התביעה שלפני עניינה נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1947, ביום 30.9.13, עת שהתה עם בעלה בצימר הנתבעת. הנתבעת 2 היא המבטחת של הצימר בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה.
הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.
שאלת האחריות
1.לטענת התובעת, לאחר שסיימה להתרחץ בג'קוזי בשעות הערב של יום 30/9/13 והיתה בדרכה לקחת מגבת שהיתה מונחת על הכיסאות במרפסת הצימר, החליקה במעבר בין דק העץ לבין הריצוף שהיה מותקן בחצר.
לטענת התובעת מאחר שהריצוף היה חלק והיא נטפה מים, היא החליקה ונגרמו לה הנזקים הרפואיים (חבלה ושבר בשורש כף היד וחבלה ושבר בעצם הבושת באגן הימני).
התובעת הוסיפה וציינה כי לא היה מקום אחר לשים את המגבות ולפיכך, לא יכולה היתה להתייבש בטרם עלתה על המשטח המרוצף, שהיה חלק, ולכן נפלה.
2.לטענת הנתבעת, הפגיעה והנפילה אינן מוכחשות, אך מוכחשת אחריות או רשלנות של הנתבעת. לטענת הנתבעת כבר באותו יום הגיע מנהל הנתבעת אל המקום כשהתובעת צלצלה ודיווחה על הנפילה, והתובעת לא קשרה את הנפילה לרטיבות או למרצפות או לרשלנות כזו או אחרת, של הנתבעת.
לטענת הנתבעת התובעת מסרה למנהל הנתבעת כי החליקה בעת שניסתה לנעול את נעליה ואין כל קשר בין ההחלקה לבין הריצוף במקום.
3.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את עדותה של התובעת ולקבוע כי קיימת אחריות של הנתבעת לנזקי גוף של התובעת. ואפרט.
4.ראשית, הוכח כי בסמוך לג'קוזי לא היה מקום להניח את המגבות, ולא היה מקום להתייבש בטרם מעבר אל המשטח המרוצף.
הדבר ניכר ונראה בתמונות שצורפו לתיק המוצגים של הנתבעת והדבר גם אושר על ידי עדותו של מנהל הנתבעת (ראה בעמוד 13 לפרוטוקול).
אמנם העיד מנהל הנתבעת כי ישנן משפחות המתארחות בצימר, המזיזות את השולחן או את הכיסאות על מנת להניח עליהם את המגבות בצמוד לג'קוזי, על משטח העץ, אך אין מחלוקת כי המיקום בו הצימר מניח את השולחן ואת הכיסאות הוא על המשטח המרוצף ולא על משטח העץ.
שנית, אין מחלוקת כי משטח העץ עליו מונח הג'קוזי אינו חלק, אך גם אין מחלוקת כי המשטח המרוצף חלק, בעיקר בהשוואה למשטח העץ. ראו לענין זה גם עדותו ואישורו של מנהל הנתבעת בעמ' 14 לפרוטוקול.
המעבר בין משטח העץ למשטח המרוצף יכול להביא לסיכון להחלקה, ממשטח פחות חלק למשטח חלק ממנו. בין אם המשטח המרוצף עומד בתקן ובין אם לאו. במיוחד דברים אלו נאמרים כשסמוך לאותו משטח מרוצף יש ג'קוזי לשימוש הנופשים בצימר, ומן הסתם קיימת רטיבות.
סביר בעיני כי מקום בו יש ג'קוזי בצימר, מוזמנים האורחים, ביניהם התובעת, להשתמש באותו ג'קוזי, להתרטב ולהתרחץ בו. מאחר שכאמור, המגבות או החלוק המסופקים על ידי הצימר, אינם בקרבת מקום, אלא על ריהוט במשטח המרוצף, ומאחר שלא הותקן כל מעמד למגבות בסמוך לג'קוזי, סביר כי האורחים, ביניהם התובעת, יעלו על המשטח המרוצף, שהינו חלק בהרבה ממשטח העץ, כשהם רטובים.
במצב דברים זה, כשישנו הבדל מהותי בין הסיכון להחלקה (או מקדם ההחלקה) ממשטח העץ לבין סיכון ההחלקה מהמשטח המרוצף, נוצר סיכון להחליק במעבר בין משטח העץ לבין המשטח המרוצף, במיוחד כשהאורח רטוב.
שלישית, טענת התובעת לפיה החליקה בשל ריצוף חלק שאינו מיועד לשטחי חוץ בצימר, הייתה ידועה ונטענה בכתב הטענות הראשון. על אף האמור, לא הצטייד מנהל הנתבעת באף אישור או מסמך המלמד כי המרצפות שעמן רוצפה המרפסת החיצונית היו מסוג אנטי סליפ – נגד החלקה, וזאת על אף שלטענתו יש לו אישורים לקבלות ביחס למרצפות אותן קנה בכפר ירכא (ראו בעמ' 11 ו-12 לפרוטוקול).
