אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> תאונה ממכת כף של מחפרון לא תיחשב כתאונות דרכים

תאונה ממכת כף של מחפרון לא תיחשב כתאונות דרכים

תאריך פרסום : 23/10/2007 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט העליון
5742-06
22/10/2007
בפני השופט:
המשנה לנשיאה א' ריבלין

- נגד -
התובע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד י' ברזילי
הנתבע:
קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
עו"ד א' בלגה
החלטה

           זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים מ' שידלובסקי-אור, י' ענבר, ג' כנפי-שטייניץ), לפיו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט י' מילנוב).

1.        אלה העובדות של המקרה נשוא ערעור זה, כפי שנקבעו על ידי בית משפט השלום, ואומצו על ידי בית המשפט המחוזי: המנוח - מוסטפה עזיז - עסק ביום האירוע בחפירת תעלה והנחת צינורות ביוב. במהלך עבודתו התמוטט עליו דופן התעלה. במהלך ניסיונות החילוץ נעשה שימוש במחפרון לצורך פינוי ערימות העפר שקרסו עליו. המחפרון הופעל על ידי מתנדב אלמוני - לבקשת שוטר שעסק בניסיונות החילוץ - כיוון שבעל המחפרון, שהיה מפעילו ברגיל, נפל ונפגע בראשו זמן קצר לפני כן. חוות הדעת הפתולוגית, שאומצה על ידי בית המשפט, קבעה כי המנוח נפטר כתוצאה ממכת כף המחפרון בראשו.

2.        התאונה הוכרה כתאונת עבודה, והמבקש - המוסד לביטוח לאומי - שילם לתלויי המנוח גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. המוסד הגיש תביעה כנגד המשיבה - קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים - לפצותו על הסכומים שהוא נושא בהם. התביעה הוגשה כנגד המשיבה ולא כנגד החברה המבטחת - חברת הפניקס הישראלי -  כיוון שהמחפרון הופעל כאמור על ידי עובר אורח אלמוני, שלא הוכח כי היה בעל רישיון נהיגה מתאים להפעלתו וכי פעל ברשותו ובהסכמתו של הבעלים. בית משפט השלום קבע כי המחפרון אינו "רכב" לפי הגדרתו בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). עם זאת, קבע בית המשפט כי מתקיימת בעניין זה החזקה המרבה של "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב". לפיכך, קבע בית המשפט כי מדובר בתאונת דרכים וכי לפיכך קמה חבותה של המשיבה לשפות את המבקש.

3.        על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי אימץ את קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, אך קבע כי האירוע נשוא הערעור אינו "תאונת דרכים". החזקה המרבה - כך נקבע - עשויה לחול רק מקום בו מעורב באירוע "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק וכי הוכחת קיומו של "רכב מנועי" מהווה "כרטיס כניסה" לתחולתו של חוק הפיצויים. לאור זאת, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור של המשיבה, וביטל את פסק דינו של בית המשפט השלום.

4.        בבקשת רשות הערעור שלפנינו מעלה המבקש שתי טענות. הטענה הראשונה היא טענה משפטית, לפיה יש לקבל את גישתו של בית משפט השלום כי החזקה המרבה של "שימוש בכוח המיכני" עשויה להתקיים גם כאשר לא מדובר ב"רכב מנועי". הטענה השנייה היא טענה עובדתית, לפיה המחפרון הינו "כלי רכב מנועי", וזאת לאור ראיה חדשה שאותה הוא מבקש להגיש, לראשונה, לבית משפט זה.

דין הבקשה להידחות.

5.        זו לשון החזקה המרבה בהגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים:

מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי

           מלשון ההגדרה אנו למדים כי דרישת מעורבותו של "רכב" בתאונה היא דרישה בסיסית לצורך תחולת  החזקה המרבה (והחוק בכלל). כפי שנקבע בעבר על ידי בית משפט זה, החזקה המרבה של "שימוש בכוח המיכני" חלה כשמדובר ברכב "רב תכליתי" אשר יש לו ייעוד נוסף - שאינו תעבורתי - מעבר לייעודו התעבורתי כ"רכב" (ראו רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532).

