נוכח העובדה שאי-תשלום דמי השכירות מחודש ספטמבר ואילך אינה שנויה במחלוקת, לא מתחייבת הכרעה בעניין זה.

 

5.אציין תחילה כי לא מצאתי סיבה להורות על העברת ההליך לפסים של סדר דין רגיל. הלכה למעשה, המחלוקת העובדתית בין בעלי הדין אינה מורכבת. התצהירים והמסמכים הרלוונטיים צורפו לכתבי הטענות. זאת במיוחד בשים לב לעובדה שהמחלוקות הכספיות שבין בעלי הדין ממילא אינן מתבררות בהליך שלפניי, אלא בהקשר של אי התשלום כעילת פינוי ובהתייחס לטענת הקיזוז שהעלו הנתבעים.

 

6.טענת ההגנה המרכזית שהעלו הנתבעים היא טענת קיזוז. הטענה התייחסה לשני עניינים. הראשון, קיזוז תשלומים שלשיטת הנתבעים שולמו בגין דמי ארנונה. השנייה, קיזוז (או למעשה טענה להפחתה של דמי השכירות) בגין העובדה שלא הייתה בשימושם של הנתבעים גינה שהובטח כי תושכר להם במסגרת הסכם השכירות. לא מצאתי שהיה בשתי הטענות האמורות כדי להקים לנתבעים הגנה מפני התביעה. שתי הטענות נטענו בעלמא. לא הובא להן ביסוס כלשהו בראיות. הנתבעים אף לא טענו מה הסכום שלשיטתם יש לקזז מחוב דמי השכירות, ובכלל זה, לא הועלתה טענה לפיה הקיזוז הנטען משתווה לחוב דמי השכירות (באופן שיהא בו כדי לאיין את עילת התביעה). מקובלת עליי בהקשר זה טענת התובעים לפיה דמי הארנונה לא נכללו ולא נגבו במסגרת דמי השכירות. זאת, הואיל והנכס כלל לא רשום ברשויות הכפר אבו גוש. משכך, ספק אם כלל עמדה לנתבעים טענה של קיזוז. אוסיף בהקשר זה כי גם לוּ עמדה לנתבעים טענת קיזוז, הרי שלא הוצגה ראיה כלשהי לפיה הנתבעים העלו זאת בפני התובעים בכלל ובפני התובע 3 בפרט. עיון במסרונים שצורפו לכתב התביעה מעלה שהנתבע לא טען כי יש לקזז מדמי השכירות תשלומים בגין הארנונה או הפחתה בגין אי-השימוש בגינה. אדרבה, עיון במסרונים מעלה שהנתבע אינו מכחיש את חוב השכירות. כך, למשל, ביום 27.11.2015 שלח תובע 3 מסרון ובו התריע כי חוב דמי השכירות עומד על כ-25,000 ש"ח. בתגובה השיב הנתבע: "אין לי פתרונות מיידיים, בהזדמנות הראשונה שמגיע אליי כסף אשלח לך...". בדומה, במסרון מיום 8.10.2015 כתב הנתבע: "אני שלחתי לך רק לידיעה ואינני מאשים אותך בדבר, אתה זה שמאשים אותי בפיגור בתשלום השכירות ואתה הראשון שבאנשים שצריך להעיד עלי כי אני עובר משבר קשה... בעניין הפינוי אני הודעתי כאשר הייתי אצלך במשרדך, בהזדמנות ראשונה שאני אמצא דירה אמסור לך אותה ולא נתתי לך תאריך מסויים. אתה זה שקובע לעצמך, אל תנסה להתקשר עם אנשים לפני שאמסור לך את הדירה או לפחות להודיע לך בוודאות... הכספים שלך מובטחים אתה תקבל אותם במוקדם או במאוחר...". ממסרונים אלה ניתן ללמוד שלא זו בלבד שהנתבע לא הכחיש את חוב דמי השכירות (כשם שלא הכחיש אותו גם בחקירתו בבית המשפט), אלא שגם לא הועלתה על ידו טענת קיזוז. כאמור, הנתבע הודה שמדובר במסרונים אותנטיים, אך טען שהם נבחרו באופן סלקטיבי. במצב דברים זה, ככל שהנתבעים סברו שיש מסרונים אחרים שמציגים תמונה אחרת, היה עליהם לצרף אותם לחומר הראיות מטעמם. משלא נעשה כן, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח שעומדת להם זכות קיזוז, ולמצער, להוכיח שהקיזוז משתווה לחוב דמי השכירות (או גבוה ממנו). הדברים אמורים גם ביחס לטענת הקיזוז השנייה, שהועלתה בקשר עם היעדר האפשרות להשתמש בגינה. הנתבעים לא הצביעו על כך שהעלו טענה זו בפני התובעים, וממילא, לא הבהירו מדוע הדבר לא הוביל להפחתה של דמי השכירות בשלוש השנים שבהן הם מתגוררים בדירה.