לא נעלמה מעיני טענת ב"כ הנתבעים לפיה היה על התובעת לצרף חוות דעת בטיחות ביחס למרצפות, ככל שהיא טוענת כי הן חלקות ואינן בטיחותיות.
אולם, על אף שהדבר יכול היה לסייע לגרסת התובעת, מצאתי כי גם בהעדר חוות דעת בטיחות, יש לקבל טענותיה לעניין אחריות הנתבעים כפי שאמור לעיל ולהלן, וכן יש להוסיף לעניין זה שהוכח לפניי כי הרצפות היו חלקות, הן מאחר שנתתי אמון מלא בגרסתה, לפיה החליקה במעבר בין משטח העץ לבין המרצפות; הן מאחר שאין מחלוקת שעצם המעבר בין משטח העץ לריצוף הוא זה שגרם את הסיכון, כשגם הנתבעת היתה ערה לסכנת ההחלקה ולכן יצרה משטח עץ ולא משטח מרוצף בכל החצר; הן מאחר שניכר גם בתמונות שהמגבות לא היו בסמוך לג'קוזי, אלא על המשטח המרוצף; והן מאחר שהמידע ביחס לסוג המרצפות מצוי בידי הנתבעת ועל פי מנהל הנתבעת ניתן היה להביא איזה מרצפות נרכשו, ללא צורך בחוות דעת בטיחות, אך על אף שהמידע מצוי בחזקתו, בהנהלת חשבונות אצלו, לא הביאו.
רביעית, במקרה שלפנינו ניכר מהתמונות כי לא הונחו כל שלטים שיזכירו לבאי הג'קוזי כי קיימת סכנת החלקה בין הדק העץ לבין המשטח המרוצף או שטיחונים לכל הפחות. מנהל הנתבעת אישר את הדבר וטען כי שלטי אזהרה נתלו אך ורק במדרגות אך לא בסמוך לג'קוזי. לטענתו הדבר נאמר בעל פה.
לו סבר מנהל הנתבעת כי יש לומר זאת בעל פה לאורחיו, היה עליו להניח שלטים המזהירים מסכנת החלקה, או לשים שטיחונים או אמצעי נוגד החלקה אחר.
חמישית, אין כל סבירות בטענות הנתבעת לפיהן כבר במועד התאונה דיווחה התובעת למנהל התבעת כי החליקה כשניסתה לנעול נעליה. ראשית, התובעת העידה כי הנעליים היו על המשטח המרוצף, כך שממילא היתה מחליקה בשל כך, שנית, ההחלקה והקשר לרטיבות מהג'קוזי, מופיעה גם במסמכים הרפואיים, הסמוכים לתאונה ( ראו לדוגמא 7/10/13), בנוסף לו חפצה התובעת לטעון כי הנפילה היתה מיד ביציאה מהג'קוזי, לא היתה כל מניעה לעשות כן, מאחר שבג'קוזי לא הותקנו כל ידיות או אמצעי זהירות אחרים ביציאה מן הג'קוזי.
כאן יש לציין כי אמנם היה על התובעת להביא לעדות את בעלה שאמנם לא היה עד ישיר לקרות התאונה (היה בתוך הצימר עת החליקה), אך יכול היה להעיד על המיקום בו מצא את התובעת, לאחר שנפלה, אך מאחר שנתתי אמון מלא בעדותה של התובעת, ולנוכח כל האמור מעלה, לרבות עדותה, עדות שנתמכת גם בעדותו של מנהל הנתבעת (בנקודות מסויימות) וגם במסמכים שהונחו לפני (בנקודות אחרות).
5.אשר על כן, אני קובעת כי קיימת אחריות קונקרטית של הנתבעת כלפי התובעת והיא התרשלה כלפי התובעת, ולא עשתה דבר למניעת ההחלקה.
6.על אף האמור, אני סבורה כי קיים לתובעת אשם תורם לקרות הארוע.
אמנם התובעת לא הכירה את המקום עובר לביקורה שם עם בעלה, ביקור שהחל יום לפני אירוע התאונה; יחד עם זאת, סביר בעיני כי היה עליה לנקוט אמצעי זהירות כשהיא יוצאת רטובה מג'קוזי במעבר ממשטח עץ למשטח מרוצף. כך גם יכולה היתה להתנגב בטרם עלתה על המשטח המרוצף שהרי המגבות היו על הכיסאות סמוך למעבר בין המשטחים. ולכל הפחות יכולה היתה לשים כיסא עם המגבות בסמוך לג'קוזי.