           פסקי הדין בעניין עוזר הנ"ל ורע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל, עבודות מתכת, פ"ד נו(1) 721 - המובאים על ידי הצדדים והערכאות דלמטה - אינם יכולים לבסס תוצאה לפיה החזקה המרבה עשויה להתקיים אף מקום בו לא מדובר ב"רכב". פסקי דין אלו עסקו בין השאר בשאלות האם נדרש שהשימוש בכוח המיכני לעניין החזקה המרבה יהיה "למטרות תחבורה", והאם נדרש כי הכוח המיכני לעניין החזקה המרבה יהיה אותו הכוח המשמש לייעודו התעבורתי של הרכב. דבריו של הנשיא א' ברק בעניין מנופי יהודה הנ"ל כי "ייעוד אחרון זה, שאינו תעבורתי, אינו קשור בהגדרתו של הרכב כ'כלי רכב' על פי 'ההגדרה הבסיסית'", עוסקים ביחס שבין "הכוח המיכני" בהגדרת "רכב" לבין "הכוח המיכני" בחזקה המרבה. נקבע שם כי לא נדרש שהכוח המיכני לצורך קיום החזקה המרבה יהיה אותו הכוח המיכני המשמש לייעודו התעבורתי של הרכב. כמובן, לא ניתן להקיש מדברים אלו את התוצאה לה טוען המבקש בענייננו. כאמור, תוצאה זו סותרת את לשון החוק הדורשת במפורש קיום "רכב" לעניין קיום החזקה המרבה, כמו לתחולת חוק הפיצויים בכלל. תוצאה זו אינה מתיישבת גם עם הדרישה "שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". כפי שנקבע בפרשת עוזרהנ"ל: 

החזקה החלוטה אינה חלה בגין מאורע - שאינו נופל בגדריה של ההגדרה הבסיסית - שנגרם אמנם תוך ניצול הכוח המיכני של הרכב ליעודו המקורי הלא תעבורתי, אך אותה עת חדל הרכב דרך קבע מלהיות בעל יעוד תעבורתי.

           קל וחומר כך כאשר מעולם לא היה מדובר ב"רכב" בעל יעוד תעבורתי. לאור כל אלה, המסקנה המתחייבת היא שאין תחולה לחזקה המרבה של "שימוש בכוח המיכני", ואין מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, מקום בו לא מתקיימת הדרישה המקדמית בדבר "רכב מנועי".

6.        בית המשפט השלום פסק במקרה זה שהמחפרון אינו בבחינת "רכב". במסקנה זו אין להתערב. אין גם לקבל את בקשתו של המבקש להגיש ראיה חדשה לצורך הוכחה שהמחפרון הוא "כלי רכב". תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, משמיעה לנו כי אין לבעל דין בערעור זכות קנויה להביא ראיות נוספות, וכי הדבר יותר לו בנסיבות מסוימות ובכפוף לשיקול-דעת בית המשפט. המבקש מציין בבקשת רשות הערעור כי אי הצגת רישיון הרכב - הוא הראיה שהגשתה מבוקשת היום - מהווה "מחדל" שאם היה נמנע, היה נחסך "דיון ארוך בשתי הערכאות", ולדבריו אין לו הצדקה סבירה למחדל זה. ואכן, מדובר בהגשת ראיה חדשה 15 שנים לאחר קרות האירוע, לאחר התדיינויות בשתי ערכאות. המבקש אינו טוען כי לא ניתן היה להשיג את הראיה בשקידה נאותה בעת הדיון בערכאות הקודמות (ראו לעניין זה ע"א 801/89 כהן נ' שבאם, פ"ד מו(2) 136, 141). בנסיבות אלה, אין מקום להתיר היום את הגשת הראיה החדשה. 

           אשר-על-כן, הבקשה נדחית. המבקש ישאו בשכר טרחת עורכי הדין של המשיבה בסך של 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, י' בחשוון התשס"ח (22.10.07).

המשנה-לנשיאה


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    גח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