 

7.לא מצאתי ממש גם בטענות האחרות שהעלו הנתבעים. ראשית, הנתבעים טענו שהתובעים הפרו את חוזה השכירות בכך שתובע 3 לא גילה להם שהבעלות בדירה שייכת גם לתובעות 1 ו-2. אציין תחילה כי מצאתי קושי בטענה האמורה, בין היתר, על רקע היחסים המשפחתיים בין הצדדים. גם לגופם של דברים, עיון במסרונים – הן אלה ששלח תובע 3 הן אלה שנשלחו על ידי הנתבע – מעלה כי הצדדים הבינו שתובע 3 אינו פועל בשם עצמו בלבד. כך, למשל, כותב תובע 3: "[]האנשים שלי אינם יכולים להסכים לכל פתרון אלא רק בפינוי מיידי..."; ובהמשך: "האנשים שלי רוצים את הנכס והיה להם סבלנות כלפיך מעל ומעבר.... ולא רצים בעיות ולכן אני וקרובי משפחתי רוצים לפגוש את אביך....ואני הייתי בתמונה מאז התחילה ורוצה לסיים את העניין מייד ולהחזיר להם את הנכס" (מסרון מיום 27.11.2015). גם הנתבע מתייחס לשוכרים ברבים ולא מתייחס רק לתובע 3. כך, למשל, במסרון מיום 8.10.2015 כותב הנתבע: "טוב שהבנת כעת כי העניינים עברו כל גבול, לא השארתי כל דרך להביא איתכם אליי ולא מסתדר, אין עוד כל התקדמות או חזרה לא איתך ולא עם אנשיך". מדברים אלה משתמע שהנתבע הבין שתובע 3 אינו מתקשר עימו באופן פרטי, אלא גם בשמם של בעלים אחרים. בנוסף, הנתבע לא הבהיר מתי לכאורה נודע לו שמדובר בבעלים נוספים ואם בכלל פנה לתובע 3 להבהיר שלשיטתו מדובר בהפרה של החוזה. מכל מקום, החשש שהעלה הנתבע בדיון לפניי מפני תביעה נוספת שתוגש על ידי הבעלים האחרים ממילא התפוגג, שעה שלתביעה צורף ייפוי כוח במסגרתו תובעות 1 ו-2 ייפו את כוחו של תובע 3 לפעול בשמן בכל הקשור בנכס מושא ההליך הנוכחי.

 

שנית, הטענות לעניין נזקים שנגרמו לנתבעים כתוצאה מכך שהנכס אינו רשום בכפר אבו גוש נטענו אף הן בעלמא. הנתבעים לא הציגו ראיה כלשהי לפיה פנו בעניין זה בעבר לתובעים בשלוש השנים בהן הם מתגוררים בדירה. מכל מקום, אינני נדרשת להכרעה בעניין זה, וככל שבעלי הדין ידונו בנפרד בטענות הכספיות, יש להניח שעניין זה יתברר.

 

שלישית, הנתבעים טענו שהתובעים הפרו את החוזה בכך שהמירו את שיטת התשלום ממצב שבו הנתבעים שילמו באופן ספורדי – כשהיה באפשרותם לשלם – למצב שבו נדרשו תשלומי השכירות מידי חודש בחודשו. יש לדחות טענה זו. מחומר הראיות עלה כי הצדדים סיכמו על תשלום חודשי. הנתבעים לא חלקו על כך (סעיף 11(א) לכתב ההגנה), אלא טענו שבפועל שילמו מספר תשלומים בשנה, בהתאם ליכולת התשלום שלהם, "וכי העיקר שהתשלום השנתי בגין השכירות ישולם עוד באותה שנת שכירות". בעניין זה מקובלת עליי עמדת התובעים. בפועל, ניכר היה כי סוכם בין הצדדים על תשלום חודשי, אולם התובעים ניאתו ללכת לקראת הנתבעים ולאפשר להם לאחר בביצוע חלק מהתשלומים, מבלי שיהיה בכך כדי לשנות את תנאי ההסכמה המקוריים. זאת ועוד; אף אם הייתי מקבלת את עמדת הנתבעים, ברי כי נוכח העובדה שמאז ספטמבר 2015 לא שולמו דמי השכירות, הרי שגם לשיטת הנתבעים, לא שולם מלוא החוב לשנת 2015, ודי היה בכך כדי לדחות את הטענה האמורה. לזאת יש להוסיף שלא נסתרה טענת התובעים לפיה חוב דמי השכירות משתרע גם על תקופה קודמת. יוער בהקשר זה כי הנתבע טען בבית המשפט שלשיטתו התשלום האמור (בספטמבר 2015) היה התשלום הראשון של שנת השכירות האחרונה (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 21-20). אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם העובדה ששנת השכירות הראשונה החלה בינואר 2013. עוד עלה מעדות התובע – שהייתה מהימנה בעיניי ולא נסתרה – שבחודש יולי 2015, לאחר שלא שולמו דמי השכירות תקופה ממושכת, סיכם עם הנתבע כי הם יותירו בנפרד את החוב שהצטבר עד אז (בגובה של 20,000 ש"ח), וממועד זה ואילך הנתבעים יקפידו לשלם מידי חודש בחודשו את דמי השכירות ללא קשר לחוב העבר. לטענת התובע, הנתבע הסכים להסדר האמור. ואכן, בחודשים אוגוסט וספטמבר 2015 שולמו דמי השכירות החודשיים (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 32-29; עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 1; ראו עוד עדותו של הנתבע, עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 21-20). משכך, אף אם נכונה הייתי לקבל את עמדת הנתבע לפיה ההסכמה בין הצדדים הייתה לתשלום דמי שכירות בהתאם ליכולת התשלום של הנתבעים (ולא כך היא), הרי שההסכמה המאוחרת שינתה את ההסדר האמור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