אני רואה להעמיד את שיעור האשם התורם על 35%.
הנזק
7.כתוצאה מההחלקה והנפילה סבלה התובעת משבר בשורש כף יד ימין וחבלה באגן ימין. באותו יום הגיעה לחדר המיון של ביה"ח נהריה, שם אובחנה כאמור כסובלת משבר בשורש כף יד ימין ושבר בענף הפוביס העליון באגן ימין. בוצע ניסיון שחזור של השבר בכף יד ימין וקיבוע בגבס.
התובעת שוחררה מחדר המיון תוך ידיעה ששחזור השבר וקיבוע בגבס לא היה מספיק טוב, תוך שחרור עצמי שביקשה להיות מטופלת בבית חולים אחר. נמסר לה כי יתכן ויהיה צורך לנתחה, לאחר מכן טופלה פעמיים בביה"ח קפלן בשל נפיחות ביד, כתוצאה מהלחץ בגבס.
התובעת היתה מספר פעמים במעקב במרפאה האורתופדית בביה"ח קפלן, בוצעו צילומי ביקורת לאחר שחזורים נוספים שהיו בחדר המיון.
8.התובעת הגישה חוות דעת מטעמה, והנתבעים הגישו חוות דעת מטעמם.
9.לנוכח הפער בין חוות דעת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט – ד"ר גרטי אברהם.
המומחה קבע כי בבדיקתה על ידו נמצאה מגבלת תנועות בחלק מצדי התנועה בשורש כף יד ימין שנובעים מחיבור לא אידאלי של השבר בידה.
על פי חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף ליקוי 35 (1) ב' לתקנות המל"ל ובשל השבר בענף הפוביס העליון מימין (אגן) לא נותרה נכות צמיתה.
10.מומחה בית המשפט לא זומן להיחקר על חוות דעתו ומשכך, חוות דעתו לא נסתרה ואני מאמצת את שנקבע בה.
ראשי הנזק
כאב וסבל
11.לתובעת כאמור נותרו 10% נכות צמיתה, לאחר שנאלצה לעבור טיפולים רבים.
לאחר ששקלתי את כלל הנתונים שהובאו לפני אני קובעת כי יש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 45,000 ₪.
הוצאות רפואיות ונסיעות
12.התובעת עברה טיפולים רבים, עשרות טיפולי פיזיותרפיה, וכעשרים טיפולי ריפוי בעיסוק. התובעת עברה ניתוחים. ביקרה פעמים רבות בביה"ח קפלן, נדרשה לנסיעות לשם, הלוך וחזור.
על אף כל האמור, לא צורפו קבלות להוכחת ההוצאות שנגרמו לה.
13.לאחר ששקלתי את כל אלה, ומאחר שסביר שנאלצה להגיע ולנסוע לאותם טיפולים ולשלם תשלומים, לכל הפחות תשלומים תקופתיים בגין אותם טיפולים, מצאתי לפסוק בגין ראש נזק זה על סך של 3,000 ₪ (הסכום כולל הפרשי ריבית והצמדה).
עזרת צד ג'
14.אין חולק כי בסמוך לאחר התאונה נדרשה התובעת לעזרה. עזרה זו ניתנה לה על ידי בני משפחה, כאמור בתצהיר בעלה וגיסתה. על אף האמור, לא הגיעו לא בעלה ולא גיסתה להעיד על היקף העזרה שניתנה לה, על תכיפותה ומיהותה.
גם התובעת בעדותה מסרה כי קיבלה סיוע בסמוך לתאונה וכיום אינה מקבלת עוד סיוע.
היה על התובעת להביא עדים להוכיח הסיוע שניתן לה.
15.לאחר ששקלתי את כל האמור, לרבות את הטיפולים הרפואיים שניתנו לתובעת, העובדה שגובסה, נותחה בידה הדומיננטית, ולנוכח תקופת אי הכושר שנקבעה על ידי מומחה ביהמ"ש, אני מוצאת להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך של 4,000 ₪ (לעבר- הסכום כולל הפרשי ריבית והצמדה).
סוף דבר
16.מצאתי לקבוע כי הנתבעות חייבות בפיצוי התובעת בגין פגיעתה מיום 30/9/13, הנתבעות ישלמו לתובעת לאחר ניכוי אשם תורם סך של 33,800 ₪.
17.כן ישאו הנתבעות בהוצאות משפט כנגד קבלות (עלות חוות הדעת) כשהן נושאות הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל, אגרת משפט כפי ששולמה וביתרת האגרה.
עוד ישאו הנתבעות בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.4%.
18.המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ג טבת תשע"ח, 10 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.
